חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 68ראשיהפצה

נביאים בעירם - בגליון השבוע

בית החולים לילדים הראשון בעולם, בתים פרטיים מתקופת התורכים המוקפים גנים מטופחים, קונסוליות זרות וגם מבנים נוצריים הם רק חלק ממתחם רחוב הנביאים בירושלים ● בעירייה רוצים להפוך את הרחוב לציר ראשי, ואילו במועצה לשימור אתרים מאמינים שניתן למצוא דרכים לשמר חלק מהמבנים המוזנחים מבלי לפגוע בקידמה ● ספורו של רחוב רווי בהיסטוריה
20/11/03, 00:00
רויטל שנור

אם נעצור לרגע ברחוב הנביאים ונביט, נראה אמנם בתים ישנים ומיוחדים, אבל ערכם ההיסטורי והארכיטקטוני נחבא מתחת למעטה של לכלוך, עשן מכוניות ושלטים של קיוסקים. חלק מהמבנים ברחוב מוזנחים מאוד. אחד המבנים הללו הוא בית מע"צ הישן, שהוזנח במשך שנים והרס רב מתחולל בו. רק לאחרונה נמכר הבית לאדם פרטי, ועדיין קשה לדעת מה יעלה בגורלו. בינתיים היה הבית פרוץ לכל מי שרצה להיכנס אליו.

רחוב הנביאים כמכלול

איציק שוויק מהמועצה לשימור אתרים מתאר: "אנשים נכנסו לבית ולקחו חלונות, מסגרות, מעקות וחלקי אבן. אריחים נעקרו ממקומם והמרפסות נהרסו". את ההרס שבחלק מהמבנים בחצר ניתן לראות בהצצה חטופה מבעד לשער הבית, את ההרס שמתאר שוויק קשה יותר לראות. חזית הבית נראית שמורה למדי, אבל שוויק מסביר שמי שיבחן את הבית מקרוב יראה בקלות את ההרס מפנים ומחוץ.

בנוסף, ישנה תוכנית להרחיב את הכביש העובר במרכז הרחוב על ידי נגיסת חלק משטח חצרות הבתים והזזת הגדרות של החצרות. ייתכן גם שחלק מהמבנים הישנים ייהרסו, ועל המגרשים שיתפנו ייבנו בתי מסחר מודרניים.

ישנם אנשים וגופים בירושלים המתנגדים נחרצות לתוכניות הללו, ובראשם המועצה לשימור אתרים, שהיא מועצה ציבורית שהוקמה בהמלצת ועדת החינוך של הכנסת ומופעלת על ידי החברה להגנת הטבע.

המועצה לשימור אתרים, הוועד למען רחוב הנביאים וסניף עמותת האדריכלים בירושלים התכנסו ביום שלישי שעבר לרב שיח פתוח לציבור. רב השיח נסב סביב סוגיית שימור מתחם רחוב הנביאים הירושלמי כמתחם שלם, הבנוי כמדרחוב סגור שבו בתים נמוכי קומה מבצבצים מחצרות של עצי פרי. את הדגש הם שמים על שימור של הרחוב כמכלול, ולא שימור של בית פה ובית שם.

איציק שוויק, הנציג הירושלמי של המועצה, אמר בסיכום הכינוס: "כולם תמימי דעים שהבעיה המרכזית של רחוב הנביאים היא שאין תוכנית לפיתוח הרחוב כולו". עוד הוא אמר כי הוועד למען רחוב הנביאים שם לו למטרה למנוע את התוכנית להפוך את הרחוב לעורק תחבורה ראשי.

חגי גלנט, מדריך טיולים ירושלמי מציג עמדה מאוזנת יותר בסוגיית הפיתוח מול השימור: "להיות יפה נפש ולומר שאסור להרוס שום מבנה זה נחמד, אבל אי אפשר לעצור את ירושלים. יש כאן בעיה במקומות חנייה, יש בעיה שהחזקת מבנים נמוכים בשטח כזה היא יקרה, קשה גם לחסום את התנועה ברחוב הזה. איפה ייסעו האנשים? צריך לתת פתרונות לדברים הללו.

