חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 56ראשיהפצה

על סף התרסקות חברתית - בגליון השבוע

פרופ' יוחנן שטסמן, מנכ"ל הביטוח הלאומי, ומומחה לרפואה גריאטרית, משרטט את הכתובת על הקיר: העוני הגדל ופערי השכר מאיימים על יציבות החברה. שטסמן מבקר את התפיסה הכלכלית של ראשי האוצר, קורא להתערבות ממשלתית במשק ולהפרדת הביטוח הלאומי מהפוליטיקה, ומסכם: הניסיון הכלכלי נכשל ● ראיון פרישה
21/08/03, 00:00
אריאל כהנא

"ניסיון מריצים במשך שנה או שנתיים. אם הניסיון נכשל, והמציאות מוכיחה שהוא נכשל, צריך לבדוק את המדיניות". הפעם המשפט הזה לא נאמר על הסכמי אוסלו, אלא על המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל. משמעותית יותר היא זהותו של מותח הביקורת, מתוך הממסד, עמוק מתוכו.

את התוכחה הנוקבת על המדיניות הכלכלית הנהוגה בישראל משמיע מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, הפרופסור יוחנן שטסמן. כמעט שש שנים הוא מלווה מקרוב את המהלכים הכלכליים המכריעים בישראל. הללו התרכזו, כידוע, בקיצוצים מכאיבים. לקראת סיום כהונתו – סיום שאותו יזם לפני כשבועיים – הוא לוחץ בכל העוצמה על כפתור האזעקה.

ההתרסקות החברתית, הוא מתריע, ממתינה מעבר לפינה. המשך ההיצמדות לתיאוריות המנחות את מעצבי המדיניות תהפוך את הכלכלה, כלומר את החברה הישראלית, לג'ונגל. התרחבות הפערים בין עניים לעשירים מאיימת על יסודות המרקם החברתי בישראל. וכל זה, הוא מדגיש, אינה גזירה משמים אלא מדיניות מגובשת, עליה מחליט מי שמחליט בדעה צלולה.

את האזהרות של שטסמן צריך אולי להקביל להתפכחות של ראש אמ"ן לשעבר משה (בוגי) יעלון מערפאת, אי שם בשנות ה-90. כמו בוגי בשעתו, מעז כעת שטסמן לצאת נגד הקו המוכתב מלמעלה ולפקפק ביעילותו של מה שנתפס כאקסיומות כלכליות בלתי מעורערות. בוגי בשעתו נזהר מאוד בלשונו והצליח להימנע מפליטה על ידי המערכת. שטסמן מדבר בקול צלול. המחיר האישי של ההליכה הביתה לא מאיים עליו. הוא בחר בו.

מצווה לעזור לנזקקים

מרחוק כל העניין יכול להישמע משעמם. גמלאות, קצבאות, הכנסות, עשירונים עליונים ותחתונים, נכים, עניים, אין סוף נתונים יבשים. צרות, כמו שאומרים, לא חסרות. אז למה להיכנס לכאן אם לא חייבים? אם שואלים את יוחנן שטסמן, התשובה היא שחייבים. כי לכאן, לביטוח הלאומי, מתנקזים יום יום יהודים שהגורל לא האיר להם פנים. מקבלי הבטחת ההכנסה ונתמכי קצבת הנכות, נזקקי גמלת הזקנה ונפגעי פעולות האיבה. אלה ואחרים, אנשים שנקלעו למצוקה, מתדפקים על דלתות מוסד הצדקה הממלכתי של מדינת ישראל.

מצוקתם הגוברת הכריעה לאחרונה את שטסמן והביאה להחלטתו להתפטר. בדברי ההסבר להתפטרות ציין המנכ"ל הפורש כי אינו מסוגל להוציא לפועל את הקיצוצים העמוקים בתמיכות הסוציאליות שעליהן החליטה הממשלה. "מצפוני אינו משלים עם הצעדים האלה. אינני רוצה להיות זה שיוציא אותם לפועל", הסביר שטסמן בבימות תקשורתיות שונות. הוא יסיים את תפקידו בעוד כארבעה חודשים.

שלא כמו חזותו החיצונית, שטסמן (59) איננו עוד פקיד בכיר שמחליף משרות בין מסדרונות השלטון הישראלי. לראשות הביטוח הלאומי הוא הגיע מעולם הרפואה הגריאטרית, שם קנה לעצמו שם של מומחה, ולעולם הזה הוא מתכוון לחזור. אך לא פחות משהוא רופא שטסמן הוא איש לימוד ודעת, בעיקר דעת תורה. עליה מתבססת תפיסת העולם שלו.

שטסמן עמד בשעתו בקשרים הדוקים עם הרב שלמה זלמן אוייערבך זצ"ל והתפרסם בהמשך כרופאו של הרב עובדיה יוסף, שייבדל לחיים ארוכים. הוא נמצא כבר שנים בקשר עם ראשי ש"ס, והם שקראו לו לנהל את הביטוח הלאומי. על כל אלה יש להוסיף פרט ביוגרפי חשוב: פרופ' שטסמן היה ממייסדי בית אל, ועד היום הוא גאה מאוד בתרומתו ליישוב.

בית גידולו הרוחני משפיע מאוד על תפקודו היום יומי כמנכ"ל הביטול הלאומי. "כל מה שאני עושה, כל ההחלטות שקיבלתי, נבעו מתפיסת העולם שלי, שהיא מצוות התורה. התורה מצווה אותנו לעזור לזולת ולגמול חסד". כדי להמחיש את כוונתו שולף שטסמן את ספר דברים, ומצביע על פירוש רש"י לפסוק י"א בפרק ט"ז: "'ארבעה שלי' כלומר הלוי, הגר, היתום והאלמנה, הם של הקב"ה, 'כנגד ארבעה שלך', כלומר של האדם מישראל, שהם בנך ובתך ועבדך ואמתך. אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך'. זהו הרעיון העומד בבסיסו של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי הוא ביטוח סוציאלי שכולנו משתתפים בו. כל אחד מאתנו משלם כדי שאם חלילה נקלע לצרה: נכות, תאונה, פיגוע, פטירה וכו' – נקבל גם אנו סיוע בשעת הצורך. הרעיון הזה מובע פה ובעוד מקומות".

לוקחים מהעניים ונותנים לעשירים

הוא רואה אותם מחטטים בפחי הזבל בשעת בוקר ירושלמית, פוגש אותם ביציאה מבתי הכנסת כשהם שואלים רק שאלה קטנה ומתוודע אל זעקתם בעיקר דרך הנתונים המצטברים על שולחנו יום אחד יום, שנה אחד שנה. והנתונים הולכים ומחמירים. שטסמן אינו נמנה עם השכבות החלשות, אך לבו לא יכול להישאר אדיש למראה קשייהם של החלשים בישראל. יד לאחר הראיון הוא יוצא לישיבת הממשלה הגורלית על היקף הקיצוצים בתקציב המדינה לשנת 2004. בישיבה יציג עם אנשיו תחזית קודרת אודות מצב העוני בישראל. חרף אזהרותיו, החליטה הממשלה על עוד קיצוץ של 5%, בקצבאות. "המגמה הזאת", הוא אומר, "תביא להתפרקות החברה בישראל. זה לא רק שהעוני מתרחב, הוא גם הולך ומעמיק. וזה קורה כתוצאה ישירה מתפיסת עולם המצדיקה לקיחה מן העניים ונתינה לעשירים. עוני הוא דבר רע בפני עצמו, אבל יש גם עוני יחסי. מדיניות הממשלה מגדילה את אי השוויון.

אתה משקיף על התהליך הזה יותר מחמש שנים. מדוע גדלים פערי השכר? איך הגענו להיות אחת המדינות המובילות בטבלה הלא-מכובדת הזו?

"לפי דעתי זו תוצאה של מדיניות. מי שמציע הצעות כאלה, זו המדיניות שלו. זה לא בא מהשמים וזו לא מכת טבע".

עברת שורה של שרי אוצר: נתניהו, סילבן שלום, בייגה שוחט ויעקב נאמן. כולם הובילו את המדיניות הזו?

"אצל בייגה שוחט לא מצאתי הצעות ורעיונות כאלה. הגישה שלו הייתה יותר סוציאלית".

אבל גם בתקופתו התרחבו פערי השכר.
"לא בממדים אלה".

פגיעה לטווח ארוך

שטסמן נזהר מלתקוף אישית את מעצבי המדיניות הכלכלית והחברתית, אך הוא מבקר בחריפות את המדיניות שהם מובילים. את המדיניות הזו ניתן לתמצת תחת ההגדרה גיוס החלש למען החזק, במקום להפך: "מעבר לעצם הקטנת הקצבאות, בתקציב 2003 הוחלט שהן יוצמדו מכאן ואילך למדד יוקר המחיה ולא לשכר הממוצע במשק. השכר הממוצע משקף את רמת ההכנסות במשק. בטווח הארוך השכר הממוצע עולה יותר מאשר מדד יוקר המחיה. המשמעות היא שהיקף ההכנסות של הביטוח הלאומי יישחק ביחס למשכורות. בעוד 20 שנה הערכים של הקצבאות יהיו מצחיקים. היה כאן שינוי משמעותי בכללי המשחק, ולא שמו לב לכך.

"ועוד דוגמא מן התוכנית של 2004. כעת שוב מנמיכים למעשה את רף תקרת התשלומים לביטוח הלאומי. במשך הזמן, מי שישתכר ארבע פעמים מגובה המשכורת כבר יגיע לתקרת התשלומים. זוהי עוד פגיעה בהכנסות המוסד שתפגע בקצבאות. זאת מתנה למי שמרוויח הרבה. מצד שני מחמירים עם השכבות החלשות. בתכנית החדשה הוצע שנקודות הזיכוי למס ההכנסה, שמשמעותיות במיוחד לבעלי שכר נמוך, יהיו מעתה נומינליות ולא ייגררו ביחס לשכר הממוצע, כפי שהיה עד כה.

"כלומר, בעוד שנים אחדות השכר הממוצע יעלה, אך נקודות הזיכוי יישארו הרחק מאחור, ורבים מבעלי השכר הנמוך, שכיום נהנים מהן, כבר לא יזכו לכך. למעשה יש כאן העלאת מס לשכבות הנמוכות. אלו שני סעיפים שמופיעים בקטן בספר התקציב ולא שמים לב אליהם. אבל זוהי מדיניות של לקחת מן החלשים ולתת לחזקים. אלה הצעות חדשות שעלו על שולחני לאחר הודעת ההתפטרות. משמע, המצב יהיה עוד יותר גרוע ממה שחשבתי".

ההנחה של הממשלה היא שהדרך הזו מביאה לצמיחה.

"נכון. יש כאן השקפת עולם שצריך לחזק את החזקים, מתוך הנחה שאם יהיה לחזקים יותר כסף הם יפנו אותו ליצירת מקומות עבודה לחלשים. ההנחה היא שכוחות השוק פועלים תמיד. אבל בוא נבחן את המדיניות לאחור, לאור התוצאות. את המדיניות הזו מנהלים כבר מספר שנים. לא נוספו עוד מקומות עבודה".

באוצר טוענים שמקומות העבודה לא באו בגלל המשבר בשוק העולמי והאמריקני, המשבר בהיי טק והמצב הביטחוני.

"אלה תירוצים. אני לא רוצה למתוח ביקורת, אלא פשוט מפנה את אור הפנס לתוך החושך. אני חושב שהמדיניות הזו לא משיגה תוצאות. אני מעיין בתכנית החדשה, שבה ידוהו בעוד שעות אחדות במשלה, ואינני רואה הקצאת סכום ליצירת מפעלים, חוץ מאשר העברת בסיסים של צה"ל בנגב. השוק לבד לא ייצר מקומות עבודה. זו עובדה שהוא איננו מייצר מספיק מקומות עבודה".

החברה בישראל מתמוטטת

שר האוצר אומר שאין לו כסף ליצירת מקומות עבודה.

"זה לא רק עניין של כסף. זה עניין של מדיניות. אם בא אליך משקיע, תעודד אותו, תן לו הטבות. כך עשה בעבר פנחס ספיר, אם כי נכון שלא כל המפעלים שהוא הקים היו רווחיים. הממשלה כיום מאמינה שהשוק ייצור לבדו את מקומות העבודה. התיאוריה אולי נכונה, אבל במציאות זה לא עובד. ואגב, אני נגד קצבאות כפתרון. אני בעד שאנשים ייצאו לעבודה. זה ערך גם לפי התורה".

בוא נלך צעד אחד קדימה. יש מי שטוען שהגישה הכלכלית של האוצר נובעת מהחיבור בין הון לשלטון, ולא משיקולים של טובת המשק. כלומר, הפוליטיקאים זקוקים לכסף של העשירים ולכן הם מובילים מדיניות שטובה לעשירים. פקידי האוצר נושאים גם הם את עיניהם לצמרת השוק הפרטי, ולכן כולם יחד מובילים מדיניות שנוחה לעשירים ורעה לציבור הרחב.

"אינני שותף להאשמות החמורות האלה. אני מכיר רבים מפקידי האוצר ואני עובד מולם כבר מספר שנים, ואפילו רב איתם. אבל אני אומר לך הם משתדלים לעשות את עבודתם נאמנה. הם אנשי מקצוע הגונים, אבל השקפת העולם שלהם מוטעית. ניסיון עושים שנה או שנתיים. אם רואים שהוא לא הוביל לצמיחה, הגיע הזמן לבדוק את עצמנו.

"צריך לזכור שתכלית המדיניות הכלכלית היא לדאוג לחברה, ולא כפי שאומרים באוצר שהמדיניות הכלכלית שהעיקר הוא להביא לצמיחה. בינתיים, המחיר בהרס החברה ובפער החברתי הוא כבד מאוד. אנשים לא תופסים את משמעות הפגיעה של הקיצוצים. כיום, 70% משתכרים שכר מינימום ומטה, כלומר לאנשים אין למשל כסף לחינוך.

"זה מעגל קסמים: כשאדם מקבל חינוך ירוד גם ילדיו מקבלים חינוך כזה. זה אומר שהוא לא יצליח להשתלב בחברה, בגלל אבטלה, בריאות פגומה או אפילו הידרדרות לפשע. אלו התהליכים. כל זה יביא להרס החברה. מדיניות של פערים כלכליים כל כך גדולים היא מדיניות אנטי-חברתית, מדיניות שעלולה להוביל להרס החברה. לא רק שהמדיניות הזו מפריעה לי כאזרח, אלא שכמנהל הביטוח הלאומי אני לא רוצה להיות זה שיבצע אותה".

אולי המצב לא כל כך נורא. אני מכיר לא מעט אנשים שפורמלית הם מתחת לקו העוני אבל מעשית מסתדרים די בסדר ביום יום. נכון שיש פערי הכנסה, אבל גם לאלה שלמטה לא כל כך נורא, בטח בהשוואה לרמת החיים לפני 30 ו-40 שנה.

"יש עוני אמיתי. אולי לא עד כדי מקרר ריק, אבל לא רק כך מודדים עוני. אנחנו בודקים אם אפשר לתת חינוך או בגדים. בחברה מודרנית לא בודקים רק אם יש תאנים וחלות לשבת. נכון שהעוני יחסי, אבל צריך לזכור שישראל מגדירה עצמה כמדינת רווחה. אנחנו רוצים להיות חברה שוויונית בעלת ערבות הדדית, זוהי גם השקפת התורה.

"כיום בישראל יש עוני. יש משפחות רבות בנות עשר נפשות שהכנסתן החודשית היא 3000¤. זה עוני. 63% מן הקשישים במדינה הם מתחת לקו העוני. אחרי קצבת הזקנה עדיין 18% מתחת לקו. יש אנשים שהם עניים מרודים. אני לא בטוח שאנשים מבינים עד כמה המצב חמור. מדובר בהורינו. מדובר בנו עצמנו עוד 10 או 20 שנה. אנשים משלמים לביטוח הלאומי כל שנות עבודתם, וכשמגיע מועד הפירעון אין להם ממה לחיות".

חברת ביטוח לכל דבר

"מוסד הביטוח הלאומי", מסביר פרופ' שטסמן "נשען לא רק על רגל מוסרית המאמינה בחברה שוויונית וצודקת, אלא מהווה – או לפחות אמור להוות – חברת ביטוח לכל דבר ועניין. ממש כמו בביטוח רכב או דירה אדם משלם פרמיה לחברת הביטוח במשך תקופה ארוכה, ואם נגנב הרכב או נפרצה הדירה החברה מחויבת לעמוד בחוזה ולשלם מה שהבטיחה. כך גם לגבי הביטוח הלאומי. האדם משלם כל חייו תשלומים שונים לביטוח הלאומי. בעת הצורך – זקנה, נכות, אלמנות וכיו"ב – המוסד חייב לשלם את התמורה המובטחת בחוזה".

הקיצוץ בקצבאות משול בעיני שטסמן להחלטה חד צדדית של חברת הביטוח לא לשלם את מלוא הסכומים שהתחייבה בחוזה. "חברת הביטוח לא יכולה לשנות את הכללים באופן חד-צדדי. הלא מלכתחילה הוקם המוסד כגוף נפרד ממשרדי הממשלה עצמה, במטרה למנוע מצב שבו המדינה שולחת יד בכספיו. וזה מה שקורה עכשיו. אם אין עבודה, אי אפשר לקחת מהאזרחים את הביטוח שעליו הם עצמם שילמו לעת צרה.

"הממשלה טוענת שהביטוח הלאומי יקר מדי. אני טוען שהביטוח שייך לאזרחי המדינה משום שהם שילמו עליו כל החיים". שטסמן מציע להפוך את המוסד לביטוח לאומי למוסד עצמאי בהרבה, ואז, מצד אחד, להגדיל את הגבייה, ומהצד השני להגדיל את הקצבאות, ובעיקר להבטיח שלא ישונו חדשים לבקרים. "מהלך כזה ישפר את הביטחון הסוציאלי של אזרחי ישראל".

אחת הגזירות הקשות שקיבלה הממשלה ושטסמן התקשה להשלים עמה היתה הקיצוץ החד בקצבאות הילדים. כזכור, כבר לפני כחצי שנה החליטה הממשלה על קיצוץ הדרגתי בקצבאות, כך שבעוד כשנתיים תקבל כל משפחה 144¤ בעבור כל ילד. זאת בניגוד למצב הקודם, שבו הוגדלה הקצבה במקביל להתרחבות המשפחה.

שטסמן התקומם כבר אז: "כל האינדיקציות בכל מקום בעולם מראות שככל שגדל מספר הילדים במשפחה כך גדלות ההוצאות המשפחתיות. או אם תרצה מהכיוון ההפוך: ככל שהמשפחה גדלה ההכנסה המשפחתית מתחלקת בין יותר נפשות, כלומר כל פרט במשפחה מקבל פחות. ולכן כמעט בכל מדינות העולם קצבאות ילדים גדלות ככל שגדל מספר הנפשות במשפחה. אינו דומה ילד אחד או שניים במשפחה, שניתן לדאוג לכל צרכיהם מהמשכורת שמרוויחים ההורים, לשישה או שבעה ילדים במשפחה. הרסו את העיקרון החשוב של הגדלת הקצבה ככל שהמשפחה גדלה. זוהי טעות חמורה מאוד. פגעו בילדים. כל מרכיבי הממשלה הצביעו בעד ההחלטה הזו".

גם שרי המפד"ל והאיחוד הלאומי?

"בהחלט. כולם ללא יוצא מן הכלל. ואני הסברתי לכולם את משמעות ההחלטה".
ביניים: העוני הוא אויב הילדים

מה תגובתך לדברי נתניהו, שלא להביא ילדים לעולם אם אין די כסף לגדל אותם?

"אני לא רוצה להתווכח עם פוליטיקאים, אבל אומר לך מה ההשקפה שלנו בציבור הדתי וגם בציבור הכללי. הילדים הם הבסיס לקיומה של מדינת ישראל. בלי ילדים אין לנו מדינה. עם ישראל יותר מדי נכחד בדורות האחרונים, גם בשואה וגם בהתבוללות בארצות הגולה. בלי ילודה לא יהיה עם ישראל. כיום יש ילודה גבוהה בציבור הדתי, החרדי וביש"ע. אם אנחנו פוגעים בציבור שיש לו ילודה גבוהה, אנחנו בפשטות מסכנים את קיומנו בדור הבא.

"צריך לעשות כל אשר לאל ידנו לעודד את הילודה. לי נראה שלא הקצבאות הן שישפיעו במידה משמעותית על מספר הילדים במשפחה. זה ישפיע אולי בשוליים. לכל משפחה בעלת השקפה יהיו ילדים גם במצב כלכלי קשה. הבעיה אינה רק אם ייוולדו ילדים, אלא באיזה תנאים הם יגדלו. אם הם יגדלו לתוך עוני זה יהיה קשה מאוד. העוני הוא אויב של החברה".

נפגעי הטרור מטופלים

לא רק קיצוצים בקצבאות אפיינו את המחצית השניה של כהונת שטסמן בראשות הביטוח הלאומי. מכה חמורה יותר שעמה נאלץ המוסד להתמודד, כמו כל החברה הישראלית, היתה הטרור הערבי. תשלומי הקצבאות למשפחות נפגעי פעולות איבה צמחו ב-50% בכל אחת משלוש השנים האחרונות. בשנת 2000 הפנה המוסד 145.8 מיליון¤ לנפגעי טרור. השנה, רק עד יולי כבר שולמו 200 מיליון שקלים, ומן הסתם עד סוף השנה הסכום יכפיל את עצמו.

