חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 78ראשיהפצה

שאיפות? לסיים מסכת סוכה - בגליון השבוע

הזמר אהרון רזאל מתמסד, אבל לא מתברגן חלילה. הוא נשוי ואב לילד, חזר אל שכונת נעוריו נחלאות, מקדיש את מחצית היום ללימוד גמרא ומוציא אלבום רביעי. המפורסם והמצליח בין זמרי המוסיקה החסידית האלטרנטיבית לא מסתנוור מהפרסום, לא סופר כמה דיסקים מכר, ומשתדל מאוד לכתוב מתוך הנפש ולא לפזול אל מצעדי הפזמונים.
29/01/04, 00:00
אריאל וולף

"אני עושה טיפול במוסיקה לכל אחד שבא. אני מבריא לך את הנשמה". בקטע מוסיקלי מדהים על הפסנתר שלו בבית בנחלאות, כשהוא מדגים את היכולות המיוחדות באמת שלו, פתחנו את הראיון עם אהרן רזאל.

נתחיל בקצת היסטוריה?

אהרן לא אוהב את זה. "זמר מתחיל תמיד שואלים אותו: מאיפה התחלת? איפה צמחת? מוזר לי שאני 7 שנים תקוע ב'איך חזרת בתשובה?'", הוא שופך את לבו. אבל בשביל הפרוטוקול ובלחץ פיזי מתון הוא מסכים.

"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, שנזכה, לא יודע אם זה לקיים מצווה, אבל לפחות להגדיל כבוד שמים, שלא אכנס לגאווה מיותרת. תראה", הוא מבהיר, "סך הכל אני פה צריך לדבר על עצמי. שלא אהיה גאוותן ושאני אזכור שהקב"ה עשה את הכל ואין עוד מלבדו ושלא תהיה כזו ענווה פסולה מעצבנת... ושאני לא אביא קטרוגים ועין הרע ושנזכה לשמח את עם ישראל".

במילים אלו, אהרן רזאל פותח איתי ראיון. לומר לכם את האמת? חשבתי שזו פוזה. אמנם אנחנו חברים טובים, אבל בכל אופן לא התרשמתי שזה אמיתי. בסוף הראיון כבר חשבתי אחרת.

ובכל זאת, קצת היסטוריה

אהרן רזאל נולד בארה"ב לאמא אמריקנית ואבא ישראלי-הולנדי, ויש לו שלושה אחים ואחות. משם הם עלו ישר לנחלאות, ובהמשך גם חזרו בתשובה. "זה היה קטע יותר פולקלוריסטי", הוא מסביר. "ההווי השכונתי, בבית הכנסת הספרדי, בשונה מהאשכנזי, אם אתה לא דתי – אתה לא מגיע לשם. אז חזרנו". האחים התגלו כמוסיקליים בצורה יוצאת דופן, ואף הספיקו להוציא אלבום משותף בצעירותם.

אהרן ניגן על חליליות, כינור ופסנתר ואף למד הלחנה אצל "איזה פרופסור יקה אחד חבר של סבא". בהמשך למדו האחים בתיכון חילוני, והתבלטו מאוד במוסיקה. היתה להם להקה שאפילו הגיעה לטלוויזיה, אבל בתקופה ההיא לא היה קשר בין הדת למוסיקה: "היינו דתיים רגילים, כמו כולם. ילד בן 17 לא אומר 'אני חי בשביל המוסיקה ורוצה לכתוב בשביל בית המקדש'".

בשלב הזה של הראיון הצלם מגיע ורוצה לצלם אותו ליד הפסנתר. "זה נדוש, לא? עדיף לי עם דף גמרא".

בצבא הוא שירת כמוסיקאי מחונן בתזמורת צה"ל, ובהמשך סיים תואר ראשון באקדמיה למוסיקה וכמעט השלים את השני. "רחמנא ליצלן", הוא מוסיף.

למה?

"כי עכשיו אני כזה... אתה יודע..." ואז, אחרי הצבא, הגיע השינוי. באותה תקופה הרב קרליבך נפטר, ועורר אחריו הד גדול. אורו ותורתו פרצו והגיעו אף לשכונת נחלאות, ורזאל הצעיר נמשך ל'ניאו-ברסלביות', ולניסיון להגיע ליהדות מהכיוון החווייתי, "לא רק אסור ומותר, כמו שקיבלתי בילדות, אלא דרך הפילטר של הפוסט-מודרניזם. להיות יהודי טוב יותר אך אינדווידואלי".

