מכתבים למערכת

, כ"א בטבת תשס"ד

באוז רוחו

מר רותם כותב בלשון משעשעת וחביבה, אך עם הזמן אני מתרשם כי קטעים או סגנונות בהם הוא משתמש אינם לרוחה של תורה.כוונתי לשימוש בדוגמאות וסיפורים לגיטימיים על סרטי/תוכניות טלוויזיה, דבר שאינו לרוח ההלכה בדרך כלל.

בשבוע שעבר, לדוגמה, ציין את כתיבתו הטובה של קובי אוז בעיתון 'מעריב'.
האם היינו צריכים את עיתון 'בשבע' על מנת לקדש שמו של 'מעריב'? האין כאן מתן לגיטימציה לקריאת עיתונים מעין אלה?

וכהמשך לכך, תחת פרסום התמונה של קובי אוז ולהקתו נכתב "הוא לא רק שר יפה, הוא גם כותב טוב"- האם אנו מחנכים את בנינו לסגנון השירים של מר אוז? האם מכיר מר רותם את סגנון ספרו של מר אוז? את התיאורים המופיעים בספרו של אותו מוכשר כתיבה?

ואם כבר מפרסמים תמונה של מר אוז בהקשר לכתיבתו במעריב, מדוע לפרסם תמונה של מר אוז עם להקתו, בסגנון שנראה כמו שנראית התמונה? האין הדבר נותן לגיטימציה לצעירים הקוראים העיתון מתוך מחשבה שזה "העיתון שלנו" בהסכמתם של "הרבנים שלנו"?

ובכל הכתוב לעיל אין מאום לפגוע או לגרוע משמחתי בעיתוננו היקר 'בשבע'.

אלעד יצהרי, שעלבים


האומנם פגיעה בריבונות?
(בתגובה ל'הוי ארצי', גיליון 75)

רציתי להעיר על מאמרו של חגי סגל "הם מפחדים". סגל כותב שאנשי שרון טוענים שסעיף 19 ג' "פוגע בריבונות הכנסת", ואילו לדעתו סעיף זה רק יביא לכך שהנציגים בכנסת יהיו יותר ישרים. ברצוני להוסיף שכבר היום ישנו סעיף כזה בחוק, ולפיו חבר כנסת שסיעתו החליטה להצביע אימון בממשלה הוא הצביע אי אמון, איננו יכול להתמודד מטעם מפלגתו שוב לכנסת. לא שמעתי על מישהו שטען שזה "פוגע בריבונות הכנסת".

ומכאן לשלוחה ברכת הדרך לפייגלינים, שיעשו ויצליחו להעביר את סעיף 19 ג'.

אריה כיטוב, ירושלים


בנות, חיזרו הביתה
(בתגובה ל'בעיות במשפחה', גיליון 75)

במאמר בנושא הגירושין שהתפרסם בעיתון 'בשבע' נפגשנו שוב במושג האומלל 'מימוש עצמי', שהרב נריה זצ"ל הגדיר אותו כעבודה הזרה של הדור שלנו; ההשלכות הישירות שלו במקרים המתוארים במאמר היו פירוק התא המשפחתי.

הטיפול בתופעה זו הוא בנפשנו. מוטלת האחריות על מוסדות החינוך היסודיים והתיכוניים להחזיר את סדרי העדיפויות הנכונים לנערות שחינוכן מופקד בידיהם, לפני 'יציאתן לחיים'. חובה על המחנכים והמחנכות להדגיש את הדילמות הקשות והבעייתיות הרבה שבבחירת קריירה תובענית, הבאה בדרך כלל על חשבון הקמת בית חם, תומך, ותורני. יתר על כן, עתיד לימוד התורה בדורנו תלוי ללא ספק בתמיכתן של בנות הזוג, בנשים הרואות חשיבות עליונה בסיוע ללימוד התורה של בן זוגן, ולא רואות צורך להתחרות עם הבעל על מקומו של לימוד התורה בחיים.

בואו ונחזיר את הבנות הביתה!
ד"ר חנה קטן, שעלבים



הסרבנים הפוליטיים

שנה אחת מאסר הוא הדין לחמישה סרבנים פוליטיים שלא מתגייסים בגלל התנגדותם למדיניות הממשלה הדמוקרטית.

זהו עוד צעד בדרך לאנרכיה- כל אחד הישר בעיניו יעשה. ללא הבנה של הדמוקרטיה, הם מסכנים את הכלל בהחלשת צה"ל. בנוסף על כך, חמור הוא מאוד שבעיני מספר לא מבוטל מהשמאל והתקשורת הם למעשה נחשבים כגיבורים.

מספר פרשנים אומרים שמעשיהם ישפיעו לטובת הצדק שלהם. אם הגענו לכך, ברור שאחרים יעתיקו 'גבורתם'.

למשל, אם הדבר משתלם פוליטית למה לא יעשו כך אלפי החיילים מיש"ע שעל הכוונת של שרון לגרוש בכוח/ כפיה מבתיהם?

אם הממסד השמאלי השולט במדינה לא יביא סוף לתופעה, ימשיכו להתייחס אליהם ביתר הבנה וינצלו הסרבנות לטובת 'נסיגות ונכנעות חד צדדית, תחת אש', ברור שיעתיקו אותם עשרות אלפים הרואים עקירת יהודים מבתיהם (הקמת מדינה טרוריסטית) בלתי חוקית בעליל. הם יבינו בצדק שהתנהגות כזאת היא לגיטימית בדמוקרטיה הישראלית.

פרופ' ג'רלד פרמן- אופקים


השבח והתהילה ל "פייגלינים"

נדהמתי למשמע השתלחותה הבוטה, של השרה לימור לבנת, בקבוצת "מנהיגות יהודית", בראשותו של משה פייגלין, עת הגיבה על נאומו בועידת הליכוד. ("השתלטות עוינת" בשבע- 8/1).

כיצד לא פרפר לבה, בהאשימם אותם, בניסיון להשתלט על הליכוד, כשהיא כורכת אותם יחד עם גורמים עבריינים כביכול. מי הסמיך את השרה לבנת לקבוע, מי מקומו בליכוד, ומי אין מקומו שם. ובכלל, כיצד יכולה קבוצה של 130 צירים להשתלט על תנועה גדולה?

ומהו "חטאו" הגדול של משה פייגלין שאין עליו לכאורה כפרה? רצונו להחזיר את השפיות לליכוד על מנת שיעלה שוב על דרך המלך, ולא לדרך החתחתים שמנסה להובילנו רה"מ שרון.
ייתכן מאוד, שלבנת נפגעה ממחיאות הכפיים הסוערות להן זכה פייגלין, לעומת קריאות הבוז שזכתה היא בהכנסה לאולם. אולם ציפיתי ממי שמשמשת כשרת חינוך, להתבטא ביתר תרבות ולא בצורה גסה כפי שהיא התבטאה.

משה בודק, חיפה