בשבע 71: אין מי שיבנה, אין מי שיקנה

ענף הבנייה במיתון עמוק: הביקוש לדירות בשפל בעקבות המצב הכלכלי וביטול המענקים לזכאים. מורגש מחסור בידיים עובדות, לאחר שרבבות עובדים זרים עזבו או גורשו ויהודים אינם ממהרים לתפוס את מקומם. בהתאחדות הקבלנים מזהירים מפני מחסור בדירות כאשר המשק יתעורר מהמיתון. ובקריית ארבע נפתחה השנה מכללה "ללימודי ענף הבנייה ברוח הרב קוק זצ"ל"

אריאל כהנא , ט"ו בתשרי תשס"ד

אותות מצוקה חמורים בוקעים לאחרונה משוק הבנייה הישראלי. אין די עובדים בענף, אין די קונים ואין די דירות חדשות. רבות מאלה שכבר נבנות לא נמסרות במועד. הביקוש נמוך. ידם של רבים קצרה מלעמוד בתשלומי המשכנתא והם מגורשים מבתיהם. יד הממשלה בעת הזו קפוצה וממעטת לסייע. קבלנים קורסים, כלכלית ונפשית. העיצומים שנוקטים עובדי משרד השיכון תורמים גם הם להחמרת המצב.

בתוך שלל הסימנים השליליים מבצבצת קרן אור אחת – וגם היא שנויה במחלוקת. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חלה בחודשים האחרונים עלייה דרמטית במספר עובדי הבניין הישראלים. באין עובדים פלסטינים ועם התמעטות העובדים הזרים, חוקי השוק, כך נראה, מתחילים לפעול את פעולתם. אלפי ישראלים חוזרים לעבוד בבניין.

המספרים כמו תמיד מדברים בעד עצמם: במהלך 2003 הצטרפו, על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 12 אלף ישראלים לשוק עובדי הבנייה. הם הצטרפו ל-125 אלף ישראלים ותיקים בתחום. עד 2003 הצטמצם בהתמדה מספר הישראלים בתחום, אך המגמה הזו, שנמשכה יותר מעשור, התהפכה. הזרים נוטשים והישראלים חוזרים.

אולי נוספו עוד ערבים לענף

בהתאחדות הקבלנים ממעיטים בחשיבות הנתונים המפתיעים, ואף טוענים שאינם נכונים. שמואל בירנבוים, מנכ"ל חברת משהב וחבר ההתאחדות, אומר: "מדובר כנראה בכמה אלפי ערבים ישראליים שנכנסו לענף. איני רואה המוני יהודים שהולכים ללמוד את המקצוע, כך שאין כאן כיוון חדש שטרם ראינו".

מנכ"ל ההתאחדות, אלוף (מיל') יהודה שגב, אף סבור שהמגמה הפוכה: "מדובר ב-8000 עובדים חדשים, שמתוכם רק 3600 עוסקים במה שקרוי 'עבודות רטובות', כלומר בניית השלד: ברזלנות, טפסנות, ריצוף וטיוח. עדיין חסרים לנו 20 אלף עובדים מקצועיים", אומר שגב, ומוסיף: "המצב בדיוק הפוך מהתיאור של הממשלה. כתוצאה מהמחסור בבוני שלדי בתים אין צורך בעובדי המעטפת: אינסטלציה, נגרות, גבס וכדומה – מקצועות שבהם הישראלים כן עוסקים.

"הקבלנים נאלצים לפטר את עובדי המעטפת, כיוון שלא נבנים די שלדים. מדיניות הממשלה המוצהרת טוענת שסילוק העובדים הזרים יפנה מקומות עבודה לישראלים. למעשה מתרחש תהליך הפוך: צמצום הזרים גורר פיטורי ישראלים". לדברי שגב, הקבלנים מעוניינים בעובדים ישראלים ואף הגישו לממשלה שלוש תכניות הכשרה המעודדות ישראלים לעסוק במקצועות המבוקשים. "התכניות הללו נדחו בגלל מחסור בתקציב, אבל בגירוש העובדים הזרים השקיעה הממשלה למעלה מ-400 מיליון ¤".

לא הכל מסכימים עם תיאור המצב שמציעים הקבלנים הגדולים. ניסיונו האישי של אברהם זרגרי, 30 שנים בענף, פועל ומנהל עבודה באזור ירושלים, מעלה שהקבלנים דווקא אינם ששים לעובדים יהודים: "אני וכמה מחברי מחפשים עבודה כבר חודשים. שלחתי קורות חיים לעשרות חברות ולא נעניתי. אנחנו מוכנים לעשות כל עבודה. הקבלנים לא רוצים אותנו, כי אנחנו מבוגרים, ומעדיפים את הזרים כיוון שהם זולים בהרבה. הקבלנים אינם משלמים עליהם ביטוח וגם השכר שלהם נמוך יותר. אחרים ממשיכים להבריח פלשתינים בלי אישורים. אותנו הם לא רוצים, כי היום משחק רק הביזנס".

שגב משיב: "המשכורת המוצעת לעובד מתחיל בענף הבנייה היום היא 6,200¤ ברוטו, אך העובדים הישראלים אינם מעוניינים". בעניין זה מסכים זרגרי: "בשטח", הוא מאשר, "לא נראית מגמה של יותר יהודים הנכונים לעבוד בבנייה". המגמה היחידה שזרגרי, הקבלנים והממשלה מסכימים על קיומה היא שמספר הזרים הולך ומתמעט.

העבודה הזרה דווקא עזרה

לא במקרה קטן מספר העובדים הזרים העוסקים בבניין ובכלל. הממשלה אכן פועלת בעוצמה לסילוקם, ונראה שמטרתה זו מושגת, לפחות באופן חלקי. מספר הזרים בענף הבניין כיום מוערך ב-45 אלף, 40 אלף פחות מאשר לפני ארבע שנים. מאז הקיץ האחרון ירד מספר הזרים בקרוב ל-3,000.
הזרים מורחקים מענף הבנייה בשתי דרכים: האחת, פעילות משטרת ההגירה נגד כלל העובדים הלא חוקיים; והשנייה, הטלת מס גולגולת על כל עובד חוקי, שהופך את העסקתם לכמעט בלתי משתלמת.
אגב, שיעור ערביי יש"ע המועסקים בשוק הבנייה הישראלי עומד כבר תקופה ארוכה על 6 אחוזים בלבד. החשש שיבצעו פיגוע משאיר אותם בבית, ברשות הפלשתינית.

את מקומם של הזרים והפלשתינים מתחילים אולי למלא הישראלים. אבל כל זה רחוק מלהיות מספיק. עדיין קיים מחסור חמור בידיים עובדות, וזהו אחד משורשי המשבר שממנו סובל שוק הבנייה.
בשל המחסור בעובדים נבנות השנה בישראל הרבה פחות דירות משהשוק דורש. על פי הערכות משרד השיכון עומד מספר הדירות הנבנות כיום על 27 אלף – כמספר הדירות החדשות בסוף שנות ה-80, בשעה שצרכי השוק עומדים על בין 35 ל-40 אלף דירות. הפער בין היצע הדירות לבין צרכי השוק צריך היה להביא לעליית מחירים, אך זו לא קרתה, כיוון שגם הביקוש בפועל נמוך. למעשה, ההיצע הנמוך תואם כרגע את הביקוש הנמוך, וזהו הביטוי המובהק ביותר לשפל בענף.

השאלה, אומרים הקבלנים, היא מה יקרה ברגע שיחול שיפור במצב הכלכלי. "בשלב הזה", אומר שמואל בירנבוים, "עדיין לא מורגש המחסור בדירות, כיוון שהמצב הכלכלי לא מאפשר לרבים מאלו שצריכים דירה לרכוש אותה. אבל אי אפשר לחיות מהיד לפה. אם יחול שיפור כלכלי, אי אפשר יהיה לעמוד בביקוש".

