גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 533ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

סערת המכתב - על דעת עצמי

28/02/13, 23:35
אבי סגל


השבוע נערך הטקס בפעם ה-85, ובלי יותר מדי חמדה לחצתי על כפתור ההקלטה והלכתי לישון. הסיבה היחידה לצפות כיום בטקס היא כדי לחגוג את תבוסתם של סרטים ישראליים, אבל אפילו בשביל זה לא שווה לקום באמצע הלילה. על איכות המועמדים העלילתיים אין לי שמץ מושג, מכיוון שכבר שנים לא הטרחתי את עצמי לבתי הקולנוע. למה לי? כל הסרטים ממילא יוקרנו בטלוויזיה בתוך מספר חודשים. גם השבוע, יממה לפני שידור הטקס, הוקרן ב'יס' זוכה פרס הסרט הטוב מהשנה שעברה. אז לשם מה להתאמץ? לא עדיף במקום זה ללמוד דף גמרא? טוב, על מי אני עובד, אפשר לחשוב שאני רות קלדרון.

ובכל זאת, לכבוד האירוע ההוליוודי הנוצץ והמייגע, הנה כמה המלצות על סרטים זוללי אוסקרים, ישנים וישנים-פחות, שבהם צפיתי בתקופה האחרונה – כאמור, על המסך הקטן. 'הכול אודות חווה' (שישה פרסי אוסקר) הוא דרמה חריפה ומעולה על תככי עולם התיאטרון, סרט שהצליח להישאר רענן גם אחרי 62 שנה. גם 'מחוללת הניסים', המתאר את יחסיה של הילדה החירשת-עיוורת הלן קלר עם מורתה אנני סאליבן, הוא סרט עתיק, חזק ונפלא, ששתי השחקניות שלו זכו בפרסי האקדמיה. סרט נוסף, מלבב ומיוחד, הוא 'זורבה היווני' על נעימתו הידועה וסצנת הריקוד המוכרת לא פחות. סרט חדש בהרבה הוא 'בעולם טוב יותר', שזיכה את דנמרק באוסקר לסרט הזר לפני שנתיים. הסרט מביא שני סיפורים מקבילים המעמידים בפנינו דילמות על אלימות ומוסר, והוא לא קל לצפייה אך עשוי היטב, נוגע ללב ואפילו אופטימי בסופו.

פחות מוצלח, אך עדיין ראוי, הוא הסרט 'כפרה' – דרמה תקופתית וירטואוזית עם פסקול נפלא (פרס אוסקר יחיד ומוצדק ביותר) וצילום מרהיב, כולל שוט אחד ארוך ומעורר פליאה. רק שהתסריט, אפעס, נטול אמינות לפרקים ולא ממש נוגע. 'אדית פיאף – החיים בוורוד' הוא סרט ביוגרפי מייגע להפליא עבור כל מי שלא זכה להעריץ את זמרת השאנסונים המנוחה. אבל האזהרה הגדולה מכולם היא 'עיר הנערים' (שלעתים מתורגם ל'עיר הנוער'), קיטש נוצרי מעצבן מ-1938, המתיימר להיות סובלני אך כולל גם סממנים אנטישמיים שלא היו רואים מסך אחרי השואה. קשה להאמין, אבל אפילו בשחור-לבן אפשר לעשות סרטים איומים.

בקטנה

א. עכשיו, אחרי שהסרט 'חמש מצלמות שבורות' לא זכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי, אולי נצליח להירגע מאינספור ההתבטאויות שסיפקו יוצריו בימים האחרונים. כי בכנות, מעולם לא דיברו רבים כל כך, הרבה כל כך, על סרט שהפסיד כל כך. במקום לקשקש בתקשורת את השטויות האנטי-ישראליות המייגעות, עדיף ליוצרי הסרט להתמקד בפרויקט הבא שלהם: סרט ההמשך התיעודי 'חמש דקות תהילה גמורות'.

ב. בעקבות הדיון התקשורתי, הטענות, ההכחשות והעדויות השונות בנושא החשוב והמסעיר, אני הולך ומשתכנע: יאיר לפיד אכן עישן סמים קלים בצעירותו. עכשיו נותר לגלות מה התירוץ של נפתלי בנט.

ג. לסיום, מילה אחת טובה לעיתונאי אביב הורביץ, בעל מדור ביקורת התקשורת "מי נגד מי?" באתר מאקו. בזכות התובנות המרתקות, הסגנון המקורי וחוש ההומור, כמו גם ההגינות והיכולת להימנע מהטיה פוליטית - זהו אחד הטורים הקבועים החביבים עליי ברחבי הרשת. מומלץ לחובבי הז'אנר.

עמוד 2 מתוך 2
הקודם | הבא