בשבע 74: נקי לביתו

20 חודשי מעצר שווא עברו על יוסי בן ברוך מחוות מעון, עד שזוכה מכל אשמה בשבוע שעבר. את אשתו מירי הכיר מתוך הכלא, והדייטים שלהם התקיימו בטלפון ובבית המשפט. לחתונתם הגיע כבול באזיקים,כשהוא מחויב לחזור לתאו תוך ארבע שעות. וכשנדרש להשיב לשאלות השב"כ הוא העדיף לשתוק ולהתפלל. כעת הוא חופשי לביתו, רחוק מהתא הצר והמעופש, אבל מבטיח להמשיך לפעול למען חבריו הכלואים, שהוא מאמין שרבים מהם חפים מפשע.

עפרה לקס , ז' בטבת תשס"ד

בחודש אייר תשס"ב נעצרו מספר יהודים בחשד שתכננו, הרכיבו, והציבו עגלת תופת סמוך לבית ספר ערבי לבנות במזרח ירושלים. כותרות הענק בישרו על 'מחתרת יהודית חדשה' שעם הזמן שונה שמה ל'מחתרת בת עין'. ימים על ימים דנו אמצעי התקשורת ב'מה היה קורה אם' ובתופעה הקשה של 'הימין הקיצוני פורע החוק' וכולם נשמו לרווחה כשבני החבורה נכלאו.

החשודים נחקרו על ידי השב"כ ונעצרו עד תום ההליכים. במהלך התקופה התכווצו כתבי האישום וגם התקשורת הלכה לדרכה. מצלמות הטלוויזיה חזרו רק כאשר יכלו בני החבורה לספק להן כותרות נוספות, כגון מעצר חדש בפרשה או נישואיו של אחד העצורים עם בחירת ליבו.

בשבוע שעבר, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לפשעים חמורים, לזכות את יוסי בן ברוך, אחד העצורים, מכל האשמה שיוחסה לו.

כתב האישום נגד בן ברוך טפל עליו את הגיית הרעיון לבצע את הפיגוע באמצעות עגלה נגררת. לפי התביעה הוא "הציע את המקום לביצוע הפיגוע וערך, יחד עם אחרים, סיורים מקדימים במקום היעד. במסגרת פעולות ההכנה לביצוע הפיגוע הנאשם גנב מתושב ערבי עגלה נגררת אשר לא התאימה לצורכי הקושרים, ובנוסף הוא גנב לשם כך (עוד) עגלה נגררת".

שופטיו של בן ברוך, יהונתן עדיאל, יצחק ענבר וחנה בן- עמי לא תלו בו אפילו בדל של אישום מכל מה שיוחס לו, וגם הביעו צער על הזמן הממושך בו היה נתון במעצר בלא הצדקה.

במסיבת ההודיה שערכו משפחתו וחבריו של בן ברוך בתחילת השבוע, השתתפו הרב דב ליאור, ח"כ ניסים זאב, איתמר בן גביר, ברוך מרזל, בני משפחה רבים וחברים.

מי לא בא? נציגי התקשורת תאבי האייטמים וגם אנשי האגודה לזכויות האזרח שהיו אמורים לחגוג עם בן ברוך את הצדק שיצא לאור. הם לא היו שם כדי להביע תמיכה באזרח הקטן שישב במעצר על לא עוול בכפו ושבמשך 20 חודשים זכה לחופשה שארכה שעתיים נטו, כדי להתחתן. איפה הם?

חקירה במגרש הרוסים

בוקר בהיר אחד, לפני שנה ושמונה חודשים, נסע יוסי בן ברוך מביתו שבחוות מעון לקרית ארבע. כשהגיע למחסום כרמל עצרו אותו אנשי שב"כ לבושי מדים ומספר שוטרים והחלו לשוחח עימו. הם הודיעו לו שהוא דרוש לחקירה במשטרת חברון. בן ברוך ענה להם שיסירו דאגה מלבם ושהוא יגיע לתחנה בזמן הקרוב.

