חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 59ראשיהפצה

"השלום יחכה עד שהערבים יהיו דמוקרטיים" - בגליון השבוע

השר נתן שרנסקי חזר ממסע הסברה חשוב בקמפוסים בארצות הברית, אבל התקשורת התעניינה בעיקר בעוגה שהוטחה בפניו ● אנטי-ציונות ואנטישמיות זה אותו דבר, הוא קובע, ומציע שיתוף פעולה הסברתי בין ישראל ליהודי התפוצות ● הוא התנגד למפת הדרכים והצביע נגד הגדר, אבל מסרב לקטלג את עצמו כסמן ימני בליכוד ● והוא לא מאמין בשלום עם דיקטטורים
11/09/03, 00:00
עדי גרסיאל

מדגם לא מייצג שהתבקש לענות על השאלה על איזה תיק מופקד השר נתן שרנסקי, הניב את התשובות הבאות: "שר בלי תיק", "שר העלייה" ו"הוא בכלל לא בממשלה". במשרדו שבבניין ראש הממשלה, השר לענייני ירושלים והתפוצות, נתן שרנסקי, אסיר ציון המפורסם בעולם שכבר שימש שר הפנים וסגן ראש הממשלה, ממשיך לשמור על חוש ההומור.

"עזוב", הוא פונה לצלם שמבקש לצלם אותו עם החרצוף שלו התלוי על קיר המשרד, "כבר צילמו אותי עם החרצוף יותר מדי פעמים". בכל זאת הוא מתרצה ומצטלם, לא לפני שהוא מעיר "מעניין שאחרי שקנינו מהם את ההעתק של החרצוף שלי, הם הפסיקו לרדת עלי בתוכנית".

הרדיו התעניין רק בקצפת

אנחנו מתחילים דווקא מהקינוח – העוגה.

"העוגה הזו היתה מזל גדול", אומר שרנסקי. "הנסיעה האחרונה שלי לארה"ב היתה אחת הנסיעות החשובות שהיו לי לשם. כל יום נוכחתי לדעת שהמצב בקמפוסים שם חמור מאוד מבחינת האווירה, הקשר של הסטודנטים היהודיים לישראל ועתיד העם היהודי. אבל הדיווחים שהעברתי ארצה לא עניינו אף אחד. ברוך ה' שהגיעה העוגה. זה קרה בשעה תשע בערב. בשעה שתים-עשרה, כשחזרתי למלון, כבר קיבלתי טלפון מ'קול ישראל': הם רוצים ראיון בלעדי ומבקשים שלא אתראיין לגלי צה"ל...

"ההרצאה נדחתה לכמה דקות, עד ששטפתי את הפנים והחלפתי את הז'אקט. כשחזרתי לאולם אמרתי להם שאני רק מקווה שהעוגה היתה כשרה. 600 האנשים שהיו שם היו כל-כך נלהבים, שהייתי יכול באותו רגע לגייס אותם לכבוש את שכם או ג'נין. נשארו שם עשרים פרו-פלשתינים וכמה יהודים שונאי ישראל, שאחרי חצי שעה פשוט קמו והלכו.

"אחר-כך קראתי ראיון עם אותו בחור, שהוא יו"ר מקומי של איזה ארגון 'יהודים נגד כיבוש'. שאלו אותו איך הוא יכול היה להטיח בפנים שלי עוגה, אז הוא ענה שהוא מעריך את העבר שלי, אלא שעכשיו אני שותף לממשלה שקיבלה את מפת הדרכים, אבל מצד שני מכשילה את התהליך, ושהייתי אחראי לבניית 800 יחידות ביש"ע. נעלבתי מאוד – 800 יחידות? בניתי הרבה יותר. כנראה שהחבר'ה של 'בצלם' לא עשו עבודה יסודית...

