חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 51ראשיהפצה

הכל מתחיל במשפחה - בגליון השבוע

מחקר שערך הרב אהרון טרופ שופך מים קרים על הסיפור הלוהט של מגיפת ההתחלנות בנוער הדת. הכותרות שדיברו על 20 אחוז דתל"שים שכחו להדגיש שבחינוך הממ"ד יש אחוז גבוה של מסורתיים. בישיבות התורניות היקף התופעה הוא פחות מאחוז, בישיבות התיכוניות כשמונה אחוזים, ובאולפנות ארבעה אחוזים. והמסקנה: האוירה בבית ומידת הדתיות שם היא הגורם המכריע.
17/07/03, 00:00
רויטל שנור

כנס בוגרים באחת הישיבות התיכוניות בארץ, עשרות בוגרים גודשים את האולם, בשבע השנים שחלפו מאז סיום התיכון הספיק כל אחד מהם לצבור חוויות רבות, להגיע לכמה הישגים בעבודה או בלימודים ואולי אפילו הקים משפחה. בוגרי ישיבה תיכונית, שבע שנים אחרי, כיפה סרוגה גדולה, ציציות בחוץ. לפי הסטטיסטיקה שמפרסם מינהל החינוך הדתי % 30.4 מבאי כנס כזה סיימו מסלול בישיבת הסדר, 25% הלכו למכינה לפני הצבא, 20% הלכו לישיבות גבוהות. הנותרים התגייסו לצבא או פנו לעתודה. חלק מן הבוגרים עדיין לומדים בישיבות גבוהות גם שבע שנים אחרי סיום הלימודים בישיבה. חלק קטן, ובישיבות מסוימות מדובר בחלק קטנטן ממש, כבר לא לומד תורה, לא בישיבה גבוהה, לא ב'כולל' בבר אילן ולא בשיעור דף יומי בבית הכנסת השכונתי. החלק הזה כנראה לא יגיע לכנס הבוגרים, הוא התנתק מהשורש, עכשיו הוא דת"לש (דתי לשעבר).

לפני כעשר שנים סערו הרוחות בציבור הדתי-לאומי משפורסם מחקרו של פרופסור מרדכי בר לב ז"ל בנושא הדתלש"ים או כפי שהם כונו בשעתו "החוזרים בשאלה". בעיתונים פורסמו כתבות, חלקן עם כותרות ענק . ב'ידיעות אחרונות' נכתב אז: "אחד מחמישה חוזר בשאלה", ב'הצופה': "השורה הראשונה והתחתונה של מחקר בר לב היא שכחמישית של הנוער הדתי לאומי נוטש את אורח החיים הדתי". וגם בעיתון 'הארץ' קיבל המחקר פירסום. הנושא לא ירד מסדר היום הציבורי והוא עולה לדיון בכנסים של רמי"ם ואנשי חינוך וגם בשיחות סלוניות של הורים למתבגרים. בכנסים ובשיחות משוחחים בדאגה על "תופעת החילון" ומעריכים את ממדיה בעשרים אחוזים מבוגרי החינוך הדתי לאומי.

פחות מאחוז

הרב אהרון טרופ, בוגר ישיבת "מרכז הרב", אב לשבעה, המשמש כיום כראש ישיבת "בני צבי" בבית אל, החליט לבדוק את הנתונים שוב, כדי לבדוק- הכצעקתה? " כשמחקר בר לב צוטט בעיתונות, ההתיחסות היתה לכלל בוגרי החינוך הדתי, כאילו החינוך הדתי מורכב ממקשה אחת. היתה התעלמות מהחלוקה הפנימית שקיימת בין סוגים שונים של מוסדות: תיכונים דתיים, ישיבות תיכוניות וישיבות תיכוניות תורניות בהן מושם דגש על לימוד תורה ולימודי החול בהן מצומצמים ".

הרב טרופ בדק את הנתונים המדווחים בשנים האחרונות על ידי מינהל החינוך הדתי. המינהל מבצע פילוח של אוכלוסיית בוגרי החינוך הדתי: בוגרי התיכונים הדתיים ובוגרי הישיבות התיכוניות או האולפנות לבנות. מהנתונים עולה כי בקרב בוגרי תשנ"ט אחוז בוגרי התיכונים הדתיים שאינם שומרי שבת היה 14.4% לעומת זאת, בישיבות התיכוניות רק 8.2% אינם שומרי שבת. הרב טרופ מציע לבצע פילוח מדויק יותר ולהפריד בין ישיבות תיכוניות רגילות לאלה המכונות תורניות כמו: מקור חיים, נתיבות יוסף, בני צבי, הישיבה לצעירים, דרכי נועם, דימונה, מעלה חבר ואיתמר, לדבריו בישיבות אלה נמצא פחות מאחוז אחד של בוגרים שאינם שומרי שבת. בקרב הבנות המצב אפילו טוב יותר: בקרב בוגרות תשנ"ט אחוז הבנות שאינן שומרות שבת בתיכונים דתיים היה 12.8% ובקרב בוגרות אולפנא 4.2%.

