חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 71ראשיהפצה

ניסן, קילומטראז' גבוה, מצב מצוין - בגליון השבוע

בגיל 57, לאחר שהרוויח את המנדט שלו בעבודת שטח מבית לבית- ניסן סלומיאנסקי שוב בכנסת. הוא ויתר על קריירה אקדמית (פיזיקה ומשפטים ) לטובת מזכ"לות גוש אמונים. היה ממייסדי אלקנה, ראש המועצה במשך 20 שנה, וקמב"ץ מועצת יש"ע בימי אוסלו. הוא חבר בהרבה ועדות כנסת, ישן ארבע שעות בלילה,ושכח מה זה לצאת לחופשה. ועד היום הוא ממשיך להעביר שעורי תורה ביישוב, וגם לרוץ 10 קילומטר כל יום.
11/10/03, 00:00
עדי גרסיאל

אין הרבה חברי כנסת שאפשר לשוחח איתם לעומק על פיזיקה מודרנית, ראשית גוש אמונים, מדע בדיוני, בעיית העובדים הזרים ומשפט עברי, וגם לקבל מהם פסקי הלכה. לא בטוח שיש רבים כאלה אפילו מחוץ למשכן. ניסן סלומיאנסקי, או ליתר דיוק, ח"כ הרב ניסן סלומיאנסקי, הוא כזה.

סלומיאנסקי מזוהה עם היישוב אלקנה, בו הוא מתגורר יותר מאז היווסדו בשנת 1977. בגרעין שהקים את היישוב אלקנה, היו יחד עמו גם אליקים רובינשטיין ושאול מופז. במשך יותר מעשרים שנה כיהן כיו"ר המועצה, עד שבשנת 1997 עבר למישור הארצי כחבר כנסת מטעם המפד"ל.

הוא יליד רמת גן 1946, אך בניגוד לרוב אנשי הציבור בני גילו, מתנהל בזריזות ובמשקל קל. גם בגלל הריצה היומית עליה הוא מקפיד – 10 קילומטר, כשעה ורבע(!) מדי יום, שלא רק שומרת על הכושר אלא גם מנקה את הראש. הוא מקפיד במהלכה לא לדבר בסלולרי.

על סלומיאנסקי אמרו: בקרב הסיעות הדתיות בכנסת יש הרבה אנשים עם כיפה וזקן שקוראים להם רב, אבל הם לא. היחיד שהוא באמת רב הוא ניסן, ודווקא הוא לא רוצה שיקראו לו כך.

אלקנה, הוא אומר, היא לא יישוב יאפי או צפוני יותר מהאחרים. לאוכלוסייה ביישוב יש אותו להט כמו במקומות אחרים, ואנשי אלקנה השתתפו בכל ההפגנות והמבצעים. אם יש הבדלים פיזיים בין היישובים, הם נובעים מהתכנון המוצלח של מייסדי אלקנה. היא התפתחה יותר יפה. "הגישה שלנו תמיד היתה", הוא מדגיש, "שיש"ע בכלל ואלקנה בפרט לא צריכים לקלוט רק אנשים חדורי אמונה ואידיאולוגיה, כי כאלה אין מספיק. צריך לצאת מהתדמית הספרטנית של המתנחל עם האוהל והעוזי והדובון. לכן ניסינו באלקנה למשוך ליישוב גם אנשי היי-טק, מנכ"לים ואנשי עסקים. אולי בגלל זה צמחה ליישוב התדמית".

מהאוניברסיטה לגוש אמונים

סלומיאנסקי למד בישיבת נחלים במחזור בה"א הידיעה של הישיבה התיכונית, עם יהודה חזני וזבולון אורלב. הוא קיבל הסמכה לרבנות בכרם ביבנה ושירת בנח"ל המוצנח. אחרי הישיבה למד תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה בבר-אילן וכשסיים אותו החל לעבוד על התואר השני. הוא סיים את כל הקורסים ונשאר לו להגיש את עבודת התזה.

ואז?

