הוי ארצי

חגי סגל , ה' בשבט תשס"ג

הם מפחדים

החוויה הדמוקרטית בוועידת הליכוד הוציאה מדעתם הרבה פרשני שמאל. כמו במעמדים דומים בעבר הם סיפקו לצרכניהם הסברים הפוכים ב-180 מעלות מהמראות שראו שם במו עיניהם ומהקולות ששמעו. עם ישראל ראה את הבדידות היחסית של אריאל שרון שם, שמע את שאגות הבוז לתכניות הנסיגה של האיש, ובכל זאת הוסבר לו, ברצינות תהומית, ששרון הוא המנצח האמיתי של הוועידה.

אם שרון ניצח או הפסיד, נדע בדייקנות רק במושב הבא של הוועידה, אחרי ההצבעות על סעיף 19 ג' המפורסם בחוקת המפלגה. אבל עוד הרבה קודם חשוב לברר אם יש ממש בטענה המפומפמת כאילו הוא ייצג בוועידה את כוחות האור, בעוד הפייגלינים היו שגרירי החושך. מישהו ממקורביו אפילו לחש על אוזני עיתונאים, כי הצעות ההחלטה שקוראות להכפיף את הממשלה והכנסת להחלטות מרכז הליכוד "מזכירות את המפלגה הנאצית בגרמניה". עד כדי כך.

בתגובה מאופקת לדברי הבלע המופרכים הללו, אפשר לומר שחסידי שרון בתקשורת ובליכוד מזכירים את המפלגה הקומוניסטית ברוסיה. על פי שיטה סובייטית עתיקת יומין הם ניסו השבוע לדרוס יריב לגיטימי כשרוממות הדמוקרטיה בלשונם וחרב פיפיות בידם. חברי מרכז, שכל חטאם הוא נסיון לכבול את מנהיגם למצע מפלגתו, הוצגו כאנשים קיצוניים, כאויבי המשטר, אפילו כפושעים. זאת על אף שהחשדות הפליליים הכבדים ביותר רובצים כרגע דווקא על סביבת שרון עצמו.

לגופה של הטענה נגד סעיף 19 ג', חשוב להבהיר שהוא לא נועד לפגוע ולא יפגע בריבונות של הממשלה וכנסת, אלא רק יצמצם את יכולתם של שליחי ציבור לשקר לציבור ולהתכחש למצעם. תכליתו האחת והיחידה היא למנוע הולכת שולל של בוחרים תמימים בתואנות שווא של פרגמטיזם. אם הוא יזכה לרוב, בעזרת השם, חייהם של מנהיגים לא ישרים יהיו קשים מנשוא.

חזון בן דב

בשלהי כסליו מלאו 25 שנים למותו בדמי ימיו של הוגה הדעות, איש הלח"י, שבתי בן דב. סגנון התנסחותו הכבד האפיל על יכולת הניתוח והחיזוי שלו, ומנע ממנו את ההוקרה הראויה לו בעודו בחייו. תלמידו המובהק, יהודה עציון, שוקד כבר שנים רבות על הוצאת מלוא כתביו לאור, ונראה שלאחרונה הוא מתקרב להגשמת האתגר החשוב הזה.

מכל הכתבים הללו נצטט כאן קטע אחד. הוא נכתב 10 שנים תמימות לפני מלחמת ששת הימים, וחזה בבהירות מרשימה את נס שחרור ירושלים ואת עוגמות הנפש העלולות לבוא בעקבותיו, כתוצאה מהמבוכה ומהרפיון המחשבתי שהציונות נקלעה אליה לאחר הקמת המדינה. בן-דב כתב: "המשבר הוא עמוק מכדי שיוכל להיפתר על ידי זעזוע מקרי, ולו גם זעזוע מהפכני וכביר עוצמה שלא בדרך התפתחות רוחנית-מהפכנית ממושכת. מסתבר אפוא שאם יבוא שחרורה של עיר דויד בדרך מקרית כביכול, יהיה הדבר רק פתח לתהליך משברי ממושך, אשר שורשיו נעוצים במשבר הקיים ובכל סבך התסביכים הציוניים שעדיין לא יושרו".

האם נביא הזעם הזה היה הופך לנביא נחמה, אילו האריך חיים עד ימינו אלה?



יבין, יבין

חיים יבין, כך דווח לפני ימים אחדים, מכין לערוץ 2 (טלעד) סידרה טלוויזיונית חדשה על המתנחלים. יועצי הסידרה הם ההיסטוריונית הפוסט-ציונית עידית זרטל והעיתונאי עקיבא אלדר,שאהבתו למתנחלים היא כאהבת אורי אבנרי לרב לוינגר. בתגובה על התמיהות נמסר מחוגי יבין, שזרטל ואלדר נבחרו לשמש כיועצי הסידרה כיוון שהם כותבים יחדיו ספר על המתנחלים.

ההסבר הענייני הזה מנקה כמובן את הסידרה המיועדת מכל רבב של חוסר אוביקטיביות,
ואפילו מספק לנו רמז עבה על לוח המשדרים של טלעד בעונות הקרובות. נוכל לראות שם, למשל, יצירת מופת של אדיר זיק על שלום עכשיו עם שרותי הייעוץ של איתמר בן גביר ונדיה מטר; סידרה דוקומנטרית של הרב אמנון יצחק על טומי לפיד בייעוצם של מאיר פורוש וישראל אייכלר; סידרה על פרקליטות המדינה בבימוי דוד אפל; סרט מדהים על שוניות האלמוגים באילת מנקודת מבטם של בעלי חוות הדגים במפרץ; ואולי גם: סרט על ערוץ 2 בהפקת ערוץ 10 וסרט על חיים יבין לפי תסריט של ארגון 'לדעת'. צפייה מהנה.


יוחזר אורבך

אחרי שגמרנו לקונן על מר גורלו של ערוץ 7 ושל מאזיניו, אפשר להתפנות ולקונן גם על גורלו של ערוץ התכלת. הערוץ הזה עדיין משדר, ברוך השם, אבל בלי אורי אורבך, מעצבו המקצועי והרוחני, וחסרונו כבר מורגש. ערוץ תכלת בלי אורבך זה כמו ערוץ הספורט בלי כדורגל.

והפעם, אי אפשר להאשים את הפרקליטות, את בית המשפט או את נתן זהבי. אורבך נאלץ לעזוב בגלל כשל פנימי של התכלת. בשיאה של הצלחה גדולה ויתר הערוץ המבטיח הזה על שרותיו של האדם המתאים ביותר למשימת ייבוש הביצות הטלוויזיוניות בישראל. כל אדם אחר יעשה את זה פחות טוב ממנו, אם בכלל. שלמה בן צבי, הבעלים של תכלת, מוכרח למצוא דרך להחזיר אותו לשם. זה אפילו יותר חשוב מערוץ 10.

מונכון

ביומן הצהרים של קול ישראל ביום ו' שעבר הוקדשה כתבה לסיקור פעולת מחאה נגד הריסת מאחזים בדואים בלתי חוקיים בנגב. כדי שהמאזינים לא יתבלבלו, חלילה, בין המגזר הבדואי לבין מגזר ההתנחלויות השתמשו המגיש והכתב במונח הסטרילי 'כפרים בלתי מוכרים'. גם העיתון 'הארץ' השתמש במונח זהה בידיעה על אותה הפגנה בגיליון יום א'. למות מקנאה.

כרונולוגיה

ההגיגן והמזרחן צבי בראל פתח ביום א' את מאמרו השבועי נגד המתנחלים בהשוואה שנונה: "שני תאריכים חשובים יצוינו בשנת 2004 - 40 שנה להקמת אש"ף ו-30 שנה לייסוד גוש אמונים". בהשראתו נחתום את טורנו היום בהשוואה מקבילה: שני תאריכים חשובים יצויינו בשנת 2008 - 90 שנים להקמת 'הארץ' ו-20 שנים לייסוד החמאס.