ראשי ערוץ 7 מערערים על הרשעתם

בניגוד לחוות דעת של מומחים משפטיים: הפרקליטות ערערה על קולת העונשים

חגית רוטנברג , כ' בשבט תשס"ד

ארבעה מאנשי ערוץ 7 , ערערו ביום ג' בבית המשפט המחוזי בירושלים, על הרשעתם בבית משפט השלום, בעבירות של קיום שידורים בלתי חוקיים. הארבעה הם: הרב זלמן מלמד, עורך החדשות הראשי חגי סגל, והשדרים גדעון שרון ודוד שפירא. כמו כן הוגש ערעור מטעם החברות שהפעילו את ספינת השידורים של הערוץ, ואשר בית משפט השלום הטיל עליהם קנסות כבדים.

הארבעה מערערים הן על עצם הרשעתם, והן על העונשים שהוטלו עליהם. הם טוענים כי הרשעתם התבססה על עדויות כוזבות ומגמתיות של אנשי משרד התקשורת. בכתב הערעור נטען כי "לא נעברה על ידי המערערים כל עבירה פלילית, וכי הם פעלו מתוך מטרה ראויה, תוך שמירה על החוק מחד גיסא, ועמידה על הזכות המקודשת של חופש הביטוי מאידך גיסא".

ביום ב' השבוע הגישה פרקליטות המדינה ערעור על קולת עונשם, לטענתה, של ארבעה מאנשי הערוץ: היו"ר יעקב כץ, מנהלת התכניות שולמית מלמד, המהנדס יאיר מאיר והעורך חגי סגל. היא מבקשת להשית עליהם מאסר בפועל. כמו כן מבקשת הפרקליטות להגדיל את הקנסות שהוטלו על החברות שהפעילו את הערוץ .

התביעה בעצמה הופתעה

יעקב (כצל'ה) כץ, ממנהלי הערוץ, סבור שגם בפרקליטות מבינים שגזר הדין חמור למדי, והסיבה האמיתית לערעור היא אחרת:" הערעור הוא חלק ממגמת הפרקליטות להפסיק לנו את השידורים. הם רוצים למנוע מאתנו לגשת למכרזים, כאשר יאושר חוק ערוץ 7".

כץ גם מסביר מה הניע את ראשי הערוץ להגיש ערעור על חומרת העונש, ועל עצם ההרשעה :"השופט הכריז במהלך המשפט שלתביעה אין קו להתבסס עליו, ולכן גם התביעה עצמה הופתעה מפסק הדין וגזר הדין החמור שנתן השופט. אבל גם שופטים הם בני אדם, והעובדה שכל דיון במשפט שלנו לווה בסיקור צמוד של רשתות הטלוויזיה, רדיו ועיתונים, כנראה לא הועילה לנו, כמו גם העובדה שב'קול ישראל' 'גזרו' עלינו 7 שנות מאסר במהלך הימים שלפני מתן גזר הדין. חומרת העונש מפתיעה עוד יותר בשל העובדה שבגזר הדין נכתב עלינו במפורש שמדובר ב"אנשי מופת בעבר ובהווה", "מלח הארץ". אין לנו ספק שבערעור למחוזי יבטלו השופטים הן את ההרשעה והן את גזר הדין".

עונשים חמורים מדי

פרופ' אליאב שוחטמן, מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית, צופה אף הוא כישלון לערעורה של הפרקליטות: "העונשים שהושתו על המורשעים חמורים מאוד, מאחר שמדובר בעבירות טכניות. יש לזכור שבשעתו, ניתנה חוות דעת על ידי המשנה ליועמ"ש לממשלה לפיה ערוץ 7 פועל במסגרת החוק, כיוון ששידוריו מתבצעים מחוץ למים הטריטוריאליים. אם אמנם כך הם פני הדברים - כלל לא ברור לי מה העבירה, וגם אם נניח שהיתה פעילות פורמלית שהיה בה משום הפרת חוק, מכל מקום לא נראה לי שמעשה זה ראוי לענישה כה חמורה עד כדי הטלת עונש מאסר בפועל. עיקרון יסוד בשיטת המשפט שלנו הוא שאכיפת החוק צריכה להיות שוויונית. כבר בשעתו נמנעה הפרקליטות מאכיפת החוק על תחנת הרדיו קול השלום של אייבי נתן, שככל הנראה פעלה בניגוד לחוק. יש לזכור שבמדינת ישראל פועלות גם כיום תחנות רדיו רבות שלא במסגרת החוק, אשר ניתן להשיג את מפעיליהן בקלות. על רקע זה קשה להבין את הרדיפה האובססיבית דווקא אחרי מפעילי ערוץ 7, בעוד שביחס לתחנות האחרות קיימת התעלמות מוחלטת. יש לציין שבמקרה של נאשמים ללא עבר פלילי, כמו זה, אין מקובל לשלוח למאסר בפועל גם על עבירות חמורות יותר, קל וחומר כשמדובר בעבירות טכניות במהותן. סיבה נוספת שבגללה אני סבור שאין להחמיר עם הנאשמים מעבר למה שכבר נגזר עליהם, היא שלפני מספר שנים חוקקה הכנסת חוק שאמור היה להכשיר את פעילותו של ערוץ 7 ובמשך תקופה ארוכה היה העניין תלוי ועומד בבית המשפט העליון, עד אשר הוכרע בסופו של דבר שהחוק בטל. לאחרונה חזרה הכנסת וחוקקה חוק שתכליתו לתת מעמד חוקי לערוץ 7 במסגרת תחנות רדיו ייעודיות. בכך גילתה הכנסת דעתה שבאופן מהותי הפעילות של ערוץ 7 ראויה לקבל לגיטימציה. אין זה מתקבל על הדעת שפעילות שמקבלת עתה הכשר חוקי גמור על ידי הכנסת, תשמש יסוד להטלת עונשי מאסר בפועל על הנאשמים, שאילו בצעו מעשיהם לאחר קבלת החוק, לא היה בהם שום דופי. מכל בחינה שהיא קשה לראות כיצד בית המשפט לערעורים יחמיר עם הנאשמים ויגזור עליהם עונשי מאסר חמורים יותר ממה שכבר נגזר".

עו"ד יורם שפטל לא מופתע ממהלך זה של הפרקליטות: "כל המהלך המשפטי נגד ערוץ 7 הוא פוליטי ביסודו, ומשקף את השקפות העולם של פרקליטות המדינה. גם הערעור הוגש מסיבות פוליטיות גרידא. הפרקליטות רוצה לראות את אנשי ערוץ 7 מאחורי סורג ובריח, למרות שאין להם כל עבר פלילי. הבקשה להכניס אותם למאסר היא עזות מצח, והוכחה לכך שהמשפט הוא פוליטי ומטרתו - סתימת פיות".