חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 72ראשיהפצה

המדינה זה אני - בגליון השבוע

אביהו מדינה, מגדולי היוצרים "המזרחיים", יוצא בקרוב לאלבום חדש, שבו הקליט שיר לזכרו של רחבעם זאבי הי"ד. הלוחם הגדול של הזמר המזרחי- שהוא רואה כחלק מהזמר הישראלי, טוען שאנחנו עדיין תחת שלטון שמאל בולשביקי, מתגעגע לערוץ 7 ומיצר על כך שהשירים ה"מזרחיים" עם המילים היפות לא מושמעים ברדיו הממלכתי.
18/12/03, 00:00
שמעון כהן

לאחר כמעט ארבע שנים שבהם עשה רק לאחרים, עושה בימים אלה אביהו מדינה לביתו. לאחר שכתב, הלחין, עיבד והפיק לאמנים אחרים, בעוד כארבעה חודשים יצא לאור תקליט חדש של אביהו מדינה.

התקליט ברובו יהיה בנוי משיריו של מדינה עצמו, אולם שיר אחד, שגם בו הוא הלחין ונוטל חלק בשירה, ימשוך מן הסתם תשומת לב מיוחדת, ולאו דווקא בגלל הלחן והביצוע (הנפלאים לכשעצמם). את השיר כתבה יעל זאבי כשיר געגועים לבעלה המנוח, רחבעם זאבי הי"ד.

יעל כתבה את השיר וביקשה למצוא מישהו שילחין ויעבד אותו. היא פנתה לידיד ותיק, שוני גבריאלי, אביה של חברת הכנסת ענבל גבריאלי, והוא מצא באביהו מדינה כתובת לבקשתה. אביהו קיבל את השיר, שיפץ אותו מעט, הלחין אותו וזימן אל אולפן ההקלטות את ידידו שימי תבורי לביצוע משותף של השיר. אל השניים חבר גם שלומי שבת, בעקבות בקשתו האישית של שוני גבריאלי.

"גנדי היה אדם גדול"

לא היתה לך התלבטות?

"לא. בכלל לא!"

לא הרתיעה אותך הדמות והסמל של כל מה שייצג רחבעם זאבי בשדה הפוליטי?

"מה פתאום? הבן אדם היה אכבר בן אדם. באופן אישי, הערכתי אותו מאוד כבר בחייו. מדובר באיש שהיה קודם כל איש של אמת, איש של ארץ ישראל, איש של שורשים יהודיים. יהודי גאה וזקוף. במשך שנים היינו נפגשים מדי פעם, כשהוא היה עוד מנהל מוזיאון ארץ ישראל, מדברים, מחליפים דעות.
מדובר באדם משכמו ומעלה".

לא חששת מהתווית שתידבק בך עם פרסום השיר, שאביהו מדינה הממלכתי יזוהה פתאום עם שיר של מנהיג הימין הקיצוני?

"רחבעם זאבי היה שר בממשלה שנרצח תוך כדי מילוי תפקידו, ולכן הוא ממלכתי. דעותיו הם עניין אחר. עצם העובדה שהאיש נרצח בעת מילוי תפקידו מחייב את כולנו לתת לו את הכבוד המגיע לו".

שימי ושלומי לא חששו?

"מן הסתם, אם אני שר גם הם יכולים לשיר", אביהו עונה בביטול מחויך. "גם להם היתה הערכה אישית אליו. גם הם היו פוגשים אותו באירועים, היו לנו ולגנדי ז"ל חברים משותפים".

למה בחרת דווקא בשימי תבורי?

"קודם כל, כי אני מאוד מעריך את שימי כזמר. דבר שני, הפזמון בשיר הזה דורש עוצמה קולית. הבתים הם די רכים, אבל כשמדובר על 'איש כסלע' גם הקול צריך להיות כסלע, ומי יותר טוב משימי תבורי למשימה הזו. שלומי התבקש על ידי שוני גבריאלי לבוא ולשיר. זה מאוד שימח אותי, כי זמר נוסף נותן חתך רחב יותר לשיר ולביצוע".

