חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 34ראשיהפצה

צ'רקה בגובה העיניים - בגליון השבוע

המאייר המפורסם שי צ'רקה לא עושה חשבון לאף אחד. הוא עובד במקביל על כמה פרויקטים (לא רק לציבור הדתי) ולא נרתע מלגעת באף נושא, מהחרצופים ועד יונה הנביא
13/11/87, 00:00
עפרה לקס

כשמשוחחים עם קריקטוריסט הראש נודד למחוזות אחרים. במקום להאזין למילים שהוא אומר אתה מנסה לדמיין איזו קריקטורה הוא הספיק לבנות לך ואיך הוא מעצב את הסיטואציה במוחו.

כדי לגרש את המחשבות שהטרידו אותי כל הבוקר עד המפגש עם שי צ'רקה, קריקטוריסט, מאייר, מעצב בובות ועוד כל מיני דברים, אני שואלת אותו בצורה ישירה אם אנשים מפחדים לדבר אתו בגלל המקצוע שלו: "אני לא מדמיין את הסובבים אותי בתור קריקטורות", הוא מרגיע. "מה שכן, הזיכרון שלי פועל ככה. דברים שקורים נרשמים אצלי בתור קריקטורות".

שי צ'רקה, בן 36, בוגר ישיבת ההסדר קריית שמונה, הוא האבא של בבא וזוטא, דמויות שאלפי ילדים מכירים ואוהבים. למי שבכל זאת אינו מכיר, בבא וזוטא הן דמויות קומיקס מתקופת המשנה והמדרש, שהתפרסמו בעיתון הילדים 'אותיות' במשך שנים, כשהן מסבירות וממחישות משניות ומאוחר יותר גם מדרשים על פרשיות השבוע.

בשנה וחצי האחרונות פרסם צ'רקה ב'אותיות' את הרפתקאותיהם של יהוצפן, הבלש נמוך הקומה, ודב, עוזרו גדול המימדים והנאמן. פרקי הסיפור קובצו לספר שיצא לאור לפני כחודש ונושא את השם 'יהוצפן א".

ספרו הטרי והחמישי במספר של צ'רקה עוסק בספרי נביאים וכתובים. יהוצפן ודב חוקרים 'תעלומות' מזמן התנ"ך; החל מכיבוש יריחו שביהושע, דרך המלכת יואש שבספר מלכים ועד לקורותיו של יונה הנביא.

אוהב את אסטריקס

את דרכו לאומנות הקומיקס החל צ'רקה כבר בגיל הגן. הוא מעיד על עצמו כי מעולם לא קיבל הכשרה מסודרת בתחום: "היה חוג ציור שניסיתי ללכת אליו, אבל עזבתי אחרי פעם אחת כי לא יכולתי לסבול שיגידו לי מה ואיך לצייר. תמיד ידעתי מה אני רוצה לצייר ובאיזו צורה".

בישיבת ההסדר עודדו אותך ללכת קדימה עם הכישרון שלך?

"לא באופן ישיר, אבל בדרך בה הישיבה עובדת יש עידוד לחשיבה עצמית. אז אצלי זה התבטא בקומיקס, ואחרי שהדברים התחילו לצאת היה גם עידוד. עד היום אני בקשר עם הישיבה".

עשית הרבה סרטי אנימציה. האם העיסוק שלך בקומיקס נובע מחוסר תקציב?

"לא. הקומיקס הוא לא שלב קודם בהתפתחות של האנימציה, יש לו חיים משל עצמו ומבחינתי זה אפילו יותר כיף. הקומיקס אינו תלוי בכסף של הפקה ובקריזות של במאים וסאונד, זה משהו של בן אדם אחד שיושב מול דף ושם בו את כל מה שעולה על דעתו. חוץ מזה, כשאני כותב טקסט של חז"ל, משנה או גמרא, המילים עצמן חשובות מאוד. עדיף שהן ייכתבו באופן מדויק, ומולן תהייה הפרשנות הויזואלית שלי, שהיא בעצם הקומיקס".

שי צ'רקה מתגורר עם אשתו מוריה וארבעת ילדיהם ביישוב צופים שבשומרון, שם ממוקם גם הסטודיו שלו. ילדיו של צ'רקה רואים את עבודותיו ומעבירים ביקורת: "זה לא נעשה באופן שיטתי ומסודר, אבל אני בהחלט מתייחס להערות שלהם".