רזאל התגלגל לצפת, העיר התאומה של נחלאות, המושכת אליה אומנים, רוחניות ומחפשי דרך, ובעזרת כמה חבר'ה אמריקנים, אחרי שעות של ניגונים ומחשבות, הגיע למסקנה אחת. הוא נכנס לישיבה ונשאר שם שלוש שנים. בד בבד התחיל להלחין ניגונים, או כמו שהוא מציג את זה "התחלתי לקבל ניגונים משמיים. בחודשיים הראשונים הלחנתי המון, הגעתי לצפת בפרשת נח, ואז יצא 'צא מן התיבה'. בויגש כתבתי את 'איך אעלה אל אבי', במקץ את 'הנמצא כזה' ואת 'רוץ בין עצי הזית' מהאלבום הנוכחי, שאותו הלחנתי וכתבתי תוך כדי ריצה, ובפרשת שמות כתבתי את 'הסנה בוער'".

איך אתה מסתדר עם כל הפריקיות הזאת של תלמידי קרליבך?

"מדובר סך הכל במרד נעורים, אבל חיובי. במקום לגדל שיער ולעשן חלילה סמים, למדתי תורה והתקרבתי להשם". כיום הוא חוזר לנחלאות, לוקח את המרד ומתחיל לחיות.

גם מוצרט כתב פופ

על תקופת צפת הוא מצביע כעל נקודת מפנה: "לולי צפת, אף פעם לא הייתי הופך לזמר עממי. ממלחין של מוסיקה קלאסית מודרנית בסגנון סטרווינסקי, ממגדל השן ומקהל מאזינים קטן, ירדתי לעם". הוא מתאר זאת כחוויה נפלאה: "פתאום באים חבר'ה ושרים את השירים שלך. כשהמוסיקה שלך הופכת להיות חלק מחיים של בני אדם, זה הופך אותך למאושר".

אין ויתור על איכויות ב'ירידה לעם'?

"אני דווקא מצטער שאיבדתי את הפשטות. הסנה בוער הוא האלבום הכי פשוט שלי. יותר ניגונים, אמנם שירים יותר קצרים, אבל הוא הכי יפה".

מאז הספיק רזאל להפיק עוד שני אלבומים, 'מים רבים' עם שיר הנושא הקצבי ועם השיר 'חגיגה' המיוחד, ולפני כמעט שנתיים 'זמן הגאולה', שאם לא הכניס אותו למיינסטרים של המוסיקה החסידית, ודאי הציב אותו כאומן הבולט ביותר היום בז'אנר המוסיקה האלטרנטיבית, או בשמה הקודם המוסיקה היהודית המקורית.

כיום הוא מוציא את אלבומו הרביעי, 'שיר ציון', שאגב נכתב לכבוד בנו בן השנה וחצי. באלבום 13 שירים, או אם תרצו 12 שירים, לאלה שישר מעבירים לתחילת הדיסק ועוד שיר אחד לסבלניים. מדובר ביציאה כמו עוד הרבה כאלה באלבום. השיר האחרון לא מוזכר ולו באות אחת בחוברת הדיסק, ואף מתחיל לאחר חצי דקה של שקט. זו לא טעות. באלבום יש גם שיר ראפ שנכתב על השכונה שלו – נחלאות.

מה זה, חלטורה?

"אתה נורמלי? רק להתאים את המילים לקצב לקח לי חצי שנה. יש בשיר שני בתים ששווים במספר התיבות וחייבים להתאים ביניהם בקצב. ישבתי שעות על גבי שעות על זה, אשתי השתגעה ממני. זו ממש ארכיטקטורה שבחיים לא חשבתי לעשות. כמעט התייאשתי. אנשים חושבים שראפ זה רק לצעוק מילים. זו בכלל המצאה יהודית: 'עורי עורי שיר דברי' – צריך לדבר בשיר".

כאדם ששורשיו נטועים חזק במוסיקה הקלאסית, זה לא ירידה ברמה?

"בכל יום חמישי אני נפגש עם מורי ורבי הפרופ' אנדרה היידו, (מרצה בבר-אילן וחתן פרס ישראל למוסיקה) ואנחנו קוראים קצת מוסיקה בארבע ידיים על הפסנתר ולומדים חסידות. דיברנו על זה שמוסיקה קלאסית היתה בעצם פופ. חשוב שבמיוחד שאנשים כמוך, שיודעים קלאסי ומבינים במוסיקה ידעו: מוצרט לא היה מלחין קלאסי!" הוא מזדעק. "הוא לא למד באקדמיה, הוא בכלל לא ידע מה זה אקדמיה. הוא היה מופיע כל יום, כמו ר' שלמה קרליבך, עדי רן והמדרגות. אז למה זה קלאסי? כי זה כל-כך גאוני שזה נשאר.

"פה ההבדל: בפופ יש כל-כך הרבה זבל שהרוב ילך לאיבוד, ורק השנים והמוניטין יהפכו אותה לקלאסית. היום יש גם רוק קלאסי ומוסיקה אמריקנית קלאסית. למה? כי זה ישן ונשאר. אז אני לא אומר שאני מוצרט, חס וחלילה. יכול להיות שישכחו אותי עוד עשר, או חמישים או מאה שנה, אבל משהו קלאסי זה משהו גאוני שעומד במבחן הזמן. למוצרט, הוא ממשיך, היו שמונים מתחרים רק בוינה. איפה הם היום? מי מכיר אותם?"

אז מה נשאר בסופו של דבר?

"אתה עורך ברדיו. מה שאתה אוהב אתה משדר, מה שלא – אתה זורק. יש על זה קורס שלם באוניברסיטה, אסתטיקה. היצירות של מלחין גדול באמת, שלוקח את היצירות שלו מהאלוקות, הן אלה שיישארו. מה שנובע מחיקוי ומדברים אחרים יישכח. לדוגמא, את באך שכחו במשך חמישים שנה, ורק עכשיו מתחילים להבין אותו".

איזה יצירות שלך יישארו, הלהיטים הקצביים?

"אני לא יודע עדיין. אני מקווה שאם אחזיק מעמד, ועוד חמישים שנה אנשים ינגנו אותי, אז יקנו גם את הדיסקים שלי. השאלה למה אתה קורא נשאר, לרייטינג ברדיו? מבחינתי, אם ישירו את השירים שלי בשולחן שבת אז זה נשאר".

המכירות זה לא הכל

יום שישי. אני יושב אצל רזאל בבית. בית טיפוסי של נחלאות. על אף התדמית הפריקית שיש לו, אהרן רזאל הוא איש משפחה חם ונינוח. אחרי המקווה הרותח, הביא לשיר ציון הקטן (וגם לי) רוגלעך מהשוק. כל רגע בראיון הוא שואל את אשתו אם צריך עזרה, או אם הפוזות שלו מתאימות לצלם. הצלם מציע לעשות קלוז-אפ שלו עם הילד. "אתה רוצה רוגלע יותר גדול?" הוא פונה לשיר ציון, "טוב, אז תביא לי את הקטן". הצלם מצלם, ושיר ציון זוכה בעוגה גדולה יותר.

כשהזמנתי אותך לאיון לראיון רדיופוני כשיצא 'מים רבים', אני זוכר שנדהמת והסכמת מיד. והיום?
"קודם כל, יכול להיות שאני חי באיזושהי התכחשות, אבל אני לא רואה את עצמי כאומן מפורסם ולא חושב על זה בכלל. זה שאני רואה את עצמי כחוזר בתשובה וכמתקרב גם קצת עוזר לי לשמור על שפיות".

רזאל לומד תורה חצי יום בבית מדרש לחוזרים בתשובה "בשיטה ליטאית לגמרי. גמרא, הלכה, לא מדברים שם ברסלב ולא כלום. כשאנשים שואלים אותי מה השאיפה שלי, אני אומר להם: לגמור מסכת סוכה. וזה באמת נכון, זה מה שמעסיק אותי. אני לא קם בבוקר ואומר לעצמי 'וואו, אני מפורסם'. אני משתדל לראות את החיים שלי מתוך לימוד ומתוך עשייה, ולא כל היום לראות מה קרה איתי ואם אני מוכר".

הצלם סיים לצלם ורוצה ללכת. אהרן מפטיר "סליחה שאני לא מלווה אותך, אני שולח לך ד' אמות רוחניות".

הפרסום לא פגם ביצירתיות שלך ובשירים שלך?