"ואז התחיל ה'מעיישה'... יכול להיות שאם הייתי נשאר באוניברסיטה אתה היית מראיין היום את פרופ' סלומיאנסקי בנושאי פיזיקה. הגיעו אלי שלושה משוגעים: חנן פורת, הרב לוינגר וגרשון שפט. הם הקימו את גוש אמונים, ומכיוון ששלושתם אנשי רוח הם היו צריכים מישהו שיארגן את העניינים. ניסיתי להתחמק ולהסביר שהכיוון שלי הוא האקדמיה, אבל הם לחצו. הייתי בדילמה לא קלה".

מה הכריע את הכף?

"שאלתי את עצמי בכנות: האם אני חוקר כל-כך מוצלח כמו איינשטיין, שיכול לתרום לעם ישראל דרך המדע? התשובה היתה שלילית. הייתי טוב, אבל כמוני היו רבים באוניברסיטאות. אנשי ארץ ישראל, לעומת זאת, היו באותה תקופה, בשנת 1973, מעטים בלבד. קיבלתי החלטה לעזוב הכל וללכת להיות המזכ"ל הראשון של גוש אמונים. בדיעבד אולי חבל שלא סיימתי לכתוב את התזה, אבל כשנכנסים לפעילות כזו פשוט נשאבים פנימה".

למה הם פנו דווקא אליך?

"חנן פורת הכיר אותי מכרם ביבנה. אחרים דרך בית הכנסת של הצעירים בשכונת הלל ברמת גן. משם צמחה התשתית של היישובים במערב השומרון (אלקנה, קדומים וקרני שומרון). בין המתפללים היו אליקים רובינשטיין, שהתגורר אז ברחוב צה"ל בגבעתיים, מאיר הרנוי, אמנון ודניאלה וייס, פרופ' דוד חן ואחרים".

ספר קצת על ראשית ימי הגוש.

"התחלנו בחדר קטן ברחוב כורש 14 בירושלים, קומה רביעית. אני זוכר את הישיבה הראשונה שהגעתי אליה. חצי מהזמן הוקדש לדיון בשאלה אם הרב לוינגר יכול לצלצל לחוץ לארץ מהטלפון במשרד. אני אפילו זוכר את העלות של שיחה כזו – 14 לירות. באותה תקופה לגוש אמונים לא היה גרוש. בסוף הישיבה קמתי ואמרתי: תראו, אתם מנסים להציג את עצמכם כאלטרנטיבה לשלטון, אבל מחדר קטן בירושלים שאפילו להתקשר ממנו בטלפון אי אפשר, לא תגיעו רחוק. חיביים לעבוד אחרת לגמרי. שכרנו ברחוב רמת הגולן ברמת אשכול דירה שלמה, והתחלנו לגייס תורמים בצורה מסודרת – עם הוראות קבע".

המהפך שלפני המהפך

במקביל לפעילותו בגוש המשיך סלומיאנסקי לגבש את גרעין מערב השומרון, שמנה 600 משפחות. בשנת 1977, כשהוקמה אלקנה, הוא נבחר ליושב ראש הוועד ובהמשך ליו"ר המועצה. "עבר עלי התהליך שעבר בעצם על כל ראשי הגוש – כל אחד התמקד יותר ויותר ביישוב שלו", מספר סלומיאנסקי. "ובסופו של דבר התרוקן הגוש מאנשיו ובמקומו קמה מועצת יש"ע".

"אלקנה הוקמה ב-1 במאי 1977, כשבועיים וחצי לפני הבחירות. דרשנו להיכנס לפני הבחירות. איש עוד לא חלם שיהיה מהפך, אבל אנחנו חששנו שאם לא ניכנס עכשיו העסק יתמסמס. ישראל גלילי היה השר שטיפל מטעם ממשלת רבין בהתיישבות. גלילי היה אדם מיוחד, שהיה לו יחס חם להתיישבות. בכלל, ממשלת המערך דאז, למרות שהיו לה ויכוחים אידאולוגים איתנו, הבינה את המשמעות של ההתיישבות. מה שאי אפשר תמיד לומר על ממשלות הליכוד שבאו אחריה.

