חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 81ראשיהפצה

הצד ההומניסטי של האנטישמיות - בגליון השבוע

ארגוני זכויות האדם עסוקים לאחרונה בזעקה קולקטיבית בקשר ל"גדר האפרטהייד" שפוגעת בזכויותיהם של החקלאים הפלשתינים, אך קול דממה דקה נשמע מכיוונם כשנרצחים יהודים. ואצלנו: 'בצלם' מתמקדת בתיעוד עוולות ישראליות נגד הפלשתינים, ובאגודה לזכויות האזרח לא חושבים שטרנספר של מתנחלים הוא הפרה של זכויות אדם.
19/02/04, 00:00
שלמה בלס

חלומו הגדול של הנרי פורד היה ליצור מכונית טובה שתהיה בהישג ידו של חקלאי מצוי ושתאפשר לו להגיע מהעיר לכפר בבטחה. אך את שאיפותיו של פורד להיטיב עם סביבתו לא ניתן בשום אופן לסכם כנאצלות, שכן בנוסף לעיסוקיו הממוכנים היה הנרי פורד מהאנטישמים המובהקים והפעילים שידעה ארה"ב. כספו של פורד אפשר לו להקים את העיתון האנטישמי 'דירבורן אינדפנדנט', שפרסם קרוב למאה מאמרים אנטישמיים.

הוא עזר להפיץ גם את כתב ההסתה האנטישמי הידוע לשמצה 'הפרוטוקולים של זקני ציון' בהיקף שיש הטוענים שלא היה כמותו עד אז, שהיכה גלים גם באירופה. אמונתו בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות הניעה אותו לממן צוות של חוקרים פרטיים, שהתחקו אחר דמויות יהודיות בולטות בניסיון לחשוף את הרשת היהודית העולמית.

פורד, שהכיר אישית את היטלר, הוא האמריקני היחיד המוזכר בספרו 'מיין קאמפף', ותמונתו היתה תלויה מעל לשולחנו של הפיהרר, שראה בו השראה. הוא היה גם אחד מהבודדים לקבל את אות 'הצלב הגדול של הנשר הגרמני' – אות ההוקרה הגבוה ביותר שהעניק הרייך ללא-גרמנים.

הנרי פורד מת בשנת 1947, אך לצערם של רבים מורשתו הדו-פרצופית נשארה אחריו: מצד אחד כאיש העוסק בקידום החברה מתוך דאגה למעמדות נמוכים, ומצד שני כאנטישמי מובהק. שני פנים אלה לא גוועו עם מותו, ואולי אף התעצמו. ההתקפות האנטישמיות הפרועות שבהם עסק פורד בחייו הפכו לאחר מותו, באמצעות קרן שהקים, להתקפות נגד מדינת ישראל. קרן זו היא מקור תמיכה לארגונים אנטי-ישראליים מובהקים רבים הפועלים תחת אצטלה של ארגוני זכויות אדם.

טרור וזכויות אדם

דיון בעניינה של קרן הנרי פורד, מייסודו של הנרי פורד, עלה לאחרונה בוועדה של הסנאט האמריקני. האמריקנים, שהכירו לאחרונה ביכולות של ארגונים לא-ממשלתיים לגייס כספים ולעודד טרור, החלו להדק את הפיקוח על כספים המועברים לארגונים לא-ממשלתיים. במסגרת זו נקראה גם קרן פורד, התומכת בארגונים לא-ממשלתיים רבים, להגיש דו"ח ותצהיר שלפיו כספים מטעמה אינם מגיעים לתמיכה בטרור.

צעדים אלו מעידים על השיעור שקיבלה ארה"ב, שארגונים 'תמימים' העוסקים לכאורה בצדקה, צדק חברתי או הבנה בין-גזעית, עלולים להוות בפועל ארגונים המגייסים כספים ותמיכה למטרות עוינות.
קולות האזעקה שהעירו את האמריקנים ב-11 בספטמבר 2001 למציאות החדשה, צלצלו בעוצמה כמה ימים קודם לכן בביתו של פרופ' ג'רלד שטיינברג בירושלים. אך הצליל שצרם את אוזנו של שטיינברג הגיע דווקא מיבשת אחרת. בימים שקדמו למכת הטרור שהונחתה על אמריקה נערך הרחק בדרום היבשת השחורה, בעיר דרבן, כנס בינלאומי בחסות האו"ם, שמטרתו היתה דיון בגזענות ובשנאת זרים.