"זה אתה תגיד. אני משתדל ועובד על עצמי שלא. משתדל שהיצירה לא תבוא ממקום של פרסום. אדם כותב כי הוא מתפעם מהחוויה, אוהב מוסיקה, או כמו שאומר אנדרי (היידו) כי הוא רוצה להכיר את עצמו. מהסיבות האלה אני כותב".

ועל תהליך בחירת השירים לאלבום זה לא משפיע?

"מה זאת אומרת?"

אם תכניס את 'שיר ציון' או את 'זמן הגאולה', ותוותר על שירים אחרים שאולי לא יהיו להיטים?
"אני עובד על עצמי. אם את 'צא מן התיבה', שכתבתי מתוך אהבה לפסוקים ולה' אכתוב מתוך אהבה למצעדים – זה הסוף שלי. אנדרי אמר לי שזו הסכנה שתהפוך למה שרוצים שתהיה. אנשים שואלים אותי מה עם 'זמן הגאולה' הבא, אז אני אומר שאין זמן הגאולה הבא. יהיה להיט אחר, שכמו 'זמן הגאולה' יחצה את המיינסטרים הדתי ויצליח לגעת ולשמח".

בלי פוזה

אהרן מדבר בכנות רבה, דבר שמאפיין אולי יותר מכל את האומנים האלטרנטיביים. אני חושב שבנקודה זו התחלתי באמת להאמין לו. כשזמר אומר לי שאין לו מושג כמה הוא מכר מאף אלבום שלו וזה גם לו מעניין אותו, זה אומר הרבה. בדרך-כלל זמרים גאים לומר כמה הם מכרו, או שהם פשוט שותקים. רזאל, כמו רוב אנשי המוסיקה היהודית האלטרנטיבית, נקי מפוליטיקה ומחישובים באילו סטנדרטים צריך להתנהג. אינדיווידואליזם במיטבו.

אנשים אומרים לי שבז'אנר שלכם ישנה הרבה פוזה.

"לא. תראה, מדובר תהליכים נפשיים שאנחנו עוברים. אני חושב שיש איזו התלהבות בחזרה בתשובה, כמו שאומר ר' נחמן, שאדם שחוזר בתשובה זוכה לניגונים, שכשהוא זוכה לעורר את הנפש שלו הוא זוכה לבחינת ניגון. אז אני לא יודע עם זה פוזה, אבל ניגון זה אחד מההבעות הכי גבוהות של האדם, והרבה חוזרים בתשובה הגיעו לניגונים, כי יש משהו שמח מאוד בתהליך הזה".

אהרן רזאל של לפני 3 שנים זה לא אהרן רזאל של היום. לכל אורך הראיון הוא מצטט מר' נחמן, הרב קוק, הגמרא ואנדרי היידו. אפשר לומר שאלו ההשפעות הגדולות על הטקסטים שלו ועל היצירה כולה.
"יש לי שאיפה לייפות את החיים שלי ושל כולם כיהודים יותר טובים. אנשים באים ואומרים לי: 'המוסיקה שלך עושה לי טוב על הנשמה'. זה משמח אותי, כי הם מוצאים את זה בתוך היהדות ולא בפינק פלויד או בביטלס.

"גם במוסיקה החסידית המיינסטרימית, כמו ברוק הישראלי וכמו בכל דבר ענק, יש המון פסולת", מוסיף רזאל. "יש פן שהוא נצחי, וגם אני באתי לתת את האות שלי בתורה. זו בעצם השאיפה שלי, להישאר מחובר למעיין הפנימי שלי". כשרזאל אומר לי שהוא מפחד להיות יבש הרבה יותר מאשר הפחד לא למכור דיסקים אני מאמין לו.

איך אתה יוצר?

"כמו שחלק מהמהות של אמא היא להעניק לבנים שלה הכול, כך נשמה של אומן תמיד רוצה ליצור. יוצר הוא אחד שבנה לעצמו כלי מגיל צעיר. אני למשל התחלתי ליצור בגיל 8-7. ככל שאתה יוצר יותר אתה מפתח כלי, ובעצם בונה מנגנון. אצל כל ילד זה קיים, השאלה מה עושים עם זה בהמשך ואיך מפתחים את הכישרון. ברור שאני לא בא יום אחד ואומר: 'עכשיו אני כותב', אבל הנשמה שלי אומרת: כבר הרבה זמן לא כתבתי, מחר בבוקר אני רוצה להקדיש לזה זמן. יש בי צורך מסוים להוציא את ההוויה שלי בכלי מוסיקלי".