"הממשלה התנגדה בתחילה לרעיון, לקח זמן לשכנע אותם. במסגרת המאמצים שלנו החתמנו יותר מ-70 חברי כנסת על עצומה הקוראת לממשלה לאפשר את יישוב הגרעין. ארגנו גם צעדת ענק ממבצר אנטיפטרוס (ליד ראש העין) לכיוון השומרון; הגיעו אלפים. שאלנו את גלילי: איך תסביר לכל המפגינים למה אפילו את אלקנה אתה לא מוכן ליישב? וזה היה רגע השבירה – הוא השתכנע בצדקתנו. כדי להרגיע את האנשים הצענו לו שנודיע למפגינים שהממשלה החליטה להקים את היישוב. באתי בריצה לעצרת והקראתי את ההודעה. היו מחיאות כפיים, אנשים רקדו על הבמה והיה שמחה וששון".

והיתה החלטה ממשלה כזו?

"לא. מה שמצחיק הוא שהממשלה מעולם לא החליטה על כך. אם יבוא מישהו ויחפש, הוא לא ימצא פרוטוקל כזה. אבל מרגע שזה פורסם בתקשורת, ההחלטה הפכה להיות עובדה מוגמרת".
זו היתה כנראה אחת הפעמים הבודדת בהן הכוח של התקשורת פעל לטובת אנשי הגוש.

סלומיאנסקי: "גלילי לקח על עצמו להכשיר את הקרקע תוך שבוע וחצי, וזה היה פרויקט רציני: עבדו יום ולילה עם פרוג'קטורים ענקיים וגלילי אסף אשקוביות מכל מיני קיבוצים. ככה יצא שנכנסו לאשקובית שהיה כתוב עליה שם של קיבוץ אחד ולאחרת שבאה מקיבוץ אחר. לא היה זמן לעשות אפילו יסודות, אז הניחו את הקרוונים על אדני רכבת, שאחרי הגשם הראשון שקעו. בקיצור, תוך עשרה ימים הם הקימו 15 קרוונים עם דרך שמובילה ליישוב, ואפילו עשו איזה פיתוח סביבתי מינימלי. כל אותו זמן אנחנו היינו באוהל בקרבת מקום ובעשירי לחודש נכנסנו. אחר-כך, כשהליכוד עלה לשלטון, בגין בא לבקר אותנו.

של מי האדמה הזאת?

סלומיאנסקי לא זנח את האקדמיה לגמרי, ולמד לתואר שני במשפט עברי באוניברסיטת תל אביב. גם כיום נותן שיעורים באלקנה. כשהיה ראש מועצה ותחילה לא היה רב, כיהן סלומיאנסקי במשך כעשור באופן לא רשמי גם כרב היישוב. שיעוריו היו יסודיים ומעמיקים: במשך 7 שנים הוא לימד מסכת מכות, בסך הכל 22 דף.

בתקופת אוסלו היה קמב"ץ מועצת יש"ע. מבצע הרחבת גבול הגדרות הוא אחד הדוגמאות לפעילות: בוקר אחד, לאחר תכנון מוקדם, הוזזו הגדרות של עשרות יישובים. באותה תקופה 'הוקפאו' ההתנחלויות. הגדרות הישנות נפרצו והגבול החדש נקבע. בחלק מהמקומות הגבול נשאר עד היום. "השתדלנו מאוד", אומר סלומיאנסקי, "לא לעלות על אדמות פרטיות של ערבים. כיוון ש-70 אחוזים מהאדמות ביש"ע שייכות למדינה, זה לא היה כל-כך קשה.

"הבעיה היתה דווקא עם הליכוד. כשרבין השתכנע שאתר כלשהו הוא מקום אסטרטגי חשוב, הוא מיד היה מוציא צו תפיסה על השטח, מגדרים אותו, מעלים יחידה צבאית ואחרי כמה ימים המתיישבים מחליפים אותה וזהו, נגמר הסיפור. כך הוקמו יישובים רבים ביש"ע. כשהליכוד עלה הם עבדו להיפך: אנחנו צריכים להוכיח שהאדמות שלנו, במקום שהערבים יוכיחו שהן שלהם. היות שרוב האדמות ביש"ע נמצאות במצב כזה, זה מקשה מאוד על הבנייה עד היום".

איך פותרים את זה?

"יש פרויקט שנקרא אדמות סקר. המדינה עושה סקר על האדמות ובודקת את ההיסטוריה שלהן לפי צילומי אוויר מתחילת המאה הקודמת, ומנסה להוכיח שלא היתה שם התיישבות או פעילות חקלאית ואז השטח עובר למדינה".

