חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 79ראשיהפצה

ציונות בשפה הדרוזית - בגליון השבוע

חבר הכנסת איוב קרא לא התאמץ השבוע להציל את שרון ממפלה באי-אמון בעקבות פרסום תוכניות העקירה שלו. הוא איבד שני אחים ובעצמו לקה בהלם קרב במבצע שלום הגליל. כשהח"כ הדרוזי מהליכוד אסאד אסאד תמך בהסכמי אוסלו הודיע לו קרא שזה יעלה לו בכסאו, התמודד ונבחר במקומו. ח"כ קרא מציב מודל של נציגות דרוזית שמתנערת מחיזורי הערבים ומלמדת את היהודים מהי ציונות גאה. "הימניות שלי זה מאבא" הוא מסביר "הוא הצביע בשביל גנדי, לא בשבילי".
05/02/04, 00:00
עפרה לקס

"אם את לא מבינה איך אני כזה ציוני, אני מציע לך לתפוס פעם שיחה עם אבא שלי, שתראי מי גידל אותי. עלי אומרים שאני הציוני האחרון בכנסת, אבל אם יש מישהו יותר ציוני ממני – זה הוא. תדעי לך שאבא שלי לא הצביע בשבילי, הוא הצביע בשביל גנדי".

ההיסטוריה האישית של חבר הכנסת איוב קרא, דרוזי יליד דליית אל-כרמל של שנת 55', לא היתה מביישת אף צבר לאומי גאה. היא מעוגנת היטב במאבק הלאומי על קום המדינה, עוברת בתחנות הצבא והשכול ומגיעה עד מסדרונות הכנסת.

קרא חש עצמו כיהודי וישראלי, והמוצא הדרוזי שלו שייך רק לפן העובדתי. "בהתנהלות, בעשייה ובהתנהגות אני מרגיש יהודי, ורק מבחינה פורמלית אני מרגיש את עצמי לא יהודי. התחושה הזאת שלי היא פנימית, היא לא על תנאי", הוא אומר, ומנסה לבנות את עצמו כאישיות ציבורית ישראלית וגם כדמות מגזרית שסוחפת אחריה את בני העדה.

הסימפטומים הטיפוסיים של פוליטיקאי אינם פוסחים על קרא: ביטחון עצמי מופרז וראיית מציאות ששמה את חבר הכנסת במרכז. אך למרות אלו, קרא הוא טיפוס יוצא דופן באומץ שלו ובקו האידיאולוגי הבלתי מתפשר שהוא מוביל, קו ימני-לאומי שלא ממש מודרני היום במפלגת השלטון, שעולה לו בחוסר פופולריות בקרב מחלקי התפקידים. הוא כואב את המחיר אבל מוכן לשלם אותו. וזה כנראה הרבה יותר ממה שאחרים במפלגה מוכנים לעשות היום.

משפחה מוכת אסונות

הקשר העמוק של קרא עם מדינת ישראל מתחיל עוד בשנות ה-20, בטרם נולד, אז מינה חיים וייצמן את סבו לשמש כממונה על נכסי היהודים בגולה. הסכמתו של הסב הובילה לרצח בנו בשנת 39' במרכז עכו על ידי ערבים שהתנגדו לשיתוף פעולה עם היהודים. הנרצח הזה היה החלל הראשון במשפחת קרא, אך בהחלט לא האחרון.

אביו של קרא המשיך את הקו שהוביל הסב. במלחמת השחרור הוא סייע, יחד עם דרוזים אחרים, להבריח נשק ליגור, רמת יוחנן וקיבוצים אחרים בסביבה, כדי שאלה יוכלו לעמוד על נפשם. מאוחר יותר הצטרף אביו בעצמו ללחימה, ונפצע במהלך כיבוש סאסא.

בנעוריו נשלח קרא לבתי ספר יהודיים חקלאיים מכובדים ככדורי וכפר גלים. המעשה לא היה מקובל באותם ימים, אך השוני הלאומי לא הפריע לו. קרא מספר בקריצה על חוויה דתית מן התקופה: "כשהיינו הולכים לכותל, הרבנים שם היו רודפים אחרי התלמידים כדי להניח להם תפילין. היו באים לזה – והוא היה אומר 'אני דרוזי', היו באים לזה – והוא היה אומר 'אני דרוזי', וכשהרב היה מגיע אלי, הוא היה אומר 'תפסיקו, כולכם שקרנים', ומניח לי תפילין". למרות שהוא יכול להשלים מניין וגם נבחן בחינת בגרות בתנ"ך, את הדת הדרוזית, הגלויה רק למי שמחליט להיות 'דתי', קרא אינו מכיר.

