התחזית: התחממות קלה

שר האוצר נתניהו, הנגיד פרנקל וכלכלני הבנקים מאוחדים בדעה שהמשק מתחיל לצאת מהמיתון. גם תוצאות של מדדים שונים שהתפרסמו לאחרונה תומכות בניתוח האופטימי. ובצד הפחות טוב: ההתאוששות רק בתחילת הדרך, יעבור זמן רב עד שהאזרח הקטן יראה אותה בתלוש המשכורת שלו, והיא מושפעת מגורמים שהשליטה בהם מוגבלת.

אריאל כהנא , ה' בשבט תשס"ג

כמעט כל כלכלן שתפגשו בימים אלה יאמר לכם שהמצב הכלכלי בישראל החל להשתפר. בכל המערכות הכלכליות: העסקית, הבנקאית, הממשלתית ואפילו בבנק ישראל, קובעים המומחים כי המשק הישראלי חדל להתכווץ והוא מתחיל לחזור, בעצם החודשים הללו, למסלול של צמיחה.

אם אכן חל שיפור, אתם ודאי שואלים את עצמכם, איך זה שאלינו הוא לא הגיע? ובכן, דווקא כאן הבשורות טובות פחות. מניסיון במדינות אחרות בעולם, ניתן ללמוד כי חולפות שנים בין הנתונים הסטטיסטיים על צמיחה במשק לבין השפעתם הממשית על תלושי השכר של האזרחים. אז אם המצב עדיין בקאנטים, מאיפה מגיעות התחזיות האופטימיות של הכלכלנים?

התשובה לשאלה הזו מתבססת על נתון מרכזי אחד שפרסמה לפני שבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמסביר שפע של שברי נתונים עקביים מאז סוף הקיץ. הנתון שפרסמה הלמ"ס קובע כי בשנת 2003 חל בכלכלה הישראלית היפוך מגמה. המשק, שבשנתיים הקודמות התכווץ בשני אחוזים כמעט, גדל ב-2003 ב-1.2 אחוז. יתירה מכך, הלמ"ס מעריכה שבששת החודשים האחרונים היה קצב הצמיחה גבוה עוד יותר, ועמד על 1.7 אחוז (במונחים שנתיים).

לנתון זה ישנה חשיבות רבה, משום שהוא הסנונית המבשרת את קץ המיתון. על מנת שניתן יהיה לקבוע כי המשק נחלץ מהמיתון, חייב שיעור הצמיחה להיות גבוה מהגידול באוכלוסייה. האוכלוסייה בישראל גדלה מדי שנה ב-1.8 אחוז, כלומר, בששת החודשים האחרונים קצב הצמיחה במשק נושק לקצב גידול האוכלוסייה.

נתון אחר שפרסמה הלמ"ס הוא שהתוצר העסקי עלה ב-2003 ב-1.5 אחוז, זאת לאחר ירידות של קרוב ל-3 אחוזים בשנתיים הקודמות. העליות נרשמו ברוב ענפי השירותים: במסחר, בשירותי האוכל וההארחה ובשירותים הפיננסיים והעסקיים. גם נתון זה מצביע על סיכוי ליציאה מן המיתון.

הממשלה, כידוע, משליכה את יהבה על המגזר העסקי, מתוך הנחה שהוא ימשוך אחריו את כלל המשק אל הצמיחה המיוחלת. אם המגזר העסקי יצליח לצמוח בשיעורים גבוהים יותר, ואם המגמות האחרות יימשכו, אפשר יהיה להכריז על סוף המיתון בעוד מספר חודשים.

נתונים לא חד-משמעיים

עד שכל זה יקרה אפשר להישען על נתונים אחרים המלמדים על שיפור בביצועי המשק. למשל, עליה של 3 אחוזים במכירות המסחר הקמעוני. ביבוא מוצרי הצריכה נרשמה עליה של 8 אחוזים. מדד הייצור התעשייתי עלה ב-7 אחוזים. הפדיון בענפי המסחר עלה ב-5 אחוזים. יבוא התשומות, המלמד על היקף הייצור העתידי, עלה ב-9 אחוזים.