"גם כשהייתי צריך להרצות בבוסטון התקבלה הודעה על פצצה, והתחילו לבדוק בקפדנות את האולם ואת כל הנוכחים. בסופו של דבר מעז יצא מתוק, כי ההרצאה הועברה לאולם הרבה יותר גדול והגיעו הרבה יותר אנשים. סך-הכל ביקרתי 13 קמפוסים מובילים, כמו הרווארד, פרינסטון, קולומביה וושינגטון. ראיתי שיש ממש מכה של אנטישמיות היום, וגם תעמולה אנטי-ישראלית".

דגל של זכויות אדם

"לדעתי, אחד מכל חמישה סטודנטים הוא יהודי, אבל רק 10 אחוזים מהם מזדהים עם ישראל. כל השאר מנסים לא להיות מעורבים. ויש גם אחוז של יהודים שונאי ישראל – בכל קמפוס קם איזה יהודי כזה ושואל למה צריך בכלל מדינה גזענית וקולוניאליסטית כזו.

"סטודנטית מהרווארד אמרה לי שאם היא תזדהה עם ישראל זה עלול להשפיע על הקריירה שלה. זה מזכיר לי את בריה"מ, שהיו אומרים על מישהו 'הוא בחור טוב, חבל רק שהוא יהודי', והיהודים ניסו בשל כך להתרחק מהמסורת שלהם. לגלות דבר כזה בארה"ב היה דבר מדאיג מאוד. צריך להבין, הסטודנטים אלה הם דור העתיד של המנהיגים בארה"ב בכלכלה, בתקשורת ובפוליטיקה, חלק מהנשיאים למדו שם".

מה אפשר לעשות?

"צריך לחזור לשטח. במשך 20 שנה אנחנו לא היינו שם. הסעודים השקיעו הרבה כסף בהקמת מרכזים של לימודי המזרח-התיכון, והיום כל המרכזים האלה הם אנטי-ציוניים. היום קשה למצוא מומחה בתחום שהוא פרו-ישראלי. צריך לחזור לשטח ולפעול בתעמולה. אני מכין כמה הצעות: אחת מהן היא שכל שנה הרי יש 5,000 סטודנטים שבאים ללמוד בארץ; חייבים לתת להם קורס על הטענות של ישראל ואיך להסביר אותן. שיידעו איך לעמוד מול קהל של מאות אנשים ולהגן על מדיניות ישראל.

"כשנאמתי שם דיברתי על זכויות אדם. הסברתי מי באמת מקפיד על זכויות אדם במזרח-התיכון ומהי הדמוקרטיה היחידה בעולם שאפילו בתנאי מלחמה שומרת עליהן. התעמולה הפלשתינית היתה שאני מייצג משטר של פושעי מלחמה. אני הגעתי עם הרקורד שלי כלוחם זכויות אדם, ואמרתי להם שאין שום מדינה בעולם, כולל ארה"ב, שיש לה רקורד של כיבוד זכויות אדם במצב לוחמה כמו ישראל.

"היום ישראל היא מאוד לא 'אין', לא פופולרית בדעת הקהל שם. זכויות אדם הן 'אין'. כולם לוחמים נגדנו שם תחת הדגל של זכויות אדם. כשאני מתעמת איתם, מתברר אין להם תשובה לטענות שלי שאין להם 'קייס'. בקיצור, חייבים לחזור ליטול את הדגל הזה, אין לנו מה להתבייש. מי שלוחם למען ערפאת הוא בעצם בעד החזקת דור רביעי של פלשתינים במחנות פליטים".

אנטישמיות היא גם אנטי-ישראליות

יש לדעתך חפיפה בין האנטישמיות לאנטי-ציוניות?