בעיה נוספת המחכה מעבר לפינה היא המחסור בקרקעות בתוך הקו הירוק. בירנבוים: "מנהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון לא מפשירים די קרקעות לבנייה. אי אפשר לחכות יותר, צריך להכין על המדף פיזור קרקעות לקראת התעוררות. למעשה, חסרים לנו היום שני חומרי גלם מרכזיים מאוד: קרקעות וכוח עבודה. המחסור הזה היום לא מאפשר לנו להתכונן למחר".

"קריסת ענף הבנייה תמוטט את המשק"

ההאטה החמורה בשוק הנדל"ן מוצאת את ביטויה בנתונים הכלכליים על מצב המשק כולו. בשנים שבהן תפקדה כראוי הכלכלה הישראלית תפס ענף הבנייה כ-14 אחוזים מן התוצר המקומי. בשנים האחרונות שיעורו בתוצר חוצה בקושי את רף שמונת האחוזים. על המיתון החמור בענף התווספה בחורף אשתקד החלטת הממשלה לחתוך כמעט לחלוטין את הסיוע הממשלתי לרכישת דירות: במסגרת תכנית הקיצוצים הגדולה של נתניהו ביטלה הממשלה את כל המענקים והלוואות המקום שהוענקו שנים ארוכות. רק המשכנתאות נותרו.

בעקבות לחצים שהפעיל שר השיכון אפי איתם, נעתר משרד האוצר להריץ למשך ארבעה חודשים תכנית מוגבלת לעידוד הביקושים. המבצע החל בקיץ והסתיים בשבוע האחרון. הצלחה גדולה כנראה לא היתה שם. 'מבצע איתם' הציע מענקים והלוואות מקום לרכישת דירות באזורי עדיפות לאומית ובירושלים. המשרד הקצה 180 מיליון שקלים למבצע. על פי נתונים לא סופיים, שני שלישים מתוך התקציב נותרו פנויים. רק בבירה נרשמה עלייה ניכרת ברכישת הדירות.

במשרד השיכון מתאזרים בסבלנות ולא מאבדים תקווה. צמרת המשרד מקווה שכמו ב'מבצע שרנסקי', הנתונים המלאים יגלו שהציבור בכל זאת ניצל את התנאים הנוחים שהוצעו לו: "בין מועד חתימת החוזים מול הקבלנים, שהוא המועד הקובע, לבין רישום הקנייה אצלנו, חולפים שלשה חודשים. לכך יש להוסיף את העיצומים והשביתות השונות, שלא אפשרו לקונים להנפיק תעודת זכאות למשכנתא. לכן, מוקדם לומר בשלב זה אם המבצע הצליח או לא", מסביר דובר המשרד, קובי בלייך.

הגם שלא התבהרו השפעות 'מבצע איתם', במשרד השיכון משוכנעים שבלעדיו המצב רק יחמיר, עד כדי קריסת הענף. בוועדת הכלכלה של הכנסת פרש בשבוע שעבר שר השיכון איתם תחזית שחורה אודות מה שיתחולל בענף אם לא יחודשו המענקים. איתם חושש שבלא פעולה דחופה של הממשלה הקריסה תהיה בלתי נמנעת ותגרור אחריה את המערכת הבנקאית ואת המשק כולו.

במשך שנים, הזהיר איתם, היה ענף הבנייה הקטר של המשק, ולכן קריסתו עלולה לגרור את כל המשק. "ביטול המענקים", אמר בוועדה, "היה בבחינת משיכת שטיח מתחת לרגלי הזכאים וחסרי הדיור. מדובר בכדור שלג שסופו מי ישורנו". הוא ביקש מהוועדה ומהאוצר להחזיר באופן מידי את המענקים לזכאים ולאשר תוספות מיוחדות לרוכשי דירות באזורי עדיפות לאומית. תגובת האוצר צפויה להינתן בימים הקרובים.

