מבוכה בשמאל

החתונה של יגאל עמיר כמקרה מבחן לדבקות השמאל בערכיו ● בנימין נתניהו מבין שגם להיות שר אוצר טוב זה אתגר ● התנגדות לעקירת יישובים זה עניין למקצוענים

עמנואל שילה , כ"א בחשון תשמ"ח

הידיעה על חתונתו המיועדת של (הרוצח, הרוצח) יגאל עמיר עם הד"ר לפילוסופיה לריסה טרימבובלר גרמה מבוכה ומחלוקת פנימית בקרב אנשי השמאל. תמיכתם העקרונית בשלטון החוק, בזכויות האדם ובשוויון בפני החוק אמורה להוביל למסקנה שאין עילה ואין הצדקה למנוע חתונה של אסיר, גם כזה שהורשע ברצח. גם על פי תקדימי העבר, לא זכור מתי הם התנגדו אי פעם לחתונותיהם של רוצחים. מצד שני, זה לא סתם רוצח. זה הרוצח של רבין. רוצח משיח השלום. האיש שהעז לשלוח יד לא רק בנפש אדם אלא גם בשלטון השמאל. אז מה עושים?

יש מי שמתחמקים. למשל יוסי שריד. מצד אחד הוא נזהר מלהיסחף אחר נטיית לבו ולדרוש למנוע את החתונה. מצד שני, הוא גם לא הודה בכך שאי אפשר למנוע אותה. שריד בחר להתחפש לבבא-בגרוש ולהטיל קללה על הרוצח, על כלתו ועל זרעו(!). אולי בעתיד הוא יהיה מוכן להשתמש בכוח הקללה שלו גם נגד ערפאת ושאר רוצחי ההמונים שעמם התחבק עד לא מזמן.

כמה אידיאולוגים נוקשים של השמאל הבינו מייד שאין להם ברירה. האגודה לזכויות האזרח, משה נגבי וזהבה גלאון הביעו את העמדה המתחייבת מדעותיהם המסורתיות. הם יוכלו להתנחם בכך שהנדיבות כלפי מי שלדידם הוא הגרוע מכל הרוצחים תכשיר נדיבות עתידית גם כלפי בני חסותם הטבעיים: המחבלים הפלשתינים, מרדכי וענונו, סמיר קונטאר וכו'.

מעניין לראות את עמדתם של אלו שאינם אידיאולוגים נוקשים של זכויות אדם. נציב שירות בתי הסוהר, בתגובה שהיא פופוליסטית ושערורייתית כאחת, הודיע שככל שהדבר תלוי בו הוא יפעל נגד החוק וימנע את החתונה, ורק בג"ץ יכריח אותו לאשר אותה. כמה חברי כנסת בעלי השקפה לא מעוצבת במיוחד מיהרו לדרוש חקיקה פרסונלית. ח"כ איתן כבל כבר הספיק לנסח הצעת חוק לפיה כל רוצח שנידון למאסר עולם לא יהיה רשאי לבוא בברית הנישואין ולהתייחד. "אדם הנוטל חיי אחר אינו ראוי שיתאפשר לו ליצור חיים חדשים" הסביר כבל. מה שהוא לא הסביר זה למה הוא המציא את הפסוק המוסרי הזה דווקא עכשיו.

ומה בימין? נדמה לי שהרוב בימין לא אוהבים את יגאל עמיר ולא שונאים אותו, אלא בעיקר כועסים מאוד על המעשה החמור שעשה ועל הנזק שגרם. רוצה להתחתן? שיתחתן. אחרי הכל להתחתן זו מצווה, וגם רוצח חייב במצוות, לא?

היידה ביבי

כדי להסיר חשד, אקדים ואציין שאני ומשפחתי נמנים עם המגזרים שהקיצוצים שיזם משרד האוצר בשנה האחרונה פגעו היטב בכיסם.

כתושב יש"ע, איבדתי השנה את שבעת אחוזי ההנחה במס הכנסה שמהם נהניתי בעבר, למרות שכלל איני משוכנע שהמצב הביטחוני באזורי טוב מביישובי עימות בדרום ובצפון, הממשיכים ליהנות מהנחה נדיבה הרבה יותר.

כמי שכבר אינו יכול, ברוך השם, לספור את ילדיו על אצבעות יד אחת (ולא בגלל היותי חייל הנדסה קרבית במיל'), קוצצה קצבת הילדים שלי במאות רבות של שקלים, וזה עוד לפני הקיצוצים הנוספים המתוכננים בעתיד. אני אישית סבור שמדינה שמתחבטת בבעיות דמוגרפיות קשות, מדינה שכה רבים בה המשתמטים אשר רוצים לחיות בקרב רוב יהודי אבל לא מוכנים לשם כך לטרוח אפילו בגידולם של 0.7 ילדים נוספים - מן הראוי שתחפש דרכים איך להקל ולא להכביד על מי שנושאים בעול גידולו של הרוב היהודי העתידי.

ולמרות כל ההקדמה הזאת אומר שיש משהו מעורר כבוד בדרך הרצינית והחרוצה שבה ממלא בנימין נתניהו את תפקידו כשר האוצר. מוקדם אומנם לקבוע איזו מידה של הצלחה ינחלו מאמציו, אבל סימנים מעודדים כבר יש. אפשר גם לחלוק על חלק מהחלטותיו, בעיקר בעניין הפגיעה בחלשים. אבל בסיכומו של דבר, הרושם הוא שנתניהו פועל כמיטב יכולתו והבנתו כדי להוציא את ישראל מן הבוץ הכלכלי שאליו הוליכוה ראשי ממשלות ושרי אוצר קודמים. הוא פועל בענייניות, חף מפוזות כמעט לגמרי, מתמיד בדרך שהוא מאמין בה, ומעז לטפל בחולאים כלכליים כרוניים שקודמיו נרתעו מלגעת בהם - קרנות הפנסיה למשל. הוא מקצץ בהוצאה הציבורית ללא רחמים, ולמרבה הפלא עוד שומר אחרי כל הגזירות על רמה גבוהה של פופולאריות, אולי דווקא משום שהוא ממעט מבעבר להסתכל בסקרים.

נתניהו, כך נראה, הפיק את לקחי תקופת ישיבתו מחוץ למערכת הפוליטית, על תקן האזרח המודאג שעושה לביתו. הוא מבין היום שחזרתו אל כס ראש הממשלה לא תושג באמצעות קסמו האישי המפורסם ולהטטנותו התקשורתית, אלא בעבודה קשה שתניב תרומה מוכחת לציבור. יותר מזה: נראה כי בניגוד לעמדתו המתפנקת בעבר, בנימין נתניהו של היום מוכן להעמיד את כישוריו ומרצו לטובת מדינת ישראל ואזרחיה גם בתפקיד שהוא פחות מראש ממשלה, ואפילו כשלא ברור באיזו מידה הוא ישמש קרש קפיצה לראשות הממשלה.

נכון, השתיקה של נתניהו בנושא המדיני מאכזבת, אבל זה לא מבטל את חשיבות התרומה הכלכלית שלו. ואולי באמת אין לו ברירה אלא לשתוק בתחום המדיני כדי להצליח בתחום הכלכלי.


עת לעשות

בלי להעליב את שאר הסטיקרים הססגוניים והפלאיירים המגוונים שהופצו בהפגנת ההמונים של המחנה הלאומי בשבוע הקודם, מצאתי טעם רב בדברים שנכתבו בפלאייר צנוע תחת הכותרת "עת לעשות - תוכנית להכשלת הגירוש". מאחורי הדברים הבאים עומד
גוף לא מוכר לי בשם 'מטה העם והארץ - שומרון'. הנה הם, מילה במילה:

"התוכניות לגירוש יהודים קורמות עור וגידים. פקודות המבצע ערוכות ליום פקודה. למתכנני הפינויים קיים תסריט על פיו הם פועלים. דפוס הפעולה של מתנגדי הגירוש נלמד, ומפעם לפעם המגרשים משכללים את שיטות הפעולה.

חייבים לשבש להם את תוכניות הגירוש. חייבים להפתיע!

כל עיכוב של הגירוש ירסק את הרעיון הזדוני של ממשלת שרון, אך כל הצלחה לגרש תעודד אותם להמשיך במלאכת ההרס וההתקפלות.

היום ברור: התנגדות פסיבית היא מתכון לכישלון.
יש לטכס עצה כיצד לגוון את דרכי ההתנגדות. בין התנגדות פאסיבית לבין הרמת יד יש טווח פעולה רחב, מקורי ומפתיע, אותו יש לתכנן, לפתח וליישם.

בקרב נאמני העם והארץ מצויים בעלי כשרונות רבים – מהנדסים, בנאים, מסגרים, אנשי צבא ובעלי ראש יצירתי. כל אלו נדרשים להתכנס בדחיפות, כדי לבנות תוכנית מעשית ליום פקודה (היה לא תהיה).

אם את/ה מוכשר/ת בתחומים אלו או אחרים - יש בידך לסייע. נא צור עמנו קשר בדחיפות. מטה העם והארץ, שומרון 9973078 - 02