היום למעשה אין שום הבדל ביניהן. איך האנטישמיות היתה פועלת במשך השנים? בסטנדרט הכפול כלפי יהודים. ברוסיה של הצאר היו ממש חוקים שונים ליהודים וללא-יהודים: המס היה שונה, השירות הצבאי היה אחר. ברוסיה הסובייטית החוקים כבר לא היו רשמיים, אבל עדיין היו תקפים. אחרי השואה קשה לאנטישמיים לפעול, ומאז הם הפכו לאנטי-לישראליים. למשל, 30 אחוזים מכל הגינויים באו"ם בקשר לזכויות אדם הם נגד ישראל. לא נגד קמבודיה, רודזיה או לוב. לוב בכלל היתה יושבת ראש הוועדה.

"התהליך המסוכן שקורה עכשיו הוא שהתעמולה האנטי-ציונית הופכת לתעמולה נגד יהודי המקום. זה מתחיל מהפגנה בפריז נגד המלחמה בעיראק, ותוך כדי ההפגנה יש סיסמאות נגד שרון ונגד הציונות, ובסוף יש 'מיני פוגרום' נגד ילדים עם כיפות שהולכים לבית הספר. האנטישמיות הגיעה לרמה שלא היתה מאז השואה, ואין כמעט הבדל בינה ובין אנטי ציונות. פשוט נרדמנו בשמירה".

איך זה קרה?

"הישראלים אמרו לעצמם שאנטישמיות זה באמת דבר איום ונורא, אבל בסופו של דבר זו לא בעיה שלהם. אם ליהודים בתפוצות כל-כך קשה, שיעלו ארצה. זו היתה התשובה האולטימטיבית. היהודים שבחו"ל חשבו שהתעמולה נגד ישראל היא מקוממת ושקרית אבל זו בעיה של ישראל, שתשפר את התעמולה שלה, שתיקח דוברים טובים יותר. וכמו שתמיד היה בעבר, מי שמזכיר לנו שכולנו, יהודים בארץ ובחו"ל, אחים, הם דווקא הגויים.

"עכשיו אנחנו מבינים שאין לנו, היהודים בארץ ובחו"ל, בעיות נפרדות, יש לנו בעיה משותפת. ולכן אנחנו כישראלים צריכים לפעול כנגד האנטישמיות בעולם, ואילו על יהודי התפוצות להילחם מול הגילויים האנטי-ציוניים".

הפרוטוקולים של זקני מצרים

פורסם לאחרונה שהמצרים שוקלים לנגיש תביעה על הזהב והכסף שבני-ישראל 'שאלו' בצאתם ממצרים. אתם פועלים כנגד זה?

"זו סתם תביעה קנטרנית שהיא חלק מתעמולה אנטישמית. הבעיה היא שכמה שתביעה כזאת מצחיקה אותנו, בעיני מאות מיליוני מוסלמים בעולם היא עוד הוכחה ש'היהודים היו גנבים כבר אז'. נקודה חשובה היא לבדוק לא מה המנהיגים הערביים אומרים באנגלית, אלא איך הם מתבטאים בערבית. אמרתי את זה מתחילת תהליך אוסלו. ביום של פסגת עקבה, שכולם התחבקו והתנשקו, הייתי בוושינגטון ואמרתי לצ'ייני, תראה מה הם משדרים בטלוויזיה המצרית: את הסדרה 'פרש בלי ראש'. זו סדרה שמבוססת על הפרוטוקולים של זקני ציון. עד שהם לא יחליפו את הדיסקט גם בערבית, זה לא ילך".

אני זוכר שאמרת בראיונות שעד שלא תהיה דמוקרטיה במדינות ערב, לא ייכון שלום אמיתי.

"נכון. כל עוד מדינות ערב הן דיקטטורות, אפשר יהיה לעשות איתן שלום רק על בסיס של כוח".

יש בכלל סיכוי שהן יהפכו לדמוקרטיות בעתיד הנראה לעין? הניסיון של האמריקנים בעיראק לא בדיוק הצליח.

