חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 80ראשיהפצה

על דעת עצמי - בגליון השבוע

12/02/04, 00:00
אבי סגל

הארי פוטר והאסיר מלבנון

אחרי כל הצרות שגרם לעצמו ולכולנו, הסב לי לאחרונה אלחנן טננבאום קורת רוח קטנה. טננבאום, שקיבל לקריאה את אחד מספרי 'הארי פוטר' בזמן ההמתנה לחקירתו, ביקש להחליף אותו בספר שירי רחל. אף שסביר להניח כי אני במקומו לא הייתי מחליף את הקוסם הקטן במשוררת הגדולה, יש משהו נוגע ללב בהעדפותיו הספרותיות של החטוף המשוחרר (בהנחה סבירה שהוא לא פשוט קרא את כל 'הארי פוטר' בבית המלון הפרטי של נסראללה).

כמה סמלי הוא, שהאיש שנעדר מהציוויליזציה בשלוש השנים האחרונות לא נמשך לסדרת הספרים הכי אופנתית בשוק. לא אתפלא אם האיש אפילו נעלב כשהציעו לו לקרוא על ילדים קוסמים, עצים מדברים וינשופים המשמשים כדוורים. אולי בכלל ראה בכך ניסיון למלחמה פסיכולוגית מצד החוקרים. נכון שעוד לפני החטיפה בלבנון, 'הארי פוטר ואבן החכמים' כבר יצא לאור ומכר בהמוניו. ועדיין, ספק אם טננבאום יודע כי מאז הפכה הסדרה לתופעת טבע מטורפת, לאירוע תרבותי המושך קהל מעריצים אינסופי מכל גיל.

אפשר להשתעשע בשאלה, על אילו עוד טראנדים ירצה טננבאום לוותר לטובת הקלאסי והישן: האם יבקש לצפות ב'פסוקו של יום' במקום ב'אהבה מעבר לפינה'? האם יאזין לשירים של נחמה הנדל ולא לזו של סאבלימינל והצל? האם יצביע בבחירות לשמעון פרס ולא לשמעון פרס? בכל מקרה, נעים לדעת כי נותר עדיין מוגלג אחד (מושג שטננבאום בחר שלא להכיר) שמוכן לוותר על 'הארי פוטר', אפילו שהוא לא צריך לעמוד בשבילו בתור לחנות הספרים.

שאלה אחת קטנה

לשופט שגזר 18 שנות מאסר על מרדכי ואנונו: נכון שבאותה תקופה 18 שנה נראו לך ממש, אבל ממש, המון זמן?

התורמת שהתחרטה

יש בעיתונים סיפורים שיכולים להביא את הקריז. כזה היה סיפורה של אורנית דרוקמן ז"ל, חולת סרטן שהיתה אמורה לעבור השתלת מח-עצם בגופה, אך התורמת החליטה להפסיק את ביצוע התרומה אחרי שהתהליך כבר החל. הטיפול הכימותרפי שעברה דרוקמן לקראת ההשתלה שלא היתה - זירז את מותה.

מי שקרא את הידיעות בעמודי החדשות, רצה בוודאי לתפוס את הלא-תורמת הזאת ולתלוש ממנה את מח-העצם במו ידיו. אלא שכתבה נרחבת שפורסמה במעריב הקנתה לסיפור פן הרבה פחות חד-משמעי. גם בכתבה זאת זכתה המתחרטת ליחס לא אוהד, אפילו משפיל. אלא שמשום מה, האירועים שהובילו לחרטתה מתוארים שם באופן מעורפל ומחשיד.

באותה כתבה, מספרת מנהלת המאגר של עזר מציון על התורמת: "היא קיבלה זריקה אחת, והגיבה קשה". מה זאת אומרת קשה? מה בדיוק קרה? העיתון לא מפרט. אבל בהמשך, מודים אנשי עזר מציון כי אם התורמת היתה שואלת אותם אם להמשיך בתרומה, הם היו נקלעים לדילמה קשה. במצב כזה, האם לא טבעי הוא שהתורמת המאוד-צעירה חששה לבריאותה, אפילו לחייה? האם מבוכת הרופאים לא מוכיחה כי הפחד היה מוצדק, או לפחות ראוי להבנה?

שיהיה ברור: יכול להיות שבאמת מדובר כאן בצעירה היסטרית שנבהלה מאירוע קטן והובילה למותה של אשה אחרת. מצד שני, נדמה כי המציאות מעט מורכבת יותר מהכותרת העיתונאית האכזרית 'תרמה למותה'. כותרת כזאת אולי תורמת לרייטינג של העיתון, אבל מתרומה כזאת דווקא כדאי להתחרט.