"מצד שני, תוכנית כמו להפוך את החצר של בית טיכו למגרש חנייה ממש תפגע ברחוב. בית קפה 'פת' שניצב בפינת רחוב הנביאים והרב קוק כבר נהרס והפך למגרש חנייה מכוער, והוא משמש את עיריית ירושלים לשמירת רכבים גרורים".

כל פיתוח כפוף לשימור

טלי בלום, בעלת תואר שני בלימודי ארץ ישראל ומדריכת טיולים, מוסיפה פן נוסף: "שימור של מתחם הוא רעיון יפה, השאלה היא אם דווקא רחוב הנביאים צריך להשתמר כמתחם שלם. רחוב הנביאים הוא צומת שנפגשים בו בתים שיש בהם היסטוריה יהודית עם הרבה מבנים ששייכים לגופים נוצריים, כמו בית החולים הגרמני, מבנים שהתקיימה בהם פעילות מיסיונרית ובחלק מהמקרים היא מתקיימת בהם עד היום. שימור של הרחוב בשלמותו כמדרחוב ייצור מן הסתם מצב שבו קבוצת מטיילים תעצור ליד כל בית ותלמד עליו, ובסיכום הסיור נמצא שהמטיילים ראו הרבה נצרות ברחוב הזה".

מה דעתך על התוכנית להפוך את הרחוב לעורק תחבורה ראשי?

"אפשר להפוך אותו לעורק תחבורה ראשי מבלי לפגוע באף מבנה. כך יישאר המצב הנוכחי שבו מי שמתעניין בבית מסוים יכול לראות אותו. בסיורים שלי עם הקבוצות אני בוחרת במה להתמקד. הרחוב לא בנוי כמסלול טיולים אחד ארוך. אני מתמקדת במבנים כמו הבית של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, בית יוסף נבון ובית חינוך עיוורים הראשון".

בעיריית ירושלים טוענים שאין עילה לסערה סביב רחוב הנביאים. על פי חוק השימור, לכל רשות מקומית ישנה ועדת שימור, וגם בירושלים ישנה ועדה כזו. בראשה עמד פעם אורי לופוליאנסקי, והיום עומד בראשה יהושע פולק, סגן ראש העיר מטעם אגודת ישראל. פולק טוען שכל התוכניות לפיתוח באזור יהיו כפופות לצורכי השימור.

יש כעת תוכנית יישומית שעתידה לשנות את פני רחוב הנביאים?

"אין שום דבר חדש. בעבר היתה תוכנית לפגוע בבית הבישוף, והיא בוטלה".

יש תוכניות להרחיב את הכביש?

"יש תוכניות כאלה, אבל לא מדובר בפגיעה במבנים אלא בהזזת חומת השימור. ישנו ויכוח היכן למקם את המדרכה, מחוץ לתוואי של השימור או בתוכו".

ומה לגבי ההזנחה בבית מע"צ?

"אני לא מכיר את הבית ואת הנושא".

במועצה לשימור אתרים לא מרומים מההתנהלות של עיריית ירושלים בנושא השימור. אתה חושב שמועצת העירייה כיום מתפקדת בשונה ממועצות קודמות?

"לא ידוע לי מה היה במועצות קודמות, אבל כיום הוועדה מתפקדת. יש כרטסת שימור ובה שמות האתרים המיועדים לשימור".

ומה בנוגע לתוכניות להריסת בית שוקן?

"לופוליאנסקי אכן אישר תוכנית כזאת, אבל בעקבות פניות של גורמים שונים העניין יישקל מחדש".

מה עמדתך האישית לגבי שימור כנסיות ובתים נוצריים, שרחוב הנביאים מלא בהם?

