חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 44ראשיהפצה

המילה האחרונה (?) - בגליון השבוע

כנגד הזרם של הקיצוצים בתקציב שוחה האקדמיה (במלרע, אגב) ללשון העברית, כדי להמשיך לחדש את השפה שאלפיים שנה נמה וזה מאה שנה קמה. אזהרה: המילים שיש לאקדמיה בפונדתה עלולות לגרום לחישכון. רק שלא תזדקקו לשגר פגר
28/05/03, 00:00
אהרן גרנביץ

משרדי האקדמיה ללשון העברית נראים בדיוק איך שחשבתם שהם אמורים להראות: בכניסה, תמונתו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, במסדרונות מוצבים ארונות זכוכית מאובקים ובתוכם מוצגים וכתבים עתיקים העוסקים בשפה העברית. בחדרים הקטנים שולחנות שכבר ידעו ימים טובים יותר ועליהם ערמות ספרים העוסקים בחקר העברית.

לגבי העובדים שם, ציפיתי לראות בחדרים האלה אנשים זקנים ומקריחים, הלבושים בחליפות שאבד עליהן הכלח ועניבות המדיפות ריח נפתלין, מרכינים ראש ומתעסקים בטקסטים שמעולם לא היו רבי מכר.

אחרי שהחניתי את מכוניתי צעדתי מעדנות, פונדתי (כלומר הפאוץ' שלי) למותני, אל משרדי האקדמיה. הדלת הייתה נעולה, ורק לאחר שצלצלתי בפעמון שוחחה עמי המזכירה דרך המקשר (מילה חדשה לאינטרקום הממתינה לאישור מליאת האקדמיה). אבל האנשים הזקנים והמרובעים לא היו שם. גם לא המנכ"ל. הוא היה בישיבת חירום, שכן על המוסד החשוב הזה, אחד ממוסדות היסוד של ההתחדשות הלאומית העברית בארץ ישראל, מרחפת עתה סכנת כליה. אם לא ישתנה המצב תוך חודש-חודשיים, עלולה האקדמיה לפטר את רוב עובדיה. גם רוב הנושאים שעליהם עובדת האקדמיה יידחו.

מעודכנים הכל התחומים

תחת המנכ"ל הטרוד מצאתי את המזכיר האקדמי, ברק דן, איש צעיר לבוש בבגדים ספורטיביים ועדכניים לחלוטין. גם העברית שלו הייתה מעודכנת, כלומר על פי החלטות האקדמיה ללשון העברית. מסתבר שהאקדמיה ככלל היא מוסד מעודכן. היא הייתה אחד הגופים הציבוריים שהחל להשתמש בשירותי מחשב עוד בשנות השישים. אחד המפעלים המרכזיים והחשובים ביותר של האקדמיה, המילון ההיסטורי (ראה מסגרת), החל באופן ממוחשב.

עם כינון מפעל המילון ההיסטורי בשנות השישים, הוקם מדור המיכון, מאחר שמייסדי מפעל המילון הכריעו כבר בראשית הדרך להסתייע במחשב ככלי עזר בעיבוד החומר למילון. לימים שונה שם המדור והוסב למדור המחשוב, ופעילותו הורחבה ומתפרשת עתה על כל תחומי העבודה באקדמיה ללשון. המדור פיתח תוכנות ייחודיות לצרכי העבודה באקדמיה, הקים רשת מחשבים פנימית, רכש תוכנות הנחוצות לעבודה המדעית והאמרכלית, ואף טיפל בחיבור האקדמיה ועובדיה לאינטרנט – הן לשם הקמת אתר לאקדמיה והן לצורך קבלת שירותי אינטרנט.

כיום, כל עובדי האקדמיה ללשון העברית בכל מדוריה: מפעל המילון ההיסטורי, המזכירות המדעית, ההוצאה לאור, המזכירות האמרכלית, הנהלת החשבונות והספרייה – מחוברים לרשת המחשבים הפנימית ומשתמשים בתוכנות השונות.

המדור מתחזק את הרשת (חומרה ותוכנות), דואג לאבטחת המידע וממשיך לפתח תוכנות ייחודיות לצרכי העבודה באקדמיה. אין לתאר את עבודת המילון ההיסטורי ללא מחשוב. ניהול ספר המקורות, תהליך קליטת הטקסטים ועדכונם ואפילו תהליך קביעת הערכים נעשה על ידי המחשב.

