חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 56ראשיהפצה

נוטרי הארץ - בגליון השבוע

עזריה אלון, ממקימי החברה להגנת הטבע, נזכר בימי בראשית ועורך את מאזן ההישגים והכישלונות
21/08/03, 00:00
דוד חרמץ

היה לפחות רגע אחד במהלך הראיון שלי עם עזריה אלון שהבחנתי שלמרואיין קצת קשה עם עולם המושגים של המראיין.

"מה זאת אומרת למה לא פנינו לתקשורת?!" התרעם המרואיין, "מי בכלל היה מוכן להקשיב לקומץ טרדנים ותמהוניים שלא מבין את חשיבות פיתוח הארץ".

הנזיפה הזאת של אלון הגיעה, כששאלתי אותו למה הם לא פנו לתקשורת שתסייע להם להציל משהו משמורת החולה, במאבק בגדול של החברה להגנת הטבע נגד הקק"ל, בתחילת שנות ה-50.

היה זה, ככל הנראה, המאבק הממוסד הראשון של החברה להגנת הטבע שנוסדה בשנת 52'. החברה להגנת הטבע, משחזר אלון, היתה למעשה גלגול של הוועדה לשמירת הטבע, שהקימה חבורת המכון הביולוגי בתל אביב, אותה הנהיג פרופ' היינריך מנדלסון. (אגב, המיתולוגיה של אנשי החברה מספרת, כי אהבת החי של הפרופסור הדביקה גם מדריך מתנועת 'הנוער העובד' בשם שמעון פרסקי. אותו פרסקי ביקש יום אחד ממנדלסון שיואיל לטייל עם חניכיו. בטיול זיהה הפרופסור עוף בשמיים, ומיד הוא העביר, בהתלהבות רבה, שיעור לחניכים על העוף הדורס. המדריך פרסקי, שלא השתחרר מרושם ההדרכה, החליט בעקבות אותו סיור לשנות את שמו לשם אותו דורס – פרס).

תמהוניים, צאו מהביצה

ובחזרה לחולה. שנות ה- 50 הן שנים של חברה מגוייסת למשימות לאומיות נכבדות: הגנה, קיבוץ גלויות, התיישבות, כיבוש הקרקע. ייבוש החולה עולה בקנה אחד עם התוכניות הלאומיות. ופתאום באים כמה חוקרים וצועקים "פוס, להפסיק עם הייבוש!". לרגע אחד, אבל רק לרגע אחד, מוכנים הפקידים לשמוע מה יש למלומדים נגד צו השעה של הציונות. וכשהם שמעו את מושגים כמו "הגנה על החי הנכחד", או "החרצית אדומת הגבעול עלולה להיעלם מהאזור" מיד ניסו הם לנפנף אותם בתנועות ידיים מבטלות: "אם זה מה שמטריד אתכם בימים אלו מצבכם טוב".

אבל נוטרי הארץ לא ויתרו. לתקשורת, כפי שהבנתם, לא היה טעם ללכת. עורכי העיתונים באותם ימים לא העלו בדעתם להקים דסק לשמירת הטבע. וגם במוסדות השלטון, מספר אלון, היו רק שרים וח"כים בודדים שהיו מוכנים להקשיב ("נציגי אחדות העבודה"). ולמרות זאת העקשנות מצליחה להציל משהו מהחולה ול"משהו" הזה קוראים היום שמורת החולה.

וההצלחה עושה כנפיים לחבורה, שמצליחה לאסוף סביבה כמה עשרות 'מורעלים' ברחבי המדינה, הכובשים את הארץ ברגליהם. ובכל אתר מזועזעת החבורה הירוקה מניצחונן ההולך וגובר של שרשראות הפלדה האזרחיות, הכובשות גם הן בדרכן שלהן את הארץ, ומגשימות הלכה למעשה את הבטחת מילות השיר: "נלבישך שלמת בטון ומלט".

בסוף שנות ה- 50 מקימה החברה להגנת הטבע את אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה – בית ספר שדה. הראשון מוקם בעין גדי. יחלוף עוד קרוב לעשור עד שבית הספר השדה הדתי הראשון יוקם בכפר עציון, לאחר מלחמת ששת הימים.