כמעיין המתגבר

המוסיקה של אהרן רזאל מושפעת מסוגי מוסיקה קבים ומיוצרים רבים, כפי שאפשר לשמוע באלבום. כל שיר כאילו לקוח ממקום אחר. אם זה הביטלס, שאהרן הושפע מהם מאוד בנערותו ולקח מהם את הרצון לחדש בכל דבר, או ממתי כספי – שלמרות ההסתייגות מהמילים אהרן מדבר על המוסיקה שלו בהערצה, שלמה גרוניך ויוני ורכטר. גם את אחיו יונתן הוא מזכיר כמודל.

"הרב קרליבך לימד אותי שלא חייבים להסתכל רק על התנועות המוסיקליות אלא גם על הפשטות, ובעיקר על המסר של המוסיקה".

מאיפה הרעיונות לשירים?

"כל השירים נכתבו בעקבות אירועים שחוויתי. 'שיר ציון' נכתב על במה באמצע פסטיבל, ואחר-כך הוספתי לו את המילים לכבוד הבן שלי. 'פתאום אדם נולד' כתבתי לכבוד אחיינית שנולדה לי. את 'יה ריבון עלם' שרתי בערב שבת, 'כחצים ביד גיבור' כתבתי פעם באיזו הופעה בפאב שכמעט ולא באו אנשים, ואגב, זה היה שנתיים לפני השיר של רבע לשבע (בני הנעורים); את 'מנחה' כתבתי אחרי שחזרתי פעם מתפילת מנחה מרגשת פה בשכונה".

אתה קושר בין המלודיה לטקסט? כי הרבה פעמים המילים נקטעות באמצע תיבה?!

"זה בכוונה. זה חלק מהמרד שלי, כדי לא להיות שבלוני. אנדרי מעודד אותי ליצור, ואומר שלאדם לא צריכה להיות ביקורת כלפי עצמו יותר מדי. אם הוא מזהה ביצירה שלו קטע משיר אחר, זה לא חיקוי, אלא גם הוא הגיע לאותה נקודה".

באלבום החדש יש כמה דואטים: עם שני אחיו, יהודה ויונתן, עם הרב עודד דוד מצפת ועם אריאל זילבר, שעליו הוא מדבר בהערכה עצומה. "פגשתי אדם מקצועי וצנוע בצורה יוצאת דופן. הוא אומן לא שחוק, ולגילו זה נדיר. בכלל, אדם שבא אלי היום ואומר לי שהוא שמע את הדיסק שלי, אני אומר לו תודה רבה".

???

"כל יום יוצא דיסק חדש, שאפשר להוציא אותו בשבועיים. החכמה היא לא להוציא דיסק, אלא גם שישמעו אותו שעה שלמה. אז אני מודה לו שאדם שהקדיש לי זמן.

לדעת להקשיב

אני יוצא מהראיון הזה עם הרבה יותר הערכה לאיש שאני מכיר מזמן. מלבד זה שהוא האומן הכי מוכשר שיש לנו היום (לא כולל, אולי, את אחיו), הוא אומן במלוא מובן המילה, שהולך על פי האמת היהודית שלו עד הסוף. את התוצאות אפשר לשמוע ב'שיר ציון'.

כמו שהוא כותב בעטיפת האלבום: "אתם יודעים, אנחנו לא מספיק זוכרים. אנחנו שוכחים כמה דורות חלמו אותנו התפללו אותנו וקיוו אותנו, את המציאות המדהימה של עמנו בארצנו. שירת חיינו מתנגנת לה בכל מקום. בנסיעה ליישוב באיזה מקום נידח, כשאתה מחכה שם בטרמפיאדה לבד בליל חורף ולא עוצרים, על גבי סטנדר בישיבה או אפילו כשאתה מכין נס קפה עם שניים סוכר. במונית חאפר צפוף בין אנשים קשי יום שחוזרים מעבודתם, או כשמתלבטים בין שניצל לבקר מול מלצר צעיר באולם חתונות באזור תעשייה כלשהו, בכל מקום מתנגנת לה שירת חיינו, אך צריך לדעת להקשיב לה, לפתוח את החושים, להביט ולהקשיב".