בשנת תשנ"ז הפיק המדור את תקליטור 'מאגרים א' המדגים את האפשרויות השונות ואת דרך הכנת החומרים למילון, ובסוף שנת תשס"א הופק התקליטור מאגרים המלא. גם את עבודת המזכירות המדעית קשה לתאר ללא מחשוב. מדור המחשוב הכניס למאגר ממוחשב את כל המונחים שאושרו בוועד הלשון ובאקדמיה והתפרסמו במילונים המקצועיים. מאגר זה הוא כלי עזר ראשון במעלה לוועדות המינוח המקצועיות, וזה שנתיים הוא עומד לרשות הקהל הרחב באינטרנט.

שפה דלה

ברק דן, אתה באמת מדבר רק בעברית תקנית של האקדמיה ללשון העברית?

"כן, ודאי".

אנשים מבינים אותך?

"תראה", הוא מספר, "נכנסתי פעם לחנות למוצרי רכב וביקשתי משבת. בתחילה לא הבינו, רק אחר-כך (הבינו שזה אימובילייזר, א.ג.). כך היה גם כשביקשתי מצילה לדלת. מתברר שכשצריכים את כספך דווקא מבינים", הוא אומר בצורה פשוטה.

האקדמיה ללשון העברית היא למעשה "המוסד העליון למדע הלשון העברית", על פי חוק שקיבלה הכנסת בשנת תשי"ג (1953). תפקידה הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה. האקדמיה היא המוסד הפוסק בתחום הלשון, והחלטותיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח ותעתיק שהתפרסמו ב'רשומות', מחייבות את מוסדות המדינה.

מטרותיה של האקדמיה מפורטות בתקנון האקדמיה ללשון העברית מתשי"ד, לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו; לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק בכתב, בכתיב ובתעתיק.

שנים רבות מומנה האקדמיה על ידי משרד החינוך, ולאחר מכן עברה למשרד התרבות המדע והספורט, במסגרת זו היא פועלת עד היום הזה. אלא שהתקציבים הולכים ודלים. אם לא יקרה משהו דרסטי, המוסד הלאומי החשוב הזה עלול לקרוס ולהודיע על הפסקת פעילותו. פירושו של דבר הוא שמפעל המפעלים של השפה העברית – המלון ההיסטורי – יפסיק לפעול.

"כששואלים אותי מה אני עושה באקדמיה, אני אומר לאנשים שאני עושה בדיוק את מה שהם חושבים שאני עושה", אומר ברק דן, "מסייע להמצאת מילים, דואג לדרך הארוכה שעושה מילה מהמצאתה ועד למימושה בהחלטת האקדמיה. אבל רוב העובדים אינם עוסקים בזה. אני עובד במזכירות המדעית המרכזת את עבודתן של ועדות האקדמיה. אני מופקד על הכנת סדר היום לישיבות הוועדה, על כתיבת זיכרון הדברים של הישיבה ועל הבאת החלטות הוועדה לפני ועד המינוח או מליאת האקדמיה לדיון ולאישור. רוב הציבור חושב שבזאת מתרכזת עבודת האקדמיה. זה נכון לגבי, כי את זה אני עושה, זה לא נכון לגבי מרבית עובדי האקדמיה.

"רוב עובדי האקדמיה עוסקים במפעל אדיר וגדול שהוא למעשה עיקר עיקריה, פרט להמצאה וכיוון מילים בשפה העברית, והוא המילון ההיסטורי", אומר ברק דן.

מילה של איש מקצוע

מה שמעניין יותר את הציבור היא דרך התהוותם של המילים והמצאתם. בעניין הזה יכול ברק דן לספק לנו מידע רב. מתברר שמילה עוברת שלבים רבים מרגע ההצטרכות לה ועד שמלומדי האקדמיה מחליטים עליה באופן סופי.

לאקדמיה ללשון העברית יש ועדות מקצועיות שונות העוסקות במציאת מונחים מקצועיים לשימוש במקצועות השונים. ישנן ועדת מחשב, ועדת רפואה, ועדת תעשייה, ועדה למילים בשימוש כללי ועוד. בוועדות האלה יושבים חברי האקדמיה. בשל מחסור בכוח אדם, כל חבר אקדמיה יושב במספר ועדות.