'ממרידים' את הילדים

בשנת 63', משחזר אלון, נחקקים החוקים הראשונים לשמירת הטבע. אבל החוקים שמודפסים על נייר מכובד שבראשו מוטבע סמל המנורה לא ממש קובעים עובדות בשטח. בחברה מוטרדים באותה תקופה לא רק מהתעשיינים והנדל"ניסטים – אויבי הירוקים בכל עת ובכל מקום – אלא גם מהמשפחות היוצאות לחיק הטבע וחוזרות הביתה עם חלקים יקרים ממנו. אולי לא עם שרקנים חסרי זנב, אבל ללא ספק עם הרבה צמחי בר נדירים. אנשי החברה ניסו את כוחם בכל דרך אפשרית: כתיבת פרוספקטים, עריכת כינוסים, מודעות בעיתונים. התוצאות היו מאכזבות. עד שהוחלט על קו חסר תקדים: גיוס הילדים למאבק.

בימים אלו משדרת הטלוויזיה מסע פרסום של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מסע שמנסה להתחכם ומצליח לעצבן. "אבא, לא שכחת משהו" צווח הפרחח מאחור, "עמרי, אח שלי, לא חגור!" ולפני שהאבא מספיק לומר קליק, הילד מזכיר לו שהוא שכח עוד משהו: "תסדר גם את הצווארון!"
מעצבן או לא, יצליח או ייכשל, מעניין אם מנהלי הקמפיין הזה חשבו על קמפיין דומה שרץ בארץ לפני 40 שנה. ועכשיו שוב מגיע הרגע שעזריה אלון יכול לחזור ולגחך: קמפיין, עלאק.

אלון: "מה שעשינו אז לא דומה לשום מסע פרסום שאתה מכיר במושגים של שנת 2003. טלוויזיה לא היתה, וגם לרדיו לא היה כסף לג'ינגלים. הלכנו מגן ילדים אחד לשני ודיברנו עם הילדים כמה חשוב לשמור על פרחי הארץ. הסברנו להם שלפעמים ההורים עלולים לטעות ומחובתם להסביר להם, כי הארץ הזו יקרה גם לילדים וגם להורים".

ולמרות שכל יועץ חיצוני היה קובר את האסטרטגיה הזו עוד קודם לידתה – זה עבד. אבל לא הכל דפק כמו שצריך. כשאני מגיע עם עזריה אלון לסיור חופים ברחבי הארץ, מודה אלון שכאן נכשלו אנשי החברה, יחד עם ארגונים אחרים, כישלון נחרץ. רצועת החוף ,המשאב הלאומי של כולנו, נגזלה מאיתנו על ידי יזמים זריזים ואפילו על ידי יזמים איטיים. מרינות נבנו, דירות חופש הוקמו לצד דירות מגורים ואל המעט שעוד נותר ניתן להגיע לאחר תשלום דמי כניסה.

אבל על כך מסכם אלון את דבריו – אני לא מכיר מלחמות שמסתיימות רק בניצחונות.

עץ אלון שמור

בגיל 85, מתנצל עזריה אלון, אני עובד קצת פחות. ועדיין איש החבורה המייסדת של החברה להגנת הטבע יכול להיחשב לענף כלכלי בפני עצמו, בקיבוצו בית-השיטה. אלון ממשיך להורות ולהדריך בתחומי הארץ. מרצה בקורסי מורים על שורשים בנוף ובתרבות ישראל, ומרצה בטכניון בקורס הכרת נופים. במקביל הוא פעיל במכון החגים הנמצא בבית השיטה, והמלמד את מסורת חגי ישראל מזווית ראייה התיישבותית-קיבוצית. אלון נטוע בנוף הארץ, אבל שמח להחזיק בתואר של אחד מ- 500 אישים שומרי סביבה ברחבי העולם.

אבל השיא שרשום על שמו בגינס הישראלי הוא – שדרן הרדיו הוותיק ביותר בארץ. "בשנת 59'", מספר אלון, "פנו אליי מהרדיו כדי שאתן שיחה של 5 דקות על טבע ונוף. נעניתי ומאז אני מעביר את התוכנית כבר 44 שנים".