מדובר בעצם שיר געגוע של רעיה לבעל שנרצח, ובאותה שעה מדובר גם באדם שמסמל המון, גם מהזווית הצבאית וגם מהזווית הפוליטית לאומית. מה ניצב מול העיניים שלך כמלחין בשעה שאתה עובד על שיר כזה, הממד האישי או הכללי?

"מה שעומד מול העיניים זו האמת. הטקסט הזה הוא סיפור חיים. יש בו סיפור אהבה, יש בו גם מיליטנטיות, 'איש כסלע'... יש בזה גם את התפקיד הצבאי, פטריוטיות ותרומה למדינה, היסטוריה ותקווה לעתיד טוב, בזכות אנשים כמוהו שעושים את העבודה הקשה. עצם זה שיש לנו אנשים כאלה במדינה נותן לנו תקווה לעתיד טוב יותר".

איך אתה צופה את התגובות כשהשיר יצא, קודם לתחנות הרדיו ומאוחר יותר כחלק מהתקליט החדש? ישמיעו אותו, או שנמצא אותו מוחבא ומוצא להשמעה רק ביום השנה לרצח?

"אני לא יכול להעריך. אבל מן הסתם יהיו פה ושם השמעות. מכיוון שלא מוזכר שמו במפורש, כל אחד יוכל לדמיין את הדמות בשיר למי שהוא רוצה".

איך שיר נולד

אפשר להסביר לאדם כמוני איך נולד לחן?

"לא. זה לא שאני הולך בדרך ופתאום נולד לי בראש לחן. זו עבודה קשה ומעייפת. צריך להיכנס למוזה שלא קיימת מעצמה. אחרי שעתיים של טראנס מחשבתי, שמצריך המון אנרגיה, אתה מרגיש מותש, אתה רוצה רק לישון".

אתה מעדיף שיהיו לך קודם מילים ועליהם להלביש לחן, או להיפך?

"קודם כל לחן", הוא מפתיע אותי. "מילים זה לגו. אפשר לבנות אותם איך שרוצים".

הלחנים שלך למילים מהמקורות זכו להפוך לעמודי תווך מוזיקאליים שלא דוהים עם השנים, 'אל תשליכני', 'שבחי ירושלים', 'ברכנו'. יש הסבר לתופעה?

"העבודה על פסוקים היא יותר קלה, כי יש כבר את המוזיקה בתוך המילים. כשאתה קורא פסוק כמו 'אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני', אתה קורא את זה שוב ושוב במשך שנים, מאז שאתה ילד. הפסוק כבר מוכר לך. כבר חפרת בו, כבר למדת אותו, תהית בו, חשבת בו, כבר חיפשת בו את המובנים שלו והוא כבר מהווה בשבילך מוטו. אתה יודע בדיוק מהן ההרגשות שנובעות מאותו פסוק. רגשות שנוצרו בך במהלך שנות ההיכרות שלך עם הפסוק, ועכשיו כל מה שנשאר הוא רק להקליט את ההרגשות האלה".

מכאן אני מבקש לעבור לתחום שבו ממעט אביהו מדינה להתבטא, אבל נושא השיר שלשמו נתכנסנו מחייב גם שיח מסוים בנושא ההוא, הפוליטי.
איך יכול להיות שכאשר האמנות מתערבת בפוליטיקה זה קורה רק מצד שמאל?

"כי הפוליטיקה הישראלית מראשית היווסדה היתה שמאל. היא העתק של הסיסטם הבולשביקי. אנחנו אמנם נקראים דמוקרטיה, אבל כל המערכות שלנו הן מערכות בולשביקיות. בבולשביזם יש ריכוז שלטוני: השלטון נכנס לך לכל תחומי החיים, ובין היתר הוא שולט גם על תקציב האמנות. אמנים מגלים פתאום שכדי לשרוד הם חייבים להוכיח שהם עם השלטון. מתוך זה כולם מזדהים עם השמאל, כי השלטון היה שמאל. זו חובה כדי להמשיך ולהתקיים, מי שהיה עם השמאל היה מתוקצב, ומי שהיה שייך לימין יכול היה למות מרעב. לכן היום אין אמנות ימנית בתקשורת".

