חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 40ראשיהפצה

אוצרות היודאיקה האבודים - בגליון השבוע

"רוב הספרים וחפצי היודאיקה שלנו נמצאים עדיין אצל הגויים", טוען בן ציון רוטנברג, בעל חנות למוצרי יודאיקה בבני ברק. אם אתם מחפשים חפצים יהודיים, מתמונות וספרים ועד יינות, הגעתם למקום הנכון
13/11/87, 00:00
עדי גרסיאל

"אנשים לא מודעים בהרבה מקרים לאוצרות שיש להם בבית. הם מגיעים אלי, לפעמים ברגע האחרון, לפני שהם זורקים את הספרייה הישנה של ההורים שנפטרו, או מוכרים את תכולת הדירה לאלטע-זאכן בעבור פרוטות. כשאני בודק את הספרים, התמונות, החפצים הישנים, אני מגלה לא פעם דברים בעלי ערך רב", אומר בן ציון רוטנברג, בעל חנות 'הספר' בבני ברק, המתמחה בספרים עתיקים וחפצי יודאיקה ישנים. "לפעמים אני קונה מהם את הפריטים, ובמקרים שמדובר באוצרות ממש, כאלה ששווים עשרות אלפי דולרים, אני מפנה אותם לאספנים 'כבדים' שמתעניינים בתחום הספציפי ומוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור פריט נדיר".

יודאיקה, תמונות מכתבים ומדבקות

החנות של בן ציון רוטנברג די חריגה בנוף הבני ברקי של רחוב רבי עקיבא, בין סניף של יד שרה לחנות לפאות וכובעי נשים. "למעשה", אומר רוטנברג, "אני היחיד בבני ברק שיש לו חנות המיועדת לאספני יודאיקה וספרים עתיקים". המדפים מלאים בספרים ישנים בכל הגדלים ובחפצים שונים: חנוכיות עתיקות, כלי כסף מעוטרים לקידוש והבדלה, פרוכות בנות מאות שנים, מכתבים ותעודות ישנות. יש גם תמונות מלפני מאתיים שנה שצולמו בשחור לבן ונצבעו ביד אמן בגוונים בוהקים. על המדפים נמצאים גם כרטיסי ברכה של פעם, ואפילו קופסאות התרמה לישיבות ולקרן הקיימת מלפני קום המדינה.

למה דווקא בבני ברק?

"זו עיר ענייה, אומנם, אבל לא הייתי עובר לתל אביב. לאנשים כאן יש אהבה לכל מה שקשור ליהדות, ויש גם פה אספנים. בסופו של דבר, המיקום לא כל כך משנה, כי האספנים הרציניים מגיעים מכל הארץ".

איזה סוגים מיוחדים של חפצים אהובים על האספנים?

"יש משוגעים לכל תחום. אני מכיר כאלה שאוספים תלושים מתקופת הצנע של שנות החמישים. היו מקבלים אז תלושים ללחם, ביצים וכו'. יש כאלה שאוספים מכתבים ישנים של אישים מפורסמים: רבנים, מדינאים. אני מחזיק כאן, למשל, מכתבים של הרב הראשי עוזיאל, רה"מ אשכול, זבולון המר ואחרים. אני מכיר אנשים שאוספים ספרים מיניאטוריים. יש לי בחנות מדף עם ספרים בגודל של קופסת גפרורים בערך. אלה בעיקר ספרי תהילים וסידורים בשפות שונות. אגב, אפשר להשיג תהלים בגודל קטן אפילו יותר (בערך סנטימטר אחד על שניים). מוכרים אותם יחד עם זכוכית מגדלת.

"חפצים מתקופות היסטוריות גם הם אהודים: למשל, אני מחזיק מטפחת (קרועה אומנם) שעליה רקום סמל הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ותמונה של גולדה מאיר צוחקת במלוא הפה בעת חנוכת מכון ויצמן. גולדה לא היתה אדם חייכן במיוחד, ולכן לצילום הנדיר הזה יש ערך גבוה. בעבר ספרים היו נחשבים יותר, ואנשים נהגו לסמן אותם במדבקות אישיות. יש אספנים שמתעניינים במדבקות הללו, כמו למשל, 'מספרי רודולף לטויינסקי' או 'הרב מימון פישמן ירושלים'. אני מכיר גם אספנים של כתבי יד של מקובלים, ואפילו אספנים של כרטיסי כניסה למקוואות עתיקות".

אתה גם אוסף יינות ישנים, מה היין הכי עתיק שיש לך?