"כל עוד לא בא המשיח וירושלים מלאה לצערנו בכנסיות, אנחנו נשמר כל מבנה שימצא ראוי לשימור, גם אם הוא משמש ככנסיה. צריך לזכור גם שבחלק גדול מן המקרים שטח המבנה שייך לכנסיה מסוימת. בכל אופן, אנחנו נשמר כנסיות שייועדו לשימור".

זיכרון יעקב כמודל

במועצה לשימור אתרים בטוחים שפגיעה באופיו המיוחד של רחוב הנביאים תסב לירושלים נזק כלכלי ותיירותי, ואילו טיפוח רחוב הנביאים ושמירה על אופיו המיוחד יהיה הצעד הנכון. "עם שאינו מכבד את עברו", הם מצטטים את יגאל אלון, "ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". לדעתם, השימור משתלם גם מבחינה כלכלית, כיוון שרחוב שיושקעו בו משאבים לצורך שימור ושחזור יהיה מוקד משיכה לתיירים.

ענת שכטר, דוברת המועצה לשימור אתרים, מסבירה על ייחודו של האזור: "שלושים אחוזים מהמבנים ההיסטוריים של ירושלים החדשה מרוכזים באזור רחוב הנביאים. יש בו ארכיטקטורה מגוונת, סגנונות בנייה מתקופות שונות. יש בו שילוב של הרבה סוגי מבנים: בתי חולים, כנסיות, בתי מידות. אין עוד רחוב כזה בארץ. כל בית ברחוב טומן בחובו סיפור. אפילו המיקום של הרחוב הוא מיוחד: קצה אחד שלו מגיע לשער שכם, והוא מחבר בין העיר העתיקה לעיר החדשה".

דווקא רחוב הנביאים הוא דוגמה טובה למקום שבו תוכניות הפיתוח של מרכז העיר מתנגשות עם מגמות של שימור אתרים. אי אפשר להתעלם מבעיות התחבורה ומקומות חנייה באזור. גם החזקת מבנים קטנים ונמוכים היא יקרה הרבה יותר מניצול של השטח לצורך בנייה לגובה. איך מתמודדים במועצה לשימור עם הבעיות הללו?

"כל עיר תרבותית בעולם מנווטת את החנייה לאזורים שמחוץ לעיר, ובירושלים עומדת להיות רכבת קלה, שבכלל תפתור את העניין. בבוסטון למשל קיים רחוב הלבנים הצהובות. מדובר ברחוב בן מאה סך הכל, והוא הפך לאתר תיירותי. את הרכב מחנים בחוץ, והולכים ברחוב ברגל. אם יש בעיית תנועה במרכז העיר, הרחבת הכביש לא בהכרח תפתור את העניין. חוק מספר אחד בתעבורה הוא שככל שמרחיבים כביש יוצרים יותר עומס. גם המבנים הגבוהים שהוקמו במרכז העיר לא תמיד הוכיחו את עצמם, ורבים מהם עומדים שוממים".

יש לך דוגמות למתחם שבו נערך פרוייקט שימור מוצלח?

"בזיכרון יעקב ישנה 'חצר ראשונים' שמתפקדת כמדרחוב. הולכים בתוכו ברגל, את הרכב מחנים בחוץ. המדרחוב הזה מלא במבנים משומרים ומשוחזרים. לפני כ-15 שנה רצו תושבי הרחוב לממש אחוזי בנייה ולשנות או להרוס את המבנים הללו, ובדרך היין שמובילה ליקב של זיכרון לא היה כלום. אנחנו כמועצה לשימור אתרים נאבקנו בתוכניות של התושבים, והצלחנו להקים שם מקום שוקק חיים שמושך תיירים.