"אלה תהליכים שלוקחים זמן. לכן אני לא מציע ללכת להסכמים של שלום צ'יק-צ'ק. ומסיבה זו הצבעתי נגד מפת הדרכים, כי היא אמורה תוך שנים בודדות לשנות את כל המציאות, וזה לא יעבוד. אבל הלקח שאנחנו כן לומדים מעיראק הוא כמה מהר דיקטטורה אכזרית קורסת. שבוע לפני המלחמה עוד היו פרשנים שדיברו על מיליוני שאהידים עיראקיים, אבל ברגע שהפחד מהשליט נעלם, כל ה'אהבה' שהיתה אליו הופכת לשנאה כלפיו.

"לפני בערך שנתיים, כשהייתי סגן ראש הממשלה, פרס דרש ממני להפסיד לכנות את ערפאת 'דיקטטור מושחת'. שאלתי אותו למה. אז הוא ענה: 'תבין, ערפאת אהוב על ידי הפלשתינים והוא פופולרי בעולם'. עניתי לו שהוא פופולרי בעולם בעיקר באשמתנו, אנחנו בנינו אותו. ובקשר לפלשתינים, הם אוהבים אותו בדיוק כמו שהרוסים אהבו את סטלין. היו ימים שבכל משפחה היה מישהו שנרצח ע"י סטלין או נשלח לסיביר, ובכל זאת כולם 'אהבו' אותו. אבל מהרגע שהוא מת התבררה עוצמת השנאה כלפיו. אותו דבר היה עם צ'אוצ'סקו. וזה גם מה שיהיה עם ערפאת".

אם כך, אתה צריך להיות בעד חיסול ערפאת.

"מה שבאמת חשוב זה לנטרל את ההשפעה שלו. הנימוקים ששמענו בממשלה הם שאם נגרש אותו זה דווקא יחזק את ההשפעה שלו, ואם נחסל אותו הוא יהפוך לקדוש מעונה. אני חושב שהוא צריך לשבת במוקטעה כמו בבית-סוהר, בלי יכולת לנהל את העניינים. איך עושים את זה? צריך להתייעץ עם המומחים".

תם עידן מפלגות העולים

שרנסקי, המקפיד לאורך הראיון לכנות את ראש הממשלה בפשטות 'אריק', חושב שהוא עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר: "בתור מנצח על תזמורת הממשלה, אריק מגלה כישרון מעל ומעבר מקודמיו, במיוחד בזמן כל כך קשה. אני מתפעל מהדרך שבה הוא מצליח לשמור על האחדות".

המפלגה שאתה עומד בראשה, 'ישראל בעלייה', הצטרפה לליכוד. האם משמעות הדבר היא שתם עידן מפלגות העולים?

"כן. העלייה אמנם לא השתלבה לגמרי בארץ, אבל אני חושב שמפלגות העולים צריכות להיעלם. הרי מה זה בעצם מפלגה? זה בסך-הכל כלי להביא לשינוי בחברה. מפלגה היא לא דבר קדוש. לכן, ברגע שהשינוי מתרחש המפלגה הופכת מיותרת. אני חושב שהמטרה הושגה: נציגי עולים נכנסו לממשלה ולכנסת, יותר ממאה איש נכנסו למועצות ערים ולדירקטוריונים של חברות. הצלחנו להביא לכך שהדור הראשון של העלייה ישתלב. בדרך כלל הדור הראשון הוא דור המדבר, ורק השני נקלט באמת. אני חושב שהצלחנו להפוך את הדור הראשון לפרטנר אמיתי. ראינו את זה גם בתוצאות הבחירות: רוב העולים הצביעו ליכוד או שינוי. המסקנה היתה שהמפלגה מיצתה את עצמה, ובגלל זה קיבלתי את ההזמנה של אריק להצטרף לליכוד. אם כי זה ייקח עוד כמה חודשים".

אתה רואה עצמך סמן ימני בליכוד?