מי הדמות האהובה עליך מכל אלו שציירת?

צ'רקה, כמו אבא טוב, מונה את כל ארבעת גיבוריו ומתקשה לבחור.

"אני מאוד קשור אל בבא, עבדנו הרבה שנים יחד. אבל גם את זוטא אני מאוד אוהב, וגם את יהוצפן ואת דמות המשנה שלו, דב הסופר. בדב יש משהו מיוחד ושובה לב. השילוב של הגודל הזה עם התמימות והיכולת להעריץ את הצוציק הזה, יהוצפן, בכל מחיר.

"כשהייתי צריך ליצור שתי דמויות תנ"כיות חשבתי מה זה תנ"ך בשבילי. אז מצד אחד יש את הדמות הדווידית של הקטנצ'יק המלא ביטחון עצמי, שיכול לנצח כל גוליית שיבוא מולו, וזה יהוצפן, ומצד שני אני מסתכל מחלון הסטודיו שלי ואני רואה את הסלעים של השומרון. הסלעים האלה מבחינתי הן דמויות תנ"כיות כאלה, אז רציתי דמות שהיא סלע. דב הוא כזה, מין גוש אחד. קשה לפרק אותו לידיים, ראש ורגליים, כולו גוף גדול מוצק ואיתן, זה מה שהוא היה אמור לבטא ויזואלית".

מבחינה צורנית יהוצפן ודב מזכירים מאוד את אסטריקס ואובליקס

"הרבה אנשים חושבים כך. העניין של צמדים: קטן וגדול, שמן ורזה, הוא דבר נפוץ מאוד בכל המדיה הסיפורית. בשבילי, קומיקס זה קודם כל ספרי 'אסטריקס'. שם למדתי את השפה הזאת והתאהבתי בה. ברור שהם גם השפיעו עליי. אני חושב שהם עדיין רחוקים מהדמויות שלי, אבל בכל מקרה זה בסדר, אין לי בעיה להיות דומה לאסטריקס ואובליקס".

פרשנות דרך קומיקס

'יהוצפן א" עוסק בסיפורים מן התנ"ך. איך בחרת באילו סיפורים לעסוק?

"מגיל תיכון אני מחפש את הדרך להעביר את הסיפור של יהוא, מלך ישראל, לקומיקס. הוא דמות עם כל כך הרבה ציניות והומור. ליהוא חיברתי את יואש, כי מבחינת הסיפור הבלשי הוא התאים לי יותר. גם ספר יונה העסיק אותי מאוד מבחינה ויזואלית. האדם והבהמה של נינוה מוזכרים הרבה פעמים יחד, כי הם מתנהגים פחות או יותר אותו דבר. אז יש לי שם תמונה שבה אדם יושב עם חזיר והוא נורא דומה לחזיר, וחייל שרוכב על סוס ונורא דומה לסוס. ובכלל, היו לי דברים להגיד על הספר הזה. סיפור יריחו היה הטריגר שלי להתחיל בכלל בסיפור בלשי ותנ"ך, כי יש שם מרגלים, רחב שמשתפת פעולה עם הצד הנכון, ועוד".

למי מיועדים הספרים שלך?

"לי. אני עושה אותם בשבילי. אני יודע שילדים יתחברו אליהם באופן מיידי בגלל שזה קומיקס, אני גם יודע שאם להורים שלהם תהיה מספיק סקרנות והם גם יקראו את הספרים הם גם יתחברו".

מה המטרה של הספרים?

"יש פה כמה רבדים. קודם כל, לפרוק את מה שיש לי בראש. זו תחושה מחייבת, זה לא רצוני כמעט. אני מרגיש שבזכות זה אני מבין את הנביאים. לא שאני רואה את עצמי קרוב אליהם, אבל התחושה הזאת, שמתגלה לך תמונה במוח, שברגע הראשון אתה לא יודע מה היא אומרת אבל זה חייב לצאת החוצה, היא תחושה מאוד חזקה.

"מעבר לכך יש דברים שבאמת חשוב לי להגיד, לתת להם את הפירושים שלי. יש לי פירושים על דברים מסוימים, והדרך שלי לבטא אותם זה קומיקס. אני לא אשב ואכתוב את הפירושים שלי בדרך המקובלת, וגם ברור לי שאף אחד לא יסתכל עליהם ככה, כי מי זה בכלל שי צ'רקה? חוץ מזה, אני שמח שהילדים מתקרבים דרך הספרים לטקסטים ואני גם נורא שמח שהם סתם נהנים מן הסיפורים".

