תרחיש פורימי, "לחשוף" את החרדים ואתרוגי פורים

. , י"א באדר תשע"ג

ציפור קטן לחשה / עדי גרסיאל

הנה תרחיש פורימי, כולו בדיוני, על פי מקורות זרים, כמובן.

יום שני, א' באדר - איראן מודה: הקוף ששיגרנו לחלל מת; מאשימה את ישראל: שתלה ציפור ריגול בחללית. 

שלישי, ב' באדר - ריצ'רד חרטטנשטיין, בלוגר אמריקני: ישראל השתמשה בתוכי מזן מיוחד שאומן לשבש את מערכות החללית ולרסקה. התוכי חולץ בלב ים בידי הכריש של המוסד. גורמים ישראליים: הדברים אינם ראויים לתגובה.

רביעי, ג' באדר – ה'דר שפיגל' הגרמני: התוכי הוא מזן 'ציפורינה מרגלוס' – סוג קטן ואינטליגנטי במיוחד שמסוגל לדבר בכמה שפות ומצוי בסכנת הכחדה. רק 20 פריטים ממנו נותרו באיי פולינזיה. ממשלת פולינזיה מגישה תלונה לישראל.

חמישי, ד' באדר - ראש הממשלה בהתייחסות רשמית ראשונה לפרשה: איננו משתמשים בציפורים לצורכי ריגול. הוושינגטון פוסט: לפני כחודש הובילה שיירה משטרתית כלוב ציפורים מכוסה למשרדו של הווטרינר הראשי בספארי. שופט בחדרה מוציא צו איסור פרסום על הפרשה.

שישי, ה' באדר - רשת CBS: התוכי הצליח להימלט לאחר הטיפול וחיל האוויר ניהל מרדף אחריו. שר הביטחון: במקרים הבודדים שבהם אנו נעזרים בציפורים, אין מדובר בזנים נכחדים. ובכלל, כדאי שהפולינזים יבדקו את עצמם – יש להם הרבה יותר מה להפסיד. הצא"פ מבוטל.

שבת, ו' באדר - עיתון כוויתי: מחשש שהתוכי יערוק, מטוס F-15 שיגר לעברו טיל על גבול סיני. המצרים דורשים מכוח האו"ם באזור לפתוח בחקירה. ראש הממשלה: במקרים הבודדים שבהם אנו משתמשים בתוכים נכחדים, איננו משגרים לעברם טילים.

ראשון, ז' באדר – ה'סנדיי טיימס': התוכי הצליח לחמוק מהטיל וצנח באפיסת כוחות בנגב. צה"ל סגר את האזור במשך יממה לצורך חיפושים. שר הביטחון: גם תוכים שמנסים להתחמק מטילים, מקבלים מאיתנו טיפול רפואי ויחס הגון. ח"כים דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מאמר מערכת ב'הארץ': להעמיד לדין את הטייס שירה.

אפשר כמובן להמשיך את התרחיש הזה, אבל נדמה שהעיקרון מובן. לפרשות כאלה יש היבטים רבים: ביטחוניים, דיפלומטיים, משפטיים ואפילו פוליטיים. אבל מהזווית התקשורתית הלקח ברור: לסיפור חדשותי יש דינמיקה - חשיפה רודפת תגובה שגוררת סקופ וחוזר חלילה. הדרך היחידה לקטוע את מעגל הקסמים הזה היא לא להיגרר אחרי הפרסומים, אלא לחשוף את כל המידע שניתן – מבלי לפגוע בביטחון - בבת אחת, וכך להוציא את האוויר התקשורתי מהסיפור. אחרת, המידע יתגלה בהדרגה בכל מקרה, אך בצורה שתשאיר את הנושא בכותרות במשך ימים רבים ותמקסם את המבוכה לכל הגורמים. ההתנהלות בפרשת האסיר איקס היא דוגמה שלילית מצוינת לכך. 

מהדורת הסתר / חני לוז

מלאכת ההסתרה והחשיפה מקבלת העצמה בתקשורת המיינסטרים: החרדים מסתירים; אנחנו הנאורים - חושפים. חושפים שזיגייר היה מרגל, חושפים מה הוא עשה ועם מי הוא נפגש. חושפים איך הוא מת ונותנים הדרכה מפורטת לאסירים הבאים בתור. חושפים את שמו של פדופיל נאלח שפגע בתלמידים, וחושפים שוב ושוב את מקום מגוריו המגזרי. רק שוכחים כמה דברים בחשיפה האמיצה: כמה ימים קודם לכן נשמט מהכותרת, ממש במקרה, ש"תושב הצפון" שנעצר בחשד לפגיעה בילדות רבות הוא קיבוצניק. המגזר חמק מדיוני נזיפה.

