בשבע 81: מכתבים למערכת

, כ"ז בשבט תשס"ד

הבטחתם יונה - וקיימתם

לאחר שקראתי את הגיליון האחרון של 'בשבע' 'בא לי' להחמיא לכם.
בעיתון האחרון ספרתי לפחות 6 נושאים המציגים את המיטב שבחברה הישראלית:

1 המאמר המרגש על האשה ועל משפחתה מכפר דרום ועל היישוב כולו.

2 ממחקרה של ד"ר יהודית רונן על הערבים שמוכנים להגר מארצנו; מחקר שהוא ייחודי לאוניברסיטת בר-אילן (שגם שם, במאמר מוסגר, לבושתנו יש המתקפלים מהעמדות הלאומיות). טוב לדעת שיש גם ערבים שמוכנים להגר מארץ ישראל. מסתבר שהאגדה על ה'צומוד' – ההיצמדות של ערביי הארץ לאדמה היתה מוקדמת מדי ומופרזת מדי.

3 מאמר חשוב על רפא"ל 'ההייטק בשדה הקרב' ולמענו, בעקבות ספרו של דר. זאב בונן

4 'באמונה תחיה' על הגיבורה נועה שוורץ ואוהביה הרבים, הלוואי ותנצח גם זאת הפעם.

5 על דיכאון שאחר הלידה – שיש מוצא ויש עוזר וצריך לא להתבייש אלא לפנות לעזרה.

6 על המאמר למען אחדות (חרף הפלגנות הרגילה של עם ישראל). אולי יועיל לנו.

מי ייתן וזה יישאר רוח העיתון, הגיע זמן שהעיתונות לא תפזר רק מרה שחורה וייאוש, ודעות דפטיסטיות / מגמדות תחת העילה של "זכות הציבור לדעת", אלא גם הצצה לטוב שבחיינו.
תקשורת יכולה להיות כמו זבוב: מעביר מחלות ממקום למקום; אבל תקשורת יכולה להיות כמו יונה: מבשרת חוף מבטחים, גם אם רחוק, זו בחירתה, לא גזרה.

אילנה צור, קיבוץ שובל

החזיר, והבית המשפט הבין לאומי בהאג

המשפט נגד מדינת ישראל, בעניין הגדר, בבית המשפט הבין לאומי בהאג, מזכיר לי את הסיפור הבא:
הכנרית והעורב, התווכחו מי מהם מיטיב לשיר. הסכימו לפנות לצד שלישי שיפסוק, והוחלט כי המנצח, ידקור את עין המנוצחת. בדרך פגשו חזיר ומינוהו לבורר. החזיר האזין לשירתם, ופסק ששירת העורב, ערבה יותר. בהתאם להסכם, פגע העורב בעינה של הכנרית. עפה הכנרית בוניה, ולחברותיה אמרה: אני לא מצטערת על איבוד העין, אלא כואב לי מאוד בנך, שהחזיר, יהפוך למיבין בשירה וישמש שופט.

שמשון שיבק
בני ברק


תעתועי הגדר.

ביום חמישי כ' בשבט 12.2.04 הותר לפרסום כי השב"כ חשף לפני כחודש מעבדה ברמאללה ליצור טילי קאסם. המשמעות היא כי ירושלים עלולה להיות נתונה להיות בטווח הירי של טילים כאלה. הגדר ההולכת ונבנית לא תיתן מגן כנגד ירי הטילים, כשם שהגדר המקיפה את גוש קטיף אינה נותנת הגנה לשדרות ויישובי הנגב מפני ירי הקאסם. גילוי המעבדה מחייב את הממשלה לחשיבה מחודשת בעניין הגדר. ממשלת ישראל למעשה נגררה לפרויקט השאפתני בעל כורחה. רעיון הקמת הגדר נזרק כרעיון פופוליסטי של חיים רמון שמטרתו הייתה למעשה החזרת הגבול לקו הירוק. הרעיון נתקבל תחילה בהתנגדות גם בקרב ממשלות המערך וגם בממשלת הליכוד, ובעיקר מצד אנשים בעלי קרע ביטחוני. אולם בעזרת יחסי ציבור משומנים הצליח המסע המתוקשר כאילו הגדר היא הפתרון לטרור הוחלט להקימה. פרויקט הגדר עולה מיליארדים והכניס את הממשלה לגירעון תקציבי המחייב קיצוצים קשיים בתחומים רבים.

בגלל התואי. אין להכחיש כי הגדר מסייעת במניעת פיגועים, אולם מומחי ביטחון רבים טוענים כי את הסכף העצום שהוקצב לגדר ניתן היה לנצל בדרך הרבה יותר יעילה. הגדר מציבה גם בעיות מוסריות רבות כפי שמתברר כבר עכשיו,האם נירה בכל פלשתיני המתקרב לגדר רק כדי לחפש עבודה, מה נעשה אם פלשתינים רבים יסתערו על הגדר. מעבר לכך ההיסטוריה הוכיחה כי אף חומה לא עצרה אויב, החל מהסוס הטרויאני. הקמת הגדר מדרבנת את הפלשתינים לחפש דרכים אחרות להחדרת מחבלים, כפי שכבר קרה, והחשוב מכל הגדר אינה מהווה מכשול נגד טילים כפי שכבר הוכח. הקמתה רק תעודד את הפלשתינים להקים בהקדם בני שילוח לטילים ביהודה ושומרון.

על כן זה הזמן להפסיק את בניית הגדר שהובילה אותנו להסתבכויות בינלאומיות ולהפנות את הסכף לרווחה חינוך וכלכלה.

אדוה נוה
שערי תקוה