חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 59ראשיהפצה

שיכון עובדים עליך - בגליון השבוע

לתושבים הוותיקים שרכשו דירות במיטב כספם דירות שיכון עובדים בשכונת קריית משה בירושלים, ציפתה הפתעה מרה ● ההסתדרות החליטה להפעיל סעיף נידח בחוזה מלפני חמישים שנה, ולחייב כל מוכר דירה להעביר לה 10 אחוזים מדמי המכירה ● סעיף אחר בחוזה מונע בירור משפטי אובייקטיבי, ומפנה כל סכסוך בין התושבים להסתדרות ל'משפט חברים' ● כך נתבעים קשישים בערוב ימיהם להעביר סכומי עתק לקופת ההסתדרות
11/09/03, 00:00
רויטל שנור

בלב ירושלים, בשכונת קריית משה, שוכן 'שיכון עובדים קריית משה'. זהו שיכון הנראה כאי של שלווה בתוך העיר. שטחים ירוקים גדולים מפרידים בין בתי דירות נמוכים וישנים, שקט ברחובות. השיכון מתפקד כמועצה מקומית קטנה בתוך העיר, כאשר ענייניו מנוהלים על ידי ועד האגודה של התושבים.

את השיכון ואת אגודת התושבים הקימה חברת העובדים של ההסתדרות בשנת 1950, והיא החכירה את הקרקע ממנהל מקרקעי ישראל. עד כה, משך 52 שנה, הביטוי היחידי לחלקה של ההסתדרות בשיכון היה העובדה שכל אדם שמכר דירה בשיכון היה צריך לקבל את אישור ההסתדרות – וההסתדרות נתנה אישור לכולם, בתנאי שהיה להם פנקס חבר של ההסתדרות. גם אם פנקס החבר נפתח לצורך רכישת הדירה ובוטל יומיים לאחר רכישתה.

לפני מספר חודשים נפל רעם בשכונה השלווה: אחד הדיירים ביקש למכור את דירתו ופנה להסתדרות על מנת לקבל את האישור לקונה שבחר, והנה מבקשת ההסתדרות תשלום עבור האישור. לא מאה ולא אלף שקלים, כי אם 10 אחוזים מערך הדירה!

דירה של שניים וחצי חדרים בשיכון עולה כ-150 אלף דולר. חשבון פשוט מעלה שההסתדרות דורשת מהמוכר לשלם לה כ-70 אלף דולר! זאת ועוד, הקונה הפוטנציאלי, שמבין שגם הוא יידרש לשלם סכום זה בבוא היום, דורש מהמוכר לנכות לו 10 אחוזים מערך הדירה, כיוון שביום פקודה שבו ירצה למכור את הדירה הוא יאלץ להפריש את הסכום להסתדרות. נמצא שערכי הדירות ירדו ב-20 אחוזים לפחות.

תושבי השכונה ההמומים, שהיו בטוחים שטעות נפלה כאן, שלחו עו"ד תושב השכונה לברר את העניין בהסתדרות. ההסתדרות שלחה אותו היישר אל עורך דינה טל חוטר ישי, בנו של עו"ד דרור חוטר ישי, שעובד במשרד המשפחתי. התושבים מספרים שחוטר ישי הבהיר להם שלא מדובר פה בטעות, אלא בהחלטה של ההסתדרות לממש את זכויותיה בנכסים הפרטיים שלהם. התושב שרצה למכור את דירתו, אגב, חתם כבר על שטר ערבות המעניק להסתדרות את הכסף בסך 68 אלף שקל, כיוון שהיה לחוץ מאוד למכור את הדירה.

סעיפים מסתוריים בחוזה.

מכוח איזו זכות מנסה ההסתדרות לגבות את סכומי העתק הללו?

'שיכון עובדים קריית משה' מורכב מדירות פרטיות שניקנו על ידי אנשים פרטיים בכסף מלא. לשיכון כולו ישנה אגודה שיתופית, ובראשה ועד נבחר. ועד זה מתפקד כוועד בית לכל 17 הבניינים, על 235 בתי האב שבהם. הוועד דואג גם לטיפוח השטחים הציבוריים, כולל צביעת מדרכות ותיקון כבישים. העירייה אינה דואגת לכך, כיוון שהשטחים הציבוריים כולם שייכים לאגודה ומצויים באחריותה.

