בשבע 71: הוי ארצי

חגי סגל , ט"ו בתשרי תשס"ד

תקשורת לא מגוייסת

התגובה האינסטינקטיבית של הימין על דברי אהוד אולמרט היתה לדרוש את פיטוריו ולהפגין מול ביתו. אחרי שראש-הממשלה חבר אליו באמצע השבוע עלתה דרישה אינסטינקטיבית להדיח אף אותו. כרגיל במצבים מתסכלים כאלה הוטחו גם מלים קשות. והאמת היא ששום מלה, קשה ככל שתהיה, אינה חמורה יותר מקריעת חבלי מולדת ועקירת אנשים מבתיהם.

אבל אחרי שנותנים פורקן לכעס, באמצעות הפגנות ומלים, חשוב להבין למה זה קרה, והתשובה היא שאולמרט ושרון הגיעו לאן שהגיעו מפני שהאידיאולוגיה הימנית הישנה שלהם לא זכתה לגיבוי תקשורתי. ככל שנקפו השנים התהדקה סביבם חגורת הבידוד. בוקר בוקר הם קראו בכל העיתונים החשובים המלצות לעשות בדיוק ההיפך ממה שעשו. ערב ערב ספגו בטלוויזיה קיתון של תוכחות על המדיניות שניהלו. מדי יום הוקעו אל עמוד הקלון הרדיופוני ברשת ב' ובגל"צ. כל הסופרים הנחשבים היו נגדם. עד שיום אחד הם נשברו. מוחם נשטף, לבם נחלש.

במשך שנות דור לא דאג הימין להציב חלופה משמעותית לתעשיית התעמולה הזאת. הוא אמנם ייסד שלל כלי תקשורת, אבל מתברר שזה לא הספיק. התקשורת הימנית היתה ועודנה סקטוראלית מדי, ולכן גם פחות משפיעה. אף פעם לא עשתה מאמץ של ממש לשכנע אנשים בלתי משוכנעים. העורכים והכתבים בכלי התקשורת האלה חשים צורך גדול יותר לקיים דו שיח עם אבינועם מקרית ארבע ועם הדסה מקרית משה מאשר לדבר עם רני מסביון או שרון מעתלית.

הימין גם לא כתב אפילו ספר אטרקטיבי אחד על כישלון אוסלו, על שמעון פרס, על התקשורת האלקטרונית בעידן השלום, על ההפחדה הדמוגרפית, על עוד 101 נושאים שיכלו לפקוח את עיני הציבור הרחב ולהעניק תחושת גיבוי לליכודניקים. אם הוא יתחיל לכתוב עכשיו, יכול להיות שהרבה יישובים יינצלו.

פרישה עכשיו

תשובה תמוהה משהו השיב השבוע יו"ר המפד"ל, השר אפי איתם, כאשר נשאל בראיון בגל"צ אם מפלגתו תפרוש מהממשלה כאשר שרון יתחיל לעקור יישובים. "ימים יגידו", התחמק איתם. האם המפד"ל מעלה בדעתה להישאר בממשלה שתעקור את נצרים, מורג ומיגרון? האם גם אחרי הפינוי האכזרי תוסיף לפעם בה תקווה לשנות דברים 'מבפנים'?

למפד"ל, וכמובן לאיחוד הלאומי, אסור להגיע לרגע הפינוי בעודן חברות בממשלה, מפני שאז הפרישה כבר לא תשנה את המצב. הן חייבות להביא את הקואליציה עד סף משבר מהר ככל האפשר, אולי אפילו לפני נאום הרצליה של שרון. רק אם ראש-הממשלה ישתכנע מוקדם ככל האפשר, שעקירת התנחלויות תותיר אותו ללא אגף ימני ודתי בממשלתו, יש סיכוי להוריד אותו מטירוף הנסיגה החד צדדית.