יש לך טענות כלפי פרופסור בר לב?

"לא. פרופסור בר לב עצמו עשה את האבחנה בין בתים חזקים לחלשים. כשהוא דיבר על תופעה של חילון הוא דיבר על כלל הציבור - כולל המסורתי הלומד במקיפים הדתיים. הטענה שלי היא כלפי העיתונות שלא הביאה את המחקר שלו כמות שהוא, הוא ודאי הצטער על כך."

איך מסבירים את ההבדל בין הבנים לבנות? בקרב בוגרי ישיבות תיכוניות יש פי שניים שאינם שומרי שבת בהשוואה לבוגרות אולפנות?

"קודם כל, הבנות הן יותר רוחניות מהבנים, ממש כמו שהרב קוק אומר, האשה היא "שעשני כרצונו" . רואים את זה בכל הרצאה, רמת ההתענינות, הרצינות וההקשבה של בנות גבוהה פי כמה מזו הקיימת אצל הבנים. בנוסף, העולם החילוני כיום, מעמיד בפני הבנים הרבה פיתויים יצריים שעבור הבנות אינם מהווים ניסיון כל כך גדול - אפילו להיפך, עבור בנות שמתבוננות לעומק הם מהווים גורם של דחייה מהעולם החילוני."

יש הבדל בין ישיבות פנימיתיות לישיבות אקסטרניות?

"לא יודע, לא בדקתי את זה."

אתה טוען שבישיבות תורניות אחוז החילון הוא ממש אפסי, פחות מאחוז אחד. מה סוד כוחן של הישיבות הללו?

"לישיבות הללו מגיעים תלמידים מבתים טובים יותר, זה הכל. אם היו מגיעים לאותן ישיבות תלמידים מבתים אחרים, המצב היה אחר."

הכל מתחיל בבית

"בתור מחנך במשך כמה שנים במדרשיית נעם ואחר פה, ב"בני צבי" בבית אל, נוצר אצלי רושם שהדיונים, המחשבות והכינוסים בנושא שמנסים לשכלל את הישיבה התיכונית, לא מתמקדים בנקודה הדומיננטית. התחושה שלי לאורך כל השנים הייתה שהבעיה העיקרית היא בכלל לא שם, הבעיה היא בבית. כשהייתי בנתיב מאיר היה לי חבר מבית טוב, שמאד התדרדר, ולקראת סוף השמינית הוא אמר שלפני שהוא זורק את הכל הוא רק רוצה לבדוק את הדברים, הוא הלך לישיבה ו"נתפס". אחרי שנים שאלתי אותו מה גרם לך לשוב בתשובה והוא ענה שדמות דיוקנו של אביו נשקפה עליו. הסיפור הזה ליווה אותי במשך שנות עבודתי כמחנך, ראיתי שחבר'ה שיוצאים לא דתיים באו מבתים שהם למעשה לא ממש דתיים .תישאלתי חמישה עשר רמ"ים בנושא והתוצאות איששו את ההשערה הזו. אם נבדוק היטב נמצא שאחוז גדול מקרב בוגרי החינוך הדתי הגיע מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות.

בהרצאתו של מר מתי דגן מנהל חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי) לפני כינוס מנהלים שנערך השנה, הוא טען כי יותר מרבע מתלמידי החינוך הממלכתי דתי באים מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות. מנתונים שפירסמה קרן "אבי חי" עולה כי כ16% אחוזים מהאוכלוסיה בישראל מגדירים את עצמם כדתיים, עם זאת 35 אחוזים מהתלמידים בחינוך היהודי לומדים במוסדות חינוך דתיים, כלומר-יותר מפי שניים ממספר הדתיים באוכלוסיה! בהתחשב בנתונים הללו, נגלה שלא רק שתופעת החילון קטנה בהרבה ממה שנהוג לחשוב, אלא שיש תנועה אחרת, שקטה, של חזרה בתשובה בין כותלי התיכונים הדתיים".