"בעלי הדירות שרצו לממש אחוזי בנייה היו מרוויחים הרבה פחות ממה שהם מרוויחים היום, כשהבתים מושכרים לחנויות או לבתי קפה, ובכלל ערך הנדל"ן שם עלה מאוד. היום זה אזור יוקרה. אבל גם בירושלים יש דוגמות טובות – נחלת שבעה, שגם נחשבה כשכונה שבולמת תוכניות פיתוח, שומרה, והיום היא מדרחוב מצליח. ומשכנות שאננים היא עוד דוגמה".

המועצה פועלת לאכיפתו של החוק לשימור אתרים, הקובע בין היתר כי כל רשות מקומית צריכה להחליט על מבנים המיועדים לשימור. אדם שקונה בית המיועד לשימור חייב לנקוט בצעדים על מנת להבטיח את שימור הבית, והוא צריך לקבל אישורים על שינויים בצורת הבית.

בירושלים הכלל הזה לא תמיד נשמר. כך קרה לדוגמה בבית דירות ברחוב ארלוזרוב 9, שיועד לשימור ונהרס כליל. במועצה טוענים שהחוק מלא פרצות, והם פועלים למען שינויו. בנוסף מציעים שם, שמעבר לשינוי חוק השימור בכל הארץ, יש לחוקק חוק מיוחד עבור ירושלים.

רחוב של בתי חולים

מי שמגיע לרחוב הנביאים בעיניים פקוחות יוכל לראות שלטים כחולים נאים שמציינים את שם הבית ומספר מילים על תולדותיו. בין היתר נמצאים שם בית החולים רוטשילד, שהפך לבית החולים הדסה ולימים למכללת הדסה, המבנה שהיה אכסניה לנזירות רוסיות והפך למרכז ההשאלה הראשון של אגודת 'יד שרה', והבית ששכר אליעזר בן יהודה, מחיה השפה עברית.

יש כאן מפגש נדיר בין אנשים מעמים שונים, שהגיעו לירושלים מסיבות שונות ואפילו מנוגדות. ריכוז גדול של מבנים נוצריים שגובל דווקא בשכונת מאה שערים החרדית. היה כאן מפגש מרתק ומלא מתח בין אנשי היישוב הישן לבין אנשי היישוב החדש. בסמוך למקום המיוחד הזה גר הרב קוק. ליד שכונת בית דוד נבנה הבית ששימש את הרב קוק בשנות כהונתו כרב ראשי, ובו גם שכנה ישיבתו המפורסמת, 'מרכז הרב'.

רחוב של בתי חולים, רחוב הנביאים. זה לצד זה שוכנים בו בית החולים רוטשילד (זה שהפך להדסה), בית החולים האיטלקי, בית החולים האנגלי וכמובן בית החולים ביקור חולים, שהוא היחיד שמשמש כבית חולים גם היום. המכנה המשותף לרוב בתי הרחוב היא שהתקיימה בהם פעילות רפואית שהצילה את תושבי ירושלים, עיר שתנאי התברואה בה בתחילת המאה הקודמת היו ירודים מאוד.

ברחוב הנביאים 29 ניתן לראות שער ברזל בפתחה של חצר מוקפת חומה. כשנכנסים אל החצר רואים בית בן שתי קומות, מוקף בחצר מרוצפת מלאת צמחייה. בבית הזה שכן בית חולים לילדים, והוא היה כנראה בית החולים הראשון בעולם שנועד לילדים בלבד. עד אז אושפזו ילדים בבתי חולים רגילים, יחד עם המבוגרים. על ההורים נאסר לבקר את הילדים, והילד שהופרד מהוריו הורשה לגשת לחלון כדי לנופף להם לשלום אחת לכמה ימים.

בשנת תרל"ב (1872) שכר את הבית הזה ד"ר מאקס סנדריצקי, נוצרי מגרמניה, וייסד בו את בית החולים הראשון לילדים. פעילותו של בית החולים מומנה בכספי תרומות, רובן מגרמניה. למרות התנאים הקשים והתקציבים הדלים, ניתן בו טיפול רפואי מסור ללא תמורה וללא הבדלי דת ועדה. לבית החולים סייע בין השאר ועד אגודת כנסת ישראל, שקודם לכן תמך רק במוסדות יהודיים, אם כי מרבית הילדים שאושפזו בבית החולים היו ערבים ורק כשמונה אחוזים היו יהודים, משום שלא היה בו מטבח כשר.

