חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 533ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

לא מתנתקת - תרבות ופנאי (ספר)

עליזה ויסמן, שגורשה מימית ומגוש קטיף, משלבת בין סיפורה האישי לטראומה הלאומית ומנסה להפיק לקחים
28/02/13, 23:35
שפרה ריפקין

'עקורים – מימית לגוש קטיף', עליזה ויסמן - הוצאת המחברת, 288 עמ'

קיץ תשס"ה. ימי המאבק על גוש קטיף הגיעו לסיומם ותחושת החמצה מרה חלחלה לציבור הגדול, שראה את הנסיגה כצעד טראומטי ומשפיל שהדיו לא יימחו במהרה. עליזה ויסמן, ממפוני ימית ותושבת נתיב העשרה, אגרה במשך שבע השנים שחלפו מאז חומר תיעודי ושילבה בין קטעי הארכיון שמצאה את סיפור המתיישבים, שהגיעו בעקבות הגירוש לחורבן אישי בחייהם. 

ויסמן בוחרת להשתמש במילים כמו חורבן ועקירה ובכך מוחה למעשה על מכבסת המילים שרווחה, ועדיין רוווחת, בשיח התקשורתי שעסק בגוש קטיף. ההתייחסות של הספר 'עקורים' לגירוש מגוש קטיף אינה כאל אירוע שהיה בעבר, אלא כמעשה שעדיין לא תם. 

המחברת מצטטת רבות את הבטחות הסרק של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שכינה את מתנגדי המהלך "פחדני השלום". היא טוענת כי האחריות לכישלון המאבק רובצת על מנהיגי ההתיישבות, שלא השכילו ללמוד את הלקח הנדרש מפינוי ימית והותירו את הזירה למחנה השמאל, שהצליח לשכנע חלקים גדולים מהציבור שגוש קטיף נמצא מעבר להרי החושך. אולם, וחשוב יותר, ויסמן מותחת בספרה ביקורת חריפה על הסיסמה 'באהבה ננצח' שליוותה את מערך ההסברה של מועצת יש"ע, ולועגת לכל "הניסיונות הכושלים" כהגדרתה שהניבו גישה פייסנית ולא אפקטיבית לכל אורך המאבק. העיון בספרה של ויסמן מגלה כי אמנם ישנה התעסקות בשאלות היפותטיות ובנבירה בעבר, אך לצד אלו מתקיים ניסיון אמיץ לבדוק מהו הלקח שנלמד מחורבן חבל עזה, אם בכלל.      

לאורך הספר נדמה לקורא כי ה"ויה דלורוזה של הגירוש" (כהגדרת המחברת) חודרת גם לפואטיקה שלה. המילים קצרות וטעונות, מעוצבות כשפת יומיום ונוטות לסנטימנטליות. הפסקאות עמוסות מסקנות אישיות והאידיאולוגיה, המתחשבנת בחלקה, נוכחת כל העת, גם אם מדובר בתיאור עובדתי גרידא. למרות זאת, מצליחה מחברת 'עקורים' להתכתב גם עם קוראים שהיו מתבגרים באותם ימים ומנסים כעת להבין ביסודיות את המהלך המדיני שקירב את הגבול עד לפתח ביתם. "שורשי הגירוש והשנאה אינם נעוצים במהלך מדיני זה או אחר", היא כותבת, "אלא בשבר רוחני ההולך ומעמיק, מתרחב ומקצין והוא מקור למכאובים ולדאגות נוקבות למי שרואה חשיבות עליונה בקיומו של בית יהודי לאומי". לטענתה, הגירוש מחבל עזה איננו פרטי והוא סימפטום לעקירת ערכים נוספים ואובדן דרך. 

את הספר הוציאה ויסמן בהוצאה עצמית ואולי זהו החיסרון שלו. נראה כי עבודת עריכה קפדנית יותר הייתה משפרת את מראהו הכללי של הספר ואת מבנה הפרקים שלו ותורמת לאמינות הקטעים המובאים בו. למרות זאת, 'עקורים' הוא מסמך היסטורי-אישי חשוב ומהווה עוד אבן דרך בשימור ותיעוד המאבק על חבל ארץ פורח ושוקק חיים שהיה ואיננו עוד.