"אני לא אוהב את ההגדרות האלה, ימין ושמאל. כשאני מדבר על זכויות אדם מיד מקטלגים אותי כאיש שמאל, וכשאני בעד ההתנחלויות, מיד אני הופך לאיש ימין. אני בין אלה בליכוד שהם בעד הרעיון הלאומי בצורה הכי עקבית".

איך זה מתבטא ברמה הפרקטית? בנושא גדר ההפרדה, למשל.

"הצבעתי נגד. למרות שהיו שרים שדיברו יותר יפה ממני נגד תוואי הגדר, ובסוף הצביעו בעד... אני רוצה להזכיר איך בכלל הסכמנו לגדר. לפני בערך שנתיים בא הרמטכ"ל ואמר: 'אני צריך גדר ככלי ביטחוני, אחרת אצטרך להחזיק הרבה יותר חיילים'. ההחלטה היתה אז שהגדר לא תקבע גבול, אלא תסייע לצבא. אבל ברגע שאנחנו מתייחסים אליה כגבול, ומתייעצים עם ארה"ב על התוואי שלה – לזה אני מתנגד. באמצע המלחמה אני לא מוכן לסגת כמעט לגבולות 67' בלי שום ויתור מצד הפלשתינים".

"אני רוצה לומר עוד דבר. המשברים הכי גדולים שהיו לנו עם האמריקנים לא היו כשאמרנו להם 'לא', אלא דווקא כשהאמריקנים הבינו מאיתנו שוויתרנו על משהו ומכרנו את זה כבר לערבים, ואחר-כך התברר שבעצם לא ויתרנו. אריק ביקש ממני בישיבת הממשלה לפני שבוע לתת דוגמה. הפעימה השנייה, 13 האחוזים, זו דוגמה טובה. ערפאת ביקש אז 40 אחוזים וביבי הציע 13 אחוזים, אבל לא התחייב על זה ממש. בינתיים האמריקנים הבטיחו כבר לערפאת את ה-13 אחוזים האלה, ואנחנו גם נאלצנו למסור אותם לפלשתינים וגם התמודדנו עם משבר אמון קשה של שנתיים עם ארה"ב. ידידי דניס רוס אמר לי פעם: 'אתם הישראלים, אין לכם קווים אדומים. יש לכם רק קווים ורודים. לכן אי אפשר לדעת על מה לא תהיו מוכנים לוותר'.

"אריק אמר, למה להתעמת עכשיו? עדיף שנדחה את ההחלטה. אני עניתי לו שכבר היינו בסיפור הזה במפת הדרכים. גם אז התחמקנו מלהגיד 'לא' נחרץ, וההצעה שהתחילה ממחלקת המדינה הפכה להצעה של הבית הלבן ואחר-כך אומצה על ידי הקוורטט, ואז כבר היה הרבה יותר קשה להתנגד אליה".

ירושלים של כל העם

אנחנו עוברים לשוחח על תחום האחריות השני של שרנסקי: ענייני ירושלים.

"הממשלה החליטה לפני כמה שנים למנות שר לענייני ירושלים", אומר השר. "לדעתי זה חשוב גם ברמה הסמלית, כי זו עיר מיוחדת במינה וצריך שתהיה לממשלה אחריות מיוחדת כלפי העיר. יחד עם זה, לא הוקצו לכך כמעט תקציבים. התקציב שיש לי לנושא לא מספיק אפילו לשקם שכונה אחת בעיר. מה שכן, אני יו"ר של ועדת שרים לענייני ירושלים, ושם כבר יש הרבה משאבים.

"אני מאמין שאם ירושלים לא תהיה חשובה לנו, לא יהיה בסיס לזהות שלנו. כשברק היה בקמפ-דיוויד הוא התקשר אלי ואמרתי לו: איך זה יכול להיות שערפאת אומר שעל ירושלים הוא לא יחליט לבד כי הוא צריך להיוועץ בכל העולם המוסלמי, ואתה מחליט לבד? כנס את נציגי היהודים מכל העולם ותתייעץ איתם לגבי עתיד העיר.

