בשבע 74: תשובה ציונית הולמת

יוזמות ותיקות וחדשות התחברו יחד לגל של התגייסות להפצת יהדות שעובר על עולם התורה הציוני. בשבוע שעבר התכנסו הפעילים להציג את מפעלם למצטרפים פוטנציאלים, ולקבל הדרכה ועידוד מרבנים ומחנכים. לא באנו הנה כדי לדבר על חשיבות הנושא, אמרו בכנס, אלא לצאת עם דרכי פעולה מעשיות, ולבצע.

חגית רוטנברג , ז' בטבת תשס"ד

"גיליתי בחודשים האחרונים דרך נהדרת להתקרב, להתחבר ולגלות את הבסיס האנושי המשותף בין כולנו, שלא לדבר על הבסיס היהודי המשותף, גם ללא מאמינים: הלימוד המשותף. בלימוד המשותף לומד כל צד את עולמו הפנימי של השני בלי התנגדות, מתוך סקרנות ושמחה, ונוצרת אחוות לומדים, תחושה של שותפות ופתיחת הלב".

הקורא התמים ודאי מייחס את השורות האלו לאדם חובש כיפה, שכבר טעם את הישיבה על ספסלי בית המדרש במידה זו או אחרת. אך גם בעידן ציני כשלנו, שבו איננו מופתעים מכל כבש עם שני ראשים, העובדה שכותב שורות אלו הוא לא אחר מאשר אברי גלעד, אחד הסלבריטאים מעומק השטח של עולם הבידור והתקשורת התל אביבי, תגרום לנו להרמת גבה.

גלעד כתב את הדברים בפתח הגיליון הראשון של 'חברותא', דף הלימוד המשותף לדתיים וחילוניים שמוציאה תנועת 'מבראשית' בראשות הרב מרדכי אלון. תנועה זו היא אחת מתנועות התשובה הציוניות-דתיות הרבות, שצצו בשנים האחרונות. גודל המשימה, צורך השעה וריבוי התנועות הביאו לקיומו של כנס 'לאהוב, להאמין ולקרב' שנערך בשבוע שעבר בישיבת הכותל בירושלים.

כל מי שנכח במקום הרגיש את תחושת השליחות מרחפת בחלל האוויר. קולות לומדי התורה בהיכל הישיבה התערבו בקולות פעילי התנועות השונות, שהסבירו לבאים מה בדיוק הם עושים, איפה, מתי, ואיך אפשר להצטרף. בכנס השתתפו מאות אנשים שנרשמו לפעילויות השונות: מחלוקת ערכות נרות שבת, ועד לימוד תורה בחברותא עם השכן החילוני.

ההיפך מביטול תורה

נושא ההחזרה בתשובה כבר עלה כמה פעמים על סדר יומו של הציבור הדתי-לאומי, ובכל זאת היו בכנס כמה אמירות ייחודיות, שמטרתן קידום נושא התשובה בצורה משמעותית והפיכתו למהלך הלאומי המרכזי שאליו צריך הציבור הזה להירתם כעת. המימרה המפורסמת על 'שני יהודים ושלוש דעות', נכונה גם כאן. ריבוי התנועות מעיד גם על ריבוי כיוונים ואופני פעולה, אך זוהי גם אחת הבשורות של הכנס: במאמצים רבים הושגה אחדות בין הארגונים השונים, כדי לשתף פעולה ולהפוך לחזית גדולה ומאוחדת לצורך מימוש מקסימלי של מטרותיהן.

הפן המעשי היה גולת הכותרת בכנס: הדוברים הדגישו חזור והדגש: "לא התכנסנו כדי לעורר שוב לעניין קירוב הלבבות. אנחנו רוצים שנצא מפה עם דרכי פעולה מעשיות, ושכל אחד יקבל על עצמו לתרום בדרך המתאימה לו".

ואכן, הוצעו דרכים מגוונות להשתלבות במערך הקיים. הגיבוי הרוחני לכנס, שהעניק ממד נוסף של עוצמה למהלך הציבורי של התשובה, היה השתתפותם של רבני הציונות הדתית, שקראו פה אחד לציבור בכלל ולבני התורה בפרט להתגייס למען קירוב יהודים. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו פרסם גילוי דעת, שבו נאמר: "קוראים אנו בזה לכל מי שכבוד ה' ועתיד עם ישראל יקר בעיניו להצטרף למפעל חשוב זה, ובמיוחד אברכים ובני תורה (על פי הנחיות ראש הישיבה שלהם) כי הן אינן ביטול תורה חלילה, ולהיפך – הם הם קיומה של תורה... וגם מי שאינו עוסק בפועל, יהיה שותף בזה בכל סיוע שיש בו ממש".

