בשבע 29: מקום המשפט שמה הרשע

זיכויו של 'שמפניה' השבוע מוכיח לנו שוב שמישהו במערכת המשפט מזלזל באינטליגנציה שלנו

ד"ר אריה בכרך , ד' באדר תשס"ג

השבוע פורסמה הכרעת הדין במשפטו של אבישי רביב, המכונה 'שמפניה'. הכרעת השופטים אמרה: "פה אחד נפלה ההחלטה, אבישי רביב לא יכול היה לדעת על כוונותיו של יגאל עמיר".

הבנתם?? אבישי רביב לא ידע. אולי זה היה מפני שלא שמע את הצהרותיו הפומביות של יגאל עמיר שלראש הממשלה יש דין רודף וצריך להורגו; ואולי מפני שאבישי רביב לא שמע את דברי ההסתה של הסוכן הפרובוקטור 'שמפניה'. זה ודאי מסביר איך אבישי רביב לא יכול היה להעלות על הדעת שיכול לקרות משהו, שלא לדבר על רצח, בעקבות דברי הסתה שלו.הוא פשוט לא יכול היה לדעת.

אם נסכם את כל הכרעות בתי-המשפט בסוגיית רצח רבין ז"ל, נוכל להסיק שאך ורק שני אנשים בעולם כולו ידעו על כוונותיו, או ליתר דיוק על רצינות כוונותיו, של יגאל עמיר: הרוצח עצמו ומרגלית הר שפי. לא כרמי גילון, ראש השב"כ, לא איש מהחטיבה היהודית בשב"כ, ואף לא איש מהסוכנים בשרות החשאי שהוא מהטובים בעולם. לאלו לא היה שמץ מושג. מלבד הרוצח עצמו, רק מרגלית ידעה ולא מנעה.

קביעות אלו של בתי המשפט מורות, לדעתי, על איוולתם או על חוצפתם של השופטים. אם אכן הם מאמינים לדבריו של השופט חשין, שאפילו טלפון אחד, ולו אנונימי, של מרגלית יכול היה למנוע את הרצח, או שבאמת לאבישי רביב לא הייתה אפשרות לדעת, הרי שיש בכך משום חוסר תבונה. יתר על כן, תמהני; כיצד ישנים שופטים אלו בשקט, כשביטחון המדינה מסור בידי אנשים שאפילו דברים שנערה צעירה וחסרת ניסיון ידעה נעלמו מעיניהם. מצד שני, אם אין הם מאמינים בעצמם בקביעות אלו, אך הם סבורים שאנחנו מספיק טיפשים על מנת להאמין בהם, יש בכך זלזול מוחלט באינטליגנציה של העם, ולטעמי חוצפה לא מעטה.

הצדק אולי לא יצא לאור במשפטים אלו, אולם לפחות האמת צפה ועלתה, על פי קביעתו של החכם באדם: "מקום המשפט שמה הרשע".