חלוקת העבודה של הטיפול בנפגעים מפוצלת בין משרד הביטחון והביטוח הלאומי. האחרון תומך רק בנפגעים אזרחיים ובבני משפחותיהם. משרד הביטחון מטפל בחיילים שנפגעו. מספר הנרצחים האזרחיים בפעולות האיבה מאז תחילת מלחמת הטרור עומד על 620. מספר הפצועים עומד על 6102, פי עשרה.

שטסמן נוגע בשאלה שנדונה בעיתון זה בשבועות האחרונים, האם נפגעי הטרור זקוקים לתמיכה כספית מעבר לזו שמפנה המדינה. תשובתו חד משמעית: הוא שמח על כל תרומה נוספת, אבל הסיוע שמגישה המדינה רחב בהחלט. כדי לחזק את עמדתו הוא מציג טבלה המפרטת את שיעור הקצבאות שמקבלות משפחות שכולות שהכנסתן קטנה מ-3000¤. מהטבלה עולה שבימי האבל הראשונים מקבלת המשפחה כ-17,000¤. אחר-כך נקבעת קצבה חודשית קבועה, בהתאם לגודל המשפחה ולהכנסתה. למשל, משפחה שבה שלשה ילדים והכנסתה קטנה מ-3000¤ מקבלת תמיכה קבועה של 7800¤ לחודש. אם ההכנסה גדולה יותר, שיעור הקצבה משתנה בהתאם. כל מה שנותר הוא להצטער שהנושא כל כך אקטואלי.

מתנחלים לעזרת העם
שטסמן מתגורר בירושלים כבר מספר שנים, אך בלבו הוא עדיין בבית אל – יישוב שעזר בייסודו. בביקוריו התכופים מאוד ביישוב הוא מתמלא גאווה, לא מבוכה, ככל שגדל מניין הפנים הבלתי מוכרות לו. "כשהיינו 60 משפחות הכרתי את כולם. היום, איך אפשר להכיר 6000 נפש?" ההזדהות הטוטלית שלו עם ההתיישבות היא שמדרבנת אותו להשמיע קריאה לא שגרתית, בעיקר כלפי ראשי הציבור. צריך להמשיך ולחזק את הארץ, הוא אומר, אבל לא להזניח את העם.

"הייתי ואהיה איש יש"ע. לא שיניתי את דעתי בעניין הזה. אני חושב שמפעל ההתיישבות ביש"ע נחל הצלחות עצומות. עברו שנות דור מתחילתו וכיום הוא עובדה מוגמרת שעומדת על רגליה ובטוחה בעצמה. יש המוני יישובים והמוני מתיישבים בכל יישוב. אני מעריך שאלו עובדות שאי אפשר לשנות אותן.

"יחד עם זאת, צריך לראות שההצלחות לא יהיו עצומות מדי. כלומר, אנחנו מאמינים שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולכן התנחלנו בכל הארץ, אך אל נא נשכח שאנחנו צריכים לשמור לא רק הארץ אלא גם על העם. בנושאים הסוציאליים, הלא פופולריים, שאני עוסק בהם טמון המשך הקיום של החברה שלנו, חברה של שוויון, שדואגת לחלשים. ארץ ישראל חשובה, אך גם עם ישראל חשוב, וצריך לדאוג לכלכלתו ולפרנסתו.

"אם יהיו פערים גדולים מדי גם יש"ע לא תתקיים, וכשם שיש קרב על הארץ יש גם קרב על העם. ואגב, גם ביש"ע יש עוני – אני רואה את הסטטיסטיקות. אנחנו צריכים לשמור מכל משמר גם על עם ישראל, דהיינו לדאוג לשוויון חברתי. רוב החברים ביש"ע התרכזו בקידום ההתנחלות ועשו טוב בעניין הזה. לדאבוני, לא היה עיסוק בנושא החברתי, שהוא למעשה זר לרוב האנשים. אני יודע היום יותר מאי פעם שזה לא מספיק. חייבים לדאוג במקביל לחיים שיש בהם פרנסה, עבודה ושוויון. בלי זה לא נוכל לחיות פה".