הרב מרדכי אלון, ראש ישיבת הכותל ותנועת 'מבראשית', הוא אחד מהיוזמים המרכזיים של הכנס, ופועל רבות בעצמו למען קירוב לבבות.

כיצד מסביר הרב את הפיגור של הציבור הדתי לאומי בתחום זה, הרבה מאחורי הציבור החרדי?

"התנועות הציוניות עסקו עד היום בהרבה מטלות חשובות, צבא, התיישבות. מסירות הנפש למען ארץ ישראל דרשה מאיתנו כוחות ומשאבים רבים, ולכן לא יכולנו לעסוק גם בעם ישראל. זה לא שההצלחה שלנו פחותה מזו של הציבור החרדי, אלא טכנית עסקנו בזה פחות. לתנועות שלנו יש מסרים שונים: אנחנו משדרים לציבור שיש תורת חיים שלמה, שהתורה עוסקת גם בשבת וגם בצבא. היחס למדינה ועצם קיומה היא חלק מהתהליך החינוכי אצלנו".

לאור המצב כיום, נראה שחזית ארץ ישראל עדיין זקוקה לנו. האם נכון לגייס דווקא כעת כוחות לחזית של עם ישראל?

"ככל שנהיה טובים יותר בהסברה שלנו כלפי העם, ניתקל בפחות מצבים של מיגרון ודומיו".

האם הקריאה לבחורי הישיבות להקדיש מזמנם למען נושא התשובה, לא טומנת בחובה נזק של ביטול תורה המוני, ועלולה להביא לכך שכל בחור ישיבה יצא להחזיר בתשובה, בלי מטען מספיק לכך?

"ודאי שבחורים בשיעור ג-ד לא צריכים לצאת מהישיבה. אני מדבר על כך שבישיבה תהיה אווירה של ללמוד וללמד, וזה המסר שהבחורים הלומדים צריכים להיות חדורים בו במהלך לימודיהם בישיבה. איך יעשו זאת בשלבים מתקדמים יותר – זו כבר שאלה אישית. אבל מי שיבוא מתוך אווירה כזו לא ישאל את השאלות בתור התפלספויות של בן ישיבה, אלא השאלות יהיו הדרכה מעשית מאוד כיצד לפעול".

להיות משפיעים במקום להתגונן מהשפעה

הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, שתלמידיה פעילים בתנועת 'נהורא' המפיצה יהדות ברחבי גוש דן, תיאר בהתרגשות: "העצמות היבשות מחכות שנפיח בהן רוח. הם מחכים לנו! ש"ס, חב"ד וערכים הקדימו אותנו. צריך לערוך חשבון נפש, איפה אנחנו? היינו עסוקים בהתגוננות מפני התרבות שלהם, איך להסתדר עם הטלוויזיה. זה צריך להיות הפוך, עלינו המשימה להיות משפיעי תרבות. להשפיע רוח שזורמת בכל מקום בו אנו הולכים".

הרב שפירא סיפר על 'בית יהודי' בחוף גואה, הודו. למקום נשלח זוג דתי צעיר, שמקרב את הצעירים הישראליים ששוהים במקום. אחת המטיילות שחזרה לארץ, רופאה בת 28 מתל אביב, סיפרה: "פתאום הבנתי מהם מה זה שבת. אני הולכת עכשיו בתל אביב בימי שישי בערב, רואה יהודי הולך עם בגדי שבת לבית הכנסת, והלב שלי נצבט מקנאה". ואם זוג אחד עושה את זה לשבעים חבר'ה, אומר הרב שפירא, חשבו כמה יכולנו לעשות עם כל הזוגות שיש לנו.

הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, תיאר את תפילת יום כיפור המשותפת שערך לדתיים וחילוניים, ואף הציע להפחית במינון עלוני פרשת שבוע לבתי הכנסת ולהשקיע ביצירת עלונים כאלה ליושבי דיזנגוף ושנקין. "צריך להשתחרר מהתפיסה הגלותית של הסתגרות פנימה ולהתחיל להפיץ את האור שלנו החוצה", אמר.

הרב שלמה אבינר התייחס לאופן ההחזרה בתשובה בציבור החרדי: "הם לא שמים לב לכל לקץ המגולה, לכל הצעדים שהקב"ה הצעיד אותנו: צבא, מדינה. הם מדברים עם אנשים על מה שלא מעניין אותם. הנושא הלאומי מעניין אותם, הרי על זה הם מוסרים את הנפש! אנחנו צריכים לדבר אל הדור בהתאם לכיוונים ולזכויות המיוחדות שלו. להתייחס אליהם בחרדת קודש מעצם העובדה שהם העם היושב בציון".

הרב שמואל אליהו, רבה של צפת וראש הגרעינים התורניים של 'קרן מורשת', סיפר על שבת מיוחדת שעשו בקיבוץ עין שמר, בית גידול של 'השומר הצעיר'. בסעודה שלישית, מתוך אווירה מרוממת, קם אחד מאנשי הקיבוץ ואמר: "אני רוצה לתת לכם אתגר: הערכים שלנו נכשלו. ניסינו להקים תרבות אחרת, אבל הדור הבא לא נחל אותה. אף אחד לא חי היום לאור ערכי השומר הצעיר. בואו אתם לבית הספר של התנועה הקיבוצית, ותציגו אלטרנטיבה!"

לאחר זמן נפגש אותו אדם עם הרב אליהו, ושאל אותו: "נו, איפה אתם?" וממשיך הרב: "הרגשתי מבוכה עזה. באמת, איפה אנחנו?!"

אוהב ומאהיב את ה'

את סדרת הדוברים חתם הרב מרדכי אלון, שדיבר בחריפות כנגד תפיסות מוטעות בעולם הישיבות, והבהיר בצורה חותכת כיצד צריכים בני הישיבות לתפוס את משימת הקירוב: "הקירוב מיועד לקרב אותנו, בני התורה, לעוצמה של תורה. אנחנו מתפספסים אם איננו עוסקים בכך. נצטווינו ברמב"ם: 'מצוות עשה ללמוד תורה וללמדה, וזהו הנקרא תלמוד תורה'.

"הישיבה היום לא מקיימת את מלוא התפקיד שלה. היא צריכה להפוך למגדלור לכל היישובים, לכל האנשים. כל מי שנכנס לישיבה חייב כתנאי קבלה ראשון להיות שגריר שלה בכל מקום שבו יהיה, עד סוף ימיו. לא יוצאים מבית המדרש; בית המדרש יתפשט ויתרחב ויגיע לכל עיירת פיתוח, לכל לימוד בחברותא עם שכן.

"אנחנו מתפלספים יותר מדי בפלפולים תוך-ישיבתיים. צריך להבין שאנחנו במלחמה, וקודם כל עלינו לכבוש את היעד. חובה עלינו להצמיח גדולי תורה, להגדיל ולהאדיר תורה. ללמוד בעומק, לפתוח עוד כוללים, להביא יותר לומדים, ורק מתוך כך נוכל להאדיר את התורה בציבור כולו. אבל גדולי התורה צריכים לצמוח באווירה לאהוב ולהאהיב תורה, ללמוד וללמדה. לא ייתכן שאתה באמת אוהב את ה' אם
אינך מאהיב אותו על אחרים.

"מדברים על ביטול תורה. כשאמא של ילד מחבר העמים ראתה את הדף שקיבל מאיתנו והציור משך אותה, ואז התעניינה בכתוב, היא גילתה שיש כזה מושג 'בר מצווה'. לאחר מכן היא ביקשה לערוך בר מצווה לבן, וזה היה קיום תורה מובהק, במחיר של 20 שניות ביטול תורה. אני מוכן לקחת את זה על עצמי".


תנועות התשובה הקרובה לביתך:

המרכז הישראלי – פעילות תורנית ביישובי בקעת הירדן ורמת הגולן, בית תרבות יהודי ברמת השרון, וגיבוש נוער דתי וחילוני בירושלים.

לב אל לב – פועל בשכונת פסגת זאב בירושלים בדוכנים, חוגי בית ושיעורים.

מבראשית – דפי לימוד פרשת שבוע להורים וילדים בבתי ספר ממלכתיים, דף לימוד שבועי בחברותא למבוגרים וכוללי ערב לציבור החילוני ברחבי הארץ.

מכניסים את האור – תושבי השומרון יוצאים מדי סוף שבוע לערים לחלוקת חומרי הסברה ונרות שבת, לשיחות עם אנשים מבית לבית, הוצאת עלון, לימוד בחברותא ועוד.

מעגלים – מיסודה של ישיבת ההסדר במעלות, לחיזוק תלמידי שמיניות בתיכונים דתיים לפני הצבא.
מעייני הישועה – הפעלת דוכנים ברחבי הארץ והוצאת עלון לציבור הדתי.

נהורא – מיסודה של ישיבת ההסדר ברמת גן. דוכנים, שיעורים, מסיבות בר מצווה, אירוח לשבתות ועוד.
ראש יהודי – בית מדרש לציבור החילוני ברחוב בוגרשוב, תל אביב. העמותה מקיימת שיעורים וסדנאות, קבלות שבת, סמינרים, משפחות מלוות, שיעורי בר מצווה והכשרת מרצים ליהדות.
שורש – שיעורים כתובים דרך הדואר או האינטרנט.
בנוסף קיימים הגרעינים התורניים, הפועלים לקירוב לבבות בעיירות הפיתוח ובערים: שעלי תורה, קרן מורשת ותורה מציון (בתפוצות).