חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 533ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

משהו מטושטש מתחיל - דעות

ברית בנט-לפיד היא ביטוי פוליטי ראשון לטשטוש ההגדרות המסורתיות של דתיים, חילונים ואפילו חרדים.
28/02/13, 23:35
אשר כהן

לפני כחמש שנים נשאל הזמר מאיר בנאי לאיזה זרם דתי הוא משתייך. תשובתו מעוררת ההדים הייתה: "אני דתי פרילנסר, כל החלוקות האלה, זה נגמר. פאסה". תשובתו ערערה על ההגדרות הישנות המוכרות והנפוצות בין קבוצות חברתיות מובחנות כביכול, שביניהן יש גבולות ברורים כביכול. הכנסת התשע עשרה תיזכר, מעבר לפוליטיקה הרגילה, כמי שנתנה ביטוי פוליטי ראשון, התחלתי, לתהליכי העומק של אותו טשטוש שכבר התחיל.

ספרות המחקר והעיון מפנה לאחרונה יותר ויותר את תשומת הלב לערפול, לעמעום ולטשטוש הגבולות בין הקבוצות הישנות: חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים. כך לדוגמה, המושג חרדים-לאומיים אינו מופיע ברוב המחקרים, ורק לאחרונה החל השימוש בו במחקרים בתחום. לאחרונה אנו עדים גם לצמיחת 'החרדים החדשים' וד"ר ניסים ליאון הציע בכותרת ספרו בנושא את המונח 'חרדיות רכה', להבדיל מזו הנוקשה והקשיחה. הוסיפו לכך את הממצא המפתיע במדד הדמוקרטיה האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה: יותר ממחצית מהחרדים אומרים שהם מאוד ציונים או די ציונים. וכל אלה הם רק המושגים המעידים על טשטוש הגבולות בין חרדים לדתיים. 

בקצה הרצף הציוני הדתי נמצאים ה'דתיים לייט'. המושג שהחל ונמצא גם כיום בשימוש ככינוי גנאי, הפך בהדרגה לכינוי שבאמצעותו אנשים מגדירים את עצמם, וחלקם אף רואה בו אידיאולוגיה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תרמה לערפול בהצעתה את המושג מסורתיים-דתיים. עכשיו לכו תבררו כמה דתיים וכמה מסורתיים נכנסו לאותה קבוצה. 

מי שיבחן את המחקרים המעודכנים בנושא, יגלה שקשה מאוד לדעת מהו משקלם של הציונים-דתיים. אחת הסיבות לכך היא פערים די גדולים בין המחקרים השונים שנובעים, בין היתר, מאותו טשטוש הולך וגובר. כששואלים נחקרים עם איזה זרם הם מזדהים, התשובה המתייחסת לזרם הדתי-לאומי קופצת בחמישים אחוזים יותר מהמגדירים עצמם דתיים. נו, אז כמה דתיים-לאומיים יש? כתשובה ניתן רק לתת טווח אפשרויות עם מרחק די גדול בין הקצוות.

אצל החילונים מעניין לא פחות. אחד מהם כתב ש"הא-לוהים שלי הוא חילוני כמוני, ואני לא מוכן לוותר עליו רק מפני שהדתיים טוענים עליו לבעלות. בדרכי שלי אני הולך לחפש אותו. אפילו אם לא אמצא, הדרך תהיה מרתקת". החילוני הזה עורר בעבר הדים כשכתב שהוא מחפש בית כנסת. לא אורתודוקסי כמובן. קוראים לו יאיר לפיד. ברשימתו מופיעה רות קלדרון שהדהימה את הציבור הישראלי כשפתחה את כהונתה בכנסת בשיעור תלמוד. אמנם לא כמו בישיבת מיר, אבל בכל זאת שיעור. היא סיימה אותו עם תפילה לכניסה לכנסת ואף השתמשה בשם ה' המפורש בתפילה שלא תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברובד העומק, ייתכן שזה מפחיד את החרדים וחלק מהדתיים לא פחות משאלת ההשתתפות או אי ההשתתפות בקואליציה או תכניו של מתווה השוויון בנטל.

לשישה דתיים בליכוד-ביתנו כבר התרגלנו. אבל לצדה של קלדרון ברשימה יש רב 'חרדי חדש', רב ציוני דתי בלי זקן ומחברת הספר 'תפילת נשים'. הוסיפו לכך את הנציג הציוני-דתי בתנועה ומועמדת לא דתית בבית היהודי והרי לכם הביטוי הפוליטי לטשטוש. אצל הבוחרים זה בולט עוד יותר: בעוד ציונים-דתיים לא מיהרו לחזור ל'בית היהודי' החדש, למסורתיים ולחילונים לא הייתה בעיה להביא את המפלגה לשיא היסטורי, לאחר שמנהיגה החדש התעקש שלא להגדירה כמפלגה מגזרית דתית.

כולם מחפשים את המניעים הפוליטיים הרגילים בציר בנט-לפיד. אין ספק שיש כאלה. אבל אולי כדאי לחפש את התשובה לא רק בפוליטיקה אלא גם בסוציולוגיה. זה מעניין וחשוב כיצד תיראה הקואליציה ואיך יחולקו התיקים. ייתכן שיהיה מעניין הרבה יותר לראות כיצד יבוא לידי ביטוי פוליטי אותו טשטוש חדש שהתחיל.