בשבע 533: שלב סוף המשחק

הפלשתינים משתוללים בעזה וברמאללה, סוגיות כלכליות בוערות דורשות מענה, וגם בליכוד מבינים שהגיע הזמן להפסיק לשחק בהקמת ממשלה ולהתחיל לחתור אל התכלית. יש להצטער על פרישתו של האפיפיור השמרן שניהל מערכת יחסים טובה ושיתוף פעולה אינטלקטואלי עם רבנים מהארץ ומהעולם.

. , י"ח באדר תשע"ג

אנו קרובים יותר להקמת קואליציה ממה שהיינו לפני שבוע. גם הזמן האוזל וגם סקרי סוף השבוע עשו את שלהם, וכנראה פיזרו את האשליות בליכוד שהליכה לבחירות חוזרות תחזיר להם את המנדטים האבודים. בהתאם לכך שככו גם ניסיונות ההפרד ומשול, ובמקום הספינים הבלתי פוסקים זכינו למשא ומתן רציני - כולל התקדמות לעבר מתווה מוסכם בשאלת הגיוס. האווירה הרצינית בשיחות הושפעה גם ממה שמתרחש סביבנו, ביטחונית וכלכלית. ישראל אינה בלגיה, אשר מסוגלת להסתפק בממשלת מעבר כמעט לקדנציה שלמה. לישראל דרושה ממשלה יציבה שמסוגלת לנקוט צעדים החלטיים.

ייתכן שהטיל לעבר אשקלון, המהווה את שיא ההסלמה באלימות המתוזמרת של הפלשתינים, ישמש כזרז נוסף. לאחר סיום מבצע עמוד ענן, השאלה הגדולה שנשמעה מפי פוליטיקאים ופרשנים גם יחד הייתה כיצד תגיב ישראל אחרי הטיל הראשון. נכון לעת כתיבת הדברים התגובה לא הגיעה, למרות שבניגוד לתסריט שדובר בו - הטפטוף והזליגה לא החלו עם טיל פרימיטיבי המצוי בידי כל כנופיה עזתית, אלא בירי טיל M-75, פאר התע"ש הפלשתיני. מי שנטל את האחריות לירי היה ארגון אשר סר כביכול למרותו של הפרטנר מחמוד עבאס. למרות שזהותם של משגרי הטילים ברורה, וכן גם העובדה שהם לא היו מעזים לשגר את הטיל בלי אור ירוק מרמאללה ומעזה גם יחד, ישראל שוב מגמגמת. התנחמנו ש"אולי מקרה הוא בלתי טהור", אולי נפלט למישהו טיל, ובכל מקרה לא כדאי להבעיר את הסביבה בגלל טיל אחד. חסרה רק האמרה המפורסמת "ישראל תדע כיצד ומתי להגיב". בקיצור, חזרנו לדפוסי התגובה שהובילו אותנו למצב הבלתי נסבל בדרום טרם פרוץ מבצע עמוד ענן.

לפני שיגור הטיל הרשינו לאש"ף לשחק את המשחק המשולש שבמסגרתו הם מציגים לחילופין את השוטר הטוב, הרע והמכוער. ג'יבריל ראג'וב מבטיח לנו שלא תהיה אינתיפאדה שלישית, כדורה פארס המופקד על ענייני האסירים מבשר לנו שאנו על סף אינתיפאדה והשטח כבר רותח, ואילו מרוואן ברגותי מכלאו קובע שהאינתיפאדה כבר החלה. ברשות הפלשתינית המתוקנת, שכביכול שמה קץ לאנרכיה ולשלטון הפלגים המזוינים ("חוק אחד ורובה אחד"), שוב מככבים רעולי פנים שיורים באוויר. 

הרשות מצהירה שהיא מתנגדת למאבק מזוין וישראל היא זו שמעוניינת בקטסטרופה, אבל אותה רשות מצדיקה ומעודדת את "המאבק העממי" של אבנים ובקבוקי תבערה. מול המשחק השקוף הזה צה"ל מגלה "איפוק עילאי" וסוגר חלקים מכביש 60 לאוכלוסייה היהודית. ישראל מזדרזת לשחרר את כספי המיסים לרשות, במקום לחלט אותם לטובת ספקים יהודיים המשוועים לתשלום מאותה רשות פלשתינית. למי שהספיק לשכוח, הקפאת העברת המיסים הייתה סנקציה שישראל שמרה לעצמה כתגובה להפרות פלשתיניות כמו ההליכה לאו"ם. אך מול האיום הפלשתיני באלימות, ישראל מיהרה לקפל את הסנקציה. הכול נעשה על מנת לשלוט בגובה הלהבות, אבל בפועל ישראל מעניקה חסינות לפירומנים ברמאללה. ישראל זקוקה לבעל בית חדש במשרד הביטחון, ולשם כך היא זקוקה לממשלה חדשה.

התקדרות בשמי הכלכלה

קיימת גם התקדרות כלכלית, והכוונה איננה רק לבור בתקציב המדינה המחייב קיצוצים, אלא גם לסדרה של זעזועים שעלולים להשפיע לרעה על הכלכלה העולמית. למשך מספר חודשים הצליחה אירופה לשכנע את עצמה ואת העולם שהמשבר הכלכלי נמצא כבר תחת שליטה, אבל השבוע נחתו על אירופה שלושה זעזועים רצופים. דירוג האשראי של בריטניה נחלש; ממשלת צרפת הכריזה שהיא דוחה בשנה את הניסיון להיאבק בגירעון, ומחליטה שתעסוקה וצמיחה קודמות למאבק למען איזון תקציבי; אחרונות חביבות הגיעו הבחירות באיטליה אשר יצרו אי-ודאות פוליטית, שתתורגם לאי-ודאות כלכלית אשר תורגש באירופה כולה ומחוצה לה. 