נמצא שתושב השיכון משלם עבור טיפוח סביבתי פעמיים: פעם אחת ארנונה לעירייה ופעם שנייה תשלום גבוה לוועד האגודה. הקרקע, כמו קרקעות של בניינים רבים, מוחכרת ממנהל מקרקעי ישראל לתקופה של ארבעים ותשע שנים, אלא שבשונה מרוב הבניינים הקרקע מוחכרת להסתדרות, וההסתדרות מחכירה את הבתים לאנשים – כך שההסתדרות נחשבת לצד שלישי בכל חוזה.

כאשר אדם מעוניין לרכוש דירה במקום, הוא חותם על תקנון האגודה שנכתב בשנת חמישים, ובו סעיפים רבים ומשונים שמעולם לא נוצלו על ידי ההסתדרות. בנוסף הוא חותם על שטר חכירה משני, שבו נאמר שהוא חוכר את הקרקע מהחוכרת הראשית, חברת העובדים של ההסתדרות, שחוכרת את הקרקע ממנהל מקרקעי ישראל. בתוך חוזה החכירה המשני שעליו חתום כל קונה, מופיע סעיף שמחייב אותו ב"התחייבויות שונות לפי החוזה הנוכחי" והוא גם "מתחייב לסייע בידי האגודה לקיים... את התחייבויותיה כלפי חברת העובדים, לפי הסעיפים 3, 5, 6, 11, 13, 14, 15, 17, 20, 22, לחוזה היסודי".

אם הקונה מעוניין לברר את פשר הסעיפים המסתוריים, עליו לפנות לחוזה החכירה הראשי שעליו חתום ועד האגודה דאז, והוא אינו מצוי בפני הקונה של היום. בעיון מדוקדק בחוזה הראשי הוא יצליח כנראה לפענח שלהסתדרות ניתנו זכויות מפליגות ביותר בנכס הפרטי שלו ובשטחים הציבוריים של אגודת התושבים. כיוון שמעולם לא התעוררה בעיה בנושא, הקונים של שנות התשעים רכשו את הדירות מבלי לבדוק את הדברים ואף חידשו את חוזה החכירה לפני מספר שנים, באותם תנאים, מבלי להיכנס להליך המסובך של שינוי חוזה החכירה.

חתמו בעיניים עצומות

משה ברגמן, תושב השכונה ויו"ר וועד האגודה של הדיירים מסביר:

"כשהפכתי ליו"ר הוועד וראיתי את התקנון בעיון לראשונה נדהמתי. איך אנשים נתנו כאלה זכויות לחברת העובדים? ואז שאלתי את האנשים הזקנים, איך חתמתם על זה בזמנו? קיבלתי שני סוגים של תשובות. חלק אמרו לי: מי היה יכול להתנגד להסתדרות של אז? הכל היה טוטאליטרי ולא היתה לנו ברירה. חלק אחר אמרו לי: בטחנו בהם שכל מה שהם עושים זה לטובתנו, האמנו בהם. הם היו מהמפלגה שלנו.

"בכל אופן, ההסתדרות מעולם לא התערבה במה שקורה פה, פרט לאישור הקונה שפה שנעשה באופן ממש אוטומטי. בשנים האחרונות אפילו לא בדקו שהקונה חבר הסתדרות. זה נותן לנו טענה משפטית של 'וויתור מכוח התנהגות'. במעשיה במשך כל השנים ההסתדרות התנהגה כמוותרות על זכויותיה. יותר מכך, בשנת 89', כשהתושבים מסיבות פנימיות רצו לפרק את האגודה ולהפוך לשכונה רגילה, שלחה להם ההסתדרות מכתב חתום בידי עורך דין שבו היא מוותרת על כל זכויותיה באגודה השיתופית. בסופו של דבר החליטו התושבים שלא לפרק את האגודה, אבל המכתב הזה נותן משנה תוקף להבנה הבסיסית שלפיה ההסתדרות לא התכוונה לממש את סעיפי חוזה החכירה או את תקנות האגודה".