לאחר סיום הלימודים התגייס קרא לצבא והמשיך לקורס קצינים מתוך רצון לבנות קריירה צבאית. מלחמת לבנון קטעה את חלומו באחת. קרא ושני אחיו, אלי וואדג'י, נשלחו לגזרות שונות בלבנון. אלי, האח הצעיר, נהרג בגזרה המזרחית, וואדג'י נפצע קשה בגבול הבינלאומי ונפטר לפני כמה חודשים כתוצאה מן הפציעה ההיא.

במקביל נקלע הכוח של קרא, ששהה בגזרה המרכזית, למכת אש. חמישה מחייליו של קרא נהרגו, והוא לקה בהלם קרב שאת השפעתו הוא מרגיש עד היום: "למרות שאני מנסה לא לחשוב על זה, לפעמים כשאני לבד המראות חוזרים אלי ואני בוכה. יש גם השפעה כללית, אני מרגיש שאני יותר עצבני ממה שהייתי לפני הפציעה", הוא מעיד על עצמו.

האסונות שהיכו בבית משפחת קרא גרמו להתמוטטותם של ההורים. מצבה של האם קרא התדרדר, והיא הפכה למשותקת בכל גופה, פרט לעיניה, אותן יכלה עדיין לפקוח ולסגור. הרופאים אמרו לקרא כי מצבה של אמו יכול להשתפר אם היא תראה שהשושלת המשפחתית לא נגדעה.

הבן מיהר ונשא לאישה את רימא. הוא עקב בחרדה אחרי ההריון המתפתח כשהוא ממתין לשמוע את צלצול הטלפון שיבשר לו שאמו נפטרה, אך היא החזיקה מעמד. עם הבשורה על לידת נכדה הראשון החל מצבה להשתפר בהדרגה. כעבור מספר חודשים היא חזרה לתפקד, למרות ש"רואים את הצלקות על אבא ואמא שלי עד היום".

לאחר ההתאוששות המשפחתית ביקש קרא לשוב לצבא, אולם מפקדיו שכנעו אותו שהוריו סבלו די. הוא עזב את צה"ל בדרגת רב סרן ופנה לעסקים ולפוליטיקה, "שני הדברים שהייתי בטוח שאני לא אעשה אף פעם". בפעם הראשונה נבחר קרא לכנסת ב-99' במקום המשוריין לבני עדתו, במקום אסאד אסאד: "ראיתי שהיה דרוזי שהצביע בעד הסכמי אוסלו. אמרתי לו: 'תראה שאני אחליף אותך בכנסת', וכך היה".

הקול הדרוזי האמתי

הברית שכרתו הדרוזים עם היהודים נעוצה במסורת הדרוזית, המגלה יחס אוהד כלפי הדת היהודית ואוהד פחות כלפי הדת המוסלמית. הדרוזים והיהודים התחברו גם בשל היות שתי הקבוצות מיעוט נרדף במרחב המזרח תיכוני. הדרוזים הראשונים ששיתפו פעולה עם מדינת ישראל המתהווה היו אלו שהתגוררו בכרמל, ולאחר קום המדינה התרחבה הברית גם לגליל ומאוחר יותר לרמת הגולן. הדרוזים, כידוע, הם אזרחי שווי חובות בישראל, ובניהם משרתים בצה"ל בעמדות הקדמיות ביותר.

לפני שנתיים נערך כנס בהשתתפות חלקים המחנה הדרוזי וחברי כנסת ערביים, ובו נקראו בני העדה שלא להתגייס לצה"ל. "אני מעריך", אומר קרא, "שאם לא הייתי נבחר לכנסת היתה בעיה למדינת ישראל עם הדרוזים. הבחירה שלי לכנסת והאופי שלי הביאו למצב שאנשים כבר לא מפחדים.