אמנות ימנית היא דבר לא קיים, או שהיא פשוט לא מושמעת ולא זוכה לבמה?

"אם זה קיים אני לא יודע מזה. זה מושתק אז אני לא יודע על זה. מרגיז אותי שאנשים לוקחים לעצמם אוטוריטה, ולפי מה שהם אוהבים הם קובעים מה בחוץ ומה בפנים, 'את זה נכניס, כי את זה אני אוהב, וכל השאר זה גלותי, זה מזרחי, זה ימני פנאטי'. לכולם יש זכות להביע את עצמם. יהודים אנחנו, אחים אנחנו. איזה מן דבר זה לסגור את הדלת בפני חלק מהאוכלוסייה?

ללמוד אהבת הארץ עם המורי

שנתיים אחרי פטירת אמו, כשהוא רק בן 14, החליט אביהו לחולל מהפך משמעותי בחייו, והוא עבר לקיבוץ כיסופים. אם למישהו נדמה שהמעבר של הילד השחום, בן למשפחה דתית, למעמד 'ילד חוץ' בקיבוץ יגרום לו למשברים, טעות בידיו. אביהו הצעיר דווקא די נהנה שם.

"מאוד נהניתי בקיבוץ", הוא מספר. "למדתי שם הרבה על האנשים שמעבר למתרס. אם עד לאותם ימים הכרתי רק את הזרמים הממלכתי, הממלכתי דתי והדתי, בכיסופים למדתי מה זה התנועה הקיבוצית, מיהם אנשי השמאל הישראלי, חניכי המניפסט הקומוניסטי. היה טוב להכיר את זה".

וחוץ מהעשרת ההיכרות שלו עם עולמות אידיאולוגיים חדשים, גם חוויות אישיות שליליות לא נחרטו בנפשו של הנער הצעיר מאותה תקופה. "אני אדם מלא ביטחון. אי אפשר לגרום לי שלא להרגיש טוב. אני תמיד מרגיש טוב, וגם כילד הייתי כך".

התקופה הזו השפיעה גם על האמנות שלך?

"ודאי, עובדה שהשיר הראשון שכתבתי היה בקצב של מרש: 'אל תירא ישראל אל תירא, כי גור אריה הלא אתה', זה מרש. את זה כמובן לא שמעתי אצל אבא. אצל אבא היה 'ובא שבת הוא יזמר...'" הוא מפזם לי ברכות מסתלסלת, "זה השיר השני שכתבתי. כך זה משולב בעשייה שלי, זה טבוע אצלי. יצאתי מרווח מזה, אני אדם יותר עשיר מוזיקאלית".

למדת עם מורי?

"לא למדתי אצל מורי, אבל אבא שלי בעצמו היה מורי, והוא היה מנצל את השבתות כדי ללמד אותנו".

אז השאלה הבאה בעצם נוגעת לך עוד יותר. איך נראים לך הדברים של שייקה לוי? איך זוכה פרס ישראל יכול להתבטא בצורה כזו ואף אחד לא מתקומם, אף אחד לא זועק והוא יכול לומר שהוא היה רוצה לשבור למורי את העצמות, שהוא שונא את המראה של התימנים עם הפיאות המסולסלות. אתה יכול להבין איך כל זה מתקבל בשתיקה?

"אם הוא היה איש חשוב יותר, הוא היה מקומם עליו יותר אנשים. ברגע שחשיבותו של האיש היא שולית, אז אנשים מוותרים גם על תגובה. לא שאני חושב שהוא איש לא חשוב", הוא מנסה לתקן, "הוא פשוט לא מבין מספיק. לגבי האמירה שלו על המורי, הוא פשוט סובל מחוסר ידיעה. הוא פשוט לא יודע מה זה מורי, אז הוא מתבטא כך. אולי בגלל המורי העברית שלי טובה. אולי בגלל המורי השירים שלי יפים. אולי בגלל המורי יש לי יסודות טובים.