כשאתה קנית את הדירה ראית את חוזה החכירה הראשי?

"לא. קניתי את הדירה בעזרת עורך דין, ובמשך השנים נמכרו ונקנו פה דירות עשרות ומאות פעמים, כמעט כולם בעזרת עורך דין. אף עורך דין לא חשב שזה יכול להוות איזושהי בעיה".

כשחותמים על חוזה של דירה לא קוראים את כל הסעיפים?

"מי פירש את זה ככה? מי חשב? אף עורך דין לא העלה על דעתו שיש פה בעיה. אף אחד לא הזהיר את האנשים".

למה חידשתם את חוזה החכירה ללא שינוי?

"היינו יכולים לבטל את זכויות חברת העובדים אבל לא עשינו זאת, כי אם היינו רוצים לשנות את השטרות הללו היינו נכנסים לתהליך ביורוקראטי מאד מסובך, ואף אחד לא חשב שתהיה בעיה עם חברת העובדים".

למה דווקא עכשיו ההסתדרות מיישמת את הסעיפים?

"כי עכשיו היא בהתמוטטות כלכלית, והם מצאו פה מכרה זהב".

ביניים: את מי מסדרת ההסתדרות

בשנות החמישים היו רוב תושבי השכונה אנשי הסתדרות בכל רמ"ח ושס"ה. גם כיום, כמחצית מתושבי השכונה הם אנשים מבוגרים מאד, חילוניים ושמאלנים, שהצביעו עבור מפלגות השמאל כל חייהם. כל החיים הם האמינו בהסתדרות כגוף שדואג להם ולכשכמותם. היום, לעת זקנה, כשרבים מהם רוצים למכור את הדירות ולעבור לדיור מוגן, הם מגלים שערך הדירות שלהם יורד ב-20 אחוזים לפחות בשל החלטה פתאומית של חברת העובדים של ההסתדרות. אישה אחת שרצתה לעבור לדיור מוגן של 'משען', הקשור להסתדרות, רצתה למכור את דירתה, אבל בעקבות ירידת מחיר הדירה לא היה לה מספיק כסף והיא נתקעה.

תושבי השכונה נדים בראשם בכעס ובייאוש כשהם שומעים שבאתי לדבר איתם על העניין. אחת מוותיקות התושבים, קיילה בן מאיר, בת 92, היתה כל החיים חברת הסתדרות. היא אומרת:

"אני רוצה שתכתבי שההסתדרות של אז זה לא ההסתדרות של היום. זה בכלל משהו אחר. אז הכל היה ההסתדרות, האמינו בהם בכל דבר, היו סומכים עליהם בכל דבר, עכשיו הם ממש מאכזבים. 10 אחוזים מערך הדירה? ואם זה חצי אחוז, זה מגיע להם? גם אם חתמו, זה מתוך אמונה בהם, מתוך תמימות, כל-כך האמינו שההסתדרות לעולם לא תאכזב".

ההסתדרות השקיעה פה כספים?

"מה הם השקיעו? הם לא רכשה את הקרקעות. אנחנו שילמנו דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל".

אבל אולי ההסתדרות השקיעה פה לפחות בהתחלה?

"לא משהו שידוע לי. מבחינה תרבותית הם עשו הרבה: כל שבת היתה לנו הרצאה, בימי שלישי בארבע היה סרט לילדים, היו הצגות".

השאלה היא אם הם השקיעו בתשתיות?

"לא משהו שידוע לי".

הדירות פה היו זולות במיוחד כיוון שההסתדרות עזרה לכם לרכוש אותן?

"אני לא קיבלתי שום עזרה מההסתדרות. אם לא הייתי לוקחת הלוואות ושתי משכנתאות לא היה לי! אני לא יודעת אם הדירות פה היו יותר זולות. נרשמנו לשיכון עובדים. האמנו בשיכון עובדים, מי הלך אז לקבלן פרטי? אני לא יודעת אם הדירות פה היו זולות".