חושפים שהיתה פעילות 'תג מחיר', לכאורה, בכפר שליד תפוח, ואפילו משדרים את זה באנגלית לרחבי העולם בערוץ 1, ומסבירים לצופים שמדובר במתנחלים דתיים, על רקע הרס בתים במעלה רחבעם. שוכחים לספר שבאותו בוקר ממש הושחתו אלפי שתילי גפן בכרם על יד שילה. אה, כן, ושרק לפני כמה שבועות נדקר תיכוניסט בצומת תפוח על ידי ערבי. בנס הסכין פספסה עורק ראשי.

נוהל החשיפה גם לא חל על אירועי דמים רבים אחרים: זהותו המגזרית של מי ששפך חומצה על בת 15 בנצרת בגלל סירובה להינשא לו, גניבת עדר צאן מחוות סקאלי בשומרון, ניסיון לרצח חייל ליד קריית ארבע, רגימות אוטובוסים ורכבים בירושלים ובלוד באבנים, מטען צינור אצל שני ערבים בתל אביב ועוד. 

רוצים לקרוא מה עוד נחסך מכם בחשיפות השבועיות? אתם מוזמנים להצטרף בפייסבוק לקבוצת "אין עניין לציבור - מה שהתקשורת הסתירה ממך".

אתרוגים בפורים /ישראל מידד

אין בידינו את מלוא התמונה בפרשת זיגייר, אבל ברור שרוב הדיווחים שכן קיבלנו לא היו מדויקים. יתר על כן, האמצעי שהיה מקובל על התקשורת, אותה ועדת עורכים, אמנם תפקדה, אבל העיתונאים הפנו את גבם אליה. ואנו, צרכני התקשורת, נשארנו עם השאלה הגדולה: האם המטרה היתה באמת רק לדווח לנו ואפילו לתקן כמה עוולות, או שאולי היתה כאן כוונה לקעקע ולחתור תחת הסמכויות החוקיות של המדינה להגן עלינו ועל קיומנו, ועל הדרך גם לעורר קצת סנסציה (ואף תהילה לתקשורתנינו אמיצי הלב).

השבוע נודע על עוד ידיעה שהוסתרה מן הציבור. איש תקשורת אחד פרסם, דחף והתריע שיש מכתב ובו האשמות חמורות כלפי פוליטיקאי בכיר. אך במקרה שלו, מי שכביכול מנע את הפריצה לתוך הכותרות היו, לטענתו, דווקא אנשי התקשורת. לדבריו, הם הגנו על האישיות פוליטית מתוך רצון לשמור עליו. זה מזכיר קצת את מדיניות האִתרוּג מימי שרון ואברמוביץ'. אבל קיימת גם אפשרות אחרת: שהעיתונאים אכן בדקו את העניין, אך הגיעו למסקנה שאין כאן סיפור. הם לא ויתרו על הצד המקצועי בעבודתם, להפך - מתוך שיקולים ענייניים הם נמנעו מפרסום. עובדה שכאשר הסיפור הגיע לעמודים הראשונים בעיתונים התלוותה אליו הודאה מפי ה'מתלוננת' שהמסמך בעצם מזויף. 

אינני יכול להכריע בין שתי האפשרויות, אך אני כלל לא בטוח שהציבור וזכויותיו הם שעמדו במרכז דאגת התקשורת בשתי הפרשיות.

ביקורת הנקרא

"איך הכיפה הזעירה של נפתלי בנט מחוברת לראשו?" (מוסף זמנים מודרניים, 'ידיעות אחרונות')
סוף סוף עוסקים בתקשורת בנושאים רלוונטיים באמת

"רק ח"כים מעטים מנצלים את חסינותם לחשיפת סודות מדינה" (כותרת ב'הארץ')
זה באמת לא בסדר, אבל תסמכו על 'הארץ' שיפעל לשינוי המצב

"הקדימה והרוויחה" (כותרת ראשית ב'ידיעות' על כניסת לבני לממשלה)
אותנו לימדו שאת הכסף סופרים רק במדרגות

חדשות בחדשות

הערוץ הראשון השיק השבוע את לוח השידורים החדש שלו. בערוץ מבטיחים דרמות, תעודה, רכש והרבה הפקות מקור.

בצעד חריג פרסם השבוע 'ידיעות אחרונות' הכחשה לטענות שהושמעו כאילו העיתון הכין תחקיר על השר גדעון סער והורה לגנוז אותו.

שלמה בן-צבי יעסיק בשנה הקרובה לפחות 550 מעובדי 'מעריב', ובשנה הבאה לפחות 350 עובדים, על פי ההסכם הקיבוצי שאליו הגיעו העובדים ובן-צבי. כך דיווח אתר news1.