"יש לי יין בן שמונים שנה, יין פרטי מהסוכנות של פרידמן בשכונת התקווה. טעמתי אותו, הוא מאוד סמיך, כמעט שרי, אבל מאוד טעים. פה יש לי יין של כרמל מזרחי שנקרא 'מזג'. זה יין מוגז, היו מוזגים אותו עם סיפון. יש כאן גם ספר מכירות של כרמל מזרחי, שהיה שייך לברון רוטשילד, מהשנים 1910 ו-1911. בטורים רשומות כמויות הייצור בליטרים, בגאלונים ובבקבוקים, והמחיר בפרנקים. הכל כתוב בצרפתית. הדבר היחיד פה בעברית זה דווקא הפחת... סוגי היין שמכרו אז נקראו 'רוז' אוריינט', 'בלאנק דו' ו'רוז' דה-טייבל'".

זיופים ששווים הרבה

נערה בחצאית ג'ינס אופנתית נכנסת בלוויית אמה. הן מחפשות "ספר על עשרת הדברות", ובעיקר על "לא תגנוב". רוטנברג מתלבט. הרי יש כל-כך הרבה ספרים הלכתיים בנושא ברמות שונות, אולי עדיף להתייעץ עם רב? אחרי ברור מסתבר שהן בעצם צריכות "סיפורי חסידים בנושא 'לא תגנוב'". לבסוף הוא ממליץ על הספר 'נפלאים מעשיך' של הבן איש חי.

יש זיופים בתחום הזה?

כן. מזייפים לא מעט. ספרים עתיקים אומנם קשה יותר לזייף, אבל חפצי יודאיקה אפשר יחסית בקלות. אני רואה לפעמים כיסויים מכסף למגילת אסתר שעושים אותם במרוקו מחומרים דמויי-כסף. ביפו מייצרים חנוכיות בסגנון 'מזרחי עתיק'. בפורטוגל, למשל, מייצרים כלי כסף באותו הסגנון כבר מאה שנה, כך שרק מומחים יודעים להבחין בגיל הפריט.

איך אתה מזהה את הזיופים?

בעיקרון, לכל חפץ יש כללים משלו. ספרים למשל אפשר לבדוק לפי צורת הכריכה, סוג הדפוס וכד' ולהשוות עם מה שהיה מקובל בתקופה שהספר אמור להשתייך אליה. בחפצים אחרים אפשר לבדוק את סוג החומר. הנה, יש לי כאן מטבע מזוייף. הוא נראה דווקא יפה, אבל הוא עשוי נחושת, ובאותה תקופה עשו את המטבעות רק מכסף. כשמדובר בפריט בעל ערך רב, אפשר להזמין בדיקת מעבדה שתנתח את הרכב החומרים. צריך לדעת שזיוף טוב שווה לפעמים כמעט כמו המקור. יש למשל זיופים של ציורים ידועים שנעשו ביד אמן, ששווים הרבה".

המיתון משפיע?

"בהחלט. לאנשים יש פחות מצב רוח לאספנות. היית אולי מצפה שיותר אנשים ינסו למכור, אבל כמו שאמרתי, רובם לא מודעים בכלל למה שיש להם. המקצוענים לא ימהרו למכור בדרך כלל, אלא בעבור מחיר טוב".

מזכרות בדרום אמריקה ובוותיקן

רוטנברג מראה לי ספר כתוב בכתב רש"י שבסופו יש נספח: "לימודי עיוני ומעשי בדרכי השחוק הנקרא שאכשפיל". זה בעצם נספח ללימוד שחמט. הספר נכתב ב-1809, וכנראה תורגם מגרמנית או פולנית. יש כאן כמה פרקים: הקדמה, לוח השח, מצב האבנים (הכוונה לכלים). בסוף יש אפילו איור של לוח השח. המעניין שהספר עצמו הוא בכלל ספר חשבון בסיסי, שרק בסופו יש נספח של שחמט.
הוא מצביע על תמונה ישנה של יהודי הדור פנים ומספר:

"זו תמונה של הרב ד"ר עמנואל קרליבך, אב בית דין של קלן שהיה גם רב צבאי בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה. הקהילה לא אהבה את הגיוס שלו לצבא, והיו לו הרבה חיכוכים אתה. באותה תקופה יצא חוק שאוסר ללכת בלבוש יהודי. הרב קרליבך ניצל כנראה את קשריו עם הממסד, לחם כנגד הגזירה והצליח לגרום לביטול החוק. כמובן שמאז הוא התקבל בחזרה לכל הקהילות. קיבלתי את התמונה עם שתי תמונות נוספות של גבר ואישה פולניים, לא מוכרים. לא ייחסתי לשתי התמונות חשיבות מיוחדת. יום אחד נכנס אדם, דווקא די מוכר פה בעיר, מסתכל על התמונות ופתאום חש ברע. הוא התיישב וביקש ממני כוס מים. לא הבנתי מה קרה, אז הוא סיפר שאלה תמונות של סבא וסבתא שלו. כל משפחתו נספתה בשואה, וזה השריד היחיד שנשאר לו ממנה. מאז הוא עובר כאן מדי פעם ושואל אם קיבלתי תמונות חדשות או מידע נוסף על משפחתו".