"עד שנבחרתי", ממשיך קרא ורומז לסלאח טריף, "היו חברי כנסת שפחדו מהערבים ורצו ליישר איתם קו, למרות שאין לנו שום סיבה לעשות זאת, כי כרתנו ברית עם היהודים ואין לנו דרך חזרה. יש לנו אלופים בצה"ל, יש לנו ניצבים במשטרה, איזה קשר יש לי עם ערבי שבא להרוג את העם היהודי פה? בכל מקום יש מיעוט שחושב אחרת בגלל אינטרס אישי, אבל זה מיעוט".

מהם הלכי הרוח בציבור הדרוזי?

"הלכי הרוח זה אני, כי הלכתי על מה שאנחנו מדברים בינינו ולא על מה שמראים כלפי חוץ. אם תדברי עם הדרוזים, הם כולם יהודים יותר מהיהודים".

אז איך אתה מסביר את מה שקורה כל שנה ביום השנה להחלת הריבונות ברמת הגולן?

"תחשבי, אם היית במקומם היית עושה אותו דבר. כי ברגע שמדברים על החזרת רמת הגולן כל שני וחמישי, מה את רוצה שיעשה דרוזי תושב הגולן שמחר בבוקר עלול למצוא את עצמו באדמת סוריה? את חושבת שיש שם בית משפט, סנגור וקטגור? שם יוציאו אותו מיד להורג. הוא זבוב, לא קיים, אין זכויות אדם.

"מוכרחים לתמרן. הדרוזים הגדירו את עצמם אפילו ערבים ומוסלמים בחלק ממדינות ערב כדי לשרוד. החוק הישראלי הוא דמוקרטיה, אין בעיה לנגח את השלטון, כי מקסימום ישלחו את האדם לבית המשפט, אבל לא יהרגו אותו".

לחזק את האוהדים

ד"ר ניסים דנה מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן שם את דבריו של קרא בפרופורציה: "זה נכון שטריף הוא מנהיג פרו ערבי ושקרא הוא פרו יהודי, אבל הדרוזים, ככל קבוצה אחרת בארץ, אינם הולכים אחרי מנהיג זה או אחר".

לדבריו, ההשפעה של קרא ושל טריף מוגבלת, ולא היא שהפכה את הדרוזים בחזרה לפרו- ישראליים. הם תמיד היו כאלה. הקריאות שלא להתגייס תמיד היו קיימות בשולי המחנה, אבל הדרוזים ככלל אינם חושבים להפסיק להתגייס לצה"ל ולו בשל הלגיטימציה האישית והציבורית שהשירות מעניק להם והאפשרות להמשיך אחר-כך בצבא קבע.

נאמנותו הגדולה של קרא למדינה וליהודים אינה מסמאת את עיניו מלראות את הקיפוח שממנו סובלים בני עדתו: "אני חושב שישראל מחטיאה את המטרה בקשר לדרוזים, לצ'רקסים ולבדואים, היא פשוט לא יודעת לשמור על אוהדיה.

"כמות הדרוזים שנמצאים פה שווה לכמות העולים שיכולים להגיע לכאן בחודש אחד. יש 120 אלף דרוזים. מה הבעיה לעשות אותם פיילוט של התקדמות, שהציבור האנטי ישראלי, הערבים, יקנאו בהם ויראו שמי שתומך בישראל מקבל ממנה? במקום זה, מצבו של הערבי טוב יותר מזה של הדרוזי. אבל למרות זאת, אני מאמין שהברית הזאת בין היהודים והדרוזים תשרוד לנצח נצחים".

מה אתה עושה למען אנשי העדה?

"כל חייל שמתגייס לצבא אני מגבה אותו, ואם הוא פונה אלי אני עוזר לו. אני נותן עדיפות בטיפול לראש מועצה בדואי, דרוזי או צ'רקסי, משום שאני רוצה לקרב אותו לצד הישראלי ואפילו הימני. קיוויתי להיות בממשלה, ואז היתה לי יותר השפעה, אבל לפחות בוועדת הכספים אני כל פעם עושה כמה עסקאות לטובת הדרוזים. אבל אני לא רואה עצמי רק כנציג העדה, אלא גם כנציג הליכוד במדינת ישראל, וכך גם מסתכלים עלי".