דירות בכסף מלא

נסים סליס, בן שמונים ותשע, תושב השכונה מזה 47 שנה, מדגיש שאפילו אם ההסתדרות עזרה לרוכשים הראשונים של הדירות, רוב בעלי הדירות היום, שקנו את הדירות מיד שנייה, שלישית או רביעית, כלל לא נהנו מכך שהדירות היו זולות בשנת 50'. גם אם הדירות היו זולות, נסים, שקנה דירה רק חמש שנים אחרי קום השיכון, טוען שהוא כבר קנה את הדירה במחיר מלא. כיום, אגב, טוענים התושבים שעלות הדירות בשיכון היא כמו של כל דירה אחרת באזור.

נסים סליס, בדומה לקיילה בן מאיר, היה גם הוא חבר הסתדרות כל שנות עבודתו, ועד עכשיו הוא חבר הסתדרות. הוא דווקא נמנה על אלה שמעולם לא נתנו בהסתדרות אמון בלתי מסויג.

למה רצית להיות חבר הסתדרות?

"זו לא היתה שאלה של רצון. מוכרחים. אם אדם רצה לעבוד, הוא צריך להיות חבר הסתדרות, אחרת לא יקבלו אותו לעבודה".

מה הרווחת מהחברות שלך בהסתדרות?

"למעשה, שום דבר. לפי דעתי, כל ההסתדרות זה רק נזק למדינה, בלוף אחד גדול".

אתה חושב שההסתדרות של היום היא מה שהיה פעם?

"לא זה היום זה עוד יותר גרוע. פעם, בתקופת בן גוריון, ההסתדרות פחות או יותר עזרה, היה משהו, היום ההסתדרות עוזרת לעצמה".

"מי חזק על חלשים פה?" שואל משה ברגמן בכאב. "עמיר פרץ טוען שביבי חזק על חלשים? ומה הוא?"

משפט החברים של ההסתדרות

תושבי השכונה, שהחליטו כמובן לא לוותר, ביקשו לברר על מה מסתמכת ההסתדרות בדרישתה לגבות מהם 10 אחוזים מערך הדירה במכירתה. מסתבר שחברת העובדים מסתמכת על הסעיף המופיע בחוזה החכירה הראשי, שעליו כל דייר חתום בעקיפין ולא באופן ישיר. בחוזה זה מופיע הסעיף המעורפל הבא:

סעיף 15: "חלק הרווח שהקרן תקבל ייחשב מתוספת הערך, אשר פירושה: ההפרש בין התמורה שחוכר המשנה מקבל עבור זכויותיו לבין ערך השקעותיו של חוכר המשנה (הן בצורת שכר דירה למפרע והן בכל צורה אחרת) בהוספת עשרה למאה (10%) על ההשקעות האלה, שעל חוכר המשנה למסור ל'אבן העזר', קרן לעזרה הדדית במפעלי שיכון בע"מ, או לגוף אחר לפי הוראות חברת העובדים".

הבנתם? גם אני לא. כנראה שעו"ד חוטר ישי דווקא הבין, שההפרש בין התמורה וכו' הם ערך הדירה, והוספת עשרה למאה היא 10 אחוזים מערך הדירה.

משה ברגמן: "קרן 'אבן העזר', שאליה אמור להיות מועבר הכסף, הוקמה בשנת 56' ועזרה לאנשי הסתדרות לקנות דירות או להרחיב דירות. גם אם כתוב 'או לגוף אחר', ברור שרוח הדברים היתה שהכסף יילקח כדי לעזור לאנשים ולא להסתדרות. מעבר לזה, אם מדובר באמת בתשלום של 10 אחוזים מערך הדירה, זה מאוד משמעותי. איך ייתכן שזה לא מופיע בכל חוזה של חכירה משנית באופן ברור? זו אחת הטענות שלנו".

תושבי השיכון, ששכלם הישר הבין אחרת, או ליתר דיוק לא הבין את הסעיף הזה, הודיעו לעו"ד חוטר ישי שהם מתכוונים להגיש תביעה על הפרשנות הזו. כאן הודיע להם עורך הדין שהם לא יכולים לגשת לבית משפט, כי לפי סעיף 23/2 של אותו תקנון "כל חילוקי הדעות והסכסוכים בין האגודה ו/או החוכר ו/או חברת העובדים... ימסרו לברור ולהחלטה של משפט החברים של ההסתדרות הכללית". כלומר, ההסתדרות תשפוט את ההסתדרות ותחליט אם ההסתדרות צודקת...