שטיינברג, מרצה וחבר במרכזי מחקר ואוניברסיטאות רבות בתחומים מגוונים, שעקב בדאגה אחר הכנס, מצא עצמו נסחף לתחום המחקר של ארגונים לא ממשלתיים.

"העיסוק בארגוני זכויות אדם בכלל לא היה התחום שלי עד הכנס בדרבן, שהיה פסטיבל של שנאה. האו"ם העניק חסות לכנס נגד גזענות וקסנופוביה, אך בפועל נעשתה מניפולציה, ונושא הכנס הפך להשוואה של הציונות לגזענות ודמוניזציה של ישראל, יחד עם הרבה אנטישמיות. הכנס הונהג בידי כל הארגונים הלא-ממשלתיים, כמו Human Rights Watch, Amnesty International, Oxfam ואלפי ארגונים פלשתיניים קטנים יותר".

שטיינברג החליט להקים במסגרת 'המרכז הירושלמי לחקר מדיניות' את פרויקט NGO Monitor: "הבנתי שהארגונים האלה אינם נתונים לשום מעקב או ביקורת. הם זוכים למענקים של מיליוני דולרים מממשלות שונות, הם מקבלים גישה לוועדות שונות של האו"ם ללא סינון מוקדם, הם קוראים לעצמם ארגוני זכויות אדם, ואנשים טועים לחשוב שמדובר בצדיקים. כאקדמאי, החלטתי להירתם בתחום שלי ולחשוף את המידע לציבור בליווי ניתוח אקדמי".

יש לך דוגמות?

שטיינברג אינו יודע מאיפה להתחיל: "אפשר להתחיל מדרבן, להמשיך משם לג'נין, ומשם למפגשים השנתיים בז'נבה של הוועדה לזכויות האדם. כמעט כל יום הם משמיעים זעקות נגד 'חומת האפרטהייד' שישראל בונה. השימוש בטרמינולוגיה הזו הוא חלק ממסע הדמוניזציה שהם עושים לישראל".

א-פוליטיים ואנטישמיים

באתר האינטרנט שמנהל שטיינברג (http://www.ngo-monitor.org) ניתן למצוא דוגמות נוספות לפעילות פוליטית ואנטי-ישראלית מצד ארגונים אלו. דוגמה כזו היא המקרה של הסניף הבלגי של ארגון זכויות האדם אוקספם. ארגון זה פרסם כרזה הקוראת להחרמתם של מוצרים ישראליים. מתחת לתמונה של תפוז ישראלי המטיף טיפות של דם במקום מיץ תפוזים הופיע הכיתוב: "לפירות הישראליים יש טעם מר – התנגד לכיבוש פלשתין, אל תקנה פירות או ירקות ישראליים".

בנוסף לכך שהמסר של החברה הבלגית הוא חולני ומעוות, הוא גם פוליטי בצורה מובהקת, ובכך עומד בניגוד מוחלט להצהרת הכוונות של הארגון. טיפולו העקשני של שטיינברג בכרזה הוביל בסופו של דבר את יו"ר הארגון להורות על הסרת הכרזות ולכתוב מכתב התנצלות על הפגיעה שנגרמה עקב הפצת הכרזה.

אך גם עיון במכתב ההתנצלות מוכיח כי הארגון רחוק מלהשתכנע במחויבותו להתמקד בנושאי זכויות אדם. לאחר חזרה על המנטרה הקבועה, שלפיה הארגון מחויב לזכויות אדם "ללא הבדלי דת גזע ולאום" והתנצלות על הבוטות של הכרזה, כותב היו"ר, איאן אנדרסון: "כעת גם הבהרנו באתר האינטרנט – בניגוד למה שהיה עד כה – שהמעורבות של אוקספם בקמפיין היתה רק נגד התוצרת הגדלה בשטחים הכבושים ומיוצאת לאירופה, כך שהקמפיין הוא נגד המדיניות של ישראל ולא נגד ישראל או היהודים".

