צאי מהדיכאון שלך.

נשים רבות סובלות מדיכאון שלאחר הלידה, אך הפחד מפני הסטיגמות החברתיות שדבקות במי שפונה לטיפול פסיכיאטרי, מונע מהן קבלת עזרה. תמר אטיה, עובדת סוציאלית שלקתה בתסמונת אחרי הלידה החמישית, מתארת את הסימפטומים הקשים ואת דרכי ההתמודדות, וממליצה לכולן: עשו כמוני, פנו לעזרת אנשי המקצוע.

תמר אטיה , כ' בשבט תשס"ד

חושך. כל הבית ישן. אני שוכבת ערה במיטה, החזה מכווץ והרגליים רועדות. הקירות סוגרים עלי והחושך חונק אותי. אני מחליטה לעבור לשכב בסלון, אולי במרחב הפתוח יותר תוקל הנשימה. תחושת המועקה רודפת אחרי גם לשם. צריך לישון! צריך לישון! עוד מעט יקום נריה, הרך הנולד, להנקת לילה נוספת.

בבוקר אני לא מרגישה את העייפות מרוב מתח. מתח ממה? אני מנסה לנתח בהגיון שוב ושוב. התינוק בריא, הבעל תומך, הילדים האחרים במשפחה לא סובלים מבעיות שונות, אם כך מדוע הלחץ הבלתי אפשרי?

אלו הם סימפטומים שהופיעו אצלי כחודש וחצי לאחר לידת ילדי החמישי. סימפטומים אלו הופיעו גם לאחר הלידה השנייה. במשך חודשים לאחר הלידה השנייה סבלתי מסימפטומים דומים, והסתובבתי סהרורית מעייפות ונרגנת ממתח. מובן שלא שיתפתי איש, למעט משפחתי וקומץ חברות.

דיכאון? פניה לטיפול פסיכולוגי או תרופתי? אלו פתרונות שמתאימים לאנשים עם בעיות נפשיות כרוניות וקשיי תפקוד פתולוגיים, לא לאנשים מתפקדים ומעשיים כמוני, כך שיננתי לעצמי. אני עצמי עובדת סוציאלית העובדת במשך שנים כמטפלת באחרים. המחשבה להפוך למטופלת בעצמי לא היתה פשוטה.

וכך, על הסבל שבראייה שלאחר מעשה הבנתי שהוא מוגדר כדיכאון לאחר לידה נוסף גם הקושי שבהסתרה ובתחושת הבושה.

לקחת את עצמך בידיים

נשים רבות סובלות מרמות שונות של תסמינים של דיכאון שלאחר לידה, מי ברמה קלה, תחושת דכדוך שחולפת כעבור מספר ימים, ומי ברמה חמורה יותר. הספרות הענפה המכינה את האשה לקראת לידה מלאה במידע פיזיולוגי וטכני. החלק הרגשי בספרים אלה מתמקד ברגשות האושר והשמחה שבהבאת צאצא חדש למשפחה. רק חלק קטן מהמידע שניתן ליולדת לעתיד מתייחס לקשיים הנפשיים לאחר הלידה, ועוד פחות לאלה המחייבים פנייה לטיפול.

בחברה הדתית, שבה הילודה היא ערך, הדיון הפומבי באפשרות זו נדיר אף יותר. חלק מן המועקה ותחושת הפחד המציפות נשים לאחר לידה במצב זה הוא חוסר הידיעה וחוסר ההבנה של התהליכים העוברים עליהן. לא ברור לאשה מה מתרחש בגופה ובנפשה, ותחושת הלחץ מתעצמת.

דיכאון לאחר לידה נובע מכמה גורמים, ובדרך-כלל הוא שילוב של אישיות עם גורמים פיזיולוגיים. גורם מרכזי בהופעת הדיכאון הוא השינויים הפיזיולוגיים וההורמונליים המתרחשים בגוף האישה, שאין לה כל שליטה עליהם.