לראות את התנ"ך

הציורים שלך מקסימים והסיפורים מעניינים, אבל אתה לוקח נושאים תורניים ומצייר אותם. אתה מגשים רעיונות שהם רוחניים בעיקרם.

"אני חושב שכולנו מגשימים כל הזמן רעיונות רוחניים. זאת המטרה שלנו פה, פחות או יותר. לפחות ככה אני מבין אותה".

ציירת למשל את יונה הנביא.

"כן, יש לי איזו תפיסה של יונה שהרגשתי שאני מסוגל להעביר אותה לפרצוף. את משה רבנו לא ציירתי, הוא מורכב מדי עבורי והאחריות שבלהעניק לו פנים היא ענקית. אני מעריך שגם בעתיד אני לא אצייר אותו, אבל אני לא חושב שאסור לעשות את זה. לתת פרצוף למישהו זה לפרש אותו.
"תפתחי מדרשים על יונה, ותראי שבמדרש קורים לו דברים אחרים לגמרי ממה שקורה לו בתנ"ך. האנשים שכתבו את המדרשים הרגישו חופשיים לשחק אתו, והם נותנים באמצעות זה פירוש. אני בסך הכל מוסיף עוד פירוש משלי בצורה ויזואלית, ולכן יש לו עצמה גדולה מאוד. אני לא יכול להגיד 'לא, אני לא אגע בו כי אחרים לא מציירים את זה'".

אבל כשאתה מקרב יותר מידי את הספרים האלו אליך אז אתה רואה אותם כמו דמויות אחרות שאתה מצייר. ציירת את עמרם מצנע – ציירת את יונה הנביא.

"אם דיברת על עמרם מצנע ודיברת על יונה הנביא אז כולנו אותו הדבר? אז מה, לא לדבר עליו, לא לצייר אותו"?

לצייר את יונה הנביא כן, אבל להפוך אותו לקריקטורה?

"כמו שמדרש לא מתיימר להביא את יונה על כל מורכבותו, גם קריקטורה מדגישה בו צדדים מסוימים. אני רציתי להדגיש בו את הקנאות והמהפכנות. הוא ראש גדול מאוד, יונה, הוא לא מוכן לקבל שככה מנהלים עולם. והוא נביא, הוא שליח של הקדוש ברוך הוא! האם הוא יגיד לשולחו איך לנהל עולם, בדין או ברחמים? זו דמות נהדרת, ואני מדגיש בו את הצדדים האלה כמו שהמדרש בוחר להדגיש צדדים מסוימים".

אפרים סידון כתב עכשיו ספר בחרוזים על התנ"ך. היית קונה את הספר הזה לילדיך?

"לא ראיתי את הספר, אז אני לא יודע".

אז אתה לא חושב שרק אדם בעל רקע תורני רציני יכול לגעת בדברים האלו?

"אני מעדיף לבדוק כל דבר לגופו ולא להכליל. אנשים חסרי רקע תורני יכולים הרבה פעמים לגלות דברים חדשים לגמרי, שאנחנו לא רואים בגלל שאנחנו כל-כך כבולים ל'רקע התורני'".

אנשים מהמציאות

'יהוצפן א" בוטה יותר מן הספרים האחרים של צ'רקה. חייל כנעני מסיפור של יריחו שובר את מפרקתו, דב הגדול והעדין מקיא ממראה מעיו השפוכים של עגלון (שאינם נראים במפורש) ויהוצפן משער שמי שרצח את עגלון הוא בעצם חייזר שפרץ מבטנו. כפפות של משי לא נראו בהישג יד.

האם לא נדרשת יותר עדינות כשבאים לעסוק בסיפורים מן התנ"ך?

"אני חושב שהתנ"ך עצמו כל-כך גלוי בדברים האלו, שקומיקס על תנ"ך לא יכול פתאום להיות עדין. בעצם אפשר להיות עדינים, אבל אני לא רציתי להיות".