"אולי היום זה ירד מהכותרות, אבל אין לי ספק שהעיר תחזור ותעמוד על סדר היום הבינלאומי, ולכן אני פעיל לבניית לובי יהודי למען העיר. אנחנו מוכרחים לעשות מאמץ לקבע בזירה הבינלאומית את תפקידה של ירושלים כבירה הנצחית של העם היהודי, שאינה ניתנת לחלוקה. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הרבה יותר כדי לשפר את התנאים במזרח העיר. דווקא מי שחושב כמוני שמזרח ירושלים צריכה להישאר תחת שלטון ישראלי צריך לדאוג לתנאי המחיה שם".

מה לגבי בנייה בלתי חוקית שם?

"כשהייתי שר הפנים עשיתי סקר על בנייה לא חוקית, ומצאו שיש 40 אלף יחידות דיור לא חוקיות בכל המדינה, חלק גדול מהן במזרח ירושלים. אתה יודע כמה בתים הצלחנו להרוס? שבעה".

רק שבעה מתוך 40 אלף?

"כן, כי שר המשטרה היה אז בן-עמי, שר המשפטים – יוסי ביילין וחיים רמון היה נציג רה"מ בכל הוועדות, וזה מה שאישרו לי. אז מצד אחד אנחנו לא מטפלים כמו שצריך בעבריינים, ומצד שני אנחנו לא מאפשרים למי שרוצה לבנות בצורה חוקית לעשות את זה. מניסיוני כשר השיכון, אני חושב שרוב התושבים הערבים רוצים לחיות חיים נורמליים בישראל. כדי שזה יתרחש אנחנו צריכים לנקוט יד קשה נגד עבריינים ולתמוך ביד נדיבה במי שרוצה להיות שותף שלנו. לצערי, בשני הנושאים הללו אנחנו לא מספיק עקביים".

חיזוק הזהות היהודית בישראל

איך אתה מתייחס לראש-העיר, אורי לופוליאנסקי, ולכך שהוא חרדי?

"מאוד לא אהבתי תעמולת הבחירות נגדו 'האם אתה רוצה שראש העיר שלך יהיה חרדי?'. אם דבר כזה היה קורה בניו-יורק, ארגונים יהודיים היו תובעים מי שמתייחס לכך שהוא יהודי דתי. זו העיר הכי קשה בעולם לניהול, מבחינה כספית, הרכב האוכלוסייה, ביטחון ותשתיות. אני חושב שראש העיר עושה מאמצים, ויש לו סיכוי טוב להצליח".

איך אתה מציע להתמודד עם בעיית העולים הלא-יהודיים?

"תראה, העם היהודי נמצא שנים רבות בגלות והתבולל. ברגע שיש עלייה מאסיבית, מגיעים איתה הרבה לא יהודים. זה לא רק מבריה"מ. אם מחר תהיה עלייה גדולה מאמריקה יגיעו משם עוד יותר מתבוללים. אנחנו מנסים לקרב את העולים ליהדות עוד ברוסיה: יזמנו קורסים לזהות יהודית. זה אולי מוזר, אבל מתברר שמי שנמצא בגלות מאוד מעוניין לקרב את עצמו ליהדות, וברגע שהוא מגיע ארצה, העניין נעלם.

"הבעיה נובעת מכך שהחברה הישראלית מאוד מפולגת. כשעולה מגיע ארצה, הוא נוחת ישר לשדה קרב בין חילונים לבין דתיים, והוא מיד חייב לבחור צד. כתוצאה מכך הרבה עולים הולכים לצד החילוני. האווירה כאן היא שהחילונים נגד הדתיים, וזה דבר שלא היה קיים ברוסיה – שם אפילו מי שהיה רחוק מהמסורת לא היה נגדה. עכשיו לך תסביר לעולה כזה שהוא צריך להתגייר. לכן הבעיה היא בהתנכרות של חלקים גדולים מהחברה בארץ לזהות היהודית שלה, וזה משליך על עולים.

