בשבע 76: הוי ארצי

חגי סגל , כ"א בטבת תשס"ד

הכנסת אורחים

לרגע היה נדמה השבוע שעזר ויצמן הוא עדיין נשיא המדינה. יורשו, משה קצב, החליט לנהל מדיניות חוץ עצמאית ולהזמין הנה את בשאר אסאד, אחד הברנשים הכי מפוקפקים ואנטישמים בסביבה, רודן בן רודן. בכך הוא עקף משמאל את ראש-הממשלה, משימה לא קלה בימינו, והפגין כפיות טובה כלפי ארה"ב, המנהלת בחודשים האחרונים מלחמת התשה פסיכולוגית ומעשית נגד אסאד.

מלשכת הנשיא נמסר, שהזמנת אסאד אינה אומרת, בשום פנים ואופן, שהנשיא קצב תומך במתן התשלום הקבוע הכרוך בהזמנות כאלו, תשלום שנקבע עוד בתקופת סאדאת. דא עקא, ההבהרה הזאת רק מעצימה את עליבות המהלך: הזמנת אסאד לא נועדה להשיג שלום, שהרי מבחינת הסורים אין שלום בלי נסיגה מלאה, אלא רק לשמר מסורת ישראלית מוזרה של הזמנה מתמדת, תלויה ועומדת, לכל עריצי האזור. הם יכולים לנהל בנו מלחמת חורמה במשך עשרות שנים, לחרוש יומם ולילה מזימות להשמדתנו, אבל תמיד לדעת שההנהגה הישראלית תשמח לארח אותם בירושלים ברגע שהדבר יתאים לאינטרסים שלהם.

בצעד סאטירי על המהלך של קצב, הזמינו חברי הכנסת אריה אלדד וגלעד ארדן את נשיא איראן, חתאמי, לבקר אף הוא בירושלים. במחשבה שניה, הם היו צריכים להזמין הנה את סאדאם חוסיין. ידיעות הדולפות מחקירתו מספרות שהמידע שהוא מספק לאמריקנים מסבך קשות את עמיתו הסורי, ידידו משכבר הימים. אם השניים ישבו בסוף באותו תא, אפשר יהיה להציע להם כאן את אותו שטיח אדום בבית הנשיא.

הבולדוזר והטרקטורון

ככל שנוקפים ימי שלטונו מסתמן דמיון מפתיע בין אריאל שרון למנחם בגין. לא דמיון חזותי, כמובן, גם לא רטורי, אבל כבר הרבה דמיון אופיי ושלטוני. שניהם נולדו במקומות שונים, עלו לגדולה במחוזות נבדלים, ובכל זאת נהיו דומים כל-כך לעת זיקנה. אותו חידלון מנהיגותי, אותה עגמומיות כללית.

כמו בגין, גם שרון הגיע מאוחר מדי לכס ההנהגה, משאת נפשו. הוא הצליח להעפיל לשם רק אחרי שאזל להט נעוריו והתרוקן מלאי התלהבותו. גם אומץ לבו כבר לא מה שהיה פעם. עשרות שנים של רציחת אופיו הצליחו לסדוק את עור הפיל שלו. שרון 2004, כמו בגין 77', הוא שרון מבויית, כנוע, משתוקק לאהדת התקשורת. קשה להאמין שזה אותו גנרל נחרץ, בוטח ורב תחבולות מקומנדו 101 או מצליחת התעלה.

שרון של פעם היה הופך עולמות אם הפלשתינים היו רוצחים אב לחמישה ילדים או מפגיזים ללא הרף ישובי ספר. כוחותיו היו הורסים, שוברים וכותשים כל שונא ישראל ברדיוס של שעתיים טיסה מזירת הרצח. שרון של ימינו מסתפק במברקי תנחומים ובחיסולים אקראיים. גינוני אחריות מדומים ("איפוק זה כוח") מחפים על תשישותו הגדולה.

ב-1982 הוא יצא לכבוש את לבנון ולגרש את ערפאת מביירות רק מפני שהפלשתינים פצעו את שגרירנו בלונדון וירו כמה קטיושות על קרית-שמונה. בשלוש שנות כהונתו הם רצחו לנו שר בירושלים, הרגו מח"ט, ועשו כל תועבה אפשרית אחרת, אבל שרון לא כבש שום מקום. תשובתו העיקרית לזוועות היתה ועודנה כניסה חטופה לעיר פלשתינית. רק החקירות נגדו עדיין מסוגלים להפיק ממנו ניצוצות של זעם מוחצן. פרוייקט הבינוי המרכזי שלו אינו ההתנחלויות, אלא גדר חוצת ישראל. הבולדוזר הפך לטרקטורון.

בגין היה ראש-הממשלה הראשון שהסכים להקריב ישובים על מזבח השלום. שרון הוא ראש הממשלה הראשון שהסכים בפה מלא להקים מדינה פלשתינית. לא רבין, לא פרס, אפילו לא ברק, דווקא שרון. אין ספק שהוא עדיין מאמין באידאולוגיה של עין תחת עין, ברעיון ההתנחלות, אבל כבר אין לו כוח. הפלשתינים והתקשורת הצליחו לכתוש אותו, ותהליך הכתישה הזה עובר האצה מטורפת. מוויתורים כואבים תמורת שלום הוא עבר במהירות לוויתורים כואבים תמורת כלום. רמזי נכונות לעקירת נצרים, לפני שלושה שבועות בלבד, התחלפו השבוע בנכונות מפורשת לעקירת כל ההתיישבות בעזה. אם לא יודח בהקדם על ידי ח"כי הימין או משטרת ישראל, עד האביב הוא יגיע לקווי 67'.

קול-ישראל התנצל

לפני שבועיים כתבתי כאן על הניסוח המוזר, שבו השתמש קול ישראל כדי לדווח על גזר הדין העתידי במשפט ערוץ 7, יממה לפני פרסומו. העורכים שם ידעו לספר שלכל אחד מהנאשמים 'צפוי' עונש של 3 שנות מאסר ושלושה מיליון שקלים קנס ושליעקב כץ 'צפוי' אפילו עונש של 7 שנות מאסר. זאת במקום להשתמש בניסוח הראוי יותר, ולפיו מדובר בעונש המירבי הקבוע בחוק על עבירות כאלו. במכתב תלונה לקול ישראל הבעתי חשד שהיתה זו נבואה המבקשת להגשים את עצמה, נבואת שקר.

ובכן, התלונה לקול ישראל הניבה התנצלות משם. הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור, עמוס גורן, כתב לי על דעת המנהל יוני בן מנחם, שהתלונה מוצדקת, אך לדבריו "מצאתי כאן חוסר תשומת לב מספקת ולא כוונה רעה". עוד כתב גורן: "לכל העורכים הנוגעים בדבר הוער לאחר השידור בידי הממונים עליהם. נוכח העניין העקרוני אני פונה למנכ"ל הרשות כי יפנה את תשומת ליבן של כל מערכות החדשות והאקטואליה שלנו להבדל המהותי שבין 'צפוי' ל"מירבי'. אנא קבל את התנצלות רשות השידור על הנוסח הפגום". קיבלתי.

האיש והאגדה

האנציקלופדיה המקוונת החדשה של אתר YNET נכתבה ברוחו של האתר כולו. הערך "ערפאת" נפתח כך: "יאסר ערפאת, מדינאי ערבי פלסטינאי".