צ'רקה מספר את סיפורה של הדמות שמסתתרת מאחורי החייל הכנעני. דבריו מאששים את החשש שהיה לי בתחילת פגישתנו: "כשאני טס לחו"ל אני תמיד לוקח אתי עט, וכבר בדרך אני מתחיל לצייר את הטיפוסים שמסביבי. בטיסה מסוימת עבדתי על הסקיצות לסיפור יריחו של יהוצפן, וחשבתי מי מהאנשים שסביבי אני הופך לחייל הזה. היה שם טיפוס אחד עם קוקו וכובע גרב והוא התלבש לי על הדמות, רק החלפתי את כובע הגרב בקסדה וזהו, זה כל מה ששיניתי. כשירדנו מהטיסה גילינו שהחליפו לנו את המזוודה. זה היה סיפור של כמה שעות טובות עד שהחלפנו את המזוודות בחזרה. לפני שהגענו לנקודת המפגש אמרתי לאשתי שיש לי הרגשה שזה הטיפוס שציירתי, וזה באמת היה הוא. הוא נקם בי עוד לפני שהוא ידע מה אני הולך לעולל לו בקומיקס.

אתה מכניס הומור אל תוך סיפורי הקודש.

"את רואה סתירה בין הומור לקודש? אני רואה חיבור גדול בין אהבה לקודש. אני חושב שאין אהבה בלי הומור, ואני אוהב את הטקסטים האלו".

בהגדה של פסח שאיירת, ציירת ליד הפסוק "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" את בבא גונב את האף של הספינקס. ההגדה מגיעה לילדים, אין לך בעיה עם זה?

"אני רוצה ילדים עם מוח חפשי, שיאהבו את הטקסטים האלה ויהיו קשורים אליהם אבל עם מרחב בתוך הראש, שלא יפחדו לזוז כי 'יואו, אנחנו נוגעים בקודש'".

אתה לא חושב שזה מחלל את החיל והרעדה שעימם צריך לגשת אל התנ"ך?

"מי אמר שצריך חיל? אני לא חושב שחיל ורעדה הם החיבור הנכון בדורנו. אני אפילו מאשים את מי ששומר עליהם ביחס לתנ"ך ולגמרא. אני חושב שזו אחת הסיבות לכך שיש ריחוק מן הספרים האלו".

מצייר בקפה

בשלב זה הצלם מבקש מצ'רקה לצייר על כוס הקפה שלו. אני משפשפת את האוזניים וממתינה להבעת הפליאה של צ'רקה. במקום להתפלא הוא תופס טוש ארטליין שחור ומתחיל לשרבט. סמיילי פשוט אינו מספיק לצלם שלנו, הוא רוצה דמות אמיתית. צ'רקה מנדב את פניו של דן מרידור, ובתום שתי דקות פרצופו של הנסיך הליכודניק מעטרות את כוס הקפוצ'ינו שלו. אני נלחצת: "אתם יודעים שהצבע הזה לא יורד". "שטויות", הם אומרים. "קצת אצטון וזהו, נגיד אחר-כך למלצרית".

עיצבת בובות של החרצופים. איך נוצר החיבור בינך ובין יוצרי התוכנית?

"אני פניתי אליהם בהצעה שיוסיפו אנימציה. סוג האנימציה שהצעתי הייתה אנימציית פלסטלינה, ולצורך העניין הבאתי אתי דמויות קריקטורה שעיצבתי בפימו. הם אמרו: 'אנימציה זה יופי של רעיון, אבל אין תקציב. אנחנו רוצים שתפסל את הדמויות עצמן'. וכך היה, דן מרידור היה הראשון, ומשם המשכתי".

מה לקחת מדן מרידור?

"את הנפילה של העפעפיים, את הבלורית שלו שמשוכה הצידה ובאופן כללי את המשולש שעומד על קודקודו".

צ'רקה תופס את העט הקרוב ומתחיל לצייר בזריזות משולשים הפוכים. לשמחתי, הפעם הוא בחר לשרבט על דף. הוא לוקח טוש, צובע קצת, והנה, כבר יש לנו שני דן מרידור על השולחן.

צ'רקה עיצב 15 חרצופים, ובהם את שרנסקי, קהלני, ביילין, הנגבי, מצנע ופואד.

כשעיצבת את הדמויות, הכנסת בהן את דעתך הפוליטית?

"הדעה האישית חייבת להיכנס, אבל לאו דווקא הדעה פוליטית, אלא בעיקר איך אני רואה את הדמות כבן אדם".