איזה מבצעים נוספים עשיתם באותה תקופה?

"היינו מארגנים עליות בלילות. לוקחים גרעין של כמה חבר'ה, מגיעים לשטח בלילה ומקימים מבנה. כמו חומה ומגדל. מאחר שביש"ע פועל החוק הירדני שנגזר עוד מהחוק הבריטי, ברגע שיש מבנה עם גג, אסור לגעת בו. צריך צו הריסה. אפשר לומר שזו היתה ראשיתה של שיטת המאחזים של היום.
"בנוסף ארגנו גם הפגנות ענק בכיכרות. פוליטיקאים", אומר סלומיאנסקי, "יודעים לקרוא שני דברים: מסה ועובדות בשטח. כשהממשלה רואה 400 אלף איש בכיכר היא מבינה שמאחוריהם יש עוד כמה מיליונים. גם כשהם רואים שאנחנו מתמידים בעליות לשטח, ולמרות שמפנים אותנו אנחנו חוזרים ולא מתייאשים, הם תופסים שלא נוותר.

"זו היתה תקופה של ארבע שנים של מאבק אדיר", הוא מסכם, "אבל תמיד תוך בשיקול דעת – לא רצינו להגיע למצב שהציבור ישנא אותנו. לכן מיעטנו בחסימת כבישים בנוסח 'זו ארצנו'".

אגב, אתה חושב שההרכב של מועצת יש"ע – ראשי מועצות שנבחרו בעצם לטיפול בנושאים מוניציפליים – מתאים לאתגרים שאיתם היא מתמודדת?

"לדעתי, ראשי המועצות ביש"ע לא נבחרים רק לפי היכולות שלהם לפתח את היישוב ולפנות את הזבל. הציבור מסתכל גם על הגישה הלאומית שלהם, ולכם הם ראויים לכהן שם. יש במועצה גם אישי ציבור, והם באמת צריכים לעמוד לבחירה.

המפורסמים של אלקנה

בוא נחזור שוב לראשית ימי אלקנה.

"כשבאנו לגלילי ואמרנו לו שאנחנו רוצים להקים יישוב קהילתי, הוא לא ידע איך לאכול אותנו. עד אז המדינה הכירה בשתי צורות התיישבות: עיר, דרך משרד השיכון, וקיבוץ או מושב, באמצעות הסוכנות. אנחנו רצינו יישוב עם אופי עירוני, אבל לא עיר. גלילי השתכנע, אבל אמר שעד שיקימו מסלול כזה יקח זמן. אז הלכנו על המנהל לבנייה כפרית, והוא זה שבנה את היישובים.

"באלקנה יש ויכוח בנושא איך להתפתח: לאופי עירוני או לכפרי. אני הובלתי קו של יישוב קהילתי, שיכיל אמנם כמה קהילות אך לא יהפוך לעיר ממש. ככה מרוויחים משני העולמות: גם מכירים אחד את השני וגם לא נכנסים אחד לתוך החיים של השני. זה מתבטא גם בתכנון הבתים: אנחנו אמרנו שכל אחד יבנה את בית חלומותיו, כדי שירגיש שהוא הגיע אל המנוחה והנחלה, ומצד שני תחמנו את הבנייה במגבלות של גודל, סוג חומרים, צבעים וכדומה, כך שבכל זאת יישמר הצביון הקהילתי. ההוכחה להצלחה שלנו היא התור של אלפי המשפחות שרצו להצטרף ליישוב".

איך הגיע מופז?

"בגרעין המייסד של אלקנה היו 15 משפחות, שתיים מתוכן לא דתיות. לפני העלייה החלטנו לצרף עוד שתי משפחות שראינו בהן פוטנציאל. רצינו יישוב דתי באופן ציבורי עם חינוך דתי, אך עם פתיחות גם לחילונים שמוכנים להצטרף, בתנאי שלא יהיו 'להכעיס'. בא רס"ן צעיר, שאול מופז. הוא היה אז בשנת לימודים מהצבא. היות שלא היה להם מקום, שיכנו אותם במבנה של המשטרה הבריטית. אשתו, אורית, היתה מזכירת המועצה במשך השנתיים הראשונות.