"צריך גם לשפר את האווירה בנושא הגיור, שתהיה הרב ה יותר ידידותית. אני מקווה שהמינוי של הרב דרוקמן לטפל בנושא יעזור. אגב, לא כולם צריכים להתגייר, הכי חשוב שהילדים והנשים הצעירות יתגיירו".

בשלב זה השר מזכיר את פרויקט התפילות לחילונים ביום-כיפור (הראיון נערך מספר ימים לפני החג). "זו השנה הרביעית שבה מיושם הפרויקט", הוא מספר. "ארגנו 152 מקומות, מהם מעל 20 בקיבוצים כמו דגניה ב' ואשדות יעקב". שרנסקי חושב שזו הפעם הראשונה שבחלק מהקיבוצים הללו תהיה תפילה היום כיפור. חשוב לנו לעורר סקרנות, ולכן אנחנו מוציאים את היהדות מבית הכנסת ומביאים אותה למתנ"סים ולקיבוצים".

סוגיית היפה

השר שרנסקי ידוע כמי שמקפיד על פרטיותן של אשתו, אביטל, ובנותיו. ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר. אני מנסה ללמוד ממנו איך הוא מסתדר בבית עם אישה דתייה.

שרנסקי: "זו אחת מבעיות החברה הישראלית. כשעליתי ארצה ב-1986, אחרי 12 שנה שלא הייתי יחד עם אשתי, לא הייתי שומר מצוות. אשתי חזרה בתשובה תוך כדי המאבק לשחרורי. לרגע לא חשבתי שתהיה לנו בעיה לחיות יחד. מי שהתחיל להכניס לנו לראש שיש לנו בכלל בעיה זו החברה הישראלית. אנשים התווכחו מה יקרה קודם: שאני אשים כיפה או שהיא תוריד את הכיסוי ראש. הם פשוט לא יכלו לתפוש איך שני אנשים יכולים לחיות תחת קורת גג כשאחד חילוני והשנייה דתייה. בפועל, הבעיה לא קיימת".

לאיזה מוסדות חינוך שלחת את הילדים?

"הן ממילא הלכו לבי"ס ממלכתי דתי, אז היה ברור שהן ימשיכו שם. בשבת הראשונה שלי הציע לי חבר לעשות סיבוב במכונית כדי לראות את ירושלים. חשבתי על זה קצת והחלטתי לוותר על ההצעה. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהרגשתי שאני מוותר. מאז, אני כל-כך נהנה מהשבת, שאם היה אפשר הייתי מבקש לעשות שבת פעמיים בשבוע. בלי לחץ ובלי טלפונים. נכון שאני לא מקפיד על תרי"ג מצוות. כמה מצוות בדיוק אדם צריך לעשות כדי שהוא יהפוך מחילוני לדתי? ואיך בכלל אתה קובע שאני חילוני?"

אין לך כיפה.

"זה הרי סתם סימן חיצוני, בכלל אין מצווה ללכת עם כיפה. הגיע הזמן שנפסיק עם התיוג הזה".

בינינו, אתה מרגיש שיש למשרד חשיבות או שזו ירידה בדרגה?

"אין ספק שתוצאות הבחירות השפיעו על כוחי הפוליטי, וזה טבעי. אבל כשניהלתי מו"מ עם אריק היו לי כמה משרדים לבחור, ואני זה שהציע לאריק את נושא התפוצות וירושלים, כי אלה נושאים שמתאימים לי. אני בעצם מרגיש עצמי גם כישראלי וגם כאיש תפוצות, ולכן אני מאמין שאלה התחומים שאני יכול לתרום בהם לכל היהודים בעולם".