לשנות את שיטת המענקים

בכל מה שנוגע למענקים, משרד השיכון והתאחדות הקבלנים מיישרים קו. גם הקבלנים משוכנעים שרק חידוש המענקים יכול לחלץ את שוק הנדל"ן מהמיתון הכבד. יהודה שגב אומר: "ביטול הזכאויות הוא הבעיה המשמעותית ביותר כיום בענף, משום שהרחיקו אוכלוסייה שלמה בישראל מחלום רכישת הדירה". לדברי שגב, בתשעת החודשים הראשונים שלאחר ביטול הזכאויות צנחה מכירת הדירות ב-30 אחוזים. "החזרת המענקים והכרה בריבית על המשכנתאות כהוצאה מוכרת לצרכי מס יחלצו את ענף הבנייה מהמשבר ויניעו את המשק כולו".

גם מנכ"ל בנק אדנים, יונתן הולצר משוכנע שתמיכה ממשלתית חיונית לענף הבנייה. עם זאת, הוא שולל את שיטת המענקים וממליץ על דרך סיוע אחרת. "המענקים עולים הון לאוצר המדינה והם למעשה מתנות חינם. המדיניות של משרד האוצר כיום שהיא שכיוון שאי אפשר לתת מענק לחלק מהאנשים, לא ייתנו לאף אחד. זה שוויון מזויף. השיטה צריכה להיות שנותנים סיוע למי שבאמת נזקק לכך".

באופן מעשי, הולצר מציע שהמדינה תבטל כליל את המענקים, אך במקומם תעניק הלוואה ב-0% ריבית לזכאים, כפי שהיה נהוג בישראל עד 1991. גודל ההלוואה ישתנה על פי היכולת הכלכלית של המשפחה וביחס למיקומו הגיאוגרפי של הנכס, כלומר אם הוא במרכז או בפריפריה. "הלוואה כזו לא תהיה בגדר מתנת חינם לרוכש, ועם זאת תקטין מאוד את ההחזרים החודשיים. גם עלות ההלוואה לקופת המדינה תהיה קטנה בהרבה מאשר המענקים, והיא גם תמנע מצב שבו הקבלנים מנפחים את מחירי הדירה, ביודעם שהרוכש מקבל מענק גדול מהמדינה".

הולצר אף הוא מאמין שיש בכוחה של התעוררות בשוק הנדל"ן לנער את המשק כולו מן הקיפאון. בחודשים האחרונים, הוא מגלה, פוקד את ירושלים גל מעניין של רכישת דירות מצד יהודים החיים בחו"ל, בעיקר מאנגליה ומצרפת.

"עלייה פירושה שיהודים החיים בחו"ל מביעים את ביטחונם במקום, וזה עולם ומלואו. משום שרכישת בית היא לא רק עניין כלכלי אלא משהו הרבה יותר עמוק, גם אידיאולוגית. התמעטות רכישת הדירות בשנים האחרונות משקפת גם את התרופפות הקשר למקום. מצד שני, אם אדם רוכש נכס במקום מסוים משמע שהוא מאמין בו, משמע שהוא קושר את גורלו באותו מקום. אם תהיה עלייה, יגדל הביקוש לדירות ותתחיל התעוררות בענף הבנייה, בעקבותיו בענפים הנלווים, ובהמשך בכל המשק".

בנייה ברוח הרב קוק

לבדיחה הזו כבר יש זקן. סב ונכדו חולפים ליד בניין גבה קומות בלב תל אביב. "אתה רואה את הקומה העליונה של הבניין?" שואל הסב. "נו, מה איתה?" משיב הנכד. "בצעירותי אני בניתי אותה", עונה הסב. נכדו מתקשה להבין: "סבא", הוא פונה אליו, "בצעירותך, היית ערבי?"

בנוסח המעודכן של ההלצה המשומשת הזו מחליפים הרומני, הסיני, התורכי והתאילנדי את מקום הערבי. רק מקומו של היהודי, כמובן, נעדר ממנה. כמו רוב הבדיחות, גם מאחורי זו מסתתר עניין רציני – השאלה אם יהודים מסוגלים להיות עובדי בניין. בשנים האחרונות הלכו והתרבו הנרתמים לעבודה הקשה של הקמת בתים בארץ מטעמים אידיאולוגיים. בעיקר ביישובי יש"ע, ישנם מאות צעירים שמקדישים לכך את חייהם.