"מופז היה אחראי על הביטחון ביישוב. הוא תיפקד נהדר: איפה שהיית זז ראית אותו בשטח. אחרי כמה שנים הם נאלצו לנדוד בגלל התפקידים השונים ששאול קיבל בצבא, ובסוף הם בנו את ביתם בכוכב יאיר. אנחנו שומרים על קשר עד היום".

במזכירות היישוב היה עוד שם מפורסם: אליקים רובינשטיין. הוא היה אמור לעלות גם לאלקנה, אלא שהוא נשלף על ידי דיין והפך להיות יד ימינו.

איך אתה מתייחס לאמירה של רובינשטיין על סימונו כחובש כיפה?

"יש מגמה בעיתון 'הארץ' שהיא אנטי-דתית ואנטי-לאומית באופן מובהק. לא רק שהם לא מפרגנים, הם מנסים בכל דרך לפגוע בציבור הדתי-לאומי. הם כותבים חצאי אמיתות, ולפעמים אפילו רבעי אמיתות... כל דמות כמו אליקים היא לצנינים בעיני ה'נאורים' מעיתון הארץ, מהפרקליטות ומידיעות אחרונות.

"אני חושב שהם לא מייצגים באמת את הציבור הרחב. הם מנותקים מהעם, אבל ממשיכים לנסות להוביל את הקו שלהם. הסיפור של מזרחי ממחיש את זה: הוא הרי האזין בצורה לא חוקית ופגע בפרטיות, ערך מקודש דווקא לשמאל, אבל זה לא מפריע להם. אצלם הכל פוליטי. המטרה של הפלת ראש הממשלה מקדשת את כל האמצעים מבחינתם.

מנדטים מבית לבית

למה החלטת לעבור לפעילות ברמה הלאומית?

"זבולון המר ז"ל אמר לי כמה פעמים: בוא למישור הארצי. זה לקח לי זמן, כי תפיסת העולם שלי אומרת שצריך לבנות את הבניין מלמטה למעלה. קודם מניחים את היסודות, אחר-כך בונים את הקומות הראשונה, ומשם ממשיכים. בשנת 1996, אחרי 22 שנה, הגיע הרגע שבו החלטתי להתמודד במישור הארצי. גם שם הגישה שלי היתה לעבוד פנים אל פנים, כמו שעבדתי בבחירות למועצת אלקנה".

אתה מתכוון לחוגי בית?

"קצת חוגי בית, אבל בעיקר פגישות אחד על אחד עם האנשים. מדברים איתם בגובה העיניים. זה מצריך עבודה של קדנציה שלמה, אי אפשר להתחיל ברגע שלפני הבחירות, אבל זה עובד. החלטתי להעתיק את השיטה הזו למישור הארצי. החיילים שלנו היו בחורי ישיבות בני עקיבא שפרוסות בכל הארץ. חילקנו אותם לאזורים ועברנו בית בית.

"אני זוכר את הדירה הראשונה שאליה הגענו. זה היה באחת השכונות באשקלון. פתחה את הדלת אישה במכנסיים קצרים. רציתי כבר להסתובב וללכת, אבל היא אמרה 'תיכנס'. נכנסנו, בעלה גם הגיע והתפתחה שיחה. והנה התברר שעמוק פנימה יש לב יהודי חם. וחשוב להם אופי יהודי, מסורת, חינוך ושבת. הם הצביעו מפד"ל. הצלחנו במסגרת המבצע הזה להיכנס ל-100 אלף בתי אב! זו היתה מהפכה שבגללה קיבלנו 9 מנדטים. זבולון המר ז"ל אמר שלפחות שני מנדטים זה בגלל הפרויקט".

סלומיאנסקי, שהיה מספר עשר ברשימת המפד"ל, נכנס לכנסת כשנה מאוחר יותר, עם פטירתו של ח"כ אברהם שטרן. שנה שלמה המשיך להיות ראש מועצה וח"כ, ובסופה עזב את המועצה. בבחירות לכנסת ה-15 היה סלומיאנסקי המועמד מספר שש ברשימת המפד"ל, שזכתה רק בחמישה מנדטים. הוא המשיך להיות פעיל בסיעה, ובמקביל החל לעסוק בהקמת היישובים חריש וקציר – היישובים הצפוניים בתכנית הכוכבים של אריאל שרון.

מה החשיבות של היישובים הללו?

"חריש וקציר חוצצים בין המשולש לבין צפון השומרון. בלעדיהם השטח היה הופך ערבי לחלוטין. הם גם נותנים גב ליישובי צפון השומרון, החלשים יותר. יש תכנית מתאר ל-50 אלף בתי אב. כיום מונה כל אחד מהיישובים כ-300 משפחות, אך ההתפתחות נעצרה, בין השאר בגלל חמולת קרג'ה שהועברה מלוד-רמלה לחריש, וגם בגלל הקרבה לוואדי ערה. אבל אני אופטימי; חריש כבר התחברה לכביש חוצה שומרון, מה שהופך אותה לנגיש, וגם הגרעין התורני שם הולך ומתחזק. יש שם פוטנציאל לעיר של 50 אלף איש".

נגד עושק הזרים

מה ההבדל בין המישור המקומי והלאומי?

"מבחינה אישית קשה לי לומר מה עדיף. במישור המקומי יש לך ממלכה שהיא שלך: אתה בונה עוד שכונה, עוד בית ספר, מרגיש את חדוות היצירה – ממש רואה אותה בעיניים. במישור הארצי יש לי חדר קטן בכנסת עם שני עוזרים וזהו. כך שלכאורה הסיפוק יותר גדול במישור המקומי. מצד שני, בכנסת אתה חורץ גורלות של כל המדינה ולא רק של יישוב בודד. האידיאל היה לשלב בין הדברים. אבל החוק לא מאפשר את זה, וגם הזמן לא".

אתה חבר בוועדה לנושא העובדים הזרים. איך אתה רואה את פתרון הבעיה?

"השאיפה היא להגיע לאפס עובדים זרים, משתי סיבות: הראשונה, שכל עובד זר לוקח מקום עבודה של ישראלי. השנייה, והלא פחות חשובה, שנוצרת כאן בעיה חברתית. יש כבר 300 אלף עובדים זרים כאן, חלקם עם בני המשפחה שלהם, והם מתחילים ליצור קהילות משלהם. אני לא חושב שאנחנו צריכים כאן מגזר נוסף, יש לנו מספיק בעיות עם הערבים והגויים שעלו ארצה.

"אני חושב שמשטרת ההגירה, למרות הביקורות שהיא סופגת בתקשורת, עושה עבודה מצוינת. הם הצליחו להחזיר 70 אלף עובדים זרים".

אבל בשיטת הדלת המסתובבת, באים אחרים.

"מעטים בלבד. השמים די סגורים, ומביאים רק עובדים חיוניים לסקטורים ספציפיים, כמו סיעוד".

ומה עם הזכויות של אלה שעדיין פה?

"יש בעיה רצינית. לצערי קיים עושק של העובדים הזרים. יש קבלנים שדורשים ממי שבא מסין לשלם עשרת אלפים דולר, סכום עצום שם, שמשעבד את כל המשפחה, תמורת הזכות לבוא לכאן. כשהם מגיעים משכנים אותם בתנאים איומים ולעתים לא משלמים להם משכורת.

"אנחנו בוועדה לוחצים על משטרת ההגירה לא רק לטפל בפועל הסיני או הרומני המסכן, אלא גם במעסיקים, חלקם גורמים פליליים. זו תעשייה שמגלגלת מילארדי שקלים על חשבון העובדים. נפגשנו גם עם שגרירי המדינות הזרות שמהם מגיעים העובדים כדי להגיע לשיתוף פעולה בנושא".

ההצלחה של שינוי היא תמרור אזהרה

איך אתה רואה את השותפות של המפד"ל בממשלה?

"תוצאות הבחירות היו תמרור אזהרה: לראשונה באה מפלגה שכל מה שיש לה זה דגל אנטי-דתי וזוכה ב-15 מנדטים. זה מסר חריף מאוד, שהממסד הדתי הקדיח את תבשילו. יש ציבורים שלמים שלא בהכרח שונאים את היהדות אלא את הממסד הדתי, בגלל כל מיני רעות חולות שהתגלו בו.