הצביעות חוגגת

לקראת סוף ינואר חנכו השר נתן שרנסקי והסוכנות היהודית במסיבת עיתונאים את הפורום למאבק באנטישמיות. מטרת הקמפיין היתה לאחד כוחות בתחום ההסברה והמאבק נגד האנטישמיות החדשה.

השר שרנסקי, שיתוף הפעולה הוא רק עם ארגונים יהודים, או שיש גם ארגוני זכויות אדם אחרים שנרתמים למאבק בסוג הזה של גזענות?

"בשנים האחרונות הדגל של זכויות אדם נחטף מידיה של ישראל על ידי טרוריסטים ומשטרים דיקטטוריים, שמשתמשים בטרמינולוגיה של זכויות אדם על מנת לקדם מטרות אנטישמיות ואנטי-דמוקרטיות. חלק מההסברה צריך להיות הליכה לקמפוסים על מנת להזכיר מי המדינה היחידה באזור שבאמת אכפת לה מנושא זכויות אדם, שיש בה משטר דמוקרטי וחופש ביטוי".

ארבעה ימים לאחר מסיבת העיתונאים התפוצץ מחבל מתאבד בקו 19 בירושלים. גם במקרה הזה, כשדובר ברצח המוני של יהודים, קולם של ארגוני זכויות האדם כמעט ולא נשמע. שטיינברג: "למיטב ידיעתי, אף אחד מהארגונים האלו לא מטפל בנושא האנטישמיות. מבחינתם ליהודים אין זכויות אדם, לכן גם אין הפרה של זכויות אדם. אם תוקפים יהודים זו תוצאה של המדיניות הישראלית.

"ארגון אמנסטי הבינלאומי הוציא הודעת גינוי רשמית לפיגוע בקו 19, אבל בפועל הגינוי לא מגיע לדו"חות על הפגיעה בזכויות אדם של הפלשתינים. לא עולה בדעתם להתייחס לעובדה שישראל נאלצת להגן על עצמה מפני התקפות מהסוג הזה".

מעגל של שנאה והונאה עצמית

ביום שני הקרוב אמור להתחיל המטווח בהאג, שבו תוצג ישראל בידי ערבים ונציגי זכויות אדם כמדינת אפרטהייד. גם דיון זה, על אף שהוא נעשה ביוזמת העצרת הכללית של האו"ם, הוא חלק מדינמיקה המתחילה פעמים רבות מפעילותם של ארגוני זכויות האדם בשטח. שטיינברג מסביר שהדינמיקה של הפעילות היא מעין מעגל המזין את עצמו:

"אני אתן לך כדוגמה את ג'נין. עד היום, כמעט כל הארגונים מדברים שם על פשעי מלחמה. הם למדו אמנם להיות זהירים יותר, וכבר לא משתמשים במונח טבח, אבל במובנים רבים הם משמשים שופר עבור הפלשתינים הזועקים על טבח. הם מדברים בפני המצלמות על 'פשעי מלחמה' או על 'שימוש מופרז בכוח' או על 'הרג המוני של אזרחים' בידי צה"ל, כאשר הם מבססים את קביעותיהם על טענות של פלשתינים. ההאשמות הללו מתפרסמות בכל העיתונים, ובאמצעות אנשים כמו שליח האו"ם טריה לארסן, שעבר מרשת טלוויזיה אחת לשנייה ודיבר על 'צחנת המוות' העולה מן המחנה.

"למעשה, התעמולה הפלשתינית זורמת ישירות לארגונים הלא-ממשלתיים, שמעצימים את המסר ואחר-כך מצוטטים בעיתונים כמקור אמין. הדברים מצוטטים אחר-כך בדו"חות של האו"ם, שמוצאים את דרכם לטקסטים אקדמיים. כך בסוף התהליך מקבלים ארגונים אלו סימוכין אקדמיים לשקרים שהם הפיצו".

ישנם ארגונים ישראליים רבים הקשורים לאותם ארגונים בינלאומיים. ארגונים אלו מנצלים את נושא זכויות האדם למען קידום מטרות פוליטיות. חלק מהארגונים, כגון ארגון בצלם, הם בעלי סדר יום שמאלני מובהק ומוצהר. הדו"חות המפורטים של בצלם מהווים כלי נשק יעיל בידי ארגונים נוספים לצורך השתלחות פרועה בישראל.

באתר האינטרנט שלו מצהיר הארגון (שהוא אגב אחד מהארגונים היהודיים הספורים שזוכים לתמיכתה של קרן פורד): "כארגון ישראלי, מייחד בצלם את עיקר מאמציו בשינוי מדיניותה של ישראל בשטחים שכבשה, בעמידה על זכויות האדם של כל תושביהם ובקיום קפדני של הוראות המשפט הבינלאומי". אף על פי שבניגוד לארגונים אחרים מודה בצלם במטרותיו הפוליטיות, ניתן לתהות על עצם השימוש בזכויות האדם למטרות פוליטיות מוגדרות.

אולי על מנת לדחות ביקורת מעין זו, נכתב באתר האינטרנט של בצלם: "כארגון זכויות אדם, בצלם אינו מבחין בין קורבנות פלשתיניים לבין קורבנות ישראליים, כל עוד ההפרה מבוצעת בשטחים או מופנית כלפי תושב השטחים". עוד נאמר שם: "בצלם איננו מבחין בין הפרות שמבוצעות בידי הרשויות הישראליות לבין אלו המבוצעות בידי הרשות הפלשתינית".

אלא שמעיון בדו"חות בצלם המתפרסמים באתר עולה כי הדו"ח האחרון שענה לאחד מהקריטריונים האלו נכתב בשנת 1999. האם מאז לא היו הפרות מצד הרשות הפלשתינית? שמא לא נהרגו ישראלים?

אגודה לזכויות האזרח הפלשתיני

גוף נוסף המוזכר פעמים רבות בנשימה אחת עם הארגונים שהוזכרו לעיל הוא האגודה לזכויות האזרח. גוף זה טוען שהוא א-פוליטי ומטפל בכל פנייה המגיעה אליו ללא הבדל דת, גזע, מין או השקפה פוליטית. ואכן, ייאמר לזכות האגודה כי היא העזה להשמיע את קולה גם במקרים שלא נעמו בהכרח לאנשי שמאל.

פניתי אל מספר אנשים המזוהים באופן מובהק עם הימין, שלכאורה היו יכולים להיעזר בשרותי האגודה. את אבינועם ויסולי מהמטה למען ארץ ישראל פגשתי בכנסת בדיון שנגע לצווי הריסה של מבנים ביש"ע: "פנינו בעבר לאגודה לזכויות האזרח, אבל הם עוסקים רק בפלשתינים, כי לשיטתם למתנחלים יש לובי מספיק חזק. הם גם רואים את המתנחלים בתור כובשים".

אלישבע פדרמן, שבעלה נועם נמצא למעלה מארבעה חודשים במעצר מנהלי ללא יכולת ערעור, מספרת: "פנינו אליהם לפני כעשר שנים, כששמו את נועם במעצר מנהלי לאחר הרצח במערת המכפלה. האגודה עשתה הרבה רעש בתקשורת, וגם הגיעו למספר דיונים בבית הדין הצבאי, אבל הרושם היה שזה נעשה בשפה רפה ומהשפה ולחוץ. החלטנו שלא נפנה אליהם יותר, כדי שלא ינצלו אותנו שוב בשביל יחסי הציבור שלהם".

ניסיתי לברר עם דובר האגודה, יואב לף, אם פעילותה של האגודה לזכויות האזרח מונעת על-ידי אידיאולוגיה שמאלנית.