שרגא פישרמן ממכללת אורות, בספרו "דור הכיפות הזרוקות" חקר לעומק את הסיבות לחילון. הוא ערך מחקר איכותני שבמסגרתו נערכו מאות ראיונות. הניתוח של מחקר איכותני תלוי מאד בעמדותיו של החוקר שבמקרה זה טען שהאחריות המרכזית היא של מוסדות החינוך. ד"ר פישרמן מחלק את הדתלש"ים לארבע קבוצות: א. מתבגרים בנתיב הסיסמאות. ב. מתבגרים בהפסקה ג. נוער בנתיב ההתנהגות והאמונות הטפלות ד. דתלש"ים בקיבוץ. הרב טרופ: "אם מעיינים בראיונות המפורסמים בספר, רואים שלא כולם טוענים כנגד מוסדות החינוך, חלקם אף תארו את הישיבה התיכונית כמקום שהשפיע עליהם באופן חיובי. ישנו מאפיין אחר שמשותף לכל הקבוצות- בית שיטחי מבחינה דתית, הרוב המוחלט של מרואיניו מצביע על חוסר רצינות דתית בבית ( למשל נאור, מרואין בספר : "מאז שאני זוכר את עצמי אבא שלי הולך כל יום לבית הכנסת להתפלל שחרית, על מנחה וערבית הוא לא מקפיד, אנחנו שומרים שבת: לא נוסעים, לובשים בגדי שבת יפים …" )

חלקם מצביע על צורת חינוך מעוותת לוחצת או צבועה, (למשל: אב שאסר על בנו לקרוא עיתונים ו"נתפס" על ידי הבן כשהוא קורא חוברות או צופה בסרטים לא צנועים).

אצל מיעוט של המרואיינים אין כלל התייחסות לבית. רק אחד מבין 16 המרואיינים הפסיק לשמור תורה ומצוות למרות שהבית מתייחס ברצינות לדת והיחסים בין הילד להורים תקינים.

מהניסיון שלך כר"מ נתקלת בתלמידים שמגיעים מבתים חלשים?

כשהייתי ר"מ במדרשיית נעם היה לי תלמיד שהתקשה ללמוד גמרא שעות מרובות. הוא טען בפני: אבא שלי בחיים שלו לא פתח דף גמרא, אני מוכן ללמוד גמרא, שעה ביום, אבל למה חמש שעות. הוא עזב לתיכון חילוני והבטיח שימשיך לשמור תורה ומצוות אבל זה לא החזיק מעמד. תלמיד אחר שלי, הגיע מבית חלש מאד וכבר היה ממש על סף עזיבת הדרך. שכנעתי אותו במאמצים מרובים שילך ללמוד במכינה בעצמונה, אחר כך הייתי צריך לשכנע גם את המכינה לקבל תלמיד שלא ממש רוצה להיות שם… אחרי שישה חודשים קיבלתי טלפון ממנו: "הרב, אני מסיים מסכת מגילה"…

אתה חושב שלשרגא פישרמן היתה מגמתיות בכתיבת הספר?

"אני חושב שהיתה מגמה מצוינת, לשפר את החינוך הדתי לאומי. בהקדמה לספר נאמר שהוא נכתב מתוך אהבה לחינוך הדתי לאומי, אני מאד מעריך את העבודה שלו, היא עבודה רצינית בהיקף עצום, אבל לדעתי יש פיספוס של נקודה מאד מרכזית- תפקיד הבית בחינוך. אין לי ויכוח איתו, הוא מביא נקודות נכונות שאני מסכים איתם, עיקר הטענה שלי היא שהוא התעלם מגורם דומיננטי ביותר והוא הבית."

לא נותנים גיבוי

הרב אליהו מאירמן מקריית אתא, לשעבר ר"מ במספר ישיבות תיכוניות בארץ וכיום ר"מ במכינה קדם צבאית וראש מכון "אלדע" ליוזמות חינוכיות, ביצע סקר מקיף של 140 תלמידים מישיבות תיכוניות שונות, מסוגים שונים, בכל רחבי הארץ. הנתונים העולים מהסקר מאוששים את הנתונים שמביא הרב טרופ.

הקשר בין הרמ"ים לתלמידי הישיבות במצב טוב: רוב התלמידים (51%) מזדהים עם הר"מ שלהם באופן מוחלט. רובם המכריע גם אומר שהר"מ מהווה עבורם דוגמא אישית ושיש להם קשר אישי עמו.
לעומת זאת, המצב בבית לא משהו - בתשובה לשאלה: האם האוירה אצלך בבית מתאימה לחינוך שאתה מקבל בישיבה התיכונית? 70 אחוזים ענו שהאווירה בבית מתאימה לאווירה בישיבה. ו4% ענו שהוריהם מתנגדים לחינוך בישיבה והיו מעדיפים שלא יקפידו על כל מה שנדרש מהם בישיבה!
כלומר, רק שבעים אחוזים מהבתים מגבים את החינוך של בית הספר.

האם התלמידים שמגיעים מבתים לא דתיים הם אותם תלמידים שמסיימים את הישיבה כלא דתיים?

הרב אהרון טרופ: "זה לא נבדק, אבל הסברה אומרת שכן. משיחות עם תלמידים ובוגרים גם במדרשיית נעם בפרדס חנה וגם כיום בישיבת בני צבי אני יודע שברך כלל ככל שהבית תורני יותר התלמיד תורני יותר ולהיפך."

זה מעלה שאלה - מה ערך החינוך בישיבה? אולי הכל תלוי בבית?

"הישיבה התיכונית תשפיע על היקף הידיעות, על רמת הלמדנות, אבל לא על הבסיס של קיום תורה ומצוות. ילדים מבית טוב שיגיעו ל"בני צבי" ייטו להיות בני תורה יותר מילדים מאותם בתים שלומדים בישיבות תיכוניות רגילות, אבל אם הבית חזק כולם יהיו דתיים ללא תלות במוסדות החינוך".

אז איזה גורמים הופכים בית לבית טוב מבחינה דתית?

"קודם כל זה בית שמתייחס לתורה ולהלכה מאד ברצינות ולא כאל פולקלור, ושנית , זה בית סגור בפני כל מיני פיתויים. הבעיה מתחילה בבתים שפוסחים על שני הסעיפים".

האם יש לך נתונים לגבי חבר'ה שעוזבים את המסלול הדתי לאומי והופכים לחרדים?

"אין לי נתונים אבל זה קיים ודווקא בבתים פשרניים. כל הזמן טוענים נגד הציבור התורני לאומי שהוא מתחרד, אבל דווקא הבנים שלנו נשארים בקו שלנו."

עומדים בניסיונות

במחקר של הרב אלי מאירמן נשאלו התלמידים מהו התחום הבעייתי ביותר בקרב תלמידי הישיבה בשמירת מצוות, 53% השיבו שהבעיות הן בתחום הצניעות בין המינים. מתנדבים במוקד המענה הטלפוני "חברים מקשיבים" הנותן מענה לשאלות נוער דתי בעיניני אמונה, בדקו ומצאו ששלושים אחוז מהשאלות עוסקות בענייני צניעות. הנתונים הללו מעלים את השאלה, עד כמה מושפעים בני נוער מטיעונים שכלתניים ומשיחות אמוניות ועד כמה הם מושפעים מפיתויים יצריים.

"שלושים אחוז מהשאלות בענייני צניעות, זה נראה לי נמוך, רוב השיחות האישיות עם תלמידים עוסקות בעניין הזה. לא מזמן הגיע אלי תלמיד שהוא אחד מהבודדים בישיבה שיש להם טלוויזיה בבית, הוא אמר לי:' בישיבה הכל נהדר, כשאני מגיע הבייתה אני רואה את הסרטים, אני נסחף, אחר כך אני נופל, תעשה לי טובה, דבר עם ההורים שלי!' ברור שרוב החברה שעוזבים מתקשים לעמוד בפיתויי יצר ולא בשאלות אמוניות, מצד שני, זה דור שמתמודד עם פיתויים עצומים, והוא עומד בהם, נכון שקשה ויש גם נפילות רוחניות גדולות, אבל בסך הכל, עומדים בניסיון. חבל שהישיבה סגורה עכשיו, היית רואה איזה ילדים חמודים, יושבים ולומדים, איפה היו בדור שלי כל כך הרבה ילדים כאלה?"

למה היה לך חשוב לעסוק בתופעת הדתלשי"ם?

"יש לציבור שלנו איזו נטייה לבדוק איפה טעינו, מה לא עשינו. לדעתי העיסוק בהלקאה העצמית גוזל מאיתנו אנרגיות שהיינו צריכים להפנות אל שאר חלקי העם. זה יוצר סתם נמיכות רוח וחולשה לא מוצדקת. אני מוכן גם להתראיין לשם כך כי זה נראה לי חשוב, למרות שאחרי אירוע של חדירת מחבל לבית שלנו בבית אל, שאירע לפני פחות משנה, סירבתי להתראיין. (האירוע הסתיים בפציעה של קצין הביטחון שהחלים בנתיים ר.ש.) אבל זה נראה לי פשוט חשוב, מחזק את הציבור שלנו באופן רוחני ובאופן עקיף במישור הפולט. אם היינו בטוחים בעצמנו היינו חזקים יותר, לא היינו מאפשרים דיון ציבורי בגירוש מהבית שלנו, אני רוצה שאנשים ירגישו ביטחון, החינוך שלנו טוב, לא טעינו."

עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא