עושה מבחן בחשבון לביה"ס

: מערכת החינוך מכשירה, בין היתר, את התלמידים גם בכלכלה, ואולם בנושא זה הסנדלר הולך יחף. כך לפחות טוען הכלכלן איתן היימן, שמתפרנס בשנים האחרונות מייעוץ כלכלי למוסדות חינוך. הנודניקים מקבלים יותר כסף, נושאי משרות מרוויחים פי כמה ממה שהתקן מאפשר, ובמקום תקציב לחינוך מיוחד מפנים כספים לחוברות כרומו של יחצ"נות. דווקא על מערכת החינוך הדתית יש בפיו שבחים.

עדי גרסיאל , ו' בשבט תשס"ד

בריכת מים מתמלאת במשך שלוש שעות מברז אחד ובשעה מברז אחר. תוך כמה זמן תתמלא הבריכה אם שני הברזים ייפתחו בו זמנית? על השאלה הזו יוכלו, מן הסתם, כל המורים למתמטיקה לענות. אם כי, על סמך תוצאות הסקרים הבינלאומיים האחרונים, לא בטוח שתלמידיהם יצליחו.

אך האם המורים ומנהליהם יהיו מסוגלים להתמודד גם עם האתגר הבא: ברז תקציבי נפתח אי שם במסדרונות משרד החינוך בירושלים בתחילת שנת התקציב. איזה חלק מהתקציב המיועד יגיע לבית ספר מסוים בשומרון, וכמה זמן זה יקח?

איתן היימן סבור שרק מנהלי בית ספר מעטים מאוד יוכלו לענות על השאלה. לו עצמו לקח ארבע שנים כדי לתפוס את מורכבותה של המערכת שאותה הוא מכנה "כלכלת חינוך".

בבדיקה שערך בבית ספר במרכז הארץ, מצא היימן שבטפסים של פרטי המורים נפלה טעות: אחת המורות, שהיקף המשרה שלה היה קטן, נרשמה פעמיים, בתעודת זהות שגויה. "אמרתי למנהל", הוא משחזר, "'אם תשלח מכתב למשרד החינוך ותודיע על הטעות, תקציבך יוגדל'. וכך היה: הוא דאג שהטעות תתוקן, ומשרד החינוך הוסיף לו 250 אלף שקלים. הכל בגלל טעות הקלדה של ספרה אחד בתעודת זהות של מורה אחת!"

אבודים בסבך הביורוקרטי

היימן, כלכלן במקצועו, שימש שנים אחדות בתפקידי ניהול בתעשייה. בעקבות פנייה מהמועצה האזורית עמק חפר בשנת 91', החליט להיענות לאתגר ועבר לשמש בתפקיד מנהל הכספים של בית הספר האזורי החדש שהוקם בעמק חפר, שנועד להחליף את בתי הספר הקטנים במושבים ובקיבוצים בסביבה. בבית הספר האזורי למדו כ-1500 תלמידים, והוא העסיק 250 מורים וכ-50 אנשי תחזוקה ואדמיניסטרציה.

היימן טיפל במשך ארבע שנים בתקציבים של תשתיות ובינוי, שיפוצים, תפעול ושכר בהיקפים של מאות מיליוני שקלים. במהלך עבודתו התעמק בנושא כלכלת החינוך, מונח שהוא לוקח עליו זכויות יוצרים.

"באותה תקופה", הוא משחזר, "משרד החינוך כמעט לא הפיץ מידע לבתי הספר לגבי הזכויות שלהם. אני למדתי את הדברים מנסיעות רבות למשרד החינוך, דפיקה על דלתות של פקידים והתעקשות לשאול ולהבין, עד שהגעתי למסה קריטית של מידע.

"באותה תקופה, בתחילת שנות התשעים, מי שלא ידע לדרוש את התקציבים הייעודיים שהגיעו לו – לא היה מקבל אותם. הם היו נעלמים בסבך הביורוקרטי של המערכת. היה המון 'שנור'. מי שנדנד היו נותנים לו משהו, כדי שיפסיק להציק. כך יצא שמי שנדנד יותר היה מקבל יותר. כיום המצב טוב יותר. יש קריטריונים מסודרים, אבל עדיין נחוצה מומחיות כדי להתמצא בטופסולוגיה".

בשנת 95' עזב היימן את קיבוץ המעפיל והצפין לעבר קיבוץ סאסא שעל גבול הצפון, שם עבד בתפקיד ניהולי במפעל של הקיבוץ. במהלך הזמן פנו אליו אנשים ששמעו על עבודתו בעמק חפר ורצו להתייעץ איתו בתחום איחוד בתי ספר בתנועה הקיבוצית ותשלום שכר דיפרנציאלי למורים.

עם הזמן מצא את עצמו נותן ייעוץ למועצות אזוריות ואחר-כך גם לעיריות. "כשהביקוש התחיל לעלות", מספר היימן, "הבינה אשתי, שאולי אין לה מוח עסקי אבל יש לה אינטואיציה טובה, שיש כאן ואקום, והציעה לי לעשות מזה ביזנס – במקום לגבות תשלום עבור ייעוץ, לעבוד על בסיס אחוזים מההצלחה".

היימן עזב את המפעל בסאסא בשנת 98', אחרי שנתיים וחצי, ופתח עסק משלו בייעוץ כלכלי למוסדות חינוך, בשיתוף עם חבר ילדות שהשקיע מכספו. כיום מייעצת החברה, 'נתיב' שמה, לרוב הרשויות בארץ וליותר מ-600 בתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ וברשתות חינוך שונות.

הוראות מעורפלות למנהלים

בין לקוחותיו הראשונים היו רשת ויצ"ו, שכחצי תריסר מבתי ספר שלה פרושים ברחבי הארץ, והמועצה האזורית שער הנגב. כתוצאה מהייעוץ הזה קיבלה המועצה 2.7 מיליון שקלים.

מאיפה הגיע הכסף הזה?

"זה כסף שהגיע לבית הספר בזכות ולא בחסד ממשרד החינוך – תקציב שוטף לחלוטין. משרד החינוך לא היה מספיק שקוף בעניין, ולא הבהיר למנהלים איך לדווח על שעות הלימוד ופרופיל המורים שלהם כדי למקסם את התקציב שהם יקבלו".

כלומר?

"יש שתי שאלות מרכזיות שקובעות את התקציב שבית הספר מקבל: התלמידים שלומדים (הכיתה, המסלול והמגמה) ושעות הלימוד (פרופיל המורים: הוותק שלהם, דרגתם והיקף המשרה). אם מצבת התלמידים אינה מדויקת, או אם הדיווח על פרופיל המורים לקוי, בית הספר עלול להיות מקופח. משרד החינוך אינו משקיע בבדיקה מעמיקה של הנתונים שמספק בית הספר. הוא מסתפק בדרך כלל בחתימת המנהל".

היימן טוען שבמהלך פעילותו בארבעת השנים האחרונות הצליח להגדיל את תקציבי מערכת החינוך העל-יסודי בארץ בסכומים של כמעט 500 מיליון שקלים.

זה כל-כך מסובך?

"לי לקח ללמוד את המערכת ארבע שנים. צריך לתפוס את המערכת ברמת המקרו, ואז לתרגם את זה לרמת המיקרו. הירידה לפרטים והדיוק חשובים מאוד. הבעיה היא שבמוסדות להכשרת מורים אין קורסים שעוסקים בנושא".

ואיך התייחסו לכך במשרד החינוך?

"בהתחלה משרד החינוך העביר את התקציבים ולא הרים גבה. אולי אפילו להיפך, הם אמרו לעצמם: 'וואלה, סוף סוף מישהו הבין מה קורה'. עם הזמן הם גם שיפרו חלק לא מבוטל מההתנהלות שלהם מול בתי הספר, בעקבות תלונות של מנהלים שנועצו בי. עכשיו ישנן חוברות מידע מפורטות יותר.

"בשנים האחרונות, כשתקציב החינוך הפך ליעד לקיצוצים, שינה משרד החינוך את טעמו, והוא נמצא בעימות תקציבי מתמיד מול בתי הספר. הוא מחפש כל הזמן מקורות לקיצוץ. למשל בשעות הוראה,
בארבע השנים האחרונות קוצצו יותר מ-30 אחוזים מתקציבי ההוראה של החינוך העל יסודי".

כתוצאה מכך החל משרד החינוך להסתכל בצורה ביקורתית יותר על פעילותו של היימן, כולל שליחת נציגים סמויים מטעמו לקורסים שמעביר היימן למנהלים, מנהלנים, חשבים ומנהלי מחלקות חינוך. "כנראה שהם מחפשים אותי", הוא מסביר, "אבל כל מה שאני עושה חוקי לחלוטין".

מהדקים את החגורה

אבל הגדלת הכנסות זה לא הכל. צריך גם לדעת לצמצם עלויות. בשנים האחרונות מתנער השלטון המרכזי ומעביר יותר יותר תחומי אחריות לשלטון המקומי. כך נוצר צורך של בתי ספר לייעל את עצמם מבלי לפגוע בחינוך. היימן סבור שעל-ידי ניתוח כלכלי של תקציב בית הספר אפשר לצמצם עלויות.

לדוגמה.

"בבית ספר קיבוצי אחד נהגו להתחשבן עם בעלי בית הספר לפי שכר אחיד לכל המורים, שכר קבוע ליום עבודה. הם השלו את עצמם שהמערכת הזו מאוזנת ומשרתת את בית הספר ואת הקיבוצים. אחרי שניתחתי את המודל הכלכלי עבור הקיבוצים, מצאתי שהם מסבסדים את בית הספר בלמעלה משלושה מיליון שקלים מדי שנה. גזברי הקיבוצים היו בהלם כזה שהם החליטו לסגור את בית הספר ולפתוח אותו מחדש בבעלות שונה לחלוטין".

יש מקרים שאחרי בחינה אתה ממליץ לפטר אנשים?

"אני לא יכול בלי היכרות של הנפשות הפועלות להמליץ על פיטוריו של מישהו ספציפי. אני כן מדבר על פונקציות. יש מקומות שאני בא ואומר: אתם לא יעילים, צריך להיערך אחרת. למשל, בבית ספר מסוים שבו ביקרתי היו הוצאות השכר של מנהל החשבונות 280 אלף שקלים בשנה. משרד החינוך מקציב לכך 100 אלף בלבד. הצעתי להם לעבור לשיטת האאוטסורסינג ולחסוך.

בתי הספר נחלקים בגדול לשני סוגים: אלה 'המוכרים והרשמיים', שנמצאים בפיקוח משרד החינוך והמורים הם עובדי מדינה המקבלים את שכרם ממשרד החינוך. סוג זה כולל בדרך-כלל את גני הילדים ובתי הספר היסודיים. הסוג השני הוא מוסדות 'מוכרים ולא רשמיים': הם נמצאים תחת פיקוח משרד החינוך, אך המורים בהם הם עובדי המוסד שיכול להיות בבעלות העירייה, המועצה, רשת חינוך או עמותה פרטית וכדומה. זהו הסוג שבו ממקד היימן את מירב הייעוץ שלו.

מצאת הבדלים בתקציבים שהוקצו למגזרים שונים, כמו המגזר הערבי או הדתי?

"בדרך-כלל לא. משרד החינוך הוא הוגן ושיוויוני בתחום הזה. הטענה שלי היא בעצם יותר כנגד הממשלה. אם יש קיצוץ, הוא נעשה בצורה רוחבית לכל בתי הספר, אלא שבפועל רף הדרישות באוניברסיטאות ובשוק העבודה לא ירד. רשויות חזקות, שיש להן כסף, מצליחות להשלים את הפער בין הדרישות והקיצוץ, ואילו הרשויות החלשות, שנמצאות בגרעונות, לא יכולות לעזור. כך בעצם אנחנו מנציחים, אם לא מרחיבים, את הפערים בחברה הישראלית. החזקים מסתדרים והחלשים נדחקים לאחור".

אם כך, אולי אפשר לקצץ בצורה אחרת. יש הרגשה שהמנגנון במשרד החינוך מנופח. יש יותר מדי מפקחים מנהלים.

"אני מתרשם שבשנתיים האחרונות בוצעו פעולות התייעלות מקיפות במשרד החינוך. איחדו מגמות ותחומים וצמצמו במנגנון. אין ספק שכשבוחנים תקציב של משרד גדול כמו משרד החינוך רואים לפעמים אבסורדים: אין תקציב מספיק לתלמידים בחינוך המיוחד, אבל יש כסף להדפסת חוברות ותכתובות יחצ"נות על נייר כרומו. אבל בסך-הכל יש מאמץ רציני. צריך גם לזכור שלמעלה מ-80 אחוזים מהוצאות המשרד מיועדות לתשלום משכורות.

הרבה תלמידים יאזנו את התקציב

איך אתה מתייחס לשכר המורים? הוא באמת כל-כך נמוך?

"לדעתי, מורה צעיר משתכר מעט מאוד. התנאים, לעומת זאת, הם טובים. שבוע עבודה של מורה הוא 30 שעות בבית ספר יסודי ו-24 שעות בתיכון. בשוק הפרטי עובדים 42 שעות במקרה הטוב. למעשה, מורה במשרה מלאה עובד כארבע או חמש שעות ביום, כשבמגזרים אחרים עובדים כ-9 שעות.

"אז נכון שצריך להכין את השיעורים ולבדוק שיעורי בית, אבל למורים מנוסים כבר יש מערכי שיעור ומבחנים מוכנים, כך שבסך הכל הם עובדים הרבה פחות שעות. עם הוותק וההשתלמויות עולה גם השכר. ובל נשכח שאין מגזר שנמצא בחופשה של חודשיים כל שנה בשכר מלא! ויש גם תגמולים מסביב, שהופכים את התנאים שלהם לטובים מאוד. השכר, לעומת זאת, בא על חשבון התנאים".

מדוע בעצם שהמורים לא יעבדו יותר שעות ויתוגמלו בהתאם?

"יש פרויקט כזה בשלוש השנים האחרונות באחת העיריות, שבו המורים יתחייבו לעבוד שמונה שעות מדי יום תמורת שכר גבוה יותר. אני אפילו לא בטוח שהוא ממשיך, כך שכנראה לא מדובר בסיפור הצלחה גדול. יכול להיות שרוב המורים נמצאים במקצוע בגלל השעות הנוחות, והם לא רוצים לעבוד יותר גם אם משכורתם תגדל באופן משמעותי".

מהיכרותך עם המערכת, אתה מוצא הבדלים בין החינוך הדתי לחילוני?

"יש כמה דברים שמאפיינים את החינוך הדתי. ייאמר לזכותם שהם מדברים יותר חינוך מאשר עמיתיהם החילונים. אני רואה זאת בכך שהמורים בחינוך הדתי נמצאים יותר זמן במערכת. הם רואים בכך יותר ייעוד ופחות פרנסה. במערכת החינוך החילוני יש מורים יותר צעירים, כי הוותיקים נשחקים או עוזבים למקצועות קורצים יותר. בחינוך הדתי נשארים לא בגלל שאין אלטרנטיבה, אלא כי הם רואים בכך שליחות.

"מאפיין נוסף, בעיקר ביש"ע, הוא שבתי הספר ביישובים הם קטנים מאוד. עדיין לא נמצאה הדרך לאחד מערכות. אני מגיע לפעמים לישיבות או אולפנות עם מאה או פחות תלמידים. זו מערכת שקשה לה מאוד לקיים את עצמה, כיוון שיש פונקציות כמו מנהל, שרת ומזכירה שצריך להחזיק על כל כמות של תלמידים, ולו הקטנה ביותר".

מהו מספר התלמידים המינימלי שמאפשר איזון תקציבי?

"לדעתי מדובר על כ-500 תלמידים. בפחות מכך קשה לייעל את בית הספר ולהתמודד עם ההוצאות הקבועות. נתקלתי בבית ספר ביש"ע עם חמישים תלמידים, שלוש כיתות קטנות מאוד. במקרה הזה ההורים נאלצו לממן את שאר התקציב, כי אין במצב כזה כושר תמרון. אני ממליץ לבתי ספר בסדר גודל כזה, ואפילו כאלה עם 300 תלמידים, לשקול איחוד עם מוסדות נוספים.

"במיוחד מהשנה, כשדו"ח שושני מיושם במערכת החינוך, והתקציב מתקבל לפי כיתה ולא לפי מספר התלמידים. מי שמרוויח מכך הם שוב, בתי הספר הגדולים. במשרד החינוך מתקצבים כיתה 'עיונית' בת 33 תלמידים ובחינוך הטכנולוגי 27 וחצי. ואל תשאל אותי איך הגיעו ל'משפט שלמה' הזה של חצי תלמיד".

נתקלת גם במקרים של רמאויות?

"היו, אבל מעטים יחסית. כשאני רואה דבר כזה אני מנתק מגע מיד. זה אולי מפתיע, אבל זו לא תופעה שכיחה. למרות שמשרד החינוך מנסה לפעמים לתת למנהלים את ההרגשה ההפוכה".

הרמאויות המעטות הללו אופייניות למגזר מסוים?


"לא. זה תלוי בעיקר באופי המנהל, אם הוא מוכן לעגל פינות כדי לקבל יותר ממה שמגיע לו".

עובד במקום משרד החינוך

לו היית עומד בראש משרד החינוך, מה היית עושה אחרת?

"ראשית, בעיני היה טוב אילו הם היו מרצים במקומי; אם משרד החינוך היה שולח מרצים ללמד כלכלת חינוך את כל הנוגעים בדבר. ככלל, צריך ליזום תכנית הכשרה לכל מי שהולך לנהל בית ספר. זה אמנם ארגון חינוכי, אבל למעשה מדובר על מפעל לכל דבר: יש לו תקציבים של מיליוני או עשרות מיליוני שקלים, עשרות ולפעמים מאות עובדים. כיום יש הכשרה ברמה הפדגוגית, אבל אין שום הכשרה ניהולית. מנהל בית ספר צריך ללמוד מה ההשלכות של גיוס מורה חדש לעבודה. הוא לא יכול לסמוך רק שיגיע תקציב ממשרד החינוך.

"צריך גם יותר שקיפות בהעברת הנתונים, ההנחיות והסברתם. אני תמיד מיצר על כך שאני מתפרנס מהתחום הזה, כי אני ממלא פונקציה שמשרד החינוך היה צריך למלא. כך היה צריך להיות במדינה מתוקנת, אבל ככה זה גם במשרדים אחרים: רווחה, דתות בריאות וכו'. למה אתה צריך לפנות לחברה שתייעץ לך איך לקבל החזרי מס? מס כנסה בעצמו לא יכול לבצע ביקורת ולהחזיר למי שצריך את כספו?


מגרש ביתי

איתן היימן נולד בשנת 1957 בניו יורק. משפחתו עלתה ארצה זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים והשתקעה בתל אביב. בכיתה י"א עבר לבית ספר בקיבוץ המעפיל והתחנך שם כילד חוץ. בצבא שירת כקצין בחי"ר. בתום השירות חזר לקיבוץ והתחתן. אשתו מורה בקיבוץ כברי. לזוג היימן שלושה ילדים, בני 19 15 ו-3. עד שעבר לתחום כלכלת החינוך, עבד היימן בתפקידי ניהול שונים במפעל הפלסטיק של הקיבוץ. בנוסף לעיסוקו כיועץ הוא משמש, ללא שכר, כסגן ראש מועצת כפר ורדים, היישוב בו הוא מתגורר בשנים האחרונות.