בשבע 74: עשב שוטה מטפס על הגדר

ללא ענישה מחמירה, ההסתערות על הגדר תהפוך לשיטה והגדר תהפוך לגרוטאה ● זהירות, עדנה ארבל בתפקיד היועץ המשפטי ● מה צריך לעשות מתנחל כדי לפרסם מאמר על עמוד שלם במוסף השבת של מעריב

עמנואל שילה , ז' בטבת תשס"ד

האנרכיסטים אנשי השמאל הקיצוני אשר פרצו את גדר ההפרדה ביום שישי שעבר בין אלקנה למסחה הם אומנם תמהונים וסהרורים, אבל לא משום כך אפשר להקל ראש בחומרת מעשיהם. גם פציעתו של העבריין הפוליטי גיל נעמתי, אסור שתטשטש את הסכנה הטמונה במעשים שלו ושל חבריו.

כמה מוזר היה לשמוע את כל הפוליטיקאים מהשמאל, חסידי הגדר, ממהרים לדרוש מיצוי הדין עם חיילי היחידה המובחרת של גולני שירו על פורצי הגדר, במקום לצאת חוצץ נגד העשבים השוטים הגדלים בערוגה שלהם. האם אין הם מבינים מה שמבין כל ילד, שללא הרתעה חמורה ביותר כלפי כל מי שיעז להזיק לגדר, היצירה המופלאה הזאת שהם מאמינים בה כל כך לא תחזיק מעמד אפילו יומיים? מה לדעתם אמור למנוע מהפלשתינים ומסייעניהם השמאלנים לחבל בגדר אחת ליומיים ולהפוך אותה לגרוטאה? שמא אותם אמצעים מצחיקים לפיזור הפגנות, שהוכחו כבלתי מרתיעים בעליל לכל אורך שנות האינתיפאדה, הם שיעצרו את הפורעים? איך אפשר מצד אחד לטעון שהגדר היא נכס בטחוני ראשון במעלה המציל עשרות ומאות בני אדם, ומצד שני להתייחס אל מי שמנסה לחבל בה כמו אל מפגין תמים ולא כאל אויב מסוכן?

שיהיה ברור: לפלשתינים יש מספיק אנשים זמן ומוטיבציה כדי לארגן יופי של אינתיפאדת גדר. בהנחיית הרשות הפלשתינית, ובניצוחם של כמה ארגוני שמאל לזכויות האויב משלנו, יתקהלו מאות פלאחים ואלפי שבאבניקים בעשרות נקודות לאורך הגדר. הם יביאו כלי תקשורת מהארץ ומהעולם, יפגינו, יצעקו, ישאו שלטים, ואז יצעדו אל עבר הגדר ויתחילו לחבל בה, וכל המיליארדים שמדינת ישראל השקיעה בתקווה להגן על עריה מפני פצצות מהלכות ירדו לטמיון. ואם למישהו היה ספק, באה ההתקפה ביום רביעי על בוני הגדר באיזור רמאללה והוכיחה שלא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בשיטה.

אין שום אפשרות להחזיק מספיק כוחות כדי לעצור את ההתנפלות על הגדר באמצעים לפיזור הפגנות. יש רק דרך אחת לעצור את זה: ירי מרתיע באש חיה, על מנת לפגוע. וזה גם מה שאומרות הפקודות, מישהו חשב שזה יהיה אחרת?


תקדים עזה

יעילותה של הגדר המקיפה את חבל עזה כיכבה בראש מסע התעמולה למען הקמת גדר דומה ביהודה ושומרון. הגדר הזאת שומרת בין השאר על קיבוצו של גיל נעמתי, ועל יישובי המועצה האזורית אשכול, זו שאורי נעמתי אביו של גיל עומד בראשה. אבל הגדר של עזה החזיקה מעמד עד היום רק בזכות הוראות ביטחון מחמירות וחד-משמעיות, הוראות המצוות לירות על מנת לפגוע לא רק במי שמנסה לחבל בגדר, אלא אף במי שמעז להתקרב לטווח של עשרות מטרים ממנה. העזתים יודעים זאת, ולא מנסים.

אז יכול להיות שכאשר מדובר באזרחי ישראל יש לנהוג במידת הרחמים, ולהימנע מירי לא רק כשהם מתקרבים אל הגדר אלא אפילו כשהם מנסים לחבל בה. אבל אין שום סיבה שהיחס אל סייעני האויב הללו יהיה חמור פחות מהיחס אל ישראלים החשודים בטרור נגד פלשתינים. הם צריכים להיעצר מייד ולימים רבים, להיחקר במרתפיה האפלים של המחלקה היהודית השב"כ, לעמוד לדין, ולספוג עונשי מאסר כבדים ומרתיעים. גם גיל נעמתי עצמו צריך קודם כל לעמוד לדין ולהיות מורשע בדין. רק בשלב הטיעונים לעונש ניתן יהיה לטעון שדי בפציעתו ואין צורך בענישה נוספת.

ולגבי החיילים היורים, כל עוד לא יתברר שירו ביהודים בכוונה, הם ראויים למלוא הגיבוי. הרמטכ"ל משה יעלון עשה מעשה פסול, מתחנף וחסר אחריות כאשר הלך לבקר את העבריין הפצוע בבית החולים, ובמקביל שיסה בחייליו הנאמנים את החוקרים. הרי אילו הם היו מאפשרים את פריצת הגדר, מה היה מונע ממחבלים לעבור בחסות המפגינים ולבצע פיגועים?

ולא, אין שום דבר בלתי חוקי בעליל בפקודה לירות על פורצי הגדר. גם אם יש מקום לטענה שנכון היה להפעיל שיקול דעת ולהימנע מהירי למרות הפקודות, שום דגל שחור אינו מתנוסס מעל פקודת ירי שנועדה להגן על מה שבעיני ראשי מערכת הביטחון הוא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל. ההשוואה לטבח כפר קאסם, שם נהרגו אזרחים תמימים שלא בקשו להזיק לאף אחד, היא פשוט איוולת.


בידיים של עדנה

אחד הדברים הטובים שניתן לומר לזכותו של אליקים רובינשטיין הוא שלעומת עדנה ארבל, שותפתו לעבודה בשבע השנים האחרונות, הוא ממש מלאך שרת, לוחם למען הצדק ללא חת וללא פניות.
עכשיו רובינשטיין ממהר לפרוש בטרם נבחר מחליפו, ומותיר אותנו עם ארבל כממלאת מקומו.

כשארבל מילאה את מקום היועץ בפעם הקודמת, בין התפטרות רוני בר-און לבין כניסתו של רובינשטיין לתפקיד, היא לא היססה להשתמש בסמכויות הזמניות שלה כדי לקבל החלטות מכריעות, כמו להעמיד את מרגלית הר-שפי לדין באישום הפרובלמטי של "אי מניעת פשע". מי יודע כמה צרות היא תספיק לעשות הפעם בזמן הקצר שההכרעות יהיו בידיה.

ד"ש מהנגב

מייד עם היוודע גזר הדין של אנשי ערוץ 7 מיהר משה נגבי, האיש והחוק, לקבוע כי הפרקליטות חייבת, אבל חייבת, לערער על קולת העונש. נגבי טען על סמך "תקדימי העבר" שהענישה הקלה-מדי-לטעמו פוגעת בשוויון בפני החוק, אבל לא טרח להציג שום תקדים ספציפי שבו נגזר עונש חמור יותר בהרשעה ראשונה של מפעילי תחנה לא מוסדרת, כאשר המפעילים הם בעלי זכויות אישיות אשר פעלו שלא למטרות כלכליות. ואם ציפינו לשמוע איזה בדל של גילוי נאות על ניגוד האינטרסים שבו נגועה פרשנותו המלומדת, אשר ניתנה בעניינה של תחנה מתחרה שהיא גם יריב אידיאולוגי מר, ושהוא אישית מבוקר בה לעיתים לא נדירות - אז הצחקנו את משה נגבי.

מתנחל במוסף

באחד הגיליונות הראשונים של 'בשבע' כתבתי בטור זה שהעיתון 'מעריב' בעריכת אמנון דנקנר יהיה יותר אנטי-ממסדי, אבל יישאר שמאלני. לצערי לא התבדיתי, ובמה שנוגע למוסף השבת הפוליטי של העיתון נעשו הדברים רק גרועים יותר. בן כספית וחמי שלו, הכותבים המרכזיים בתחום הפוליטי והמדיני, הם שמאלנים ידועים, וגם בין שאר הכתבים לא תמצא ימני אחד. עד כאן המצב דומה למה שקורה במוסף המקביל של 'ידיעות', אבל ב'ידיעות' יש לפחות פובליציסטיקה ימנית, שאחרי שצלחת את טוריהם השמאלניים של מאיר שלו, ב. מיכאל וסילבי קשת תוכל למצוא אותה, דחוקה וצפופה, אי שם בסוף המוסף. במוסף 'מעריב', גם בין הפובליציסטים לא תמצא ימני אחד. ובכל זאת, בשבוע שעבר התפרסם שם מאמר של מתנחל על עמוד שלם בקדמת המוסף. נס חנוכה? עדיין לא. זה היה חנוך דאום, שבאופן חד-פעמי קיבל דונם שלם כדי לטעון שהנהגת המתנחלים הקיצונית לא מייצגת את הרוב השפוי, ושעל המתנחלים לאמץ ומייד את תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון.