בשבע 76: מה קרה לך, לימור?

השרה לימור לבנת, שעד עתה הוכיחה קו לאומי גאה וזקוף קומה, הפנתה את גבה לערכיה והצטרפה לקו התבוסתני של מנהיגי תנועתה. האם היא שכחה את הסכנות שהיא עצמה התריעה עליהן?

נדיה מטר , כ"א בטבת תשס"ד

אם עד הימים האחרונים עוד יכולנו להיות סקפטיים לגבי 'מנהיגות יהודית' ואפשרותה "להשפיע מבפנים", באה השרה לימור לבנת והוכיחה לכולנו שאמנם, ידידינו ב'מנהיגות יהודית' מצליחים ובגדול. "גורמים קיצוניים, כמו פייגלין וחבריו, שמעולם לא היו חלק מתנועת הליכוד ואינם אנשי ליכוד, מנסים להשתלט על מפלגת השלטון ובאמצעות כך על השלטון", אמרה השרה, באיבוד עשתונות טוטאלי.

תמוהים הם דברי השרה. הרי כל פשעם של פייגלין וחבריו הוא שהם פועלים כדי להביא לכך שראש הממשלה ושרי הליכוד יממשו את מצע תנועתם. הרי לשם כך הם נבחרו על ידי רוב העם. במצע הליכוד לבחירות לכנסת ה-16 כתוב: "זכותו של העם היהודי לארץ ישראל היא זכות נצחית שאינה ניתנת לערעור. מדינת ישראל לא תאפשר הקמת מדינה ערבית פלשתינית ממערב לירדן... ההתיישבות היא ביטוי מובהק לזכותו הבלתי מעורערת של עם ישראל לארץ ישראל ומהווה נכס חשוב להגנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הליכוד יפעל להמשך חיזוקה ופיתוחה".

דבריה של לימור לבנת בעד עקירת יישובים, המנוגדים לחלוטין למצע הליכוד, וההתקפה שלה נגד הפעילים הלאומיים בליכוד, מצביעים על כך שאולי דווקא לימור לבנת כבר אינה חלק מתנועת הליכוד. האם גם היא נמנית עם הפוליטיקאים הלאומיים, שברגע שהם מגיעים לשלטון הם מתחילים לקיים את המצע של עבודה-מרצ?

תנועת 'נשים בירוק' הכירה את לימור לבנת לראשונה בנובמבר 1993, באחת ההפגנות הראשונות שלנו נגד הסכמי אוסלו. לאחר שקראנו בעיתונות שרב המרצחים ערפאת טוען שקטע של כקילומטר בכביש ירושלים תל-אביב, לאחר שער הגיא, כבוש בידי ישראל, והוא דורש שהקטע הזה יועבר לשליטה ערבית, הודענו לתקשורת ולחברי הכנסת שתנועתנו תקיים הפגנה במקום, כדי להזהיר את הציבור שהסכמי אוסלו עלולים להחזיר אותנו לגבולות המסכנים את קיומה של מדינת ישראל.

חברת הכנסת היחידה שהגיעה להזדהות איתנו היתה לימור לבנת. למרות שתנועתנו עוד לא היתה מוכרת, לימור לבנת באה, חיזקה והזהירה מפני הסכמי אוסלו ומפני הסכנות בחזרה לקו הירוק. הטלוויזיה הישראלית סיקרה את ההפגנה ונתנה במה לדבריה של ח"כ לבנת באותו ערב בחדשות.

מאז נשארנו בקשר עם משרדה. בתקופת הבחירות ב-1996, פנתה לימור לבנת אלי בבקשה שארוץ לכנסת ברשימת הליכוד, על מנת לנסות ולהיבחר למקום המשוריין לאישה. על פי דבריה, חשוב היה לה שאותו מקום ייתפס על ידי תושבת יש"ע שתעשה הכל למען ההתיישבות. הודיתי לה, אך החלטתי להמשיך לפעול במסגרת חוץ-פרלמנטרית.

מדי שנה, לימור לבנת כותבת לנו מכתב ברכה בחוברת 'נשים בירוק' שמתפרסמת לכבוד הסעודה החגיגית שאנו מקיימים בשושן פורים. באדר ב' תשס"ג כתבה השרה: "מאמציהן הבלתי נלאים של נשים בירוק מסייעים לחסל את מפלצת הטרור ולבסס נוכחות יהודית בכל שטחי ארץ ישראל. תלכנה מחיל אל חיל".

על פי הנאמר לעיל, לימור לבנת היא האחרונה שהיינו מצפים ממנה להסכים לעקירת יישובים ולמתוח ביקורת ארסית על פעילים בליכוד, הפועלים למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אך נראה שטעינו, לימור לבנת מצטרפת לאותם פוליטיקאים הנבחרים בשל נאמנותם לארץ ישראל, אך נכנעים ללחצים פנימיים וחיצוניים, הופכים את עורם ואינם נאמנים למצע תנועתם ולמנדט שקיבלו מבוחריהם.

בחודשים הקרובים יתכנסו חברי מרכז הליכוד כדי להחליט לאן פני תנועת הליכוד, אם תישאר בידי פוליטיקאים כגון שרון ואולמרט, חלשים באידיאולוגיה ובעקרונות, או במילים אחרות אם יהפוך הליכוד רשמית למפלגת העבודה מספר 2? או שמא תנועת הליכוד תחזיר עטרה ליושנה ותבחר בנאמנות למצע שלה עצמה, כפי שמבקשים משה פייגלין וחבריו?

בעתיד הקרוב נקבל מענה לשאלות אלו. מי יודע, אולי לימור לבנת תתעשת ותבין שיש לה עתיד בפוליטיקה הישראלית רק אם תייצג את מצע הליכוד. עליה להבין שהעבריינים הקיצוניים האמיתיים המנסים להשתלט על הליכוד ועל המדינה הם פוליטיקאים כמו שרון ואולמרט, שהתחזו לאנשי ליכוד אך מנסים היום, בניגוד לרצון בוחריהם, לכפות עלינו תוכניות התנתקות מסוכנות להקמת מדינה פלשתינית מערבה מהירדן. אם ברצוננו לשרוד כיהודים בכל ארץ ישראל, עלינו לפעול מהר ולוודא שדיקטטורים אלו 'יועתקו' מהשלטון ויישלחו לביתם. לימור לבנת – הלנו את אם לצרינו?