התושבים לא אמרו נואש, והחליטו פשוט לשנות את התקנון. אבל אז הם גילו ששינוי של התקנון ייעשה רק באישור ההסתדרות. "בקיצור", אומר ברגמן, "אנחנו לכודים כמו עכברים במלכודת, וההסתדרות לא תיתן לדג זהב כזה לברוח מהרשת".

מועדון השיכון כמשל

התסריט של משפט החברים של ההסתדרות כבר מוכר לתושבי השיכון מסרט אחר. במרכז השיכון ניצב מועדון שמשתרע על שטח של 244 מ"ר. בשכונת קריית משה השטח הזה שווה הרבה כסף. המועדון שייך לאגודת התושבים, שיכולה לנצל אותה לרווחת התושבים. למשל, להפעיל אותו כמועדון לילדים או להפוך אותו לאולם שמחות שהתושבים מרוויחים מרווחיו.

בשנת 88' העבירה חברת העובדים את המועדון לבעלותה. התושבים מספרים שלא היו מודעים לכך. הם טוענים שבשנת 98' ביקשה ההסתדרות למכור את המועדון לקבלן. התושבים המופתעים, שלא הבינו כיצד מוכרים את המועדון שלהם, גילו שבטאבו המועדון רשום כמועדון שהועבר לבעלות ההסתדרות.

לצורך העברת בעלות כזו היתה ההסתדרות זקוקה לחתימות של מורשי החתימה בוועד. חברי הוועד טוענים שחתימות של שניים מהם לפחות זויפו. ההסתדרות חייבה את התושבים ליישב זאת במשפט החברים של ההסתדרות. הדייר חיים מיטן הצהיר במשפט הזה: "אני לא חתום על השטר באף אחד משני העותקים. אני לא מזהה את הקשקוש הזה". הקשקוש הוא מה שאמור היה להיות חתימתו על שטר העברת הבעלות.

בכלל, טוענים התושבים, אין לאגודה סמכות למכור את נכסי התושבים לגוף שאינו מסייע להם. חתימות חברי הוועד, גם אם היו אמתיות, היו יכולות להועיל כדי למכור את המועדון למי שיפעיל אותו כמרכז תרבות לשיכון – אבל לא לגוף חיצוני כמו ההסתדרות, שאינו תורם לתושבים!

ברגמן מספר על השתלשלות המשפט: "מה עשו במשפט החברים של ההסתדרות? דאגו למרוח את זה על עוד ועוד דיונים ולהתיש את האגודה מבחינה כספית. כל דיון כזה כרוך בהמון הוצאות. בסופו של דבר האגודה ראתה שהכסף הולך ונגמר, להסתדרות הרי יש את כל הכסף שבעולם! עשרות אלפי שקלים הוצאנו על הדיונים הללו, ואז הפסקנו את ההליך והתיק נותר פתוח. המועדון רשום בטאבו על שם ההסתדרות, ובהערה מופיע שקיימת עתירה של אגודת התושבים הנמצאת בבוררות".

ואחרי הסיפור הזה חידשתם את חוזה החכירה עם ההסתדרות מבלי לשנות את תנאיו?

"כן, אבל הסיפור הזה לא שייך לחוזה החכירה. זה היה קשור לתקנון, ואותו אנחנו לא יכולים לשנות". וכך הבינו תושבי השיכון מהו משפט החברים של ההסתדרות ומה הסיכוי שלהם לנצח בו.

האגודה החליטה בכל זאת לנסות לשנות את התקנון. בתגובה שלח עו"ד חוטר ישי מכתב לתושבים, בו הוא מבהיר להם שהוא מתכוון למנות לוועד התושבים ארבעה אנשים שאינם מוכרים להם כלל. ארבעת החברים הללו יהוו רוב בוועד התושבים, ובכך תימנע כל אפשרות לחילוקי דעות בין ועד התושבים להסתדרות. כך מנסה ההסתדרות לשלוט בשיכון העובדים.