כאשר היה מבנה בית החולים צר מלהכיל את החולים, שכר ד"ר סנדריצקי מבנה סמוך וניסה לגייס כספים לבניית מבנה גדול יותר. בין היתר ניסה לגייס את תרומתו של וילהלם השני, קיסר גרמניה שביקר בירושלים בשנת תרנ"ח (1898). הקיסר סירב לעזור בהקמת בית החולים, למרות שבאותו סיור עצמו מצא מימון לכנסיית דורמיציון שבהר ציון ולבניית אכסניית אוגוסטה ויקטוריה בהר הצופים.

בשנת תרנ"ט (1899) שלחו השלטונות התורכיים, שניסו ללא הרף להערים קשיים על האירופיים בירושלים, מכתב לד"ר סנדריצקי. במכתב נאמר שהוא אינו מורשה יותר לנהל בית חולים. ד"ר סנדריצקי השיב למושל כי הוא מתפלא על ההודעה, כיוון שהוא מנהל את בית החולים זה 28 שנים בידיעתו ובהסכמתו של הסולטאן עבד אל חמיד השני. תגובת המושל התורכי לא נמצאה. ד"ר סנדריצקי חלה והתאבד באותה שנה, והוא נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון. כמה שבועות לאחר מכן נסגר בית החולים, והילדים שהיו מאושפזים בו הועברו לבית חולים רוטשילד הסמוך.

המבנה עצמו נבנה על ידי האדריכלים דן ורפאל בן דור, שפעלו בתקופת המנדט. בשנות השבעים, במסגרת תוכנית בינוי כוללת לפיתוח המתחם, אושרה הריסתו של בית החולים לשעבר. שוחרי שימור מירושלים ומחו"ל הפעילו לחץ כבד לביטול תוכנית ההריסה, ואכן הוחלט שלא להרוס את המבנה. כיום שייך המבנה לאדם פרטי.

יד שנייה מרופא

ברחוב הנביאים 64 שוכן בית הולמן האנט, שבו גרה ד"ר הלנה כגן. כגן, בת למשפחה יהודית אמידה מטשקנט שבאוזבקיסטן, החלה ללמוד מוזיקה ונגינה בקונסרבטוריון של ברן בשוויץ, וזנחה אותו לטובת לימודי רפואה. בשנת תרע"ג (1913) עלתה לארץ והניחה את היסודות לטיפול רפואי וסוציאלי בירושלים.

ירושלים של שלהי השלטון העותומאני היתה עיר ענייה, מוזנחת ומוכת מחלות, ולמפעלה נודעת חשיבות רבה. בימיה הראשונים בירושלים התקשתה להתפרנס מעבודתה כרופאה, אבל היא לא בחלה גם בעבודות אחרות, ועסקה בין היתר בניקיון ובצחצוח נעלים. לימים זכתה להערכה של פועלה והתפרנסה מעבודתה כרופאה בבית החולים. באותם ימים נעצרו חברי המחתרת ניל"י, והיא הלכה לבקר בכלא את אחד מחברי המחתרת. בבואה לכלא הזדעזעה מתנאי התברואה הירודים שבהם שהה, וביקשה שיינתן לו סדין כדי שיוכל לעשות את צרכיו בצנעה. בשל בקשתה זו הדיחו אותה שלטונות העותומאניים מעבודתה בבית החולים, והיא עברה לעבוד בבית החולים של ד"ר סנדריצקי.