השוטרים השיבו לו על כך שהוא דרוש מיידית לחקירה והכניסו אותו לרכבם. "רק במקום לפנות שמאלה לקרית ארבע, היא חברון, פנה הרכב המשטרתי ימינה, לכיוון ירושלים והביא אותי למגרש הרוסים, למתקן השב"כ הידוע לשמצה" משתמש בן- ברוך במטבע לשון סטיגמתית, שאת משמעותה האמיתית חווה על בשרו.

בדרך למתקן החקירה הוא לא ממש הבין על מה המהומה. מלוויו סיפרו לו שהוא מואשם בניסיון חבלה בחומר נפץ (אישום שהשתנה במהלך החקירה), אך בן ברוך היה בטוח שמדובר בטעות שתתוקן בתוך זמן קצר ושאו-טו-טו הוא ישוחרר לביתו שמח וטוב לב. התחושה הזאת ליוותה את בן ברוך חודש ימים, עד שבית המשפט פסק שישהה במעצר עד תום ההליכים. אז, הבין לפתע לאיזה תהום נפל ושבעצם מדובר בפרשייה ארוכה וסבוכה הרבה יותר מכפי שציפה.

במהלך החודש שקדם להחלטה, נחקר בן ברוך בידי השב"כ: "אתה נמצא לבד לגמרי, בתא בגודל 2X3 מטר שכולל בתוכו שירותים ללא אסלה ובלי מחיצה אמיתית בין התא והשירותים. על הקירות שמו שפריץ שחור כדי לתת לך הרגשה של מרתף ועל הרצפה הונח מזרון דק ועליו 2-3 שמיכות מעופשות במיוחד".

השעון נלקח מבן- ברוך כבר בתחילת החקירות והמנורה דלקה בתאו 24 שעות כדי שלא יוכל להבחין אם יום או אם לילה ולתלוש אותו ממושגי הזמן. על בן ברוך נאסר גם להיפגש עם עורך דינו או קרובי משפחתו, כולל לשוחח עימם בטלפון. המטרה היתה לנתק את העציר מן העולם שבחוץ.

לדבריו של בן ברוך לא הופעלו נגדו אמצעים פיזיים מלבד מניעת שינה, "שזה אמצעי חזק" הוא אומר ברמז. החקירות התנהלו שעות על גבי שעות בזמנים לא קונבנציונליים והכל, כך נראה, כדי להוציא ממנו הודאה במעשה שלא עשה.

תפילה במקום דיבור

"החקירה בשב"כ בכלל לא מתנהלת בדרך של סימני שאלה", הוא מסביר, "אלא הכל בסימני קריאה: 'אנחנו יודעים מה עשית, הכל גלוי וידוע לפנינו, ואם לא תודה במעשיך, תחמיר את מצבך החמור ממילא'". אמרו לו שוב ושוב. ייתכן שכדי לחשוף התארגנויות מחתרתיות שמבקשות לפגוע במדינה יש להפעיל אמצעים קשים, אולם יש לתהות כמה עצורים לא עומדים בלחץ הנפשי והפיזי ומוסרים הודאות שווא.

בן ברוך לא נשבר. הוא שתק בכל חקירות השב"כ וגם בחקירות המשטרה ופתח את פיו רק בדיוני הארכת המעצר.

"התפללתי במקום לדבר" הוא אומר ומסביר שלמד כיצד לנהוג בעקבות קריאת חוברת שהתגלגלה לידיו בשם 'דע את זכויותיך', מסמך שחיבר נועם פדרמן בו מומלץ לנחקר לשתוק בחקירות בין אם הוא אשם בין אם לאו. "אני לא הייתי בעל ניסיון בתחום אז השתמשתי בניסיון של מישהו אחר".

עורך דינו של בן- ברוך אמר בראיון לערוץ 7 לפני מספר ימים, כי ייתכן והעובדה שמרשו שמר על שתיקה הצילה אותו מאפשרות של הרשעה, למרות שלא עשה דבר. כששאל המראיין, אמציה האיתן, "אם אדם הוא חף מפשע מה יש לו להסתיר" השיב עו"ד אמיר: "... לכל אחד כדאי לשתוק, גם לצדיק הגדול ביותר. כי אם אתה מדבר, הם מפרשים את הדברים אחרת... טומנים לך פח... זו חקירה שלא תמיד באה לגלות את האמת הצרופה, אלא את האמת שנראית בעיני החוקר כאמת".

