בשבע 54: הוי ארצי

חגי סגל , י"ג באב תשס"ג

פושע אוסלו לדין

ערב 13 בספטמבר, יום השנה העשירי לאשרור הסכם אוסלו על מדשאות הבית הלבן, מעניין להביט סביב ולראות מה קרה בינתיים לנפשות הפועלות דאז: רבין מת כגיבור. שמעון פרס מכהן כיו"ר מפלגת העבודה. יוסי ביילין מתפקד כפרשן על לענייני מלחמה ושלום. רון פונדק עושה חיל באקדמיה. אורי סביר מנהל חיים פרטיים שלווים. יואל זינגר בחו"ל. איתן הבר כותב מאמרי מערכת בעיתון חשוב. אמנון ליפקין-שחק איש עסקים. שמעון שבס איש עסקים. יוסי גינוסר איש עסקים. אחמד טיבי חבר כנסת. רק גיא רייף בדרך לכלא.

העם לא חתם

לפני חודשיים ושבעיים יצא לדרך, ברוב שאון וטקס, פרוייקט "המפקד הלאומי" של עמי איילון וסרי נוסייבה. ראש השב"כ בדימוס ובן בריתו הפלשתיני הכריזו על תוכניתם לצרף מיליון חתימות של יהודים ומיליון חתימות של פלשתינים לטיוטת חוזה שלום שעיקריו הם נסיגה לקווי 67', ביתור ירושלים ופירוק כל ההתנחלויות בתמורה לוויתור פלשתיני על חזון השיבה. לצורך הצלחת ההחתמה הם גייסו כספים מכל העולם, פירסמו מודעות ענק בעיתונים, ייסדו מוקד טלפוני עתיר טלפניות, הציבו דוכני החתמה ברחבי ישראל ופלשתין, והעלו לאוויר אתר אינטרנט משכנע. ההודנה שברקע היתה אמורה לעזור להם.

אבל למרות המאמץ הכביר וההודנה, עדיין לא נרשמו תורים ארוכים ליד הדוכנים. נכון ליום שלישי השבוע חתמו על העצומה רק 43 אלף יהודים ו-30 אלף פלשתינים. זה לא מפקד, זה מפקדון.


הלכה המדינה

פריט מידע חשוב הלך לאיבוד בתוך כתבת ענק שהתפרסמה לפני שבוע ב'ידיעות אחרונות' על ראש שב"כ אחר בדימוס, כרמי גילון. עם שובו הביתה משליחות דיפלומטית בדנמרק אמר גילון לשליחת העיתון, שהוא מסיר את תמיכתו במדינה פלשתינית. לדעתו, שרון צריך להודיע עכשיו שהבטחתו להקים מדינה כזאת בטלה ומבוטלת ושהפלשתינים יכולים לשכוח ממנה עד שיחזרו בתשובה.

כזכור, מדובר במי שהיה יושב ראש מרכז פרס לשלום. גם הוא כבר לא יחתום, כנראה, על העצומה של עמי איילון.


בלטו בהעדרם

שלושה רבנים ראשיים לשעבר נעדרו השבוע מטקס הכתרתם של שני הרבנים החדשים לישראל, ולא בגלל התחייבויות קודמות: הרב אברהם שפירא, הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון. ממש באותה שעה שבה התקיים הטקס החגיגי בבית הכנסת הגדול בירושלים דיבר הרב שפירא ברמיזה, במסגרת אזכרה לרב קוק, על מניעי העדרותו.

"עלינו לזכור את מפעליו של הרב זצ"ל", הוא אמר שם בין השאר, "ואחד מהם היה הקמת הרבנות הראשית בישראל, היות וכל פרצה בנושא זה אחריתה מי ישורנה. אנו מאמינים כי הרבנות הראשית לא נוסדה כמשרד לאספקת צורכי הדת בישראל. אי אפשר לסלף את דמות הרבנות מכפי שהיתה בכל הדורות". ועוד אמר: "חובתם של תלמידי חכמים לשמור על שלמות הרבנות, שתהיה כזו השואבת את כוחה רק מכוח התורה בלבד, מכוח אלה שעמלים ועומלים על התורה. וכשהרב זצ"ל ייסד את הרבנות הראשית לישראל היה ברור מיהו רב, ומהי הרבנות".

סותמים פיות, בשעה טובה

כשחיים זיסוביץ' מקול-ישראל משתלח בשידור בשולמית אלוני, לא קשה לנחש למי נתונה אהדת רוב המאזינים. בשבוע שעבר הוא אמר שם שהיא "אשת מדנים" ו"הפה הגדול של השמאל". זאת לאחר שאלוני הכריזה בגלי צה"ל שהרמטכ"ל שלנו מזכיר לה את מוסוליני.

אלוני, אישה רגישה, נעלבה עד עמקי נשמתה. היא התלוננה לפני הנהלת קול ישראל, וזיסוביץ' ננזף בכתב. המנהל, יוני בן מנחם, כתב לו שלשדרנים אסור להביע דעות אישיות בשידור. הוא ציין שההתבטאות נגד אלוני חרגה בצורה חמורה מהוראות מסמך נקדי, הקוד האתי של קול ישראל.

למשמע הקולות שבוקעים מקול ישראל בדור האחרון, הנזיפה הזאת נראית תלושה מהמציאות. בקול-ישראל יש שדרים ותיקים, שעיקר תהילתם באה להם מהחצנת דעותיהם בשידור חי. לפעמים יש רושם שהרדיו הממשלתי שלנו הוא בכלל מהדורה משודרת של 'הארץ', ושחלק מעובדיו המפורסמים עובדים אצל גדעון לוי. כשאלוני עצמה כיהנה כשרת תקשורת בישראל היא אף פעם לא פעלה נגד התופעה המגונה הזאת. ככל הזכור היא גם לא הוקיעה קריינים שהצמידו הגדרות מעליבות לאישים שנואי נפשם. רק השבוע, אחרי פרשת זיסוביץ'-אלוני, אמרה כרמית גיא על איתמר בן גביר "היצור הזה". האם זה פחות מעליב מ"אשת מדנים" או מ"פה גדול"?

ובכל זאת, הנזיפה של בן-מנחם בזיסוביץ' מוצדקת מאוד. אף פעם לא מאוחר לעשות קצת סדר ברשות השידור, וראשית חכמה צריך להפסיק עם הנוהג המקומם של הפקעת השידור הציבורי לצורך קידום אג'נדות פרטיות של העובדים. קול ישראל אינו רדיו פרטי אלא משאב ממלכתי. החוק אוסר על קרייניו וכתביו לחוות בו דעה על נושאים ואישים ברומו של עולם, אבל רובם מצפצפים. אותו דבר בערוץ הראשון ובגלי צה"ל. אם המכתב של בן מנחם מבשר עידן חדש ברשות השידור, עידן של צניעות רדיופונית וטלוויזיונית, לא נורא שהקרבן הראשון יהיה דווקא זיסוביץ'. העיקר שבסוף יגיע גם תורם של הפיות הגדולים באמת.


קטן עליה

"בעיני זה קטנוני לדווח שהנשים הצועדות לא ממש הלכו. אם מישהו הקפיץ אותן חלק מהדרך, זה לא ממש חשוב" (אורלי וילנאי-פדרבוש מערוץ 1 על התקשורת והאמהות החד הוריות, גיליון ספטמבר של 'העין השביעית').