בשבע 50: יש לי רעיון יצירתי לייצור רעיונות

חשיבה יצירתית איננה רק לממציאים פרועי זקן ובורקי עיניים. טכניקות מודרניות מאפשרות להגיע לפתרונות מקוריים של בעיות. החל ממציאת החום המועדף על היפופוטמים, ועד להתגברות על בעיות משמעת של נערות מתבגרות.

עדי גרסיאל , י' בתמוז תשס"ג

בשנות השישים של המאה הקודמת, בעיצומו של המרוץ לחלל, נתקלו האמריקנים בבעיה מסובכת: כיצד יוכלו האסטרונאוטים שלהם להשתמש בעטים בחלל לצורך ביצוע רישומים, כשהמנגנון של העט מבוסס על כוח המשיכה. סוכנות החלל האמריקנית השקיעה כספים רבים בניסיון לפתח עט מיוחד שפועל גם בתנאי חוסר משקל. למתחריהם הרוסים היה פתרון הרבה יותר פשוט. כלי הכתיבה של האסטרונאוטים שלהם היה עפרון. הדוגמה הוותיקה הזו ממחישה את היתרונות הרבים שיש לחשיבה היצירתית.

ולפני שנתחיל, חידה: הזמנתם הביתה פיצה, וכשהשליח מגיע מתברר לכם ששכחו לחתוך את הפיצה למשולשים. ברצונכם לחלק את הפיצה לשמונה חלקים שווים. השליח טוען שהדבר אפשרי על ידי שלושה חיתוכים בלבד. כיצד הוא מתכוון לעשות זאת? הפתרון בסוף הכתבה.

המוח עצלן

המהנדס אלעזר במברגר מעביר קורסים בחשיבה יצירתית באוניברסיטה הפתוחה ובמסגרות שונות. במברגר: "היתרונות של החשיבה היצירתית הם רבים: ראשית, הם מאפשרים לאנשים או לארגון שמשתמשים בהם, להוביל בתחרות מול האחרים שחושבים בצורה שגרתית. שנית, הם מסייעים בחיסכון, כיוון שפתרון יצירתי מבוסס כמעט תמיד על ניצול המשאבים הקיימים בצורה חכמה. נוסף לכך, השיטה מאפשרת להגיע לרעיונות שכמעט שאין סיכוי להגיע אליהם בדרכים אחרות".

למה בעצם אי אפשר להגיע לפתרונות מקוריים על ידי חשיבה 'רגילה'?

"כיוון שהמוח שלנו חושב בתבניות, הנטייה הטבעית היא לפתור בעיות על בסיס שיטת פתרון ידועה. אם זה לא הולך ננסה בכוח, ומה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח... כשאני מראה בקורסים שלי את הציור שלמטה ושואל מה זה, רוב הסטודנטים קופצים ואומרים 'מעגל'. זה ממש לא נכון, יש כאן אוסף של קווים שלא עונה לאף אחת מההגדרות הגיאומטריות של מעגל. אלא שהמוח שלנו הוא קצת עצלן. הוא רגיל כל-כך להשלים את הנתונים שהוא מקבל לתבניות קבועות, שהוא מתעלם מהרווחים הקטנים בין הקווים ומחליט שלפניו מעגל".

פרופ' אדוארד דה-בונו נחשב לבר-סמכא עולמי בתחום החשיבה היצירתית. דה-בונו, שכיהן בין השאר באוניברסיטאות אוקספורד, קיימבריג' והארוורד, כתב במהלך שלושים השנים האחרונות עשרות ספרים בנושא. חלקם, כמו 'יצירתיות רצינית' ו'יטת ששת הכובעים', תורגמו לעברית.

דה-בונו מסביר בספריו מדוע כל-כך קשה למוח האנושי לחרוג מחשיבה בתבניות. לטענתו, חשיבה קבועה היא הכרחית כדי להתמודד עם רוב המשימות שאדם צריך לבצע בעולם המודרני. נסו לדמיין את מורכבותה של פעולה פשוטה יחסית כמו כניסה למכונית. סדר הפעולות הולך בערך כך: הוצאת המפתח מהכיס והפעלת השלט רחוק. התקרבות לדלת הנהג. הושטת היד לעבר הידית. פתיחת הדלת. הכנסת רגל אחת לתא הנוסעים. התיישבות על כסא הנהג. משיכת הרגל השנייה פנימה. סגירת הדלת. הכנסת המפתח לסוויץ'. התנעה. חגירת חגורת בטיחות. שחרור בלם היד. העברה להילוך. התחלת נסיעה. נעצור את התיאור כאן, לפני שנגיע לפעולות הקשות באמת של השתלבות ונסיעה בכבישי הארץ המשובחים על נהגיהם האדיבים.

אילו היינו צריכים לחשוב מראש על כל אחת מהפעולות הללו, לנתח את המטרה שלה ואת החלופות האפשריות, היינו מגיעים לכל מקום באיחור רב, אם בכלל. לכן, מסיק דה-בונו, המוח האנושי 'ננעל' על תבניות קבועות, ובכך מאפשר לנו לבצע את מרבית הפעולות היומיומיות באופן כמעט אוטומטי.
ביניים: לעצור את הזרימה הקבועה

כיצד בכל זאת נוכל לשחרר את החשיבה שלנו מהדפוסים הקבועים, כדי לפתור בעיות שאין להן פיתרון שיגרתי משביע רצון? דה-בונו ממשיל את החשיבה האנושית למים. מי הנחלים הזורמים במורד ההר, חוצבים לעצמם נתיב קבוע בדרכם אל הים. כך גם המוח שלנו, שננעל על תבניות החשיבה הסטנדרטיות. כשרוצים לשנות את מסלול המים, אין ברירה אלא לחסום את האפיק באמצעות סכר. כשהם ניצבים מול מחסום, יאלצו המים לחפש לעצמן נתיב חדש, והמוח יחפש לעצמו רעיון שונה, יצירתי. חלק מהשיטות שמציעים דה-בונו ואחרים כרוכות בסוגים שונים של חסימות, שמכריחות אותנו לעצור ולחשוב מחדש על הבעיה.

אחת הטכניקות שמציע דה-בונו נקראת 'מילה אקראית'. בשיטה זו מתבקש פותר הבעיה לפתוח ספר או עיתון בצורה אקראית ולהצביע על אחת מהמילים. בשלב זה עליו לנסות לקחת את המילה ולקשר אותה בכוח לבעיה עמה הוא מתמודד. בצורה כזו אנחנו מכריחים את עצמנו לחרוג מתבנית החשיבה הקבועה שלנו.

ניסיתי את השיטה הזו על עצמי. האתגר שאיתו רציתי להתמודד הוא כיצד לגרום לקוראים לקרוא את הכתבה עד סופה. פתחתי באקראי את אחד העיתונים שהיה מונח לידי והצבעתי על אחת המילים. המלה שנבחרה היתה 'קו'. ניסיתי לחשוב על דברים הקשורים לקווים: הם ישרים, הם עוברים בין שתי נקודות, יש גם קווי אוטובוס וכו'. הרעיון שעלה במוחי היה קשור לקו העובר בין שתי נקודות: לפתוח את הכתבה בחידה, שפתרונה יינתן רק בסוף הכתבה. כך נצליח למשוך את הקורא לעבור ב'קו הקריאה' שלו בין שתי הנקודות – ההתחלה והסיום (בהנחה שהקורא הנכבד לא ידפדף ישר לסוף כדי לראות את התשובה).

שיטה אחרת שפותחה על ידי דה-בונו היא היפוך הבעיה. הרעיון הוא לנסות לאפיין את הבעיה באמצעות כמה משפטים, ואז להפוך אחד מהם. למשל, בחברת טלפונים מסוימת רוצים להגדיל את המכירות על ידי הוצאה לשוק של טלפון מסוג חדש. שיטת ההיפוך מופעלת במקרה זה על המשפט "הטלפון מצלצל בזמן שמישהו מתקשר אלינו". המשפט ההפוך שמתקבל יהיה "טלפון שכל הזמן מצלצל, ומפסיק רק בזמן שיש לנו שיחה". כשמנסים לחשוב על שימושים לטלפון משונה כזה, אפשר להגיע מהר באמצעות חשיבה סטנדרטית, לרעיון של שיווק טלפון מסוג חדש: טלפון המחובר לרדיו או לטלוויזיה ומשקיט את הקול שלהם בזמן שיש שיחה.

המוחות הגדולים ותכונותיהם

העיסוק בחשיבה יצירתית והמצאתית החל כבר לפני מאות שנים. תחילה ניסו החוקרים להסביר את היצירתיות כתכונה מולדת של אנשים מסוימים. למרות שתחקרו ממציאים רבים וניסו לעמוד על תכונות האופי שמיוחדות להם, לא הצליחו החוקרים למצוא תכונה אופיינית שהופכת אדם לממציא. הנטייה היתה לתאר את תהליך ההמצאה במונחים כמו הברקה, השראה או פרץ של יצירתיות, אך הדבר המשותף שהצליחו המומחים לגלות הוא שלכל הממציאים היתה סקרנות בלתי רגילה.
קחו למשל את תומס אדיסון, ממציא נורת החשמל, הגרמופון ולמעלה מאלף פטנטים נוספים. הוא היה בעל השכלה פורמלית של מספר חודשים בלבד. אדיסון החל לעבוד בגיל 12 בחברת הרכבות, וגרם לשריפה של אחת מהן. אחר-כך פוטר מעבודתו כאיש טלגרף מכיוון שהתרשל וכמעט הביא להתנגשות בין שתי רכבות. אדיסון נודע כמי שנהג לא לשלם את חשבונותיו, להזניח את ילדיו ולקנא בעובדיו המצטיינים. כנראה שלא מספיק ולא רצוי לחקות את תכונות האופי שלו כדי להפוך לאדם יצירתי.

מחקרים מאוחרים יותר ניסו לטעון שכדי להגיע לרעיונות יצירתיים צריך להעלות כמות גדולה של רעיונות, מהם ייבחרו הטובים ביותר. טכניקת סיעור המוחות היא דוגמה אופיינית לגישה זו, והיא מקובלת גם כיום בענפים שונים כמו פרסום. בעשרות השנים האחרונות עבר הדגש על ניתוח ההמצאות עצמן. באמצע המאה העשרים החל המדען היהודי-רוסי היינריך אלטשולר לבחון 500,000 המצאות, ובסופו של דבר הצליח למצוא כמה עשרות תבניות חשיבה שמשותפות לכולן. בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת שוכללה שיטתו של אלטשולר והיא מבוססת כיום על פחות מעשר טכניקות חשיבה.

אלעזר במברגר, מהו העיקרון המרכזי של השיטה?

"השיטה, הנקראת SIT (ראשי תיבות של Structured Inventive Thinking) מבוססת על כמה יסודות. החשוב שבהם נקרא 'תנאי העולם הסגור', ומשמעותו היא שלצורך הפתרון אסור לנו להוסיף דברים שאינם חלק מהבעיה. ניתן רק להוסיף דברים דומים או לוותר על דברים קיימים. לדוגמה, ליבואן דגים היתה בעיה: הדגים היו מגיעים באמצעות אוניות מהים הצפוני, שם נצודו. הם הובלו בעודם חיים במיכלים ענקיים. המסע ארך זמן רב, ובסופו היו הדגים מגיעים חסרי טעם בגלל תנאי הצפיפות וחוסר התנועה במיכלים אליהם נדחסו. היבואן רצה לשפר את טעמם של הדגים בלי להזדקק להשקיע בהרחבת המיכלים. הפתרון היצירתי שנמצא (אם כי, יש לומר, אכזרי משהו) היה הוספת מרכיב דומה לזה שבעולם הבעיה – הכנסת דג טרף קטן לכל אחד מהמיכלים. הדג הזה היה קטן מספיק מכדי שיוכל לטרוף דגים רבים, אך עצם נוכחותו הכניסה בהם חיים וגרמה להם להיות במנוסה תמידית, וכך נשמר טעמם".

בין דגים להיפופוטמים

מה רע בטכניקה הישנה של סיעור מוחות?

"סיעור מוחות הוא טכניקה בלתי יעילה בדרך כלל, כיוון שברוב ציוותי החשיבה נוטים המשתתפים ללכת בעקבות הרעיונות של המנהיג הטבעי או המנהל ואינם באמת 'נפתחים' לרעיונות מקוריים. מעבר לכך זו טכניקה בזבזנית, שמצריכה ריכוז של הרבה אנשים יחד לזמן ארוך יחסית, וניתוח של הרבה פתרונות סרק שהם מעלים".

באיזה טכניקות אתם משתמשים?

"אנחנו משתמשים במספר מצומצם של טכניקות, ביניהן חלוקה, הכפלה, ויתור על מרכיב ושבירת אחידות. הוספת דג הטרף, למשל, היתה שימוש בטכניקת ההכפלה – הוספנו מרכיב דומה – דג, אבל טורף".

מה פירוש 'שבירת אחידות'?

"אתן לך דוגמה מתחום החינוך. באחד מבתי הספר נהגו התלמידים בכיתות הגבוהות להציק לתלמידים מהכיתות הנמוכות במשך הפסקת עשר. הפתרון השגרתי היה שהמורים יצטרכו לוותר על ההפסקה שלהם, ובמקום זה ישגיחו במסדרונות ובחצר. טכניקת שבירת האחידות נותנת פתרון הרבה יותר פשוט. מדוע שכל התלמידים יצאו להפסקה באותה שעה? אם נחלק את ההפסקות בצורה כזו שהתלמידים מהכיתות הנמוכות ייצאו בזמנים שונים מאלו בכיתות הגבוהות, הבעיה תיפתר מעצמה. שבירת האחידות, במקרה זה, היתה הפרת הכלל שכולם צריכים לצאת להפסקה באותה שעה בדיוק.
"דוגמה נוספת לטכניקה זו היא בעיית ההיפופוטמים. לספארי הגיעו זוג היפופוטמים מזן נדיר. הם שוכנו בביצה מרווחת וניתן להם מזון בשפע. למרות זאת, לאחר זמן קצר החלו לגלות סימנים של אי-נחת, הפסיקו כמעט לאכול והפכו חולניים. זאולוג מומחה שהוזעק למקום קבע שהטמפרטורה בביצה נמוכה מדי ואיננה מתאימה לסוג הנדיר הזה. הבעיה היתה למצוא במהירות את דרגת החום הנכונה.
"הפתרון השגרתי הוא להכניס גופי חימום לביצה שיעלו את החום בכמה מעלות, לחכות כמה ימים ולבחון אם חל שיפור בהרגשתם של סוסי היאור. אם לא, מעלים שוב את החום לכמה ימים ושוב בוחנים, וחוזר חלילה. זהו פתרון ארוך מדי ולא יעיל במיוחד. במקום זאת ניסינו להשתמש בטכניקת שבירת האחידות – מדוע לחמם את הביצה לטמפרטורה קבועה? למה שלא נציב כמה גופי חימום במקומות שונים בביצה, כך שבכל אזור תהיה דרגת חום אחרת? האזור שבו בחרו ההיפופוטמים לרבוץ הכי הרבה זמן, הוא כנראה בעל דרגת החום האהובה עליהם".

תגיד, השיטות הללו עובדות גם בפוליטיקה? שמעון פרס הרי תמיד מדבר על פתרונות יצירתיים.