גם אם קואליציית השמאל-מרכז וראש הממשלה היוצא מריו מונטי יצליחו לגבש רוב דחוק בבית התחתון, בבית העליון אין להם רוב. העובדה שלא ניתן להתווכח עליה היא שרוב מוחץ של הבוחרים האיטלקים, בין אם הצביעו לקומיקאי בפו גרילו או לראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, שוללים את מדיניות הריסון הכלכלי שהנהיג ראש הממשלה היוצא מונטי. זוהי סטירת לחי למדיניות הכלכלית של האיחוד האירופי. יהיה מעניין וגם קצת מפחיד לעקוב אחר ההתפתחויות בשוקי האשראי, במיוחד כאשר איטליה תציע איגרות חוב למכירה. השאלה היא האם תיאלץ רומא לשלם ריביות רצחניות, עד שתיקלע לפשיטת רגל שתזעזע את אמות הסיפים.

אם לא תושג פשרה בין הממשל לרפובליקנים, עלולה גם כלכלת ארה"ב להיקלע למשבר נוסף אשר יחריף את האבטלה וגם יחליש את עוצמתה הצבאית של ארה"ב. בין ארה"ב לאירופה מתנהלת מלחמת מטבע, כאשר כל צד מנסה להשיג יתרון תחרותי על חשבון האחר באמצעות פיחות המטבע. המדיניות הזו גורמת לייסוף השקל מול הדולר והיורו - מצב המסכן את הייצוא הישראלי. מול מגמות כאלו כבר לא נוכל להסתפק בהברקות של הנגיד פישר בקניית מטבע זר. גם בחזית הזאת אנו זקוקים לממשלה חדשה שתתחיל לפעול. 

הגענו לשלב של סוף המשחק הקואליציוני. החתן, הכלה והקהל מתבקשים להגיע לאזור החופה.

פרידה מבנדיקטוס

יש להצטער על פרישתו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 דווקא משום שהוא נחשב לשמרני. המגמות המתרחשות בפוליטיקה העולמית הכללית לא פסחו על הכנסייה, ולכן הכינוי שמרן יותר מרגיע מאשר מרתיע. אמנם נותרו עדיין נסיכי כנסייה שמרנים במיוחד אשר טרם זנחו את ההשקפה האנטישמית המסורתית של הכנסייה הקתולית, כשם שנותרו שונאי ישראל באגף השמרני במישור הפוליטי. אבל בכנסייה כמו בפוליטיקה, הרוחות הרעות מתגברות בעיקר מצד שמאל. 

דוגמה לארגון קתולי "פרוגרסיבי" היא Trocaire - 'חמלה' בשפה האירית העתיקה. הארגון הפועל בחסות רשמית של הכנסייה האירית מדגיש את הסיוע לעולם השלישי, כולל לפלשתינים. באתר שלו מקבץ Trocaire תרומות של 20 יורו לקניית עצי זית לפלשתינים, שבעבורם עץ הזית מסמל את הקשר השורשי למולדתם, ובהתחשב בעובדה ש"מטעי זיתים בגדה המערבית נחרבו בידי הכיבוש הישראלי, ונמנעה ממגדלי זיתים רבים נגישות לנחלת אבותיהם". לא ידוע מי יהיה יורשו של האפיפיור הפורש, אבל אבוי לנו אם הוא יגיע מחוגים "מתקדמים" המגייסים לשורות הכנסייה את דת זכויות האדם כתחליף דתי וכגרסה חדשה למאבקם נגד עם ישראל.

האפיפיור היוצא לא הסתפק בגינוי האנטישמיות, אלא ניסה ליצור שותפות אינטלקטואלית עם רבנים אירופים מובילים, מתוך דאגה משותפת להידרדרותה של אירופה. בנדיקטוס הזמין את רבה הראשי של בריטניה, הרב יונתן זאקס, לשאת את ההרצאה הראשונה בפורום בין-דתי שפעל תחת חסותו, ואף דאג שתהיה לנאום תהודה. בנאום שנשא בדצמבר בפורום פנימי של הכנסייה תקף האפיפיור את תופעת הנישואים החד-מיניים, והעלה על נס בפני בכירי הכנסייה ברומא דווקא את המסה שחיבר באותו נושא רבה הראשי של צרפת, ז'יל ברנהיים. גם הרב הראשי יונה מצגר שיבח את תקופתו של האפיפיור הפורש כתקופה הטובה ביותר ביחסים בין הכנסייה לרבנות הראשית לישראל.

נכון, הניסיון לייצר ברית בין המאמינים במטרה להיאבק על עמדות משותפות כגון ערכי המשפחה והילודה מגיע לאחר שהכנסייה כבר נחלשה, ובאירופה אולי הקרב כבר אבוד. לעומת זאת הוא עשוי להניב פירות באזורים אחרים, למשל בארצות הברית, שם הקרב עדיין בעיצומו.