לאחר הלידה החמישית שלי, כשהחלו התסמינים לחזור, והפעם בחומרה רבה יותר, הרגשתי שאינני מוכנה לסבול למשך חודשים ולחיות בתחושת בושה ואשמה כפי שחייתי לאחר הלידה השנייה. הפעם החלטתי לשתף את הסביבה ולבקש עזרה.

למרות ההחלטיות לגבי דרכי הפעולה שהחלטתי לנקוט הפעם, הביצוע לא היה פשוט. לא קל לאדם להודות שהוא סובל מבעיה כלשהי, וודאי שלא בתחום הנפשי. סיפרתי למשפחה ולחברות על התסמינים שמהם אני סובלת, דאגתי שכמה נשים (אמי, אחותי וחברה קרובה) יישנו עם טלפון ליד מיטתן, כדי שאוכל להתקשר אליהן בכל שעות היממה אם ארגיש לכודה במעגל של רגשות מעיקים.
חברות אחרות התקשרו ובאו להיות עמי על מנת שלא אשאר לבד עם התינוק והבכי. בעלי, שבמצב הרגיל הוא אדם תומך ומבין, התגייס בתקופה זו באופן מיוחד להיות קשוב לצרכי ולסייע בניהול הטכני של הבית. ואחרון אך לא פחות חשוב – פניתי לקבל עזרה מקצועית וטיפול תרופתי.

"מיון פסיכיאטרי? בשבילך?" הרימה אלי הפקידה המופתעת בחדר מיון את עיניה. "כן, בשבילי", עניתי בתחושה לא נוחה. השעה הייתה 1:00 לפנות בוקר. כשנכנסתי לחדר המיון הבנתי את הפקידה. הסטיגמות שעל פיהן חייתי שנים רבות קמו והתאמתו לנגד עיני: חייל שערק והשתולל בקבלה, מתבגר פסיכוטי שניסה להתאבד ונזקק להשגחה צמודה – אלו היו הפציינטים שבאו לקבל עזרה מהפסיכיאטר התורן.

כיוון שהתור לקבלת סיוע מקצועי באמצעות רופא של קופת-חולים עלול לקחת ימים עד שבועות, החלטתי לאחר כמה שעות קשות במיוחד לפנות לחדר מיון לקבל עזרה ראשונית, כדי שאוכל להתחיל לנהל מעקב מסודר וקבוע.

הרופא שקיבל אותי למעקב קבוע, כמה ימים לאחר הביקור במיון, היה אמפתי. הוא שמח לשמוע שהגעתי מהר לטיפול ולא חיכיתי עם הסימפטומים. "את יודעת", הוא אמר לי, "נשים רבות סובלות מסימפטומים שונים של דיכאון שלאחר לידה ולא באות לטיפול. אני עצמי", כך סיפר לי, "הקמתי יחידה טיפולית לנשים כאלו, שיכולות להגיע לתקופות אשפוז קצרות יחד עם תינוקן. היחידה נותנת תמיכה וטיפול באווירה חמה וידידותית, אך נשים לא באות – מפחד הסטיגמה שתידבק בהן".
ביניים: להיות אם רגועה

החשיפה של התהליך שעבר עלי אינה קלה. בתחילה חשבתי שאשלח את הכתבה בעילום שם, אך מעשה זה רק יצדיק את התופעה שצריכה להיעקר מן השורש, הבושה וההסתרה.

דיכאון לידה יכול להתבטא בסימפטומים שונים והפוכים, בהתאם למצבה של האשה ולאישיותה. לעתים הוא מתבטא בהסתגרות וקשיי תפקוד: קושי לקום בבוקר, קושי לטפל בתינוק ורצון להסתגר בחדר ולישון. לעתים הוא מתבטא בצורה הפוכה: מתח בלתי אפשרי ומתמיד הגורם לפעילות מתמדת וקושי לשבת, להתרכז ולנוח. לא תמיד הדיכאון הוא פתולוגי ברמה שהוא דורש התערבות טיפולית או תרופתית. יש צורך להיות קשובים לגוף ולנפש על מנת לעמוד על חומרתו.