למשפט מגיע יו"ר הוועד חמוש בכמה טענות:

א. הזכויות ניתנו מכוח אמון במוסד שיעזור לתושבים. ב. חברת העובדים וויתרה על זכויותיה מכוח התנהגות ומתוקף המכתב המאשר לאגודה להתפרק תוך ויתור על זכויותיה. ג. ברור ש-10 אחוזים ממשהו, ולו גם מערך הדירה, אינם ניתנים להסתדרות אלא לקרן לעזרה הדדית. ד. איך ייתכן שסעיף משמעותי כל-כך אינו מופיע בחוזה האישי של כל אחד? ה. האם זה מוסרי לשפוט את ההסתדרות בהסתדרות? ו. כתוב שהתמורה של 10 אחוזים ניתנת בייחוד תמורת אישור הקונה החדש. על מה? על זה שאישרו אנשים אוטומטית בחתימת ההסתדרות? זה פרופורציונלי?

בן גוריון היה כועס

בארץ פזורים שיכונים רבים שהוקמו כאגודות הקשורות להסתדרות. בשיכון קריית משה חושבים שהם רק הראשונים בסדרה של שיכונים שינוצלו על ידי ההסתדרות. "אנחנו לול של תרנגולות שמטילות ביצי זהב", מסכם משה.

משה מספר על תקדים דומה: "ליד שיכון קריית משה היה שיכון המקשר ב', שנאלץ להתפנות בשל הרחבה של תשתיות בירושלים. העירייה שילמה לכל בעל דירה פיצוי על הפסד הדירה, אבל בעלי הדירות ביקשו פיצוי גם על השטח הציבורי. בית המשפט פסק שהעירייה צריכה לשלם לתושבים שישה מיליון וחצי שקל שיחולקו ביניהם. כאן, מספר משה, קפצה ההסתדרות ושלפה סעיף המעניק לה את הרכוש הציבורי במקרה של התפרקות האגודה. הדבר הגיע לבירור במשפט החברים של ההסתדרות, ועיריית ירושלים החליטה לא לשלם את הכסף, לא להסתדרות ולא לבעלי הדירות".

תקדים אופטימי יותר התרחש בערב ראש השנה. ליישובים חקלאיים רבים היה חוזה דומה לזה שיש לשיכון קריית משה עם ההסתדרות, אלא שכאן הצד השלישי הוא הסוכנות היהודית. זו מצדה דרשה 8 אחוזים מערך כל קרקע שמופשרת, כיוון שסייעה ליישובים החקלאיים בשנות הקמתם, עם קום המדינה. במשפט שנערך בנוכחות השופטים אליהו מצא, מרים נאור ואילה פרוקצ'ה, נקבע שהסוכנות היהודית לא תהיה עוד צד שלישי בחוזה. בידיעה שהופיעה ב'גלובס' דווח עוד שהשופט מצא פנה אל נציג הסוכנות עו"ד רווה באומרו: "אם היית בא לבן גוריון עם העתירה הזו, הוא היה זורק אותך מכל המדרגות". התקדים הזה מוסיף צבע ללחיים של תושבי השיכון.

התושבים הפגועים מחכים להכרעת רשם האגודות, ובינתיים הם מרגישים שההסתדרות מעלה באמון שהם נתנו בה. ניסים סליס אומר: "זה ממש גניבה, ממש פלישה. הם לא השקיעו פה כסף, זה לא שלהם, הם הקימו רק את האגודה".

קיילה בן מאיר: "אני מרגישה זעם, כעס, אני מרגישה כאילו מרמים אותי. אני לא יודעת מה להגיד, בגדו בי. אכזבה. זה הסתדרות זה?"

את מעוניינת למכור את הדירה שלך?

"לא, שהיורשים שלי ימכרו אותה".

אז למה זה כל-כך מרגיז אותך?

"מפני שאני האמנתי בהם. לא רק אני, כולנו. זה שיא החוצפה, זה שבר את השיא".

פניות חוזרות לקבלת תגובה מטעם ההסתדרות לא נענו עד למועד סגירת הגיליון.