נתון נוסף מלמד על התאוששות ההיי-טק. מדד ייצור של ענף הטכנולוגיה המתקדמת מצביע על עליה של 24 אחוזים בספטמבר-אוקטובר. במקביל לנתונים המסכמים של הלמ"ס, מסמנת גם מחלקת המחקר של בנק ישראל את "תחילתה של התאוששות הדרגתית בפעילות במשק".

המדד המשולב לבחינת המצב במשק עלה בשיעור של 0.3 אחוזים, בהמשך לעליות מתונות יותר בחודשיים הקודמים. גם הנתון זה משקף עליה בפעילות של רבים מענפי המשק. מקור אחר שממנו שואבים הכלכלנים עידוד הוא הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שזינקה בשיעורים גבוהים ומפתיעים. המדד הכללי של המניות וניירות הערך עלה לאורך 2003 ב-55.4 אחוזים, והוא משקף עלייה של כל ענפי המסחר בבורסה.

האינדיקציות המעודדות האלה הן שמובילות להערכה הרווחת כי המצב במשק משתפר. העניין הוא שיש גם לא מעט נתונים בעלי אופי שלילי, כמו למשל ירידה ביצוא וירידה ביבוא חומרי גלם למפעלים.

בלמ"ס מגדירים את המצב כך: "הסדרות הסטטיסטיות מתאפיינות באי-סדירות גבוהה, אשר מקשה על ניתוח המגמה". עם זאת, מדגישים בלשכה שסך הכל יש עלייה בפעילות הכלכלית. הנתונים אם כן סותרים בחלקם, אך יש מי שמצליח לעשות סדר בבלגאן.

הדברים הברורים ביותר נאמרו לפני עשרה ימים על ידי נגיד בנק ישראל, הד"ר דוד קליין. בהרצאה במועדון המסחרי והתעשייתי קבע קליין כי המשק בתפנית חיובית. "כאשר ניסינו, בתום 2002, להעריך את הצפוי ב-2003, לא היתה לנו שום סיבה להיות אופטימיים. כאשר אנחנו מנסים להעריך את שנת 2004, הדברים נראים אחרת", אמר קליין.

הנגיד הצביע על שתי הסיבות המרכזיות לשינוי הכלכלי, ומעניין כי אף שקליין שיבח את מדיניות הממשלה, הוא ייחס לה חשיבות מוגבלת בלבד בשיפור המצב. "חלק לא מבוטל מהשינוי יש לייחס לגורמים שאינם קובעי המדיניות הכלכלית. העולם עבר את נקודת השפל במחזור העסקים, והוא הולך ומתאושש. עבור המשק הישראלי, התלוי כל-כך בסחר העולמי ובמצב בארה"ב, יש לכך השפעה גדולה, והיא עתידה להימשך בשנה הבאה. הסכסוך האלים עם הפלשתינים איננו מחריף, ולכל שיפור במתח הביטחוני יש השלכות חיוביות על המשק.

"גורם חיצוני נוסף הוא הנכונות של ממשלת ארה"ב לערוב, עד סכום של 9 מיליארד דולר, לחובות חדשים של ממשלת ישראל. עם זאת, יש משמעות רבה לשינוי באופייה של המדיניות הכלכלית שאימצו השנה שר האוצר, ראש הממשלה והממשלה כולה".

נקודה נוספת שציין קליין, המתייחסת לגירעון בתקציב, מלמדת שוב עד כמה כלכלה ופסיכולוגיית המונים שלובות זו בזו. הגירעון התקציבי של הממשלה ב-2003 הוא 31.2 מיליארד ¤. גירעון זה גבוה ב-11.7 מיליארד שקלים מהגירעון ב-2002. במונחי תוצר, הסתכם הגירעון ב-2003 ב-6.3% מהתמ"ג, לעומת 4% ב-2002.

אף על פי כן, אומר הנגיד, "הציבור מאמין שהממשלה החזירה לעצמה את השליטה בתקציב, ושהגירעון ב-2004 יהיה נמוך יותר". האמונה שהממשלה שולטת בהוצאותיה, אף שיש לה השנה פחות על מה לסמוך, תורמת לרגיעה בשווקים הפיננסיים, הסביר הנגיד.