השאלות מגיעות מכל חלקי הציבור: אנשים מתקשרים לאקדמיה ושואלים שאלות אודות מונחים שונים שלהם צריך למצוא חלופה עברית. לעתים הם אף מציעים הצעות, שלפעמים אפילו מתקבלות.

ברק דן מדגים: "שני חיילים התקשרו פעם לאקדמיה והציעו שם למקלות הזוהרים שבעזרתם מנחיתים מסוקים בלילה. הם הציעו את השם 'מקלור'. קיבלתי את ההצעה והעברתי אותה לוועדה המקצועית של המונחים, שהמליצה על המילה למליאת האקדמיה. המילה התקבלה והפכה להיות תקנית. מילים רבות מתקבלות מהשטח, בעיקר מאלה העוסקים במקצוע שלמונחיו הלועזיים הם מוצאים חלופות עבריות.

רק לאחר שמליאת האקדמיה מאשרת החלטה יש לה תוקף חוקי והיא הופכת להיות חלק מהעברית. בוועדות המקצועיות יושבים במשותף אנשי לשון ואנשי מקצוע, הבוחנים יחדיו את המושגים ואת החלופות בעברית, אם החלופה משרתת את המטרה או לא.

הישיבה המשותפת של אנשי המקצוע ואנשי האקדמיה מקדמת גם את ההחלטות על המילים וגם את הסיכוי שהמילה תיקלט. אנשי המקצוע יכולים להנחיל את המילה החדשה גם לתלמידיהם בלימוד המקצוע.

מילה שהתקבלה לא תמיד מקובלת

המילים המוצעות עוברות למליאת האקדמיה, המתכנסת אחת לחודשיים ושומעת את המילים החדשות מהוועדות המקצועיות השונות. היא המחליטה אם לקבל את המלצת הוועדה או לדחות אותה ולהמציא משהו אחר.

"יש גם כללים למציאת החלופות העבריות", אומר ברק דן. "אחד הכללים החשובים שאותו תבע יחיאל מיכל פינס בראשית המאה העשרים הוא: 'הגדולה שבמעלות למילה חדשה אם איננה חדשה'. ולכן ראשית כל מפשפשים במקורות העברית כדי למצוא מילה דומה או קרובה. כך למשל המילה אקדח שתבע בן יהודה בזמנו מופיע במקורות כאבן, מלשון הפועל קד"ח שמשמעותו להתחמם; או המילה פונדה (פאוץ') שנלקחה מלשון חז"ל. כשהמילה נדונה במליאת האקדמיה עלו שתי הצעות, האחת שקופה פחות מרעותה: פונדה, וחריט. שתיהן הצעות מהעבר של העברית. בסופו של דבר התקבלה הפונדה, השקופה יותר. דרך אגב, כשהתפרסמה המילה החדשה פונדה התקשר אלי אחד מחברי ואמר שלנרתיק האקדח אכן קוראים פונדה.

"כדי שמילה תיקלט בציבור היא זקוקה למזל רב", אומר ברק. "לעתים המילים נכנסות לאוצר המילים הלאומי, ללא כל היגיון או שקיפות. יום אחד קם עם ישראל עם המילה עיצומים. מי זוכר היום את המילה סנקציות? המילה הזאת נלקחה מהביטוי בתלמוד הירושלמי להתעצם בדין. זו אינה מילה שקופה, המשקפת את מה שעומד מאחוריה, ובכל זאת נקלטה.

"לעומת זאת, אם אומר למישהו שהייתי במבחן וקיבלתי חישכון, איש לא יבין אותי. על אף שהמילה כה שקופה, השומע הממוצע יודע לנתח את המילה מכך שיש בה חושך והיא בנויה במשקל הליקויים, כמו עיוורון או שיגרון. השומע יוכל די בקלות להבין שמדובר בבלק אאוט, אבל כנראה שלמילה הזאת יש חישכון, היא לא נקלטה. הצירוף שירותי הסעדה, לעומתה, נקלט דווקא היטב, הוא צירוף שקוף. לאיש לא קשה לנחש שמדובר בקייטרינג. כך גם המילה תשר שהחליפה את המונח הלועזי טיפ. גם כאן המילה נקלטה.