בתום חודש הצליח בן ברוך להתיש את חוקריו. הוא לא הודה בדברים שיוחסו לו.

בן ברוך לא מספק הסבר על כושר עמידתו מול הלחצים. הוא מגמד את הדברים ומשתמש בהומור דק וציני. כשיצא מבית המשפט לאחר הזיכוי אמר לשומעיו: "כנראה שבשב"כ התבלבלו קצת". זהו.

בתום התקופה בה נחקר בידי שירות הביטחון הכללי, הועבר בן ברוך יחד עם שלומי דביר וירדן מורג לכלא אשמורת המרוחק מירושלים.

"כדי לנסוע לישיבות של בית המשפט היינו כולנו מתאספים בכלא ניצן, שם נמצאים אסירים רבים בערבובייה ומשם היו יוצאות 'הסעות מאורגנות' של אסירים.

"באחת הפעמים, שלושה שבועות בערך אחרי שהועברנו ל'אשמורת' זיהו אותי אסירים ערבים וכנראה קישרו אותי עם תמונה שהופיעה יום קודם בעיתון. הם שפכו עליי מים רותחים ונכוויתי בצורה קשה מאוד בפנים. לכן הועברנו לכלא איילון שם הושמנו, חמשת העצורים בפרשה, באגף מבודד מאוד".

כאן ולא בפעם האחרונה בתקופת מעצרם, נדרשו העצירים הביטחוניים היהודים לבית המשפט העליון, אשר הורה להעבירם לאגף התורני של הכלא, שם התקיימו סדרי לימוד ותפילות בצורה מרוכזת.

ילד טוב נתניה

יוסי בן- ברוך, בן 24, גדל בנתניה בבית מוכר בקרב הציבור הדתי בעיר. שני הוריו הם אנשי חינוך ואחיו, כולם, הם 'ילדים טובים נתניה'.

בן ברוך עשה מסלול מעט שונה מזה של אחיו. הוא למד בישיבה לצעירים של מרכז הרב ובתחילת השמינית עבר ללמוד בישיבת 'תורת החיים' בגוש קטיף. הוא שירת בצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר ולאחר השירות למד תקופה נוספת ואז עבר לחוות מעון, שם עבד בחקלאות ובבניין כשנה וחצי עד למעצרו.

לא סוד הוא ששמו של בן ברוך שורבב לפרשיית עגלת התופת במסגרת עדותו של אחד העצורים בפרשה, שלומי דביר. השמועות מדברות על כך שדביר עשה זאת בכוונה תחילה, כדי לבוא חשבון עם בן ברוך, אם כי השופטים עצמם לא מצאו בפסק דינם מניע ברור שיגרום לדביר לטפול עליו אשמת שווא.

"נעצרתי בגלל הבל פה של מישהו" מסכים בן ברוך. "הכרנו במהלך החיים", הוא מתייחס לדביר, "אבל לא היה בינינו קשר הדוק".

בן ברוך אינו מעוניין להיכנס עמוק מדי לנושא: "אני מתראיין לתקשורת רק כדי לחזק את האנשים ולא כדי לדבר על דברים אישיים. אני רוצה לעודד את הציבור כדי שלא יפחד מהשב"כ, שהפיל את חתתו על לא מעט אנשים. אני חושב שראוי להעלות את הדברים על סדר היום ולתקוף את הגופים שצריך לתקוף. התקשורת נוהגת לעדן את הדברים ולא לכתוב עליהם כהווייתם", הוא אומר ומתכוון גם להתנהלות של הפרקליטות בפרשה, "יש לי משקעים מהסיפור עם דביר, אבל זה לא הדבר החשוב".

אתה מציע לנו לא להאמין לשב"כ גם כשהוא תופס מחבל שמודה בכוונתו לפגוע ביהודים?

"אני לא יודע מה בקשר למחלקה הערבית של השב"כ, אבל במחלקה היהודית, כל מי שיש לו עיניים בראש יכול לראות איך לפני מספר חודשים הם עצרו עשרה אנשים ויצאו בכותרות ענק, ולבסוף הכל עורבא פרח, אנשים היו בחקירות חודש שלם בגלל דיבור של מישהו".


חופה באזיקים

בן ברוך הוא אולי העצור המוכר ביותר מכל עצורי פרשיית עגלת התופת, בשל העובדה שנישא לפני חצי שנה בעודו עצור. כלי התקשורת פירסמו את תמונת העציר המובא לחתונתו וידיו אזוקות וראיינו בלעג קל את בני המשפחה.

את אשתו, מירי לבית פרל, בחורה מבית אל ששהתה במסגרת השירות הלאומי בחברון, הכיר רק בשמה בטרם ישב במעצר. את ההכרות הקרובה בין השניים יצר זנגי (שמואל מידד).

בן ברוך עוצר את שטף הדיבור בנושא ומבקש לדבר מעט על זנגי מעמותת 'חננו', ששמו ישוב ויעלה במהלך השיחה פעמים רבות.

"זה חשוב שאנשים ידעו ויכירו את 'חננו'. הם ליוו אותי ונתנו לי עזרה בכל התחומים, מהדבר הכי קטן, כמו הסעה של המשפחות שלנו לבית הכלא עד שסידרו להם נהג, ואם זה עזרה בשכירת עורכי הדין מן השורה הראשונה בסכומי עתק של עשרות אלפי שקלים. זנגי גם שימש הפה שלנו בפני נבחרי הציבור".

אחרי הכרת התודה ממשיך בן ברוך ומספר על ההכרות שלו עם אשתו: "אחרי שתקופה מסוימת זנגי עזר לי והכיר אותי הכרות קרובה יותר, הוא אמר לי 'יש בחורה בחברון שמתאימה לך'". מירי שמעה על יוסי עוד בטרם נערכה ביניהם הכרות רשמית, בשל העובדה שהתגורר בחוות מעון שאינה מרוחקת מחברון. לאחר שזנגי הציע לה להכיר את בן ברוך למטרות רציניות, היא נענתה. מקורבי המשפחה משוכנעים כי מירי האמינה בחפותו של הבחור המיועד עוד בטרם נפגשה עימו.

כעת, כשהייתה הסכמה מצד הבחור ומצד הבחורה, נותר רק להיפגש, אך הדבר לא התאפשר משום שנאסר על בן ברוך לקבל ביקורים שאינם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה. השניים נאלצו להסתפק בשיחות טלפון ובפגישות רומנטיות במיוחד על רקע מסדרונות בית המשפט. "היו לנו פגישות ארוכות מאוד", אומר בן ברוך בציניות, "שהתקיימו מדי שבועיים-שלושה כשהגעתי לדיונים בבית המשפט, אז היינו מצליחים לדבר עשר דקות תמימות".

הפגישות נערכו בשיטה זו במשך שלושה חודשים כשבני המשפחה מבקשים להסתיר את הקשר המתהווה מעיני שלומית, אמה של מירי, עד שיראו לאן נושבת הרוח. אבל לאחר הפגישה הראשונה המסודרת שנערכה בין השניים, הכיוון היה ברור ואחרי תקופה קצרה נוספת לא היתה ברירה, והיה צורך להודיע להורים הלא-כל-כך מאושרים של הכלה.

בתום תקופה ובעקבות שיחות ארוכות עם זנגי והכרות קרובה יותר עם גרסת הנאשם שהיא, כך מסתבר, האמת לאשורה, זנחו ההורים את תפישתם הקודמת. אביה של מירי אף בילה לילות בקריאת כל חומר החקירה (ואפילו העיר מספר הערות לעורך הדין) כדי לדעת "עד לאיזה שפל מוכנה הפרקליטות לרדת", כלשונו.

לאחר המהפך שהתחולל בדעתם של הפרלים והתחזקותם בידיעה כי חתנם לעתיד הוא חף מפשע,התגייסה כל המשפחה כדי לקדם את החתונה.

בתחילה הוחלט להמתין עם טקס הכלולות עד חנוכה, אולם לאחר התייעצות עם הרב מרדכי אליהו, דודו של החתן, נקבע שהיא תתקיים בראש חודש תמוז, בעוד בן ברוך יושב במעצר. "תתחתן עכשיו" אמר הרב "ואחר כך תצא כמו יוסף מבית האסורים", ובאמת כך היה. בן ברוך שוחרר חצי שנה מאוחר יותר, בדיוק בשבוע שבין כניסתו של יוסף הצדיק לבית האסורים ובין שחרורו.

מכתב לנשיא

לאחר שהוסדר התאריך, החל השב"כ להערים קשיים על ביצוע החתונה. בתחילה דרשו אנשיו שהיא תיערך במניין אנשים בתוך הכלא. המשפחה הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה שהיא תיערך מחוץ לבית הסוהר, אך השב"כ הגיש דו"ח חסוי והעתירה נדחתה. בצר לזוג, פנו אמה של מירי וסבתה במכתב לנשיא המדינה ובו סיפרו כי הן משתייכות למשפחה שכולה, אשר איבדה את אחד מבניה (דוד הכלה) בקרב בסולטן יעקוב, וביקשו ממנו שיתערב לטובת החתן. עמותת 'חננו' פנתה לחבר הכנסת הרב יצחק לוי והוא הסכים לערוב לשובו של החתן לכלא. גם אביו של החייל אלעזר ליבוביץ' הי"ד הודיע במכתב שהוא מוכן להיות ערב לכך שהחתן יחזור בתום החתונה לכלאו.
אולם כל הפעולות האלו לא הועילו.

בסופו של עניין פנתה המשפחה לבית המשפט העליון ואז הושגה הסכמה בין הפרקליטות ועורכי הדין על קיום החתונה מחוץ לכלא, בנוכחות 50 איש כאשר בן ברוך אזוק ברגליו ובחלק מהזמן גם בידיו, וכי הוא משוחרר לארבע שעות, הכוללות את הנסיעה הלוך ושוב מן הכלא, הממוקם סמוך לרמלה, עד נתניה, נסיעה שאורכה כשעה.

למרות כל זאת, בן ברוך אומר על השעות הספורות האלו: "זה היה היום המאושר בחיי" ומעיד שהשמחה בחתונה היתה גדולה ואמיתית.

אגב, עו"ד אמיר טען, בראיון שהוזכר לעיל, כי התנהלות השב"כ בנושא החתונה היתה מונעת מרצון לנקום במרשו על כך שלא שיתף עימם פעולה: "זו התעמרות באחד שלא מוכן להודות באשמות המיוחסות לו ושמטיח ביקורת קשה בחוקרי השב"כ ושיודע לעמוד מולם ולהסתכל להם בעיניים ולא להשפיל מבט ולשתוק. והם יודעים לנקום".

***

לפני כחודשיים וחצי, בהיותם במעצר פתחו העצירים הביטחוניים היהודים בשביתת רעב במחאה על תנאי מעצרו של נועם פדרמן, שהועבר לאגף המחבלים בכלא אשמורת ונאסר עליו לקבל שיחות טלפון וביקורים. הסיכום היה , אומר בן ברוך, שגם אם יפרידו אותם, הם ימשיכו בכך. במשך חודש ימים שתו העצורים מים בלבד, ובן ברוך אומר שלא די בכך ויש לפעול במישורים נוספים, לעורר את הציבור ונבחריו.

האסירים צריכים תמיכה

בן ברוך מבקש להעביר לציבור את המסר שפעילותו בעד העצירים הביטחוניים היהודים היא חשובה: "קשה לתאר את התחושה של אדם שיושב בכלא שלא יודע מה קורה לו, ולא יודע מה מתרחש בחוץ, והוא מקווה שנבחרי הציבור והציבור בכלל יסייעו לו".

מספר חברי כנסת אכן התייצבו לצדו של בן ברוך ובהם ניסים זאב, הרב יצחק לוי ואורי אריאל.
היו גם כאלה מתוך הציבור שהתגייסו למענו, הוא אומר, ותמכו כספית ומוראלית, אך ייתכן שהציבור אינו מודע לכוחו בהקשר הזה:

"מצד אחד קיימים אנשים כמו זנגי, שלא עוזב אסיר יהודי-ביטחוני מהרגע שהוא נעצר. כששבתנו רעב, למשל, הוא לא ישן לילות. הוא כאב את הכאב שלנו יותר ממה שאנחנו כאבנו אותו.

"אבל חשוב שכל הציבור ידע שהפעילות שלו היא חשובה מאוד. לדוגמה, כולם יודעים שהמעצר של פדרמן הוא פוליטי, הכל בגלל החוברת שפרסם. אגב, גם לאה צמל פרסמה חוברת דומה לערבים, אבל אותה איש אינו רודף. אם בכל פעם שיהיה דיון בעניינו של פדרמן יגיעו מפגינים, לא יוכלו לרמוס אותו".

בן ברוך אינו מנותק מן המציאות. ברור לו ששמו של פדרמן מסוגל להקפיץ מכיסאותיהם אפילו כמה ימנים טובים, "אבל", הוא אומר, "צריך להתגבר על הכיתתיות הזאת ולראות את העוול העצום שנעשה לו. מה שעשו לו לא פחות זועק לשמים ממה שעשו לי. היום זה הוא ומחר זה יכול לפגוע בכל אחד אחר".

עוד מוקדם לסכם

בתום 20 חודשי מעצר ולאחר שעצורים אחרים מן ההתארגנות הורשעו בדין, החליטו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום שלישי שעבר, לזכות את בן ברוך מכל אשמה.

הראיות שיכולות להסתדר עם טענות התביעה, כתבו השופטים בכמה מקומות בפסק דינם, מתיישבים גם עם חפותו של הנאשם. בנוסף קבעו השופטים שעדותו המפלילה של שלומי דביר סותרת את עצמה במקומות רבים.

האם הזיכוי הפתיע אתכם?

"לא, ולמרות שהפרקליטות רצתה שיגזרו עלי 20-15 שנות מאסר, האמנו כל הזמן שקיים סיכוי לזיכוי, שיש דין ויש דיין ויש מנהיג בעולם.

אני שמח שהיתה סיעתא דשמיא במשפט. זה לא היה דבר קל. הרגשתי שאני נאבק בכוחות גדולים מאוד, שרצו לשים אותי כמה שיותר שנים בכלא ובתנאים כמה שיותר קשים".

ובכל זאת, האם נראה לך שהיה כאן משפט צדק, האם אתה סומך על מערכת המשפט שבעצם זיכתה אותך?

בן ברוך מתנסח בזהירות: "אני מאמין שיש עוד אנשים חפים מפשע שיושבים בבית הסוהר".

לגבי אפשרות של תביעת פיצויים מהמדינה על התקופה בה שהה במעצר, שב בן ברוך ונזהר במלותיו: "עורך הדין שלי בודק אפשרות של תביעה כספית".

האם אתה בורר מילים בזהירות משום שאתה עדיין חושש מהשב"כ?

"אני לא מפחד מהם בכלל", הוא עונה בנחרצות.

בעת שיחתנו נמצא בן ברוך פיזית מחוץ לכותלי בית הסוהר כבר שבוע וחצי. אולם פרק הזמן הזה אינו מספיק לשחרר אותו גם נפשית מכל מה שעבר עליו: "עדיין קשה לי לסכם, אני עוד לא מרגיש שאני יכול לעשות זאת. היתה כאן הרבה השגחה וסיעתא דשמיא בכל המהלך הזה, בזכות רבים שהתפללו. אני רואה בזה שיעור באמונה, שיעור ארוך ורציני מאוד לי ולאנשים נוספים".

מירי ויוסי בן- ברוך, הזוג המאוד טרי שזה עתה ציין מלאות שישה חודשים לנישואיו מתכנן להתגורר בתקופה הקרובה בחברון עד אשר יסיים לשפץ את הבית בחוות מעון, בו התגורר יוסי בימי רווקותו, ולהכשירו למגורי זוג. בינתיים מירי עובדת ולומדת וגם מסתגלת לתמונת מציאות חדשה אשר בה משובץ בעלה לצידה ולא מולה, יושב מאחורי סורג.

בן ברוך עצמו שמתרגל לאט לאט לחירות שהושבה לו, מתכנן בזמן הקרוב "לשפץ את הבית וגם לעזור עד כמה שאוכל לעצורים היהודיים שנשארו בכלא".

ofralax@walla.co.il