מדינה בפקק

גם כלכלני הבנקים מעריכים שסך הכל צפוי שיפור בפעילות המשק. בסקירה הכלכלית החודשית של בנק הפועלים נכתב כי הצמיחה השנתית המוערכת ל-2004 עומדת על 1.5 אחוז, כלומר עדיין בתוך תחום המיתון. יחד עם זאת נמנים מספר גורמים הצפויים כולם להביא להתאוששות: בבנק הפועלים מציינים את הרגיעה הביטחונית היחסית ואת המגמה החיובית בכלכלה העולמית כגורמים שיאיצו את הפעילות הכלכלית.

מעבר לכך, צפויים הירידה בשער הריבית וההתייעלות במשק בעקבות הצמצומים לחזק את יכולת התחרות של החברות הישראליות בעולם. ההתעניינות המתחדשת בעולם למוצרי היי-טק צפוי גם הוא לבשר טובות לענף הטכנולוגיה בישראל, שעדיין נחשב לקטר במשק.

חרף הרוח האופטימית, שומרים כלכלני הפועלים על זהירות. האבטלה להערכתם עוד תוסיף לעלות, ובכלל, "האינדיקטורים הכלכליים עדיין לא מצביעים על התבססות ההתאוששות בפעילות הכלכלית. התנודתיות הגבוהה בנתונים תמשיך לאפיין את המשק בשלבי היציאה מהמיתון".

האופטימי ביותר מאנשי הכלכלה, ובאופן לא מפתיע, הוא שר האוצר בנימין נתניהו. עוד בקיץ טען נתניהו כי המשק הולך ונחלץ מהמיתון, וכי באמצע הקיץ הבא כבר ייווכחו בכך אזרחי ישראל. במקביל לפעילותו הכלכלית מקפיד נתניהו לנפק דימויים מעולם התחבורה למצב הכלכלי.

עם כניסתו לתפקיד השווה נתניהו את המשק למכונית העומדת על פי תהום, שרק לחיצה חזקה על הבלמים תציל אותה מהתרסקות. אחר-כך דימה את המצב לספינה כבדה שיש להטות את מסלול שיוטה. כעת אומר נתניהו כי המצב במשק דומה לפקק תנועה שמשתחרר לאטו. מי שתקוע בקצה הפקק פשוט עדיין לא יודע ש"הרמזור התחלף מאדום לירוק", כפי שאמר נתניהו לפעילי סניף הליכוד בחדרה.

"התנועה התחילה לזרום, ובתוך חצי שנה כולכם תחושו זאת", הבטיח שר האוצר. מה שנתניהו יודע ולא אומר הוא שבפקק הזה תקועים רוב אזרחי המדינה, ושעד שהפקק ישתחרר יחלפו חודשים ואף שנים. זוהי גם הצרה הגדולה ביותר של המשק ושל החברה, עם צמיחה או בלעדיה.

העוני כבעיה בוערת

מי שעומדים בסוף הפקק שצייר נתניהו הם כמובן החלשים בחברה, אלה שמקור מחייתם הבלעדי הוא קצבאות הביטוח הלאומי. הקצבאות הללו קוצצו באופן דרסטי בשנתיים האחרונות, ובמשרד האוצר אין שום תכנון להחזיר ולו חלק מהן, להיפך. גם בחודשים הבאים נמשיך לשמוע על הקטנת הקצבאות, בהתאם לגישה העקרונית של שר האוצר.

מי שעומדים שלב אחד קרוב יותר לרמזור הם המובטלים. גם בעניינם כנראה שלא יחול שיפור משמעותי בחודשים הקרובים. מאמצי הממשלה בעניין המובטלים לא נושאים פירות. מסיכום נתוני 2003 עולה כי הממשלה הצליחה אמנם להקטין משמעותית את מספר העובדים הזרים (מספרם פחת ב-30,000), אך נכשלה בכוונתה לצמצם את המגזר הציבורי. מספר המועסקים בשירותים הציבוריים עלה ב-8,000 במקום לרדת.

בכלל, קשה לראות איך יצליח המשק להתגבר על אחת מבעיות היסוד שלו, שהיא מספרם הקטן יחסית של כלל המועסקים במשק. רק 48.5 אחוז משתתפים בשוק העבודה, לעומת שיעורים גבוהים בהרבה במדינות המערב. על פי ההערכות האופטימיות ביותר תרד האבטלה, לכל המוקדם, בתחילת הסתיו הבא.

