גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 533ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

יום טוב שני של גלויות - רביבים

כרך חדש בסדרת 'פניני הלכה' על הלכות מועדים. תקנת יום טוב שני של גלויות בימים שהיו מקדשים את החודש. מדוע המשיכו במנהג גם לאחר שהנשיא הלל השני קבע לוח מועדים לדורות. ביום טוב שני נוהגים כל הדינים, התפילות והברכות של יום טוב ראשון. כיצד ינהג בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל כשהוא לבדו וכשהוא בקהילה יהודית. היוצא לחו"ל לתקופה ארוכה, מאימתי דינו כבן חו"ל. אבחנה בין היוצא למטרה שזמנה קצוב ליוצא למטרה שאינה מוגבלת בזמן.
28/02/13, 23:35
הרב אליעזר מלמד

ספר 'פניני הלכה' החדש

עוררו אותי לעסוק בחשיבות עיגון ערכי המשפחה בחוק, להתריע מפני הסכנה של אישור 'ברית הזוגיות' בחוק ולהציע פתרון חלופי. אך כיוון שאינני תמים לחשוב שעל ידי טור אחד נפתור את הבעיה - אפשר לדחות מעט את העיסוק בנושא החשוב הזה, ולספר לקוראים היקרים שבעזרת ה' יתברך, במסגרת סדרת הספרים 'פניני הלכה', זכיתי לסיים את העבודה על הלכות המועדים, ובימים הקרובים הספר עומד לראות אור. 

חג הפסח ממשמש ובא, ואנחנו כבר בתוך שלושים הימים שלפני הפסח, שמצווה לעסוק בהם בהלכות החג. ולחביבות העניין אבאר הלכה אחת שמבוארת בהרחבה בספר. 

יסוד תקנת יום טוב שני של גלויות

מדין תורה כל אחד מששת הימים הטובים נוהג במשך יום אחד בלבד. וזמנו תלוי בחודש העברי, שנקבע על פי מחזור הירח. אורך המחזור מעט יותר מעשרים ותשעה ימים וחצי, ולכן ישנם חודשים מלאים בני שלושים יום, וישנם חודשים חסרים בני עשרים ותשעה ימים. והמצווה מן התורה היא שאנשים שראו בליל שלושים בחודש את הירח החדש שאחר המולד, יבואו ויעידו על כך בפני בית הדין, ועל סמך עדותם יקדשו את החודש. ואם לא באו עדים, היה נדחה ראש החודש ליום המחרת, וממילא גם מועד החג נדחה ביום. 

וכיוון שכל ישראל צריכים לדעת אימתי התקדש החודש ואימתי יחולו החגים, היו יוצאים שליחים לכל רחבי הארץ מיד לאחר שהיה בית הדין מקדש את החודש, כדי להודיע אימתי נתקדש החודש (ר"ה כא, ב). אבל אל היהודים שנמצאו בחוץ לארץ לא הספיקו השליחים להגיע לפני החג, ולכן הנהיגו להם הנביאים הראשונים שיקיימו כל חג במשך יומיים, מחמת הספק. וכך נהגו יחזקאל ודניאל. וייתכן שכבר מימות יהושע בן נון נהגו לעשות בחוץ לארץ שני ימים טובים מחמת הספק (תשובת רב האי גאון, אוצר הגאונים יו"ט ד, ב). 

המעבר מקידוש על ידי בית הדין ללוח השנה

גם לאחר חורבן בית המקדש השני המשיך בית הדין שבארץ ישראל לקדש חודשים ולעבר שנים. אולם במשך הזמן גזירות הרומאים הלכו וגברו, ופעמים רבות כוונו באופן ישיר נגד חכמי ישראל ונגד מצוות קידוש החודש. עד שלקראת סוף תקופת האמוראים, בסוף ימי אביי ורבא, הגיע הלל השני למסקנה שלא ניתן עוד להמשיך בסמיכת חכמים וקידוש החודשים על ידי בית הדין הגדול שבארץ ישראל. וכיוון שסמכות זו הייתה נתונה בידו, שהוא ירש את נשיאות בית הדין דור אחר דור מרבי יהודה הנשיא, עמדו הוא ובית דינו וחישבו את החודשים והשנים, וקידשו אותם עד סוף כל הדורות. וכך משנת 4119 למניין שאנו מונים לבריאת העולם (359 למניינם), התחיל העם היהודי למנות את החודשים לפי חשבון הלוח העברי שהתקין הנשיא הלל השני (פניני הלכה זמנים א, ג, 3). 

תקנת יום טוב שני

באותו זמן התעוררה שאלה: הואיל ולוח השנה מצוי בידי כל ישראל שבגולה, וכבר אין חשש שמא יטעו, אולי אפשר לנהוג בחוץ לארץ רק יום טוב אחד כפי שנוהגים בארץ ישראל? שלחו חכמי ארץ ישראל לבני בבל הוראה: היזהרו להמשיך במנהג אבותיכם, שמא תגזור המלכות גזירה וישתבשו החשבונות, ועל ידי מנהג יום טוב שני לא תבואו לכלל טעות (ביצה ד, ב). וביאר רב האי גאון שבנוסף לחשש מגזירת המלכות, הטעם הבסיסי להמשך המנהג בחו"ל הוא שכך תיקנו הנביאים לעשות תמיד בגלות שני ימים טובים. ואין בית דין שיכול לבטל את דבריהם, מפני שאין יודעים את כל טעמי תקנתם. בנוסף לכך, רק בית דין שגדול מהם בחכמה ובמניין יכול לבטל את דבריהם (אוצר הגאונים יו"ט ד, ב). 
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא