בשבע 75: השתלטות עוינת

למי התכוונה לימור לבנת בדבריה על גורמים קיצוניים ועברייניים שהשתלטו על הליכוד ● ביקורת נוקבת מול קהל עוין היא גילוי של יושר ואומץ לב, במיוחד כשמדובר בביקורת עצמית

עמנואל שילה , ה' בשבט תשס"ג

לימור לבנת צודקת. הליכוד נתון בסכנה של השתלטות עוינת מצד גורמים קיצוניים, אינטרסנטיים ובעלי רקע עברייני. גורמים שאינם בשר מבשרו של הליכוד, אלא נצמדים אליו כעלוקה כדי לצבור לעצמם כוח פוליטי ולזכות בטובות ההנאה הכרוכות בו.

צדקו גם כל העיתונאים שקשרו כתרים של הגינות ואומץ לב להתבטאותה של לבנת. אחרי הכל, לא בכל יום חושף פוליטיקאי בגילוי לב שכזה את מגרעות המחנה הפוליטי של שותפיו לדעה, ואולי אף את פגמיו שלו עצמו.

לבנת אמנם לא נקבה בשמות הקיצוניים, אך לא קשה לנחש למי התכוונה. כל מי שעיניו בראשו רואה שבצמרת הליכוד התבססו גורמים אשר מבקשים לקחתו אל מחוזות קיצוניים ביותר, כאלה שאבות התנועה לא ראו ברעים שבחלומותיהם. הגורמים הקיצוניים הללו, שהשתלטו על צמרת התנועה הגדולה והמרכזית של המחנה הלאומי בישראל, מבקשים להנהיג את תנועתם להגשמת האידיאולוגיה המסורתית של השמאל הקיצוני. במקום מדינה יהודית אחת משתי גדות הירדן, רעיון לו נשבעה תנועתם אמונים, הם מבקשים להביא להקמת שתי מדינות בגדה האחת שבין הירדן לים. אין ספק שמדובר במהלך קיצוני, שמנחם בגין, יוחנן באדר, יעקב מרידור, יצחק שמיר, חיים לנדאו ושאר אבות התנועה רחוקים ממנו כרחוק ביילין מליברמן. ההשתלטות העוינת של אותם גורמים קיצוניים גרמה לכך שלא אחר מאשר בנימין זאב בגין, בנו של מייסד התנועה הנערץ, לא מצא עוד את מקומו במפלגה, ומתוך נאמנות לערכי התנועה שעליהם חונך בקפדנות נאלץ למצוא את עצמו מחוץ לתנועה שהקים אביו. אכן, מי שמובילים את תנועתם אל מרחק כה רב מאשיות האידיאולוגיה שלה ומדרכם של מייסדיה, ראויים ללא ספק להיקרא אנשים קיצוניים. ומה שמעורר התפעלות הוא שלימור לבנת לא נרתעה מלקרוא להם בשמם הנכון, למרות שהיא עצמה תומכת בעמדתם, ולמעשה היתה לאחרונה לבת-בריתם הפוליטית.

גורמים עברייניים

הסכנה מצד הגורמים העברייניים, עליה התריעה לבנת באומץ רב, חמורה לא פחות. למרבה הצער, שחיתות המידות פשתה בליכוד כבר לפני הבחירות הקודמות, כאשר אחד המועמדים - זה שבמקרה גם נבחר אחר-כך - פעל בדרכים פסולות ובאמצעות חברות-קש כדי לממן את התמודדותו על מועמדות התנועה לראשות הממשלה. התנהגות פסולה זו הוקעה על ידי מבקר המדינה, אך למרבה הצער הלקח לא נלמד. מי שלפי החשדות היה המארגן הראשי של אותן חברות פיקטיביות הפך להיות בעל הבית בליכוד, יד ימינו של המנהיג הנבחר, המוציא והמביא בתוך התנועה. כשנחקר במשטרה הוא בחר לשמור על זכות השתיקה. וכאילו כדי לאשר את הטענות בדבר קהות החושים שלו בענייני טוהר המידות, מיהר הבחור לשכור לשירות התנועה דווקא את חברת האבטחה של שלומי עוז, מי שהורשע בעבר בפלילים. בינתיים רק הולכים ומתרבים החשדות כלפי הגורם הבכיר בהנהגת הליכוד וכלפי משפחתו ומקורביו, אשר נוקטים כל תעלול אפשרי כדי להקשות על חשיפת האמת בפרשיות הרבות שנקשרו בשמם. ייתכן שלבנת הפריזה במקצת כאשר כינתה "גורמים עברייניים" את מי שאשמתם טרם הוכחה בבית המשפט, אך אין ספק שיש בהתנהגותם של הגורמים הללו כדי להכתים תנועה שלימה.

בדברה על השתלטותם העוינת של אותם גורמים עברייניים, יש לשער שלבנת התכוונה בין השאר לשיטה החדשנית והמוזרה שהומצאה להרכבת רשימת הליכוד לכנסת - שיטה שכל עניינה היה לשריין מקומות ריאלים להם ולנאמניהם. אולי התכוונה לבנת גם לדרך המפוקפקת שבה הבטיחו את בחירת המועמד שלהם לראשות התנועה. אלפי החברים החדשים שהם פקדו סמוך לבחירות רק כדי שיצביעו למענו יכולים להיקרא בכל תואר מלבד "בשר מבשרה של התנועה". הם באו מקיבוצי שער הנגב ומבין פליטי צד"ל בצפון, את דמי החבר עבורם שילמו אחרים, מעולם הם לא היו קשורים לליכוד, וגם בעתיד אין להם כל כוונה להישאר בו. רובם לא טרחו לחדש את תשלום דמי החבר בתום השנה. ללא ספק, היתה זו השתלטות עוינת של גורמים חיצוניים על הרוב הדמוקרטי בליכוד, השתלטות ששינתה את יחסי הכוחות בתוך התנועה והביאה לבחירתו של אריאל שרון על חשבון בנימין נתניהו. הוקעת התופעה על ידי לימור לבנת היא גילוי מזהיר של יושר ציבורי אומץ לב, דווקא בגלל ההתקרבות שחלה לאחרונה בין דעותיה לדעותיו של שרון.

אינטרסים אישיים

היושר ואומץ הלב הגלומים בדבריה של לבנת הגיעו לשיאם כאשר הצביעה על כך שיש בליכוד מי שחברותם ופעילותם בו נובעת מתוך אינטרסים צדדיים וחיפוש טובות הנאה. לבנת לא דיברה במפורש על מי שפעם נתכנו בתואר 'נסיכים', אך קרוב לוודאי שהתכוונה לקבוצה זו, שאף היא נמנית על חבריה. מדובר בבנים של לוחמי המחתרות, מהגרעין האידיאולוגי הקשה של מייסדי התנועה. למרבה הצער, מלבד אצל יחידי סגולה כמו בני בגין, הלהט האידיאולוגי והאמונה בצדקת הדרך לא הצליחו לחלחל אל הדור השני. וכך ראינו אותם זה אחר זה, מרוני מילוא ועד דן מרידור, מגיעים אל הצמרת בסיוע זכות אבותיהם, האידיאולוגים הנחושים, רק כדי לחשוף מאוחר יותר את רוחם הרופסת ומניעיהם הקרייריסטיים.

מתוקף ייחוסם הם התיימרו להיות בשר מבשרה של התנועה, אך מאוחר יותר התברר שהיא רק שימשה להם קרש קפיצה לקידומם האישי. כאשר האינטרס הפוליטי שלהם דרש זאת, הם מיהרו בחדווה להיפטר מאמונות אבותיהם, ולא אחת גם עזבו את כור מחצבתם והלכו לרעות בשדות מפלגות זרות. לימור לבנת עצמה לא הגיעה עד כדי נטישת הליכוד, אך בבחירות 99' גם לא היתה רחוקה מכך. היא הרהרה בקול במשך מספר שבועות ושקלה את דרכה לפני שהודיעה לדן מרידור שלא תצטרף אליו להקמת מפלגת המרכז עליה השלום, תוך תקיעת סכין בגבו של הליכוד. בדיעבד הסתבר שהיתה זו החלטה פוליטית חכמה שחסכה מלבנת את גורלם הפוליטי העלוב של דן מרידור, רוני מילוא ונחמה רונן.

כשלימור לבנת מדברת על מי שהאינטרס האישי הוא המניע הראשון להשתייכותם לתנועה, היא מדברת על האנשים הקרובים אליה ביותר ואף על עצמה, ועל כך היא ראויה להערכה רבה. ביקורת נוקבת מול קהל עוין היא מעשה אמיץ, וכשמדובר בביקורת עצמית – על אחת כמה וכמה.