בתקופה האחרונה נשמעים שוב ושוב מפי גורמים בכירים בממשלה הצהרות על תכניות לגירוש או טרנספר של אזרחים ישראליים מאזורים שבהם התיישבו על פי חוקי מדינת ישראל. מדוע לא נשמע קולה של האגודה לזכויות האזרח?

"לא נשמע קולנו, מהסיבה הפשוטה שלא מדובר בבעיה של זכויות אדם. זכותה של מדינה לקבל החלטות קשות, ובהן גם החלטה לשנות את גבולותיה, מתוך ראייה לאומית כוללת שמטרתה לקדם הסכם שלום או למנוע מלחמה. אני לא נכנס לשאלה אם הדבר נכון או לא נכון מבחינה פוליטית".

זכותה של מדינה לקבל החלטות כאלה גם אם הן מהוות פגיעה בזכויות אדם?

"הן פוגעות בזכויות אדם מבחינה מסוימת, אבל לא במובן הקלאסי של פגיעה בזכויות אדם".

למה לא?

"משום שזה נעשה לתכלית ראויה. כמו שהמדינה מחליטה לקחת מסים מהאזרחים".

כלומר, מדובר בפגיעה לגיטימית?

"לגיטימי ששלטון שנבחר באופן דמוקרטי ומייצג רוב של תושבים יקבל הכרעה כזו".

אם מדינת ישראל תקבל החלטה פוליטית ברוב דמוקרטי "מתוך ראייה לאומית כוללת" לעשות גירוש לערבים, האם גם במקרה זה לא תמחה האגודה?

"יש הבדל גדול בין החלטות שנוגעות לאזרחים ששותפים בדמוקרטיה לבין אלו שאינם".

כלומר, לפי זה לאזרחי מדינת ישראל יש פחות זכויות לשמירת קניינם ורכושם מאשר לאנשים שאינם אזרחי מדינת ישראל?

"לא, לא. לאזרחי מדינת ישראל יש הרבה יותר זכויות. יש הבדל בין לקחת אוכלוסייה שנמצאת על-פי משפט בינלאומי בשטח כבוש ולהזיז אותה בכוח ממקום למקום לבין הכרעה דמוקרטית שתכלול פיצוי לאלו שנפגעו".

"אין בעיה בטיהור אתני"

בהתייחסותכם לגדר ההפרדה כתבתם באתר האינטרנט שלכם: "למדינת ישראל חובה להגן על אזרחיה ולשמור על שלומם. אולם כל אמצעי שנבחר להשגת המטרה, אסור שיפגע פגיעה גורפת ואנושה בזכויות אדם בסיסיות". כלומר, לא כל האמצעים כשרים על מנת להשגת המטרה. גם לשיטתכם יש גבול?

"כשבאים להשיג מטרה מסוימת, צריך לשקול מהי הפגיעה המועטה ביותר. אם מדובר על יציאה משטחים מסוימים בשביל חתירה לשלום או צמצום משאבים צבאיים, צריך לבחון כיצד עושים זאת עם פגיעה מינימלית, כלומר לאפשר מגורים, פרנסה וכו'. במציאות הקיימת במדינת ישראל אני לא חושב שזו סכנה שעומדת בפני מתנחלים. אני לא חושב שהם יפונו בלי פיצויים. יש להם לובי חזק".

אם עקירה היא לגיטימית לצורכי ביטחון, מדוע יצירת קושי עבור חקלאים להגיע לשדותיהם אינה לגיטימית?

"יש קטעים רבים של הגדר שניתן למקם בצורה אחרת מבלי לגרום לפגיעות".

אם אתם מתייחסים לסוגיות ביטחוניות, אולי גם בהסכם עתידי תבחנו את תוואי העקירה של יישובים?

"זה נכון שאנחנו לא ארגון ביטחוני. אנחנו מראים את האבסורד בגדר, שגם פוגעת בזכויות אדם וגם לא ביטחונית".

גם בהסכם שיכלול פגיעה בזכויות יהודים תבחנו אם הפגיעה היא אבסורד מבחינה ביטחונית?