כשנסגר בית החולים של ד"ר סנדריצקי עברה לעבוד בבית החולים רוטשילד, שם נפתחה מחלקה מיוחדת לילדים שד"ר כגן עמדה בראשה. בד בבד ניהלה את מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים השוכן בהמשך הרחוב, והקימה את התחנה הראשונה לאם ולילד. בית כגן היה בית פתוח ומלא מוזיקה, שנחשב כמקום מפגש הומה בירושלים של שנות השלושים.

רופאים רבים שכנו ברחוב הזה פרט לד"ר כגן, ונזכיר רק את ד"ר טיכו, רופא העיניים הנודע, שמרפאתו שוכנת עד היום סמוך לרחוב הנביאים, ליד בית הרב ברחוב הרב קוק. בית טיכו עצמו משומר יפה ומשמש כפנינה תרבותית, אבל הגן שמתחתיו מיועד להפוך למגרש חנייה.

חגי גלנט: "הפיכת הגן למגרש חנייה ודאי תהרוס את היופי של הבית ואת הייחודיות של בית הקפה ששוכן בו. החצרות והגנים סביב הבתים ברחוב מוסיפים למראה של הבית, ונותנים לו מקום של כבוד. גם נגיסה בחצר של בית חולים רוטשילד, שמשמש את מכללת הדסה של היום, תפגע במרחב של הבית".

שני רופאים נוספים שכנו בבית הקונסוליה האמריקאית. ד"ר מרכוס זלצברגר, רופא אף אוזן גרון, וד"ר יוסף טרוי. על השלט שבחזית הבית נכתב: "ביום ח' סיון תש"י הגיע לטיפול ד"ר ישראל שייב-אלדד שהיה עצור בלטרון. יחידה של לח"י בפיקודו של יעקב גרנק, 'יעקב הבלונדיני', תקפה את המשמר הבריטי ששמר עליו והצליחה לשחררו".

כיום בית הקונסליה האמריקאית מוזנח, גג הרעפים שלו הוסר ואת חזיתו 'מעטרים' מזגנים ושלטי חנויות. בתוכו שוכן אחד הפלאפלים הטובים בעיר, 'מרכז הפלאפל התימני'. לפי כשנה וחצי נכנס לפאלפל הזה נער בן 17 והניח בו מטען חבלה. המטען התפוצץ, המחבל נהרג ולחנות נגרם נזק כבד. הפלאפל משמש כמוקד משיכה בשל טעמו ובשל ההליכות הנעימות של בעליו, אבל חזות בניין הקונסוליה רחוקה מלהיות מושכת.

שימור יצירתי

בית החולים היהודי הראשון מחוץ לחומות נבנה על ידי הברון יעקב רוטשילד, ופעל ברחוב על ימי מלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם הראשונה חדל הבניין מלפעול והוזנח, ואז החליט הברון אדמונד דה רוטשילד להעביר את הבניין לשימושו של ארגון נשות הדסה, ובית החולים תפקד כבית חולים מודרני. חשיבותו באה לידי ביטוי בעיקר בעת מאורעות הדמים בשנת תרצ"ו.

לאחר שבית החולים 'הדסה' עבר למשכנו החדש בהר הצופים הפך המבנה לבית ספר פתוח, ולאחר מכן למכללה. משהפך המבנה צר מלהכיל את המכללה, נבנה לצדו מבנה נוסף. כאן מצאו פתרון מקורית לבעיית השימור מול הפיתוח. גלנט מסביר: "במכללת הדסה לא הצליחו להרחיב את המבנה באופן שישתלב עם המבנה הישן, אז החליטו לבנות אותו באופן שיבליט שהוא חדש. יש הבדלים בולטים בין המבנה הישן לחדש: המבנה החדש בנוי במפלס אחר, וכדי לעבור למבנה הישן עוברים מדרגה. כלפי חוץ האבן במבנה החדש היא לבנה ומלוטשת בצורה חלקה יותר. גם זה סוג של שימור, קצת חצוף אולי, ואולי להיפך – נותן מקום של כבוד לישן".

סייע בהכנת הכתבה: חגי גלנט.