"אולי מערכת החינוך של היום נכשלה כשלון חרוץ עם השיטות החדשות שלה שהיא מנסה להעתיק מהעולם הגדול. היא לא מבינה שאנחנו מדינה מאוד ייחודית, שלא יכולה להרשות לעצמה מה שאמריקה מרשה לעצמה. אולי המערכת הזו לא היתה נכשלת אם היתה מנסה ללמוד ולקבל מהמורי. הלוואי שכל ילדי ישראל היו עוברים היום בהגיעם לגיל של המורי אצל המורי, אז היו פחות ישראלים יורדים לחו"ל, לאנשים היה קשר חזק יותר לארץ הזו ולא היו עוזבים אותה בקלות".

יכול להיות שחוסר התגובה לאמירה שלו נובעת מהעובדה שיתכן והדברים שלו מתאימים לתפיסתם של אמנים ועיתונאים ושאר קובעי טעם?

"לא... כיוון ששייקה לוי לא מחזיק באיזו עמדה משמעותית וקובעת בחינוך הילדים שלנו, אנשים לא מתייחסים. הם אומרים: 'הגשש החיוור, נו, הם מצחיקנים, אז הנה הם מצחיקים אותנו עוד פעם'".

עדיין לא מיוצגים מספיק

בראיון טלוויזיוני אמרת פעם שבזבזת זמן מבחינת היצירה שלך, שיכולת לכתוב פי שלושה או ארבעה אם לא היית מוסר את עצמך למאבק למען ההכרה הציבורית במוזיקה המזרחית.

אביהו מקפיד בראש ובראשונה לכפור במושג 'מוזיקה מזרחית' ביחס למוזיקה שהוא עושה. "במדינת ישראל אין אף יוצר אחד שהוא יותר ישראלי ממני", הוא קובע בנחרצות מתריסה, אולי זכר לימי המאבקים הגדולים של שנות השבעים והשמונים נגד תחנות הרדיו הממסדיות. "אני ישראלי. ישראלי חייב להיות מישהו שמאפיין את ישראל ככלל. לכן אי אפשר לקרוא ישראלי למישהו שיש בו רק מערביות או רק מזרחיות. כשכל הסגנונות משולבים יחד, זה נקרא ישראלי".

וזה בעצם אביהו מדינה.

"כן. באותה תקופה נלחמתי נגד שלילת חופש הביטוי והיצירה של חלק מהעם הזה, כיוון שהם לא היו בדיוק תואמים את טעמם של האנשים השולטים בתקשורת. זה אותו בולשביזם שדיברנו עליו קודם".

והיום? המאבק הזה עדיין נצרך? ההשתקה עדיין קיימת?

"ודאי שיש השתקה, אבל עשינו דרך ארוכה מאז הימים ההם. שים לב, אני לא מדבר על העם עצמו, שאוהב ומקבל החום את המוזיקה הזו. אני מדבר על ההנהגה הבולשביקית שיושבת גם בתקשורת. על אלה שרוצים להחליט בשבילך מה תשמע, מה תשמיע, מה תלחין, מה תכתוב וגם מה תדבר".

בימים האחרונים חילקה ועדה בהשתתפותו של אביהו מדינה את פרסי אקו"ם ליוצרים. בין הזוכים ניתן למצוא את האמנים יעקב גלעד ומוני אמריליו, הזמר שלום חנוך, הפרוייקט של עידן רייכל, אסף אמדורסקי, שמעון בוסקילה, להקת הדג נחש וניר לב.

עכשיו אתה מהמשפיעים ומהמחליטים. לא ראינו שינוי משמעותי באופי האמנים הזוכים, לכיוון הים-תיכוני.

"אל תשכח שבוועדה אני בסך הכול אחד מחמישה, ולמרות זאת רציתי את מוני אמריליו וקיבלתי, רציתי את שמעון בוסקילה וקיבלתי. הרכב הוועדה מציב אותי במיעוט. בתפיסת עולם דומה לשלי היה עוזי חיטמן, אבל גם שנינו יחד זה עדיין מיעוט בוועדה. כשמקימים ועדה בצורה כזו, ברור מראש איזה צבע יבלוט".

ובכל זאת, אתה הרי מכיר את הביקורת על המוזיקה המזרחית. כל נער שעולה לאיזו במה במועדון ושר על לבבות ושושנים מוסיף איזה מהוואל ורבע ומרגיש שהוא עושה מוזיקה.

"מאיפה אתה מכיר את המלל הקלוקל הזה שאתה מדבר עליו?"

מאיפה?

"מהתקשורת. התקשורת לא צריכה לעודד דברים כאלה, אבל היא מעדיפה בזמר המזרחי להבליט את השטויות. אני מאשים את עורכי המוזיקה שלא מספיק מבררים, לא ממש יודעים ומבינים. יש חומרים נהדרים, אבל מי שלא אוהב את החומר הזה יבליט את השטויות בכוונה, כדי להראות כמה מגוחכים אנחנו נראים. אם כי חשוב לציין שלא כל דבר צריך להיות אבן גבירול או ר' יהודה הלוי... יש דברים שהם בידור, ובבידור יש הרבה... 'סתלבט. מה זו בדיחה או ליצנות? אותו דבר גם במוזיקה.

הורסים אותנו בכספי המסים שלנו

סגירתו של ערוץ 7 גורמת לאביהו מדינה תחושות רעות, אישיות וכלליות. "לי באופן אישי ערוץ 7 תרם, כי השירה שלי שורשית, ולכן היא תאמה את הערוץ שהוא ערוץ שורשי. ערוץ 7 תרם לחשיפה שלי בקרב ציבור המאזינים שלו. אולי גם מאזיני הערוץ מהשמאל מזהים אותי כאיש ימין, כי אני מושמע שם, אבל אני לא איש ימין, אני פטריוט ישראלי שמוכן לקבל כל רעיון שיתרום למדינה.

"מאוד אהבתי את התכנים המוזיקליים של ערוץ 7. אני חושב שהפלג הזה של מוזיקה שורשית, מוזיקת נשמה, שערוץ 7 משדר והערוצים הממלכתיים נמנעים ממנו, זה פשוט עוול לזמר היהודי. מאזיני ערוץ 7 והאנשים של הערוץ צריכים לגדל איזה אביהו מדינה שינהל לכם את המלחמות.
"אתם הרי ממנים בכסף שלכם את התקשורת הציבורית, זו שבאותו כסף פשוט מחסלת אתכם. אתם נראים לי אדישים. מסתגרים בגטו הצר שלכם ולא אכפת לכם מהממלכתי והציבורי. מהרגע שבית המשפט הוריד את ערוץ 7, אותו בית משפט עצמו היה צריך להכניס את התכנים של ערוץ 7 אל תוך התקשורת הממלכתית. יש כאן חוק שמכריח לשקף את היצירה הישראלית על כל גווניה".

יגידו לך שיש איזו תכנית מסורת במוצאי שבת.

"לא, לא... אנחנו לא איזו שמורת טבע, אנחנו ישראלים כמו כולם, משלמים מסים כמו כולם. לכן הייתי מצפה לעמידה על הזכויות. צריך להבין: זכויות לא מקבלים. זכויות לוקחים, דורשים, תובעים.
"המנהיגים של הציבור הממלכתי דתי דואגים כל הזמן לפוליטיקה שברשויות הממלכתיות. שם בודקים מה אמרו ומה לא אמרו, את מי ראיינו ואת מי לא ראיינו. תרבות לא כל-כך מעניינת אותם, וזה חמור ביותר".

אמנים? לא בפוליטיקה

בזמן האחרון אנחנו שומעים על כל מיני אמנים שנכנסים לפוליטיקה, אורנה בנאי, זאב רווח, ספי ריבלין, וילוז'ני ואחרים. יש סיכוי שנמצא גם אותך שם?

"לא", הוא נשמע נחרץ ביותר. "מבחוץ אני משפיע יותר".

אחת לכמה שנים מועלה ההצעה למנות לנשיא המדינה אמן או איש רוח ולא פוליטיקאי. יש מקום לדעה הזו, או שהאמנות הישראלית הפכה לוחמנית כמעט כמו הפוליטיקה?

"נשיא המדינה צריך להיות אדם בעל תובנה מדינית, ואומנים ואנשי רוח, עם כל הכבוד להם, הם בני אדם רגילים עם כישורים מסוימים. אני לא בטוח שכשיעבירו אמן או איש רוח לתפקיד שכזה הוא ינהג טוב יותר מפוליטיקאי".

ואם יציעו לך את התפקיד?

"לא!" הוא מושך תשובה קצרה לאורך שניות ארוכות, מזועזע מעצם הרעיון. "בחיים לא ארתום את עצמי לשום עגלה. יש לי את עגלת חיי, ואני אוהב אותה כי אני יכול ללכת לכל כיוון שארצה, בכל עת ועם מי שארצה. לא ארתום את עצמי לשום עגלה שבה יכתיבו לי מה אני צריך לעשות. אני לא איש מסגרת".

ברקע לשאלה האחרונה אני כבר שומע אותו מזמזם נעימה בשקט. מי יודע, אולי אפילו חדשה, אולי ממש ברגע הזה נולד שיר חדש ואנוכי לא ידעתי.


מגרש ביתי

ספר מומלץ

לא קורא רומנים וסיפורים. אם כבר אז אנציקלופדיות, או כל דבר שייתן לי משהו.

מקום בילוי

לא בליין

מוסיקה

מלודית

ספורט

שחייה, ומתעניין בכדורגל וכדורסל

עיתון

לא קורא

פחד

בריאות לקויה

תכונה טובה

הישירות שלי

חולשה

שעות השינה שלי

אתה מצטער

על הרבה דברים, אבל זה לא יעזור לי

דמות פוליטית

שמעון פרס

דמות היסטורית

דוד המלך. אני מעריץ גדול שלו

רגע תנ"כי

החיזור של יעקב אחרי רחל

חלום ילדות

להיות ימאי

סופר

יהושע בר יוסף

מאכל

המטבח התימני

תכונה מרגיזה באנשים

איטיות וטיפשות

בעל חיים

כלב

למי תאמר תודה

לקדוש ברוך הוא

למי תאמר סליחה

לאלוקים

אוהב בארץ

את הבלגאן

ישראלי בעיניך

חברמניות


השיר של יעל זאבי

בסערת הארץ, בטרם קרב נדם,
נשאתי את עיני והנה הוא שם,
חייך אלי לרגע בדרך אל הקרב.
ובלי לדעת מדוע, יצא לבי אליו.
אמר הוא לי: ילדונת, יש משהו חשוב,
חכי לי וחיכיתי, ידעתי כי ישוב.

פזמון: היה לי איש כסלע אוהב וגם איתן
בצלו פרחתי כפרח בר קטן.
כעת לבד בבית קודר לי ועצוב,
חיכיתי, אך הפעם הלך הוא לבלי שוב.

שנים הלכנו יחד באותו משעול,
ולא הסיר לרגע מעל כתפו העול.
בצו לבו בנה לו את מפעל חייו,
ובכל יום מחדש יצא לבי אליו.
לא פעם שב לומר לי יש משהו חשוב,
חכי לי וחיכיתי, ידעתי כי ישוב.

כעת הוא כבר איננו, לבד נותרתי כאן.
העולם לפתע נראה לי מרוקן,
באזני עדיין קולות האהבה
והוא לוחש: ילדונת, חכי לי אני בא.
לפעמים עם לילה לדקה אחת חולפת,
חשה את ידו המלטפת.