החישוק הימני של אריק

איוב קרא מציע פתרון מדיני שאמור להשאיר את כל יש"ע בידנו, עם החלת ריבונות אזרחית ירדנית על תושבי יו"ש הערבים, מצרית על יושבי עזה, וישראלית על כל האזרחים היהודיים היושבים במרחבים הללו. השליטה הצבאית לפי התכנית תהיה בידי ישראל. קרא מתנצל שהוא בכלל רוצה לתת לפלשתינים מענה מדיני כלשהו. את זה, הוא אומר, גרמו הסכמי אוסלו ("פרס וביילין צריכים להעמיד את עצמם לדין").

קרא משוכנע כי הפתרון שלו יסיים באחת את המרד של הפלשתינים, והוא גם מסביר איך: "האמריקאים צריכים ללחוץ על הירדנים והמצרים לקחת על עצמם את הטיפול בפלשתינים, כי אנחנו רק נוגעים באחד ויש כותרות בכל העיתונים, אבל הם יכולים להרוג כל יום 2000 איש ולא ידעו על זה אפילו. ברגע שהירדנים ישלטו בהם, לא יהיו מתפוצצים ולא יהיו מתאבדים".

הפלשתינים יסכימו?

"מי צריך להסכים? מי שואל אותם? בעבר אי פעם שאלו אותם? למה קמה הסיטואציה הזאת של המתאבדים? בגלל שאנחנו חיים במשטר דמוקרטי. המתאבד לוקח בחשבון שאם הוא לא יצליח הוא ילך לבית משפט, יישלח לבית הכלא, יאכל שם יפה ובסוף ישוחרר. העם שלנו לא השכיל להבין שבצד השני של שולחן המשא ומתן לא יושבת מלכת אנגליה אלא אויב אכזרי. זאת הבעיה של העם הזה, הנאיביות".

קרא מספר שלעתים הוא חש כחבר הימני ביותר בליכוד, וכאחד שעמדותיו קרובות יותר לאיחוד הלאומי מאשר למפלגת השלטון. לדבריו, בבחירת האחרונות הציעו לו לרוץ במקום החמישי ברשימת האיחוד הלאומי, אולם הוא לא הסכים. מקורות ב'איחוד', אגב, מכחישים.

קרא לא יעזוב בקלות את הליכוד. הוא אומנם מתבייש בדבריהם של שרון, אולמרט ולבנת, אך למרות זאת החיבור שלו למפלגה אינו תלוי בדבר: "אני לא עוזב את הליכוד אף פעם. קודם אני אעזיב את כל מי שסוטה מקו האידיאולוגי של הליכוד. אני אעשה את כל מה שצריך כדי לחזק את הליכוד בקבוצות אתניות-אידיאולוגיות כמו זו של פייגלין. אני המעריץ הכי גדול שלהם. הם לא פושעים ולא עבריינים, הם אוהבי ארץ ישראל ואכפת להם מהמדינה. אני אעזור לכל מי שאוהב את עם ישראל ולא את שונאיו".

הוא מעריך כי שרון ואולמרט לא יצליחו להעביר את תכניותיהם המדיניות במפלגה. הוא עצמו נמנה עם קבוצת אופוזיציה פנימית של 10 חברי כנסת, שמבקשת למנוע מתרחיש כזה לעבור. העשרה התארגנו לאחר נאומו המדיני של שרון בכנס הרצליה, וקרא מבטיח שההתכנסות שלהם לא היתה חד פעמית: "אמרנו שכשזה יהיה פרקטי נהיה אופוזיציה לראש הממשלה. בעצם באנו לעזור לו, כמו שהוא עזר בזמנו לשמיר יחד עם יצחק מודעי ודוד לוי".

זה יועיל במשהו?

"כשיבוא רגע ההצבעה, שרון יספור את האצבעות ויבין שיש לו בעיה. אני מעריך שמדובר על בין 15 ל-20 חברים שיצביעו נגד התכנית שלו".

החבר'ה לא יפחדו לאבד ג'ובים?

"איזה ג'ובים?" קופץ קרא, "אני חייב לו משהו? אני חייב למרכז הליכוד את הכנסת שלי, לא לו".

נדחק מתפקידים בגלל אידיאולוגיה

קרא לא חייב לאף אחד את הג'וב שלו, כי הוא בעצם לא קיבל אף ג'וב. הדירו אותו ממוקדי הכוח, והדבר כואב לו. לא אחת ולא שתיים הוא נפגע ממפלגת השלטון, והוא מרגיש שקופח על לא עוול בכפו. בממשלה הקודמת דובר על כך שהוא יקבל את תיק הבריאות או את תיק העבודה והרווחה, אבל מפלגת העבודה הציעה מולו את סלאח טריף: "ואז הם קיבלו בדיוק את הטריף שהם רצו, את הטרף".

הוא טוען שהעובדה שאת משבצת השר הדרוזי מילא דווקא דרוזי פרו-ערבי אינה מקרית. הוא אינו מוכן להסגיר שמות, אולם עומד על כך כי מי שנשא ונתן עמו על התפקיד ביקש ממנו למתן את הקו האנטי-ערבי שלו. קרא סירב, וההמשך ידוע.

הוא נעלב פעם נוספת, כאשר בבחירות האחרונות, בשל היותו חבר כנסת מכהן, הוא לא יכול היה לרוץ במסגרת משבצת משוריינת. כך קרה שהוא נדחק למקום ה-38, כאשר במקום 22 נמצא דרוזי אחר, מגלי ווהאבה, שקיבל הרבה פחות קולות ממנו.

זה נכון. קרא רוצה להיחשב ישראלי, מייצג של העם היושב בציון על כל גווניו, אך הוא עדיין זקוק לשריון המגן. לאחר הבחירות האחרונות שוב ציפה קרא לקבל תפקיד משמעותי, אך גם הפעם נכונה לו אכזבה.

קושי נוסף שנערם על קרא נוגע לפן החברתי בכנסת, שוב, בגלל דעותיו: "בכנסת הקודמת היו 12 ח"כים ערביים שלא דיברו איתי. הם דיברו עם שרון, השתעשעו עם גנדי, אבל החרימו אותי. לכל זה תוסיפי את השמאל הקיצוני, שעושה לי הרבה פרפרים בבטן בצורה שבה הוא מתייחס לעתיד המדינה. בכל פעם שהייתי עולה לדבר היו לועגים לי ועוקצים אותי. הם כולם על אחד, ונותנים לך את ההרגשה שהם רוצים להכריע אותך". בכנסת הזו, אומר קרא, האווירה נינוחה יותר, ולו בגלל שחברי הכנסת התרגלו לדעותיו.

עגמת הנפש של קרא מכך שהוא אינו מכהן כשר בממשלת ישראל אינם מרפים את ידיו. בחצי השנה האחרונה הוא הציע למעלה מ-40(!) חוקים, ופעמים רבות במהלך השיחה הוא משיב: "בדיוק הצעתי הצעת חוק, ש...". החוקים נוגעים למעמדם של השוטרים והחיילים, למעורבות של גורמים פליליים במוסדות מפלגתיים, למאבק בסמים ועוד. קרא מכהן גם כיושב ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים בכנסת וכראש השדולה למען עזאם עזאם (ר' מסגרת).

"זה כמו בצבא. אני נמצא בכנסת מיום ראשון עד רביעי, ולפעמים גם עד חמישי ושישי", הוא אומר ודוברו מחייך ומהנהן בהסכמה. לא כל חברי הכנסת עובדים בכל ימות השבוע, או אפילו ברובם.

חבר הכנסת קרא, מה השאיפות שלך?

"אני מקווה להיות חבר ממשלה בכנסת הזו, מקסימום בכנסת הבאה. זו משאלת לב שלי. אני חושב שזה יכול לתרום לדימוי של מדינת ישראל בעולם, וזה גם מסר. זה יסמל את האינטגרציה בישראל, ולא בגלל השררה. גם אם זה לא יקרה, אני מעריך שבעזרת ה' עם הזמן אתברג בצמרת הליכוד. בכל אופן, אני שמח בחלקי שלא השתניתי ולא זזתי במילימטר מהעמדות שלי".