"החלום שלי", אומר רוטנברג, "הוא לנסות לרכז מאמץ כלל-יהודי לאיסוף אוצרות היודאיקה שלנו מידי הגויים. להערכתי, בין 60 ל-70 אחוזים מהספרים והחפצים היהודיים נמצאים אצל גויים. זה קרה בגלל השואה ובגלל רדיפות אחרות של היהודים. יש חומר רב: תמונות, ספרים, חפצי אומנות בספריות אוניברסיטאיות ובמוזיאונים בחו"ל, וגם אצל אספנים פרטיים. בדרום אמריקה, למשל, יש חומר רב שהנאצים הביאו אתם כשהם ברחו לשם בסוף המלחמה. יש שם תמונות של ציירים יהודים בעלות ערך עצום.

"תתפלא, אבל יש חומר רב אפילו בוותיקן. כשהרב לאו נפגש עם האפיפיור, הוא ביקש ממנו לאפשר לחוקרים יהודיים לבדוק את הארכיונים שלו. האפיפיור הסכים והודה שיש לו דברי יודאיקה רבים, אם כי הכחיש שהם מחזיקים את כלי המקדש. הבעיה היא שבפועל אנשי הוותיקן הערימו קשיים בפני המומחים היהודים שנשלחו, שלחו אותם מהגמון להגמון ובסופו של דבר זה לא הצליח.

מה אתה מציע לעשות?

אם נצליח לרכז, אולי אפילו דרך אתר אינטרנט, אספנים ואנשים שאכפת להם שמוכנים לתרום מזמנם ומכספם, נוכל להתחיל במבצע של השבת חלק מחפצי היודאיקה אלינו. לא כדאי לסמוך על המדינה בעניין הזה, היום הספריות בנושאי יהדות הולכות ונסגרות כי המדינה הפסיקה לממן אותן. אנחנו צריכים ליזום את זה לבד. אני מוכן להיות 'המשוגע לדבר' שידחוף את זה. הרי לא מדובר באיסוף חפצים סתמיים, אלה נכסי התרבות שלנו. אוצרות היהדות צריכים לחזור ולהיות אצל יהודים במדינת היהודים".

יקר מפז

יש משהו בחנות שלא היית מוכר?

את הפטיפון. תראה איזה עבודה, איזו איכות צליל. כנראה ייצרו אותו בשנות השלושים. קניתי אותו ממישהו ששמע בו מוזיקה מזרחית וניסה לעניין אותי בתקליטים. אמרתי לו: 'את התקליטים אני לא קונה, אבל את הפטיפון כן'. הייתי צריך להתמקח אתו עד שהוא הסכים. אני שומע בו את אוסף התקליטים שיש לי פה בחנות: חזנות, מקהלות מהארץ ומחו"ל. את התקליטים אני מוכר, אבל הפטיפון נשאר אצלי. כבר לא מייצרים דברים כאלה יותר.




כיצד תזהה פריט בעל ערך

בן ציון רוטנברג מסביר: "באופן עקרוני, ככל שהפריט נדיר יותר ועתיק יותר, כך ערכו רב יותר בשוק. יש למשל ספרים בעלי מהדורות ממוספרות. אם הודפסו מעט עותקים שוויו של הספר מאמיר. גורם משפיע נוסף הוא מצבו של הפריט. ככל שהוא שמור ושלם יותר כך יגדל שוויו. ערכו של החפץ יכול לעלות גם אם הוא קשור לאישיות מפורסמת או לארוע היסטורי חשוב.

"וכמובן, כמו בכל תחום, גם כאן יש לא מעט אופנות. אלבומי המלחמה, למשל, עם צילומים מששת הימים או ממצעדי צה"ל, שהיו פופולריים בזמנו, כמעט לא מבוקשים כיום. מה שהולך היום זה שעונים ישנים שעדיין עובדים, ובמיוחד שעוני כיס. גם עטים ישנים. פריטים בעברית מקהילות ישראל, עדיף כאלה שהיו שייכים בעבר לרבנים, עם כיתוב. כלי כסף וזהב, כגון חנוכיות בנות לפחות חמישים שנה. מסמכים שונים מתקופת המנדט, כגון בולים, מכתבים ושטרות. ובכל מקרה", אומר רוטנברג, "אם לא בטוחים עדיף להתייעץ, הרי אפשר רק להרוויח".