לא הייתה לך בעיה עם התכנים וההומור של התוכנית, שהיה לפעמים ירוד?

"הייתה לי בעיה. הרבה פעמים אמרתי לעצמי שהם הגזימו ועברו את גבול הטעם הטוב. פעמים רבות גם לא הסכמתי עם הדעה שהם ייצגו, אבל כשמשתמשים בבובות שלי להביע דעה אחרת זה חוקי, ויש לי פחות בעיה עם זה. בסיכומו של דבר היה יותר חשוב להשתתף בתוכנית מאשר להגיד 'בזה אני לא משתתף'".

מה היה חשוב?

"זה עניין של דרך. אם אנחנו אומרים 'פה יש את הצד הפסול, אז אנחנו לא בעסק' אז נהפוך לחברה סגורה. אם אנחנו רוצים, ולדעתי זה נורא חשוב, לעשות טלוויזיה ולהתערב בכל התחומים, צריך גם לבלוע צפרדעים פה ושם".

מגיע גם לחילונים

יש דברים שמהווים קו אדום עבורך?

"היו דברים שביקשו ואני אמרתי: 'עד כאן'. למשל בחרצופים ביקשו שאצור דמות של אלוקים. הם רצו אותה למערכון מסוים, ואני לא הסכמתי. אמרתי שאני לא נותן לאלקים דמות, כי אין כזה דבר. אז הם פנו לאורי פינק שסיפק להם את מה שהם היו צריכים ועברנו הלאה. הייתה דמות נוספת לתוכנית שבסופו של דבר לא עלתה לאוויר, שלא הייתה צנועה ולכן סירבתי ליצור אותה. בגלל חוסר ההסכמה הזה השתתפותי ביצירת התוכנית נפסלה".

צ'רקה מעורב כיום בכמה פרויקטים: בתכנית 'אורבך וסבאג' שמשודרת בערוץ 'תכלת' הוא מאייר את הנושאים שעולים בתכנית, כמו כן הוא מאייר את החידות של יגאל שילון בידיעות אחרונות, ובפנאי פלוס, וגם יוצר אנימציה לתוכנית של שילון, 'פספוסים'.

ב'אותיות' חזר צ'רקה לצייר את בבא, בתום שנה וחצי של יהוצפן. בהצבעה שערך העיתון בקרב קוראיו בחרו רוב הקוראים לשוב ולהיפגש עם בבא במקום יהוצפן, וכך היה, למורת רוחו של אבא אחד שכתב למערכת וביקש שימשיכו במקביל גם את הקומיקס של הבלש התנ"כי נמוך הקומה.

בציבור הדתי אתה מאוד מוכר. אתה מרגיש שאתה מספיק ידוע גם בציבור החילוני?

"קשה לי למדוד את זה, גם מבחינת מה זה מספיק בעיני וגם מבחינת מה המצב. בפסטיבלי קומיקס לילדים גם ילדים חילוניים ניגשים אליי עם הספרים שלי שאחתום להם".

והספרים שלך מיועדים גם להם?

"אני מאוד מעוניין שהם יקראו את הספרים שלי. בספרים הראשונים בכלל לא לקחתי אותם בחשבון. היום אני משתדל להיות מודע לזה גם בבחירת התכנים שלי, כמו למשל תנ"ך, ברור לי שהציבור הרחב פתוח יותר לקבל אותו מאשר את התלמוד. אבל במחשבה שנייה, זה לא כל-כך משפיע על מה שאני עושה, כי אני מצייר את מה שמעסיק אותי ובצורה שבה זה מעסיק אותי".

צ'רקה ואני מסיימים את השיחה, הצלם מקפל את הציוד ואני קוראת בדחילו ורחימו למלצרית, מנסה לשנן את מה שהשניים הבטיחו, שהציור ירד מן הכוס בעזרת אצטון. אני מנסה לשוות לקולי טון של אדישות: "תראי, ציירנו פה קצת בגלל הראיון, זה ציור של שי צ'רקה". "זה יורד?" היא שואלת. "קצת אצטון וזהו", אני עונה. המלצרית מתבוננת על הציור מקרוב ואומרת: "בעצם אולי נשאיר את זה". צ'רקה חותם על הקריקטורה והסיפור מסתיים בסוף טוב. אל תנסו את זה בבית הקפה שלכם.
ofralax@walla.co.il