עברות בקלות

"לעתים תיכנס מילה ללקסיקון הלאומי זמן רב אחרי המצאתה. זוכרים את פרשת המשחן בשבת? המילה הזאת הומצאה כבר בשנת תש"ב, ומשמעה חלק מטורבינה. הציבור לא ידע על המשחן, אבל בחברת החשמל השתמשו במילה כל הזמן. דוגמא נוספת היא מנקי האוזניים. במה מנקים את האוזניים? במטוש, מלשון ליטוש ושפשוף. כשהתפרסם המונח התקשרו לאקדמיה אחיות וסיפרו כי המונח הזה נמצא בשימושן המתמיד. מתברר שלמקל שבעזרתו מבצעים בדיקת משטח גרון, קוראים בבית החולים מטוש.

"או המילה מכללה, את המילה הזאת המציא אליעזר בן יהודה כשקמה האוניברסיטה העברית. הוא הציע שהאוניברסיטה תקרא מכללה. ראשי האוניברסיטה התנגדו, בנימוק שהאוניברסיטה היא מילה בינלאומית, בכל העולם נקרא כך המוסד האקדמאי העליון. בן יהודה כה רגז על דחיית מילתו עד שפרש מחבר המקימים, והנה עברו שישים שנה והוקמו מכללות בכל רחבי הארץ".

דרך אגב, מישהו עוד זוכר איך קראו פעם לקלטת? בין הפותרים נכונה יוגרל טייפ, סליחה, רשם-קול. אגב, כדי לא למתוח אתכם, שמה הלועזי של הקלטת הוא קסטה. "איש כבר אינו זוכר זאת", אומר בגאווה ברק דן. "המילה קלטת הומצאה בשנת תש"ך, ובשנות השמונים עוד שלט המושג מלך הקסטות (של התחנה המרכזית). אלא שבסוף שנות השמונים פרצה לעולם פרשת הקלטת הלוהטת של נתניהו, ומאז אף אחד אינו זוכר כיצד קראו לקלטת בלועזית".

פניות רבות מגיעות כאמור מהציבור. עובדי המזכירות המדעית משיבים לפניות הציבור בשאלות לשון הן בטלפון הן בכתב. המזכירים המדעיים מביאים לפני הציבור את דבר האקדמיה בהרצאות ובראיונות בכלי התקשורת. המזכירות המדעית עומדת לרשותם של יועצי הלשון ברדיו ובטלוויזיה במתן תשובות לשאלות על קביעות האקדמיה. השירות נעשה בטלפון: לרשות הציבור הועמד קו טלפון מיוחד, שבאמצעותו פונים לאקדמיה בכל יום כשלושים שואלים בממוצע.

החלטות האקדמיה מפורסמות בכמה מהפרסומים הקבועים של האקדמיה: הידיעון 'אקדם', עלוני 'למד לשונך' הרבעון 'לשוננו לעם' וזיכרונות האקדמיה. עובדי המזכירות המדעית עורכים את המילונים המקצועיים לאחר אישורם במליאת האקדמיה, ואת ההחלטות בדקדוק מפרסמים ברשומות או בפרסומים של האקדמיה.

שמועות האקדמיה

יש גם אגדות רבות על האקדמיה שאינן נכונות:
"מדי יום ביומו פונים אלינו שואלים נדהמים שזה עתה נודע להם על 'הקביעה החדשה והנועזת' של האקדמיה", אומר ברק דן, "והם מבקשים לשמוע במו אוזניהם אם אמנם נכונה הידיעה".

במאגר השמועות הצטברו פריטים רבים, אבל ביקשתי מברק דן את המגוחכות ביותר. אז הנה הם לפניכם: השמועה אומרת שהאקדמיה קבעה מילים: שח רחוק לטלפון, נמנמת לפיג'מה, תבטת לטלוויזיה והגדול מכולם: שגר פגר לאמבולנס. ובכן, לא היו דברים מעולם! כל אלה אינם חידושי האקדמיה.

שח רחוק שימש בביתו של אליעזר בן יהודה, אך האקדמיה קבעה: טלפון; השם פיג'מה (נמנמת או נמנמה על פי השמועות) אושר בצורתו הלועזית במילוני האקדמיה, ולמבקשים חלופה עברית מוצע הצירוף חליפת שינה; הטלוויזיה עודה טלוויזיה (מעולם לא נקבעה המילה תבטת); וגם המהדרין (הן הרציניים הן המתלוצצים) ייאלצו להסתפק באמבולנס או במכונית חולים, ולוותר על שירותיו של שגר פגר.