אחת הדילמות המעכבות פנייה לקבלת טיפול תרופתי, מלבד הסטיגמה, הוא הצורך המידי בהפסקת ההנקה. נשים רבות רואות את ההנקה, ובצדק רב, כתזונה האידיאלית, המחזקת את הקשר בין האם והתינוק.

אולם במצב שבו האשה מתקשה לתפקד, עדיף, מניסיוני, לוותר על ההנקה ולהיות אם רגועה ושמחה במגע עם התינוק. הנקה המלווה במתח נפשי וקושי להתפנות רגשית לתינוק – הפסדה יוצא בשכרה.
לסיכום, כמה עצות שעשויות לסייע לנשים שחשות מצוקה רגשית לאחר לידה:

1. להיות קשובה לתהליכים המתרחשים בתוך הנפש – כפי שתיארתי לעיל, יש לתהליכים אילו תסמינים פיזיים. יש לשים לב למקור התהליכים הפיזיים, ואם את חשה שהם נובעים מדיכאון לאחר לידה – יש ללכת ולקבל סיוע.

2. כדאי ללכת לקבל סיוע מהר ככל האפשר. ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר, לפני שהסימפטומים מחריפים , כך הוא משפיע יותר.

3. שיתוף הסביבה: משפחה, חברים וכל מי שיכול לתמוך. לא קל לבקש עזרה, אך תמיכה בתקופה זו והבנה של הסביבה תסייע לעבור את התקופה ביתר קלות.

4. פנייה לסיוע ארוך טווח – כאשר שאלתי את הרופא המטפל שאצלו הייתי במעקב ובטיפול תרופתי אם תופעה זו נובעת מגורמים פיזיים או אישיותיים, הוא ענה שיש מחלוקת על כך בעולם הרפואה, אך מן הסתם זהו שילוב של אישיות, נסיבות חיים, וגורם פיזיולוגי. התשובה מורכבת בדרך-כלל מן המכלול. לפיכך זוהי הזדמנות לבדוק אילו דפוסי פעולה או התנהגות אינם יעילים עבורך ומה ניתן לשנות.

5. פעמים רבות יש לאנשים מתפקדים, המבצעים בחייהם האישיים והמקצועיים משימות רבות ומורכבות, קושי לפנות ולקבל עזרה בתחום הנפשי. חשוב לזכור כי דווקא אנשים עם תובנות טובות לגבי עצמם וסביבתם וכוחות למלא תפקידים רבים בחיי היומיום, הם מועמדים מצוינים להפיק תועלת מרבית מטיפול פסיכותרפי ותרופתי.

יום יום בקצב אחר

כל דקת סבל כאשר הפתרונות הטיפוליים הם בהישג יד – מיותרת לחלוטין. חופשת לידה היא הזדמנות ליהנות מן התינוק ומקצב החיים המואט יותר. כל עזרה שניתן לקבל כדי להגיע למטרות אלו, רצוי שתנוצל.

אני יושבת על הספה ומתבוננת בתינוק השוכב על ברכי. קרני השמש החודרות מבעד לחלון נופלות על עיניו מדגישות עומק התכול שלהן. התינוק מגרגר לעומתי ואני מתבוננת בו ומחייכת חזרה. הזמן לא נושף בעורפי, והמשימות הפשוטות, היומיומיות שעלי למלא יכולות לחכות. הטיפול התרופתי החזיר אותי למעגל השינה, ואני רעננה כעת לקראת חזרתם של יתר הילדים ממסגרות החינוך.

חופשת הלידה הוארכה, והחזרה למעגל העבודה ממקום שבתי על הספה נראית רחוקה מתמיד. מי הרוויח יותר מפנייתי לטיפול? אני שואלת את התינוק שלי, אני או אתה? חיוכו מסביר לי ששנינו באותה המידה.