גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 533ראשיהפצהמהדורה דיגיטלית: בשבעאתנחתא

זכרונות משבת זכור - ידידיה מאיר

28/02/13, 23:35
.


בחזרה לקבלת-שבת: אז ב‘מרכז‘ שרים ביחד לפני ערבית, אבל יש מקומות שבהם, מתברר, עוצרים באמצע. וכך המשיך וסיפר לי הרב שפירא: ”האדמו“ר הקודם מצאנז היה מגיע מעת לעת לירושלים. אתה יודע, האדמו“ר ניצול השואה, שאיבד את כל משפחתו שם והקים מחדש את החסידות בנתניה. אישיות בלתי רגילה. כשהוא היה מגיע, כולנו היינו רצים לראות אותו. הוא התפלל בשכונת בתי ראנד, ליד שוק מחנה יהודה, בבית כנסת שהמייסד שלו היה חסיד צאנז. ראינו שם דבר מופלא: הוא נהג לעצור באמצע התפילה כדי לבאר פסוקים מסוימים ורעיונות שהתחדשו לו. הוא היה שליח הציבור, ובאמצע מזמורי התהילים של קבלת שבת הוא היה אומר וורט על מה שהוא הרגע קרא. אני זוכר עד היום איך עצר במזמור צ“ב ואמר: ’בפרוח רשעים כמו עשב‘. איך יכול להיות שהרשע פורח כמו עשב? איך שייך המושג פריחה לרשעים? האם רשע יכול לפרוח? התשובה מגיעה בהמשך הפרק, כך הוא אמר. ’צדיק כתמר יפרח‘. הנה, אנחנו מקבלים פרופורציה. הרשע אולי איכשהו יכול לפרוח קצת, כמו דשא, כמו עשב, אבל בואו תראו את הצדיק. אם ראית פריחה של רשע, חכה שתראה את פריחת הצדיק. הצדיק? הוא פורח כמו תמר, זו באמת פריחה! אני זוכר את הוורט הזה עד היום בגלל המעמד והתזמון שלו“.

3.

”מי ידבר פה בבית המדרש ביום ירושלים בעוד קצת יותר מחודשיים?“, שאלתי את ראש ישיבת ’מרכז הרב‘, כי התשובה לשאלה הזו בעצם אומרת מי יהיה ראש הממשלה ומי יהיו שר הביטחון ויו“ר הכנסת, ויוזמנו לעצרת המסורתית הגדולה שעורכת הישיבה בכל שנה בכ“ח באייר. הרב חייך. ”באמת מעניין אותי לדעת. אין לי מושג. ואגב, גם כשמישהו נבחר, זה לא אומר שהוא מגיע אלינו. עד היום אני זוכר מה קרה פה בתחילת שנות התשעים. עזר ויצמן המנוח נכנס לתפקידו כנשיא המדינה ובא לכאן. אני זוכר שהייתה התרגשות מזה
שוייצמן, אחד המפקדים הבולטים של מלחמת ששת הימים, מגיע הנה, ל‘מרכז‘, לראשונה. הוא הקשיב יפה לכל הנאומים והדרשות, ואז אמר כך: אני רוצה לחזור, רבותיי, על דרשה שאמרתי בבר מצווה שלי. דיברתי שם על הפסוק מספר זכריה ’לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אמר ה‘ צבאו-ת‘. אמרתי בדרשה שלי שזה לא סותר, החיל והכוח לא באים בסתירה לרוח. אם יש רוח, אז בהחלט יש משמעות לכוח. כלומר, זה לא או או, אלא גם וגם“.

עד כאן דרשתו של ויצמן. הרב שפירא הוסיף עליה שני פרטים: ראשית, המורה לבר מצווה של הילד עזר שאב את הרעיון, ככל הנראה, מדרשות הר“ן, שם הוא מופיע, והגאון מוילנא ממשיך ומיישם את הרעיון של הר“ן לא רק על הפסוק המדובר מספר זכריה, אלא גם על המילים שחותמות את מזמור אשת חיל: ”שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה‘ היא תתהלל“. אם יש יראת שמיים, מסביר הגר“א, אז בהחלט אין בעיה שיהיו גם חן ויופי. אבל אם אין – אז חן ויופי לבד לא שווים כלום. ובקיצור, בלשונו של עייזר, לא או או, אלא גם וגם.

שנית, בשנה שאחר כך, וייצמן עדיין היה נשיא. אנשי הישיבה הרימו טלפון, לגשש אם ירצה לכבד את המעמד שוב בנוכחותו. ”חברל‘ך“, השיב להם וייצמן בסגנונו האופייני, ”יש לי דרשה אחת מהבר מצווה. לא שתיים. אני לא יכול לבוא שוב, אין לי מה להגיד“.

4.

אבל יש מי שדווקא בא שוב ושוב לישיבת מרכז הרב לאחרונה. מתברר שכבר חמש שנים, מאז הפיגוע, הרבה קבוצות חילוניות, בעיקר מקיבוצים ומושבים, מבקשות להגיע למקום. בהתחלה זה היה כדי לנחם ולהשתתף בצער אחרי ההלם הנורא, והיום כדי להכיר,
לשוחח, לדבר. ”לאחרונה הייתה פה קבוצה מקיבוץ מזרע“, מספר לי הרב שפירא, ”נערים צעירים מהקיבוץ הצפוני שהוא ממש סמל לחילוניות, כולנו יודעים מה מגדלים שם. הם הגיעו לכאן כדי לשוחח עם הבחורים והאברכים. אחרי שיחה ארוכה על תפיסות עולם, על ציונות, על תורה, על מדינת ישראל ועוד שורת נושאים, לאחד האורחים, ממש לקראת סיום, הייתה שאלה: ’אני לא מבין‘, הוא קם ואמר לבחורים, ’אני מדבר איתכם כבר שעתיים. על חלק מהדברים אני מסכים ועל חלק ממש לא, אבל למה בתקשורת אתם יוצאים תמיד כל כך הזויים וקיצוניים? איך זה שלא הכרתי אתכם כפי שאתם עד היום?‘. כך הוא שאל, אותו אורח ממזרע. ואתה יודע מה התלמידים בישיבה שלנו השיבו? הם לא ענו. הם העדיפו להשאיר את השאלה הזו מהדהדת בחלל האוויר“.

עמוד 2 מתוך 2
הקודם | הבא