אבל אם כבר מדברים על חידושי הלשון של אליעזר בן יהודה. בן יהודה המציא לא מעט מילים שאנו משתמשים בהם דבר יום ביומו. הנה מבחר מהם: אדיב, אדמת (שם המחלה), ארד (מתכת) בובה, גלידה, הגירה, הצהרה, זהות, חביתה, חיידק, חממה, מברשה, מגהץ, מדרכה, מדרשה, ממחטה, מעטפה, משטרה, משקפת, משרד, עירייה, עיתון, עשבייה, פצצה, ריבה, רשמי, תכשיר, תמרון, תפנית ותצפית.

המילה אקדח לעומתן אינה המצאה כי אם מילה משנאית, שבן יהודה חידש את המשמעות שלה. אבל היו גם מילים שנדחו: מקולית (=פטפון), עמונות (=דמוקרטיה), פרקה (=אוגדה, דיוויזיה), אבחמץ (=חמצן), אבחנק (=חנקן), אבמים (=מימן) ומדלק (=גפרור).

חברים לכל החיים

אחת לשנה נאספים חברי האקדמיה לבחור ולהמליץ על חברים חדשים באקדמיה. אלה אינן בחירות דמוקרטיות והחברים החדשים נבחרים על פי המלצת הישנים. עם חברי האקדמיה נמנים יוצרים מפורסמים כמו המלחינה והמשוררת נעמי שמר, הסופר עמוס עוז, הסופר והמשורר חיים גורי והסופר יזהר סמילנסקי. אבל רוב החברים הם אנשי אקדמיה העוסקים בשפה העברית ופרסמו פרסומים אקדמאים המצדיקים את חברותם במוסד העליון הזה.

ישנן שתי דרגות בחברות: תחילה החבר הוא במעמד של יועץ. לאחר תקופה מסוימת עולה הדרגה והוא הופך לחבר מן השורה. החברים באקדמיה נבחרים לכל ימי חייהם, וזה יכול להיות זמן רב, כמו במקרה של הנשיא האגדי של האקדמיה, פרופ' יוסף בן חיים בן ה-95. הוא כבר אינו נשיא אך הוא פעיל ומשתתף בישיבות ושולח הערות. החברות באקדמיה היא בהתנדבות בלבד, ואם לא יקרה משהו דרסטי בתקציב, גם העבודה באקדמיה תהיה בקרוב בהתנדבות.

אחד החברים הבולטים ביותר באקדמיה הוא דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן, פרופ' אפרים חזן. "כמה מחברי האקדמיה יצרו קשר אתי ושאלו אם אסכים להיות חבר באקדמיה. מובן שהסכמתי", מספר פרופ' חזן. "החברות באקדמיה היא הכרה אקדמאית מהמדרגה הראשונה במעמדך בעיקר בתחום שאותו אני מייצג, ולכן הסכמתי שימליצו עלי. למרבה השמחה גם נבחרתי – לא כל מועמד זוכה להיבחר". כמעט 18 שנה חבר פרופ' חזן באקדמיה ללשון העברית.

פרופ' חזן מסכים לשתף אותנו בתהליך קבלת ההחלטות והדיונים. "לאחרונה", הוא מספר, "התקבלה המילה מרצדת כחלופה למילה מובייל, אותו צעצוע שאנו תולים מעל מיטת התינוק. הדבר המעניין הוא דרך קבלת המילה. בדרך כלל מילה בשימוש כללי נדונה בוועדת למילים בשימוש כללי. בדיון היה צריך למצוא חלופה. הייתה התלבטות אם לשמור על הצליל הלועזי; מישהו הציע את המילה מוביל עם דגש באות ב', מלשון הובלה. מישהו אחר ראה את התנועה הציעה את מילה ניעון מלשון הנעה, או נענוע משהו שזז נע ונד. מישהו אחר הציע טלטל מלשון טלטול, והיה מי שמצא כאן את השורש הנדיר ופחות מוכר רצ"ד, מלשון לרצד לקפוץ. לבסוף החליטו על מרצדת.

דרכה של מילה

"יש סיפורים רבים על דרך המצאת מילה", מספר פרופ' חזן, "למשל המילה סביבון מראשית תחיית השפה. בן יהודה חשב על מילים כמו סובבת או סבנוע. בסופו של דבר את המילה סביבון המציא הילד, איתמר בן אב"י, שעליו אסרו לדבר אלא עברית. כשהוא רצה סביבון הוא פשוט הצביע על הסביבון ואמר לאביו, 'אבא, קנה לי את הסביבון הזה". המילה יצאה מפיו בפשטות וטבעיות, וכך התקבלה.