טוב שיש עוד ליכודניק שמשתבח בביטוי 'אידיאולוגיה בלתי מתפשרת'. זה כבר לא כל-כך מצוי בנוף הפוליטי שלנו, בטח לא בקרב ח"כים של הליכוד.

ofralax@walla.co.iL



לא סמים על עזאם

כבר שתי קדנציות משמש ח"כ איוב קרא כראש השדולה למען עזאם עזאם בכנסת. לדברי קרא, עזאם לא היה סוכן ישראלי. הוא חושב שמצרים טופלת עליו את האשמה הזאת כדי לשים אותו מאחורי סורג ובריח ולהראות לעדה הדרוזית שישראל אינה עושה די למען שחרורו, וכך לגרום סכסוך בין העדה והיהודים.

קרא ניסה להכניס את שמו של עזאם לעסקה שנחתמה עם החיזבאללה בתחילת השבוע, ועוד לפני כן להחליף אותו בצוות האנייה קארין A, "אבל בדקה ה-90 עוזי לנדאו אמר לי: 'אריק מתנגד'. אני עד היום לא יודע למה". דובר ראש הממשלה הגיב לטענה הזאת במילים "שקר וכזב".

מה מצבו של עזאם?

"אחרי 7 שנים הכניסו לו מזרון לתא. עד עכשיו הוא ישן על קרשים. אני מקווה שבקרוב גם יכניסו לו מקרר. התקווה של עזאם היא איוב קרא, הוא שולח לי ד"שים כל הזמן, ואני משתדל מאוד לפעול למענו".

קרא מכהן גם כראש הוועדה למאבק בנגע הסמים בכנסת, והוא מבצע את תפקידו ללא לאות.
"סוגיית הסמים היא סוגיה קשה ביותר מבחינה חברתית. ראש הממשלה כינה אותה 'אסון אסטרטגי לחברה בישראל'. זה באמת אסון. בטווח הרחוק, אם יפתרו את הבעיה הביטחונית-המדינית, הסמים והזרים יהיו הבעיות הכי קשות בישראל. שני הדברים הללו הן מכות עולם על החברה. מתברר שכל ילד שביעי שנולד בתל אביב הוא ילד זר, וש-12-10 אחוזים מהנוער שלנו צורך סמים".

איך נאבקים בסמים?

"ראשית, מלחמה על גבולות ישראל, כדי שלא יוכלו להבריח לפה סמים. שנית, ענישה. צריך לקבוע עונשי מינימום לסוחרי הסמים. צריך ללכת לפעילות הסברה ומניעה בבתים ובבתי ספר כדי להביא למצב של מודעות. אם תהיה ראייה נכונה של ההורים במאבק הזה, זה יכול להוסיף לנו. צריך גם להגביר את כוחות המשטרה ולאכוף את החוק כמו שצריך. דבר נוסף, יש לי הרגשה שקהלים מסוימים, כמו דתיים ולא-יהודיים, מפחדים להתמודד עם הבעיה".

הכנסת מתייחסת לזה מספיק ברצינות?

"לא. היתה כוונה לסגור את הוועדה הזאת, אני עוד לא יודע מה יהיה איתה. לדעתי, אם יסגרו את הוועדה זו תהיה תעודת עניות ליושב ראש הכנסת, שהוא זונח בעיה חברתית כל-כך קשה ולא נותן גושפנקה לדברי ראש הממשלה שהדבר הזה הוא אסון לאומי".

תגובת דובר יושב ראש הכנסת לטענת ח"כ קרא ארוכה מכדי שיהיה אפשר להביאה כאן. תמציתה מדברת על כך שישנן ועדות שהוקמו לעניין מסוים ולתקופה מוגבלת, כמו הוועדה המדוברת (שהוקמה לפני שש שנים למשך שנה אחת בלבד) אך ממשיכות להתקיים. לטענת הדובר, עלותה של ועדה כזו גבוהה מאוד, ונאמדת בכחצי מליון שקלים לשנה, וכן קיומן של ועדות שונות גורמות לכפל סמכויות בעניינים מסוימים.

יו"ר הכנסת, ריבלין, ביקש מיו"ר ועדת הכנסת, רוני בראון, לבדוק כיצד ניתן לצמצם את מספר הוועדות, וההחלטה אלו ועדות יצומצמו עדיין לא נפלה. בכל מקרה, מבהיר הדובר, צמצומה של ועדה זו או אחרת לא יסתום את הגולל על העניינים שבהם טיפלה, אלא יחזיר אותם לוועדות האם.