"הגענו למסקנה שחייבים למצוא דרך להגיע ל-400 אלף איש שבחרו בשינוי ולהצליח להתחבר אליהם. לא שנחשוב כולנו אותו דבר, אבל שנבין שכולנו עם אחד עם מטרות משותפות, למרות חילוקי הדעות. זה מה שניסינו לעשות: לבנות גשר. הוא אמנם רעוע, אבל מה יעזור אם נתייאש?

"סך הכל, עם הח"כים של שינוי יש לנו דו שיח טוב. הבעיה היא עם השרים שלהם. כל בוקר הם קמים עם הצהרה אחרת. הרבה פעמים אין מאחורי זה כלום, אבל המילים מזעזעות את כל יסודות הגשר. ולמרות הכל אנחנו עדיין מאמינים בדרך".

איזה הישגים יש לכם בעצם בממשלה?

"הצלחנו למשל לבלום את המגמה שהיתה בתכנית הכלכלית ודווקא הובלה על ידי הליכוד, לקיצוץ של 70 אחוזים בכל הנושאים הקשורים לאופי היהודי והלאומי של המדינה. התנגדנו לכך, ולבסוף הוחלט על קיצוץ של 17-15 אחוזים, כמו בשאר המקומות. אנחנו מגינים גם על עולם התורה, לא רק על המוסדות 'שלנו', גם על אלה של החרדים".

למה אתם מגינים על הממסד הדתי שאמרת בעצמך שהוא נמאס?

"הסכמנו לייעול ושיפור שירותי הדת. לא הסכמנו להרס שלהם. אפשר לראות לפי התקצוב והמיקום של שירותי הדת שהם מתכוונים לפגוע בהם ולא לייעל. על זה אנחנו נלחמים, ונכון לעכשיו נצביע נגד התקציב, החלטה שמשמעותה פירוק הקואליציה".

הקו האדום של המפד"ל

למה שלא תשתפו פעולה עם אנשי האיחוד הלאומי?

"אנחנו עובדים יחד היכן שדעותינו זהות. לא בכל נושא המפד"ל והאיחוד הלאומי רואות עין בעין. העולים מברית המועצות, ישראל ביתנו, הם חלק דומיננטי מהאיחוד, והם נמצאים בצד השני של המתרס בענייני דת ומדינה. הם לא יילחמו למשל בכל חנויות החזיר או בנושא השבת. אבל בנושאים הלאומיים אין לנו בעיה, ואנחנו משתפים פעולה".

כיצד אתם נאבקים ברמיזות האחרונות של ראש הממשלה על פינוי יישובים?

"אנחנו נותנים לשרון להבין שאם הוא יפעל להורדת מאחזים לא תהיה לו ממשלה. אם כי קשה כרגע לדעת למה באמת הוא מתכוון, אם הוא רציני או שזה רק ספין תקשורתי. אין טעם לאיים בכל בוקר, זה לא רציני. אני מאמין שלשרון ברור שאם הוא יממש את תכניות הפינוי, הוא ימצא את האיחוד הלאומי ואותנו בחוץ".

למה שלא תצאו כבר עכשיו?

"ואז מה יקרה? העבודה תיכנס ויהיה עוד יותר גרוע".

מה הקו האדום שלכם?

"הסיעה עוד לא התכנסה כדי לקבוע זאת באופן פורמלי. הקו האישי שלי הוא פינוי יישובים".

ומה עם מאחזים?

"אני לא רוצה להתמקח. עובדה שכבר פינו כמה מאחזים, ולא עזבנו את הממשלה, וגם לא האיחוד. תאר לך שלמישהו נכנס ג'וק לראש והוא תופס איזו גבעה ומקים עליה מאחז. אם מחר יפנו אותו, אני אצטרך לעזוב את הממשלה בגלל זה? זה לא הגיוני.

"מה שאנחנו כן עושים הוא לדרוש מכוחות הביטחון לעבוד לפי כל הנהלים שהם משתמשים בהם בזמן פינוי ערבים: שיוכיחו שניתנה התראה מראש ושהמאחז אכן לא חוקי. פתאום התברר שהם לא מצליחים: הלכנו לבג"ץ על כמה מאחזים וזכינו. הצלחנו לנצח את השמאל בשיטות שלהם".

איך אתם מתכוונים להיאבק ביזמת ז'נבה?

"אני נדהם כל פעם מחדש מהחוצפה של השמאל הקיצוני – שיהודי יציע מיוזמתו לוותר על הכל? שיהיה מוכן לקבל מימון זר? נראה שאין להם בכלל קווים אדומים. כמו בפרשת מזרחי, ברגע שנוח להם, פתאום הדמוקרטיה וכללי המשחק נעלמים".

האם עלינו לצאת בתכנית משלנו?

"לא, אני לא חושב שיש טעם לפרסם יוזמה שכרגע אין לה שום סיכוי בצד השני. הרי ההנהגה הפלשתינית לא תסכים לשום תכנית של מועצת יש"ע, וכל עוד הם לא ישתנו זה לא יילך. צריך להמשיך להתיישב ולקבוע עובדות בשטח. לאורך כל השנים, מה שקבע את גבולות הארץ לא היו הסכמים אלא היישובים".

מהו התפקיד הבא שלך, שר?

"מה שהציבור יבחר. אם יחליטו שאני צריך להיות ח"כ, אקבל זאת, ירצו שאפרוש לחלוטין, גם טוב. שר? בסדר גמור. העיקר להישאר נאמן לעצמי ולהיות כמה שפחות פוליטיקאי וכמה שיותר ניסן".



תעודת זהות

הוריו של ניסן סלומיאנסקי הגיעו ארצה בתחילת המאה הקודמת מליטא. אביו למד ב'מרכז הרב', והרב צבי יהודה ירד במיוחד לרמת גן כדי להיות הסנדק שלו. הוא נשוי לארלט, במקור מצרפת, עורכת דין ומרצה. לזוג סלומיאנסקי חמישה ילדים: בן ובת בגילאי העשרה ושלושה ילדים נשואים, כולם מחכים למגרשים באלקנה, ובינתיים הם גרים ביישוב בניה שבחבל יבנה, בירושלים וברמת גן.

סלומיאנסקי עובד קשה. הוא חבר במספר ועדות בכנסת: הכספים, חוקה חוק ומשפט, הפנים ואיכות הסביבה, וכן בוועדות פרלמנטריות מיוחדות בנושא בעיית העובדים הזרים, המאבק בסמים ובאלימות בספורט. כדי להספיק הכל הוא הולך לישון כל לילה אחרי השעה שתיים, וקם בשש וחצי.

אתה עוסק בספורט?

"בנעורי אהבתי לשחק כדורגל, פינג פונג ושחמט. היום נשארה רק הריצה. שעה ורבע כל יום על ההליכון או בשבילי אלקנה".

איזה מוסיקה אתה אוהב?

"אני שומע מוסיקה חסידית ומוסיקה עברית, בעיקר בנסיעות. אם כי לצערי אין לי עודף זמן".

ספרים?

"אוהב לקרוא. בספרייה שלי תמצא ספרי קודש לצד ספרי פיזיקה ומשפטים. אני אוהב גם מדע בדיוני, אבל לא את מה שיוצא היום, אלא ספרים עם מחשבה, כמו של אסימוב. אנחנו הרי בנויים משלושה ממדים וממד הזמן: אבל איך זה חמישה ממדים או יותר? אנחנו גם לא מבינים איך אפשר לעצור את הזמן או להסתכל קדימה, אבל זה קיים. כך בעצם הנביא יכול לראות את מה שיהיה. המדע הבדיוני מעורר את המחשבה בנושאים האלה".

יש לך תחביבים?

"בזמנו עסקתי בצילום. יש לי מעבדה לפיתוח בבית, וגם אספתי בולים. אבל הילדים לא ממשיכים בזה והאלבומים שוכבים מיותמים".

חו"ל?

"כמעט שלא. אין לי אפילו ייצר הרע בעניין הזה".

לאן אתה נוסע בחופש?

"אין לי זמן לזה. בשנה אחרונה לא לקחתי אפילו יום אחד".

מסעדות?

"רק במסגרת פגישות עבודה. בכנסת אני לא אוכל כלום. אפילו לא במזנון, אין לי כוח לרכילות שם. לא רוצה להיות חלק מזה".