"אחת המילים המעניינות ביותר היא עגבנייה, במשפחת בן יהודה קראו לזה בדורה במלרע, שהיא למעשה המילה בנדורה הערבית בהשמטת האות נ'. אני עצמי", מעיד חזן, "שמעתי את דולה בן יהודה האומרת בדורה, אבל המילה לא נקלטה. דווקא יחיאל מיכל פינס המציא את המילה עגבנייה בדרך האסוציאציה: היא ירק אדום, והאוהב הרומנטי נהיה אף הוא אדום, כלומר עגב שהוא בעצם כינוי לצבע האדום וגם להתרגשות הרומנטית המלווה את המפגש בין הגבר לאשה. כך הומצאה העגבנייה. היו אנשים שחששו מהריח הרומנטי של המילה, אבל היא התקבלה ודווקא הומצאה על ידי פינס שהיה יהודי ירא שמים. דרך אגב, באותה תקופה היו שהמציאו לעגבנייה את השם אהבייה מלשון אוהב, אלא שהמילה הייתה קשה לביטוי וכך נשארה העגבנייה. "אני בטוח", אומר פרופ' חזן, "שלו חרדי מאה שערים או בני ברק היו מודעים למקור המילה כבר היה מתפרסם חרם ואיסור על השימוש במילה".

או למשל המילה משיבון למזכירה אלקטרונית. כשנדון העניין באקדמיה ללשון העברית הוצעה המילה מענית, מלשון מענה, אך היא נזכרת במשנה ככלי של חרישה. לבסוף הוצע המשיבון. היה בכך מענה לבעיית שוויון המינים, שכן המזכירה האלקטרונית היא נקבית, ויצא כאילו כל תפקיד הנשים הוא להיות מזכירות. המשיבון הוא זכרי, וזו הייתה תשובת המשקל למזכירה האלקטרונית.

חידושים בקצב הזמן

לעתים באים החידושים מתוך העוסקים במקצוע: כך קורה רוב המילים המשמשות את עולם המחשוב כגון תוכנה וחומרה. הכל בא מתוך אנשי המקצוע, והאקדמיה קיבלה. כך למשל את המילה צג, שמו של מסך המחשב, העלה פרופ' חזן בעצמו. עיסוקו של פרופ' חזן הוא בפיוטים. בפיוט של ראש השנה מופיעה השורה "מחשב כצג באיתון", וכך התקבלה המילה צג למסך המחשב (במילה מסך משתמשים רק במסך התיאטרון או הקולנוע. החפצים המכונים בטעות מסכים ביתיים, יכונו כשמדובר בטלוויזיה אקרן או מרקע, וכשמדובר במחשב הם יהיו צג).

גם המילה תשר כחלופה לטיפ הלועזי, היא רעיון של פרופ' חזן, ואף היא באה מעולם הפיוטים. בפיוט לראש השנה של ר' אלעזר הקליר, מופיעה שורה על יצחק שהוא "תשר אשר בו נפקדה". תשר הוא מלשון תשורה, ויש האומרים שחודש תשרי בא מאותה לשון.

"הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל". אומר חזן, "המילה מכונית, למשל, היא המצאה של איתמר בן אב"י. בן יהודה בכלל רצה את האוטומוביל, אך זו לא נקלטה. המילה מכונית נקלטה בזכות שיר שכתב ביאליק על המכונית. השיר הפיץ את המילה. לימים פגש את ביאליק את איתמר בן אב"י והחמיא לו על המכונית. השיב לו איתמר בן אב"י: "אני אולי חידשתי, אבל אתה הנצחת".

"לדיון הבא", מגלה לנו פרופ' חזן, "הוגשה למליאת האקדמיה לאישור המילים הבאות: במקום סקטבורד – גלגשת, את הצירוף מבחן אמריקאי יחליף המינוח שאלון רב ברירה, ואת המילה אינטרקום תחליף המילה מקשר. הדיון באקדמיה טרם נערך, אך פרופ' חזן מעריך שההצעות תתקבלנה.