החיבור בין האבטלה לבין העדר הקצבאות מציב בפני הממשלה והחברה כולה את הבעיה החריפה ביותר של המשק: בעיית העוני. עד כה, הממשלה לא ממש הקדישה תשומת לב להתמודדות עם סוגיית העוני שממדיו הולכים וגדלים. עם פחות קצבאות ובלי תעסוקה, קשה לאתר מקור הכנסה אחר עבור מי שמוצאים את מזונם בבתי תמחוי או בפחי אשפה.

השבוע סוף סוף נדרשו לבעיה הקשה הזו שני גופים שלטוניים חשובים: הראשון היה דו"ח המועצה לביטחון לאומי, שקובע כי המשבר החברתי-כלכלי, ולא העניין הפלשתיני, הוא האיום הקיומי האמיתי על מדינת ישראל. ממש במקביל, הורה השבוע בג"ץ למדינה, בתשובה לעתירה של ארגונים חברתיים, להגדיר סטנדרטים מינימליים של קיום אנושי בכבוד. תשובת המדינה, שצפויה בתוך כשבוע, תגדיר לראשונה קו עוני רשמי. עד כה הוגדר קו העוני במונחים יחסיים בהתאם להכנסה. כעת ייתכן שינוסח קו עוני במונחים מוחלטים, ולמעשה הוא יחייב את המדינה לדאוג למי שיימצא מתחתיו.

באמצע הפקק שצייר נתניהו נמצא מעמד הביניים. השיפור הישיר, הזעיר אמנם, המובטח לקבוצה זו הוא המשך הרפורמה במס הכנסה. בשלב זה עדיין לא ברור מה יהיה שיעור ההקלות במס. הרפורמה, במתכונת הקיימת, מיטיבה בעיקר עם בעלי המשכורות הגבוהות, כלומר עם אלה העומדים בתחילת הפקק או עם אלה שמעולם לא נעצרו בו. באוצר מודעים לעיוות, ועמלים על גיבוש תוכנית שתיטיב באופן משמעותי יותר עם בעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות.

המיתון רק התמתן

אגב פקקים ושחרורם, יש להזכיר בתחתית מאזן הבשורות את סוף השביתות במשק. לסיום העיצומים השלכות חיוביות ישירות ועקיפות על המשק. קיימות הערכות שונות על הנזק שספג המשק בכל יום של עיצומים .בהתאחדות התעשיינים טוענים למשל שההפסד המצטבר למשק בשלושת החודשים האחרונים עומד על כ-2.5 מיליארד שקלים. ברור שעבודה תקינה של שירותים חיוניים כמו המכס ומס הכנסה תחסוך את הנזקים האלה. מעבר לכך, לרגיעה ביחסי העבודה, אם אכן תישמר, תרים תרומה משמעותית ליציבות המשק.

סוף העיצומים, העברת התקציב בכנסת וניצני הנתונים על תפנית כלכלית מעבירים משב רוח אופטימי במשק הישראלי. ובכל זאת, אסור להתבלבל. המצב עדיין רגיש ואינו בלתי הפיך. אין ספק שנחוצות עבודה רבה ואפס טעויות על מנת להיחלץ באמת למרחק בטוח מהמיתון.

היטיב להגדיר את היעדים הנגיד דוד קליין: "ההתחלה שנעשתה ב-2003 מבטיחה, אבל אנחנו רק בראשית הדרך, והאופק צריך להיות רב-שנתי. הקשיים בסיכום תקציב 2004, כפי שהם באים לידי ביטוי בדיון בכנסת, רק ממחישים כמה כבדה היא המשימה. המפנה במדיניות הכלכלית איננו שינוי חד-פעמי שלאחר שיבוצע יאפשר לחזור לשגרה.

"הצמיחה הצפויה ב2004, אם כי היא עשויה להיות מהירה יותר מזו של 2003, תהיה רחוקה מלמצות את הפוטנציאל של המשק. נוסף לכך, ממדי השינויים המבניים הנדרשים מחייבים מאמץ מתמשך של מספר שנים, כמו גם רכישת הרגלים לעבוד על פי יעדים כלכליים-חברתיים. המפנה שחל בניהול המדיניות נותן יסוד לתקווה כי יש ביכולתנו לעמוד באתגרים אלו".

akahana@a7.org