בשבע 533: תורת הבית

הרב יואל קטן , י"ח באדר תשע"ג

איש ואשה שזכו. זכויות איש ואשה בראי ההלכה. חלק ראשון: זכויות האשה. חלק שני: זכויות האיש. פנחס רז. ירושלים, תשע"ג. שני כרכים (077-5456041)

הרב פנחס רז, מגיד שיעור בירושלים, בן למשפחת רבנים מפוארת ומחבר פורה, הוציא לאור לאחרונה יצירה ענקית (למעלה מ-1,300 עמודים!) ומיוחדת במינה: ספר הלכה שבו מרוכזים באופן מסודר ומפורט החיובים ההדדיים בין הבעל לאשתו ולהפך. בשיעוריו בנושאים אלו הוא שׂם אל לבו שהרבה מאוד עקרונות ופרטים הלכתיים בענייני היחסים בין בני הזוג אינם ידועים לרבים וטובים, ושגם לזוג שכל דרכיו בשלום ובנעימות חשוב הידע הבסיסי מהי הדרכתה של תורה בעניינים אלו. הכרך הראשון העוסק בזכויות האשה כבר נדפס לבדו לפני שנתיים ואזל תוך זמן קצר, ועתה שני הכרכים יחד מקיפים את תורת הבית כולה.

בדברי הפתיחה מתמודד המחבר עם טענת שוויון הזכויות שלכאורה אינו קיים על פי כללי ההלכה, ומחלק בין שוני מאוזן בין זכויות וחובות לבין אי-שוויון שלילי ופוגע. הוא פותח במשמעויות ההלכתיות של החיובים של הבעל כלפי אשתו, אלו הרשומים בפירוש בשטר הכתובה ואלו שנפסקו להלכה במהלך הדורות. הפרקים המפורטים עוסקים בחיובי המזונות, הביגוד, המדור, מצוות עונה, הפדיון מהשבי, הרפואה ועוד ועוד, והפרק האחרון עוסק בהגדרת החיוב של הבעל לכבד את אשתו, ושם מאריך המחבר בהתייחסות להפך הגמור של כבוד – המשמעויות ההלכתיות והממוניות של אלימות במשפחה, ומביא את לשונו של מהר"ם מרוטנבורג בעניין הכאת האישה: "דרך הגוים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת, והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי" וכו'.

הכרך השני עוסק בזכויות הבעל, בהגדרת נכסי האישה ומעמדם, בפירוש הביטוי הידוע 'נכסי מלוג' הכולל את כל החפצים והרכוש שהכניסה האישה למשק המשותף, והממון שזכתה בו האישה אחר כך ואינו מוגדר כמעשה ידיה, כל מה שלא ניתן לבעל בפירוש ומצד שני אין אחריותו עליו.

כרך זה מסתיים, במקביל לסיום הכרך הראשון, בהלכות כבוד הבעל, ובין השאר הוא דן בו בזכות הראשונים שיש לו בקריאת השם לבן הבכור, ובמנהגי ישראל בעניין זה. הרב רז מאריך בעניין הצורך של האישה לקבל את מנהגי בעלה, ומביא בין השאר את דעת הרב וייס בעל שו"ת מנחת יצחק, שהיה רבה של העדה החרדית בירושלים, שאם הזוג הצעיר מתגורר בעירהּ של משפחת הכלה, היא אינה חייבת לעבור למנהגי בעלה, עד שהם יעקרו משם. וצריך עיון עד כמה פסק זה רלוונטי לגבי מנהגי עדות ומשפחות שאינם מנהגי מקום. והערה אחת לסיום: חסר ביצירה זו מפתח מפורט לאוצר המצוי בכרכים גדושים אלו.

המפתח השלישי. מדריך מקיף לפוריות ממבט היהודי. ברוך ומיכל פינקלשטיין. ירושלים, פלדהיים ועמותת 'יד לאם', תשע"ב. 435 עמ' (yadlaem@gmail.com)

אחרי רבי-המכר 'בשעה טובה' (על היריון ולידה במבט יהודי ורפואי) ו'אחרי לידה', הפנו בני הזוג פינקלשטיין את מבטם למעוכבי הלידה: הספר 'המפתח השלישי' עוסק, מתוך ידע תורני רחב ובמקצועיות וברגישות ראויים, בבעיות ובפתרונות בנושא השגת ההיריון הנכסף, בעובדות וברגשות, בהלכה וברפואה, בביטחון לצד השתדלות, ובהצגת האלטרנטיבות השונות, כולל בלית ברירה הפריה מלאכותית, תרומת ביצית ואף אימוץ, תחת הכותרת "אימוץ הוא אומץ".