חמסה עלינו

א. מלה טובה לזמר דוד ד'אור, שכל ארבעת השירים שלו בקדם-אירוויזיון היו לפחות סבירים. בהתחשב במעורבות של ד'אור בכתיבה או בהלחנה של כל השירים, ההישג גדול אף יותר.
ב. ומלה טובה לזמר המצוין בוריס סולטנוב, שאמנם הפסיד בתוכנית 'כוכב נולד', אבל הפך לאחד מזמרי הליווי של ד'אור לאירוויזיון. נינט, שירי וגבסו יכולים להופיע במצעדים, בפרסומות ובתוכניות טלוויזיה, אבל מי ייסע בקרוב לאיסטנבול? הה!
ג. בישראל עדיין לא הפנימו כי בשנים האחרונות, מאז עברה כמעט כל אירופה לשיר באנגלית, צופי האירוויזיון החלו גם להקשיב למילים. בשנה הבאה, שווה לשקול שילובה של אינטליגנציה במילות השיר הישראלי.
ד. עם כל אהבתי לשפה העברית, אין דבר מעצבן יותר מהתערובת של עברית ואנגלית בשירים הישראליים לאירוויזיון. שישירו כבר הכול באנגלית ויעזבו אותנו במנוחה!
ה. ולא שזה יעזור לישראל לזכות בתחרות. כל עוד צופי הטלוויזיה ברחבי אירופה הם הבוחרים את השיר הזוכה, יש לישראל סיכוי גדול יותר לנצח בבית הדין בהאג.

יודע את מקומי

יודעי הקרוא שביניכם הבחינו, מן הסתם, כי מדור זה לא מופיע הפעם תחת שמו של דניאל רותם. מר רותם הודיע על סיום עבודתו בעיתון בשבע, אחרי שגילה לתדהמתו כי הוא בסך הכול דמות פיקטיבית... הבדיחה בגרוש הזאת היא תוצאה של שעתיים שלמות שבהן לא מצאתי דרך לנסח את עצמי. אז נראה לי שפשוט אכתוב את זה ודי: אין בעיתון זה אדם בשם דניאל רותם. החתום מעלה הוא שכתב עד היום את המדור 'על דעת עצמי' תחת שם בדוי. המממ... מגיע לכולם איזה הסבר, לא?

לאותם אנשים שזכו לא לדעת מי אני: בשנים האחרונות, בין טיולי בוקר עם יורש העצר למסעות מפרכים ברחבי הסופרמרקט, אני מבלה את זמני בכתיבה לשבועון מקור-ראשון. למרבה הצער, היקף עבודתי שם אינו מספיק לפרנסת ביתי, ולפיכך אני צריך גם מקור-שני למחייתי. לפני כשנה וחצי הציע לי עמנואל שילה להצטרף לעיתון חדש בשם 'בשבע'. מכיוון שלא קיבלו אותי לעבודה בשום מקום אחר, אפילו לא ב'כוכב נולד' בתפקיד אסף אשתר, נעניתי בחיוב להצעה.

כמה הבהרות: מעולם לא הייתי שותף לסכסוך שנוצר בין מקור-ראשון לערוץ 7, או לכל סכסוך אחר בעולם למעט המזרח התיכון. בכלל, אני מאמין כי החיים קצרים מכדי לריב. יתרה מזאת – מעולם לא הייתי שותף לדעה כי אסור להוציא לאור את עיתון בשבע משום שהוא פוגע כלכלית במקור-ראשון. התחרות המוגבלת בין העיתונים על ארנקי המפרסמים אינה מצדיקה לדעתי את הקפאתו של עיתון-נישה חשוב כמו בשבע, והתקופה שחלפה מאז הולדתו של העיתון רק חיזקה עמדה זאת. לכן, גם לא ראיתי שום סיבה – אתית או אחרת – לוותר בעצמי על כתיבת עמוד שלם בבשבע.

אז מדוע בשם בדוי? משום שהנחתי כי מערכת היחסים בין העיתונים לא תאפשר לי לכתוב בשניהם באופן גלוי. ומבין שלוש האופציות שהיו לי – התפטרות רועמת ממקור-ראשון, ויתור על עבודה טובה בעיתון בשבע, או המצאתו של העיתונאי החדש דניאל רותם, האופציה האחרונה נראתה לי כטובה ביותר.

הכתיבה תחת פסבדונים היא לא המצאה שלי. עיתונאים בכירים בארץ ובעולם כתבו תחת שם בדוי, חלקם מסיבות דומות לזו שלי. אין בכך הנאה גדולה, בטח לא תהילה, ובאופן כללי רצוי שכותבים יזדהו בשמם האמיתי. רק שהעולם אינו מושלם, ולעתים בחירה בשם בדוי היא כורח הנסיבות, או הרע במיעוטו. אבל כעת, בזמן שהיחסים בין שתי מערכות העיתונים הולכים ומפשירים, אני חש כי זהו העיתוי הנכון לצאת מהצללים.

בהזדמנות זאת, אני מבקש להתנצל בפניכם על אמצעי ההסחה שבהם נאלצתי להשתמש לצורך הסתרת זהותי, ביניהם הסיפורים על בני יחידי – שהם אמנם נכונים ברובם, אבל סובלים מדיליי מחפיר של מספר חודשים (היורש כבר סגר שמונה חודשים להיווסדו). בנוסף, זוגתי מבקשת להבהיר כי אשתו של דניאל רותם היא אמיתית, וכל הסיפורים שפורסמו כאן הם באמת על גברת רותם ובשום אופן לא עליה. ברור?