"בהחלט. להרבה פוליטיקאים יש מוח יצירתי. אם יושב ראש של מפלגה מתקשה למצוא לעצמו סגן שיהיה מקובל על כולם ומחליט למנות את עצמו גם לסגן, זה לא פתרון יצירתי?"

להשתמש באותם כלים

ד"ר רוני הורוביץ כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא 'פתרון בעיות יצירתי בתכנון הנדסי' במסגרת הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל-אביב. "האיש ברחוב", אומר ד"ר הורוביץ, "סבור שחשיבה יצירתית קשורה לסוג של מרדנות או מופרעות. מה שאני מראה בקורסים שלי הוא שאפשר בצורה שיטתית לפתור בעיות בדרכים יצירתיות. לא צריך בשביל זה להיות סוג של מורד".

איזה סוג של בעיות אפשר לפתור?

"השיטה נועדה אמנם במקור לפתור בעיות הנדסיות, אך למעשה ניתן ליישם אותה בכל תחומי החיים. לפני כמה זמן היה לי פנצ'ר בגלגל. עצרתי בצד והתחלתי לפתוח את הברגים כדי להחליף את הצמיג. אלא שאחד הברגים היה תקוע, וכמה כוח שלא הפעלתי – הוא סירב לזוז. כבר חשבתי להזמין גרר, ואז עצרתי ואמרתי לעצמי: 'אתה הרי מרצה לחשיבה יצירתית, למה שלא תנסה לפתור את הבעיה בכלים שאתה עצמך מלמד?'

"התחלתי לעשות רשימה של האמצעים שיש ברשותי: מפתח ברגים 'צלב', צמיג רזרבי, ג'ק, פטיש וכו'. אחד מהעקרונות החשובים בשיטה הוא שצריך לפתור את הבעיה בעזרת האמצעים שכבר קיימים או באמצעים דומים, אבל אי אפשר להשתמש בדברים חיצוניים. לכן ניסיתי לחשוב איך אפשר להשתמש באחד מהרכיבים האלה בצורה לא שגרתית כדי לפתור את הבעיה. ואז עלה הרעיון של שימוש בג'ק לפתיחת הבורג. הרי מטרתו של הג'ק היא הפעלת כוח רב כדי להגביה את הרכב. הנחתי אותו בצורה כזו שהוא ידחוף את מפתח הברגים, והתחלתי להרים את הג'ק. תוך זמן קצר הבורג נפתח".

תן לי דוגמה מתחום אחר.

"בוא ניקח למשל את תחום האשראי. נניח שחברת אשראי רוצה לצאת עם כרטיס אשראי חדש לשוק, והם מנסים לחשוב על רעיון שייתן לכרטיס החדש יתרון על פני שאר המתחרים. אחד מעקרונות החשיבה היצירתית הוא ויתור על מרכיב. לוקחים את הבעיה ומנסים להחסיר מרכיב חשוב ולראות אם זה יוביל אותנו לרעיון חדש. במקרה שלנו כרטיס אשראי נועד לאפשר למשתמש לקנות את המוצרים עכשיו ולשלם עליהם רק בחודש הבא. אך מה יקרה אם ננסה להחסיר את המרכיב הזה בדיוק? נמציא כרטיס אשראי שמוריד את סכום הקניה באותו יום – כרטיס אשראי בלי אשראי. למי כרטיס כזה יכול להיות טוב? למי שרוצה שליטה בהוצאות שלו בלי להיתקל בהפתעות לא נעימות בחודש הבא. אגב, שמעתי שאחת מחברות האשראי בארץ אכן משווקת כרטיס כזה.

מראה נגד תיכוניסטיות

"רעיון יצירתי אחר ששמעתי עליו נועד לפתור את הבעיה הבאה: באחד מבתי הספר לבנות בארה"ב נהגו בנות העשרה להיכנס לשירותים בהפסקה, למרוח ליפסטיק על השפתיים ובסיום המשימה להדביק נשיקה למזכרת על הראי. שרת בית הספר נאלץ בסוף כל יום לעמול קשה כדי לנקות את המראות. המנהלת החליטה לנסות להתמודד עם האתגר. היא זימנה את כל הבנות להתאסף בשירותים ונזפה בהן על המנהג הקלוקל: 'השרת המסכן שלנו צריך לעבוד שעות נוספות כדי למחוק את הסימנים שאתן משאירות. הנה, הוא ידגים לכן עכשיו כמה זה קשה'.

"השרת ניגש כשבידו סמרטוט, טבל אותו באחת האסלות והתחיל לנגב את המראות. למחרת היו המראות נקיות מכל סימן שפתון. אני מניח שהשרת לא באמת נהג לנקות את המראות בצורה הזו, אבל הדרך בה נפתרה הבעיה היתה יצירתית – במקרה זה השתמשו המנהלת והשרת בטכניקה של היפוך, או כפי שאנחנו מכנים זאת 'שינוי איכותי'.

"במקום לנסח את הבעיה כ'איך לשמור על המראות מפני התלמידות', הם הפכו אותה ל'איך לגרום לתלמידות להישמר מפני המראות'. מישהו שהיה חושב בצורה קונבנציונלית היה מעלה רעיונות כמו: להציב שומרת בזמן ההפסקות, להגן על המראות באמצעות רשת וכד'. כל אלה הם פתרונות מסובכים ויקרים. החשיבה היצירתית נתנה כאן פתרון יעיל שבעצם לא עלה כלום.

האם השיטות הללו עוזרות לסטודנטים שלו? "השיטות שאני מלמד לא הופכות את הסטודנטים ליצירתיים. אלה טכניקות שצריך לתרגל אותן ולהשתמש בהן. אם לא מתמידים ומתרגלים לעבוד איתן, אין בהן תועלת. זה דומה למקרה של אדם שלמד פעם צרפתית בבית הספר. אם הוא לא מדבר או קורא בשפה הזו, תוך כמה שנים הכול יישכח".

הקשר האיראני

האם נושא החשיבה היצירתית מפותח בארץ?

"לצערי לא. אם תחפש באינטרנט תמצא מעט מאוד אתרים עבריים שעוסקים בכך. חבל, כי בחו"ל התחום הרבה יותר מפותח, ולא רק במקומות כמו אירופה או ארצות הברית. אני מפעיל אתר שאפשר לקחת בו קורס מקוון לחשיבה יצירתית וגם להירשם לקבלת דואר אלקטרוני בנושא. להפתעתי ראיתי שנרשמו גם אנשים מלבנון וסעודיה. פעם אחת קיבלתי אפילו פניה ממישהו באיראן שביקש ממני לשלוח לו את רשימת הפרסומים שלי. הסברתי לו שאני מישראל, והוא שלח לי דואר אלקטרוני עם ציור של פרח וכתב שזה לא מפריע לו".

איך אפשר לקדם את הנושא?

"כדאי להקנות את הרגלי החשיבה הללו כבר בגיל צעיר. אחת הדרכים היא באמצעות משחקים יצירתיים. לפני מספר שנים פיתחתי בשיתוף עם חברת 'קומפדיה' משחק מחשב לכל המשפחה, שנועד להקנות כלים יצירתיים לבני עשר ומעלה. המשחק מכיל פרקי לימוד של כחצי שעה, ולאחר מכן מציג לשחקנים בעיות מתחומים שונים שניתן לפתור בצורה יצירתית. לאחרונה הוצאנו גם משחק שמיועד לבני שבע עד עשר. אותם אנחנו לא מנסים ללמד, אלא לגרות לחשיבה בלתי שגרתית, כדי שהם לא יינעלו כבר בגיל צעיר על חשיבה סטנדרטית.

ולסיום, פתרון החידה שהצגנו בתחילת הכתבה. כיצד לחלק פיצה לשמונה חלקים שווים בשלושה חיתוכים בלבד.