מעינם של אבות. על מנהגי מצבות. ערך: מרדכי ויס. בני ברק, תשע"ג. קסד עמ' (03-6474892)

בכל משפחה מגיע כדרכו של עולם זמנו של אחד מאנשיה להיפטר מן העולם, בסוף מאה ועשרים שנותיו. לאחר הקבורה והשבעה, הצער וההספד, מגיע זמנה של בניית המצבה. מסימון פשוט בסיד בתקופת חז"ל (בעיקר כדי למנוע מהכוהנים להיטמא בשוגג!) עבר עם ישראל כבר לפני דורות רבים לבתי קברות מסודרים ולמצבות אבן שאמורות להיוותר במקומן דורות רבים, עד תחיית המתים שתהיה בעת שיעלה הרצון מאת הבורא יתברך שמו. אולם המצבה, שהיא סימן לדורות, כנגד העובדה שההתייחסות ההלכתית כלפיה מעטה ביותר – כך המנהגים בעניינה רבים עד מאוד.

ר' מרדכי ויס, בן תורה בוגר ישיבות, הוא בעל עסק של שיש ומצבות סמוך לבית הקברות הגדול בקריית שאול שבתל אביב. בתוקף עיסוקו ותפקידו הוא בדק ובירר ואסף וניפה, עד שעלו בידו מ"ב פרקים מלאים וגדושים בהלכות ומנהגים והנהגות גדולי ישראל, והתייחסות פוסקים למקרים מקובלים וחריגים, הכול סביב הכנת המצבות ובנייתן. לפני שנים כבר שלח ידו אל העט, וערך והוציא לאור לקט של ביאורים על מסכת אבות בשם 'מעינם של אבות', וכן הגדה של פסח עם ביאור 'מעינם של אבות', שזכו להצלחה רבה. 

עתה אסף בשקידה חומר רב מתוך כל מה שנכתב בעניין בניית המצבה והכיתוב עליה וכל מה שמסביב, מביאור המושג 'נפש' – החלק של הנשמה שנותר מחובר באופן מסוים לעולם הזה, ועל שמו מכונה גם הציון שעל הקבר 'נפש', עבור דרך התפילות על קברי צדיקים, מנהגי בית הקברות, דרך בניית המצבות, זמן הקמת המצבה, גילוי המצבה, נוסחאות ומנהגים שונים בכיתוב שעל גבי המצבה, הלכות ומנהגים בהחלפת מצבות, היתר ההישענות על מצבה (מעיקר הדין מותר אך נהגו לאסור), שתילת פרחים (על הקבר אסור, סביבו מותר; אך נטיעת עצים עלולה לגרום לחדירת השורשים לתוך הקבר ולפגיעה בקברים ובמצבות), ציורים על גבי המצבה, הנהגת כוהנים בבית קברות, מצבה משותפת לשני קברים, צוואות גדולי ישראל על דרך הכיתוב על מצבותיהם ועוד עוד. 

בסוף הספר נוספו מפתחות שימושיים, הראשון לראשי תיבות מקובלים על גבי מצבות, השני לנוסחאות שבח שמקובל לכותבם על גבי המצבות (בנפרד לגברים ולנשים) לפי סדר הא"ב, כדי לסייע למי שמעוניין לציין את שם הנפטר בחרוזים כפי שנהגו רבים, ולשמות הרבנים והספרים המוזכרים בספר.

פרק ל"ח עוסק בכיתובים חריגים על גבי מצבות. בעמוד קט"ו הוא מתאר מצבות סמוכות של בני זוג בבית הקברות של פוניבז' בבני ברק, שעל זו של הבעל נכתב נוסח מקובל, ועל זו של האישה נוסף "נפטרה יום אחד אחרי בעלה". בהערה הוא מספר את הסיפור המיוחד שמאחורי חייהם ומותם של בני הזוג ז"ל, ומוסיף עוד שהגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, כשנשאל אם יש מעלה מיוחדת למיתתם הסמוכה של בני זוג, קם ושלף מיד את הספר 'מתורגמן' שחיברו רבי אליהו בחור ז"ל, מדקדק חשוב מחכמי איטליה לפני כארבע מאות שנה, שבו בשיר הסיום כתוב בין השאר: "אנא א-לי לי ולאשתי החסד גם האמת מן / שהיא לא תהיה אלמנה ואני לא אהיה אלמן / יחד נמות ובגן עדנות תוך חֵיקה אישן עד לזמן / יבוא הקץ ואזי נקיץ ולחיי עד יחד נזדמן".