ההיסטוריה של המילון

מפעל המילון ההיסטורי הוא למעשה המפעל המרכזי שבו עוסקת האקדמיה, פרט לחידוש מילים. המילון ההיסטורי ללשון העברית הוא מפעל המחקר של האקדמיה ללשון העברית. תכליתו להציג את אוצר המילים של העברית בגלגוליו לתולדותיו, היינו להציג כל מילה עברית בהתפתחות צורתה, בגלגולי הוראותיה ובהקשריה, למן הופעתה הראשונה בספרות הכתובה ואילך.

סמוך לימי כינונה של האקדמיה ללשון העברית, בשנת תשי"ג, יזם נשיא האקדמיה באותם הימים, נפתלי הרץ טור-סיני, דיון ברעיון המילון ההיסטורי. בשנת תשי"ד כבר כללה מליאת האקדמיה בתכנית מפעליה את כינון המילון. הרעיון נידון בישיבות האקדמיה, ולבסוף יוסד המפעל בשנת תשי"ט.

על מלאכת הקמתו וניהולו הופקד פרופ' זאב בן-חיים. הוא הגה את דמותו ואת תבניתו והוליכו אל המקום שהוא מצוי בו היום. פרופ' בן-חיים היה מנהל המפעל ועורכו מאז ועד לשנת תשנ"ב. ראשית העבודה במפעל הייתה איתור יצירות הספרות הכתובות עברית מן התקופה שלאחר המקרא ואילך לשם העמדת קטלוגים מפורטים הקרויים ספרי מקורות. מייסד מפעל המילון ההיסטורי הכריע כבר בראשית הדרך שיש להיזקק למחשב ככלי עזר בעיבוד החומר.

במפעל שלושה מדורים: מדור הספרות העתיקה, מדור ספרות ימי הביניים ומדור הספרות החדשה. מדור המחשוב מלווה אותם בקליטת הנתונים ובעיבודם למצע נתונים. עובדי המפעל עוסקים בהתקנת החיבורים על פי ספרי המקורות. מדור הספרות העתיקה נזקק לכתבי יד ולמהדורות ביקורתיות. מדור הספרות החדשה נזקק להדפסות הראשונות של היצירות, כפי שיצאו לאור בימי חיי המחבר והוא סמך ידו עליהן.

כל חיבור מוקלד במחשב בהקפדה רבה. הטקסט מפורק לתיבות ולכל תיבה נרשם ערך מילוני. על פי הערכים המילוניים נערך מאגר נתונים בצורת קונקורדנציה, ובו מוצגים כל ההקשרים שהערך המילוני מופיע בהם לפי סדרם הכרונולוגי. המאגר יעמוד לרשות כותבי הערכים לשם בחירת ההקשרים הראויים להציג את משמעותה של כל מילה ומילה במילון העתיד להתחבר.

השורש ער"ב, לדוגמה, המחזיק 75 עמודים מהמילון, דבר המעיד על מידותיו של המילון הזה. בשלב זה עדיין אין לדעת כמה כרכים יכלול המילון ההיסטורי בסופו של דבר, ומי יהיה עשיר דיו לקנותו. מילון שמידותיו גדולות וכרכיו מרובים אינו שווה לכל נפש. מקומו בספריות הגדולות של מוסדות, אלה שיש לאל ידם לרכוש כלי כזה ולאחסנו באוצרותיהם. גם חיפוש הערך המבוקש במילון גדול-ממדים כזה כרוך בטורח מרובה.

אולם הספר המודפס אינו הדרך היחידה להציג לפני המעיין את אוצר המילים של הלשון. אפילו לאקדמיה ללשון העברית, עם הדימוי המיושן שלה, יש דרך עדכנית להציג את מחקריה המרובים – עולם המחשב והתקשורת הממוחשבת מזמנים אפשרויות להציע את המידע שמערכת מילון מעצבת. המחשב גם מעמיד אפשרויות מגוונות לסידור המילון.

תקשורת המחשבים תפתור גם את בעיית המקום ואת בעיית טורח החיפוש בספרים גדולים וכבדים, שאינם מצויים תחת ידו של כל דורש. אל המרכז האמור יוכל כל אדם לפנות ולקבל על צג מחשבו האישי את המידע שהוא מבקש אגב חיפוש עצמאי וסידור המידע לפי צרכיו. וזה כמובן רק על קצה המזלג מידע על מפעל אדירים של האקדמיה.