שרון, בערמומיותו, זימן אליו השבוע את ראשי העבודה כדי להלך אימים על המפד"ל ועל האיחוד הלאומי, אבל נראה שמדובר רק במלחמת עצבים. הוא לא רוצה לעמוד בראש ממשלת שמאל. מרכז הליכוד יתמרד נגדו אם כל הדתיים והמתנחלים יהיו מחוץ לממשלה, ואילו שמעון פרס ואברום בורג יהיו בפנים. צחי הנגבי כבר הניף השבוע את נס המרד. גדעון סער אמר בערוץ 1 שלא יעלה על הדעת לקיים ממשלת ליכוד כאשר כל שאר רכיבי המחנה הלאומי נשארים בחוץ.

ולכן אסור שאפי איתם או אביגדור ליברמן ימצמצו ראשונים. הם חייבים להתחיל לארוז מזוודות כדי לשכנע את שרון ברצינות כוונות הפרישה שלהם, וכמובן להיות מוכנים לפרוש בפועל במידת הצורך. גם אם מפלגת העבודה בכל זאת תזכה בכיסאות שיתפנו בממשלה, זה כבר לא ישנה באופן מהותי את תמונת המצב המדינית-ציונית העגומה ממילא.

פתרון ישן ורע

לרגל העברת סוגיית הגדר לבית-הדין הבינלאומי בהאג כדאי לדעת שאריאל שרון לא יירשם בהיסטוריה כמנהיג העברי הראשון שהשליך את יהבו על גדר הפרדה. קדם לו המלך החשמונאי העריץ, אלכסנדר ינאי. ינאי, שב-27 שנות מלכותו לא שקטה הארץ ממלחמות אפילו שנה אחת, נקלע באחרית ימיו לנחיתות צבאית, ונאלץ להתבצר במקום לתקוף, כהרגלו. הוא בנה גדר ביטחון לאורך כל הדרך מיפו עד מבצר אנטיפטריס באזור ראש העין, כדי למנוע פלישה של הצבא הסורי בראשות אנטיוכוס ה-12. היא היתה עשויה תעלה עמוקה וחומת אבן עם מגדלי עץ.

ההיסטוריון יוסף קלוזנר מספר שהפרויקט הביטחוני הזה לא הצליחה לעצור את אנטיוכוס. הוא שרף את המגדלים, הרס את החומה ופלש ליהודה. הגדר האלקטרונית של אז נכשלה במבחן הראשון שלה. בכל זאת, ינאי הצליח איכשהו להתאושש ואפילו לשחרר את עבר הירדן. אילו היה חי היום, היה אומר לאשתו שלומציון: אל תתייראי לא מן השמאלנים ולא מן הימניים, אלא מן הליכודניקים, שעושים מעשה ביילין ומבקשים שכר כז'בוטינסקי.

ציטוט השבוע (1)

וכך נימק חבר בית הדין הצבאי לערעורים ביש"ע, אל"מ משה תירוש, את החלטתו להצטרף לעמדת נשיא בית-הדין ולהפחית 21 מאסרי עולם (מתוך 22) מעונשו של המחבל צברי מצלח מוקדי, אשר סייע לצורר יחיא עיאש להכין את הפיגוע בדיזינגוף ב-94', איחסן את חומר הנפץ שבאמצעותו בוצע הפיגוע, הלין בביתו את המחבל המתאבד, ואף סיפק לו שרותי הסעה: "המשפטן הנון-פוזיטיביסטי, אילו הייתה דעתו נשמעת, היה מאשר את גזר דינה של הערכאה קמא, כרוחו וכלשונו. מאידך גיסא, המשפטן הפוזיטיביסטי, בחוש מומחיותו ובעקרונות המשפטיים שנטמעו בו במשך השנים, אינו יכול שלא לקבל את ניתוחו של כבוד הנשיא בחוות דעתו המלומדת, המפורטת והמנוסחת היטב. אשר על כן, ניצחו האראלים הפוזיטיבסטיים את המצוקים הנון-פוזיטיביסטיים ונשבה גזר דינה של הערכאה קמא".

ציטוט השבוע (2)

"לא יהיה טרנספר. איזה בסיס מוסרי יש לי לגרש אדם מבית שנולד בו?" (אהוד אולמרט מסביר לנחום ברנע מדוע הוא מתנגד למצע מולדת ותומך בעקירת יישובים יהודיים, 5.12.03)