"אדם מכפר מסוים בשטחים הוא לא חלק מהמשחק הדמוקרטי. הוא סביל לחלוטין בתהליך. באופן כללי יש שתי בחינות: אם הדבר נעשה לתכלית ראויה, ומבחן המידתיות. לדוגמה, אם המדינה לוקחת מאדם 90 אחוזים מס הכנסה, זה לא עומד במבחן המידתיות".

אז אם יתנו למתנחלים פיצויים סבירים זה יעמוד המידתיות?

"כן".

במסגרת הכרעות לגיטימיות של מדינה, מה ההבדל בין החרמת רכוש של אוכלוסייה, כפייה לאכול חזיר ועקירה בכוח מהבתים?

"אני לא משפטן, אבל ההבחנה המקובלת, כפי שגם כתוב במגילת העצמאות, היא על פי דת, גזע, לאום או מין. אין אפליה על רקע של טריטוריה או גיאוגרפיה".

אבל בפועל מדובר על טיהור אתני של יהודים מאזור מסוים.

"לא. אם מפקיעים כביש באזור מסוים ולצורך זה מפנים תושבים אי אפשר לקרוא לזה טיהור אתני של התושבים באותו אזור".

אבל פה לוקחים אזור מסוים ומפנים ממנו רק את היהודים.

"כי פה התכלית שונה. אני לא נכנס לכוונות של שרון, אבל ייתכן שהסיבה היא קושי להגן עליהם".

הימנים לא מתעניינים

פניתי לכמה אנשי ימין שנראה היה שבאופן טבעי יפנו לתנועה כשלכם, אבל הם טענו שהאגודה לא פועלת בשביל אנשים כמותם, ושיש לכם אג'נדה שמאלנית.

"אני חושב שיש פה טעות. הם רואים שאנחנו עוסקים הרבה בזכויות אדם של פלשתינים ושל האוכלוסייה ערבית. אני חושב שהרבה אנשים מפרשים את כוונותינו בצורה לא נכונה, לפי נפח העבודה שלנו, שעוסק בעיקר בערבים. אבל הפרת זכויות אדם היא בדרך כלל נגד מיעוטים".

יש באגודה אנשים ימניים?

"לא עשיתי סקירה של דעות האנשים. אני רוצה לומר אבל שההתרשמות שלי היא שנושא זכויות אדם במובן האוניברסלי הוא דבר שלצערי בניגוד לעבר במודעות גבוהה יותר בקרב השמאל – בהכללה".

כלומר, יש באגודה בעיקר אנשי שמאל, אבל זה רק משום שבאופן כללי מתעסקים בתחום יותר אנשי שמאל.

"כן. ואני מצר על כך"

טענתו של לף בדבר מעורבותם של אנשי שמאל דווקא בנושאי זכויות אדם במובן האוניברסלי אכן מותירה שאלות למחשבה. אך ייתכן שהשאלה המרכזית מופנית דווקא לאנשי השמאל: האם ייתכן שהמונחים של מוסר אוניברסלי שהם חרטו על דגלם האפילו לחלוטין על ערכים לאומיים של ציונות והתיישבות? האם ייתכן שמערכת ערכים זו, שאינה כוללת הכרה במאבק ההיסטורי של העם היהודי על עצם קיומו, הציבה אותם באופן אוטומאטי לצד הארגונים שונאי ישראל, השוללים לעתים את תנועת הציונות עצמה?

אפשר גם לשאול אם לא מגיע לאזרחי מדינת ישראל גוף הפועל למען זכויות אדם שלא מתבייש לגלות הבנה לא רק לסבל של ערבים אלא גם לזה של ישראלים. ארגון כזה צריך למחות בפני ועדות האו"ם על ישראלים הנאלצים לנסוע הביתה עם שכפ"ץ ונשק, או על ילדים שנקרעו לגזרים באוטובוס המוביל לבית הספר. ארגון זכויות אדם אמיתי שלא יתבייש להרים את קולו, בשם זכויות האדם, גם אל מול צווחותיהם המתחסדות של הארגונים הבינ"ל.