בין הדמויות הדוחפות בכל מאודן את הנושא נמצא הרב שבתאי זליקוביץ, מראשי קריית החינוך במבשרת ציון. בתום מאמצים ממושכים, עלה בידו בג' באלול האחרון לפתוח סוף סוף מכללה ללימוד מקצועות הבנייה ברוח תורת הרב קוק. מכלת הצב"י (ציונות בונה ישראל) שוכנת בקריית ארבע ונשענת על תמיכתם הבלתי מסויגת של ראש המועצה המקומית צבי קצובר ושל ישיבת ההסדר המקומית. 30 צעירים חסונים, רובם יוצאי צבא, שלומדים במכללה את מקצועות 'הבנייה הרטובה', החלו לאחרונה בעבודה מעשית.

זליקוביץ מונע מאידיאולוגיה תורנית נטו. "החזון הציוני של בניית בתים בארץ ישראל בידי יהודים", הוא אומר, "עודנו בר-מימוש. יש מצווה לשבת בארץ ישראל ויש מצווה ליישב את ארץ ישראל. אנחנו פועלים לכך שיהיו יהודים שייבנו בתים ויפריחו את ארץ ישראל". ליעד הרעיוני חוברים המצב הכלכלי בכלל ומשבר בשוק הבנייה בפרט.

גם זליקוביץ' מדגיש את המשכורת ההתחלתית הגבוהה היחסית לעובד בנייה ואת חשיבות ההתגייסות לעניין לאור המחסור בידיים עובדות. הוא מאמין ומקווה שזו שאלה של זמן עד שישתנו הנורמות המקובלות והיהודים יצטרפו למעגל עובדי הבנייה. הוא לא נשבר אפילו מהסקפטיות העיתונאית, שאומרת שהיהודים פשוט לא מוכנים לעבוד קשה. עובדה שהם לא באים לעבוד בבנייה על אף המשכורות היפות. כנראה שזו המנטליות שלנו.

"זו לא מנטליות אלא תדמית", משיב הרב זליקוביץ'. "כיום העבודה לא כל-כך קשה, משום שעושים שימוש בכלים מודרניים, כך שלא זה העניין אלא התדמית. הממשלה צריכה להפנות את המשאבים הנכונים ולעודד את לימוד המקצוע. במקום לשלם אבטחת הכנסה, שישלמו למובטלים עבור עבודות בנייה. במקביל, צריך לעשות את הפרסומת הנכונה ולשפר את תדמית עובדי הבניין. אפשר לעשות את זה".

אם לא תרצו – זו אגדה

החזון של הרב זליקוביץ' קשה מאוד ליישום, כך מעיד באוזני קבלן שניסה במשך שנים לפעול לאור האידיאולוגיה – ונכשל. "היהודים", אומר הקבלן, "לא בנויים לקבל מרות. יש להם ראש והם טובים בניהול ובפיקוח. הם לא מסוגלים לסתת אלפי אבנים זהות בזו אחר זו. שלא כמו הערבים, יהודים לא בנויים לעשות כוחל'ה מגיל 14 עד גיל 50. זו עבודה שחורה וסיזיפית שלא מתאימה ליהודים.

"אתן לך סיפור מאפיין. לאחרונה התגלגל לידי מכרז גדול לבנייה בבקו"ם. רצו שיהיו שם רק פועלים יהודים. אספתי ארבעה חבר'ה צעירים יוצאי צבא וניסיתי לארגן אותם לקבוצת פועלים שתבצע את הפרוייקט. מה אגיד לך? זה פשוט לא הולך. אמרתי תודה ושלום. חוץ מיחידי סגולה, היהודים לא יכולים להיות, למשל, רצפים מומחים. כל החזון שיהודים יהיו עובדי בניין הוא לא מעשי. במובן הזה, הציונות היא לא מעשית אלא פנטזיה".