חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 82ראשיהפצה

דובר שלום לכל עמו - בגליון השבוע

שנה חלפה מאז הרצח האכזרי של בני הזוג הורוביץ – הרב אלי והרבנית דינה מקריית ארבע. אנשי 'דור שלום', שהשתתפו בקביעות במפגשי הידברות עם הרב אלי ותלמידיו חושפים עוד טפח מאישיותו המיוחדת ברוחבה ובפתיחותה. עד היום, למרות המחלוקות האידיאולוגיות, הם חשים בחסרונו וכואבים את אובדנו.
26/02/04, 00:00
חגית רוטנברג

שנה חלפה מאז עלו בסערה השמיימה בני הזוג הורוביץ הי"ד מקריית ארבע. דורות של תלמידים ותלמידות מבכים עד היום את החלל הגדול שנשאר בלכתם של שני המחנכים המיוחדים הללו, בעלי האישיות הקורנת, מלאי אהבה זה לזו ולכל אדם באשר הוא.

מה שלא כולם יודעים הוא שגם אי שם בקצה השני של הקשת הפוליטית-אידיאולוגית, ישנה קבוצה שאבלה וכואבת את אובדנו של הרב הורוביץ: אנשי 'דור שלום' לשעבר, שהכירו את 'הרב אלי' במהלך שנתיים של מפגשי הידברות.

נפגשתי עם שניים מאותה קבוצה, כדי לשמוע מהם מי היה הרב הורוביץ עבורם, ואיך זה שאנשי שמאל מובהקים שנלחמים בכל דרך ב'כיבוש המשחית', מעריכים כל-כך 'מתנחל קיצוני' מקריית ארבע.

'המתנחל הקיצוני' הוא גם אדם

תמי מולד-חיו (36), נשואה+2, ירושלמית: הרקורד העשיר שלה כולל בין השאר פעילות בנוער ר"צ ובארגוני שלום נוספים. היא עבדה בכמה עמותות הפועלות למען צדק ושוויון חברתי ולמען הידברות בחברה הישראלית. יחד איתה ישב במפגשים עם הרב הורוביץ אורן יהי שלום (32), בוגר השומר הצעיר ויוצא קיבוץ שמיר, שעובד היום בעמותת 'חינוך ישראלי' ומתגורר באבו גוש. יהי שלום עבד גם כשדרן בערוץ שבע במשך שלוש שנים, כנציג הצד שכנגד.

לאחר רצח רבין הוקמה תנועת 'דור שלום', שאחת ממטרותיה היתה ליצור הידברות בין שני המחנות בעם, שהיו אז במצב של נתק כמעט מוחלט. נוצר קשר בין 'דור שלום' לרב חיים גנץ, ראש הישיבה הגבוהה בתל אביב, שהוקמה אז כשלוחה של ישיבת 'שבי חברון'. המפגשים החלו בתדירות של אחת לחודש, ובהמשך – אחת לשבועיים.

במשך שנתיים נפגשו אנשי 'דור שלום' עם אברכי הישיבה, בהנחייתם של הרב גנץ והרב הורוביץ. כדי לשמור על איזון מלא נערכו המפגשים לסירוגין בישיבה ועל גג 'דיזנגוף סנטר' – משכנו של סניף 'דור שלום'. לכל מפגש הכינה אחת הקבוצות נושא מסוים לדיון, והביאה מקורות שעליהם דנו במהלך שעות המפגש, שנמשכו לעתים עד השעות הקטנות של הלילה.

תמי: "אני זוכרת במיוחד מפגש שאנחנו הכנו, שעסק באומנות פלסטית. הרגשנו שחידשנו הרבה בנושא הזה לחבר'ה הדתיים, אבל הרב אלי בלט בכך שידע היטב במה מדובר. היה לו רקע עשיר בתחומים כלליים רבים, כולל אמנות מודרנית. איתו היה לנו הכי קל לדבר, השפה שלו היתה קרובה מאוד לשפה שלנו".

אורן מוסיף: "הרב אלי התמצא גם בהגות מודרנית. הוא חווה הרבה דברים בעולם, והביא איתו מטען רב למפגשים. ישבנו מרותקים לסיפורי הילדות שלו מארה"ב. הוא אתגר אותנו בצורה שונה, במיוחד מבחינה אינטלקטואלית: ממנו למדנו שהסטיגמה לא עובדת – הוויכוחים איתו היו מורכבים יותר. זה היה מעבר לדיון מצומצם בטקסטים, כדי למצוא בינינו מכנה משותף שלא תמיד קיים".

כאשר נמשכו השיחות אל תוך הלילה, נזכרת תמי איך הם דאגו לרב אלי, כי ידעו שהוא חוזר הביתה לקריית ארבע בשעה כה מאוחרת, ופחדו שיקרה לו משהו בדרך. הם לא העלו אז בדעתם שגם הם עצמם עתידים לעשות את אותה דרך מרצונם החופשי. לאחר תקופה ארוכה של מפגשים, הזמין הרב את חברי הקבוצה לביקור ידידותי בביתו.

ביקור שמאלני בקריית ארבע

תמי: "ההחלטה להגיע התקבלה בקושי רב. נסענו כל הדרך מכווצים מפחד. כשהגענו לקריית ארבע לקח אותנו הרב אלי לסיור במקום. הסיור גרם לזעזוע מסוים בחלק מהתפיסות שלנו ביחס להתנחלויות: ראינו שכונה שנראית כמו כל שכונה אחרת, לכל דבר ועניין: בתי קומות, שירותי קהילה, מוסדות חינוך. תחושת הנורמליות במקום הממה אותנו. זה מסוג הדברים שעד שאתה לא נמצא במקום – אתה לא תופס את זה. מצד שני זעזעה אותנו העובדה שראינו את בתיהם של ערביי חברון נושקים לבתי הקריה – הן מבחינת הסכנה והן מבחינת עמדותינו הנחרצות בנוגע לצורך שלא להימצא
במקומות כאלה".

תמי מדגישה כי הביקור הזה לא היה בשבילה דבר של מה בכך: "כמי שנאבקת במפעל ההתנחלות, אני לא נוסעת למקומות האלה, כדי להראות שאני לא נותנת יד לעניין הזה. אבל כאן היה מדובר בהזמנה אישית מאדם שאני מכבדת ומעריכה, ולאדם כזה לא אומרים לא. הערכתי אותו על כך שהסכים להיפגש איתנו, להיפתח ולשמוע דברים קשים, למרות שזה היה מאוד לא פשוט".

הביקור בביתו של הרב היה חוויה מיוחדת, לדבריהם: הם מתארים אותו כמפגש אנושי חם, קבלת פנים לבבית ואמתית. גם השכנים באו להגיד שלום ולהכיר. "עשו לכבודנו מסיבה של ממש", הם אומרים.

היחס המיוחד בין בני הזוג לא נעלם מעיני האורחים: אורן מספר שהדרך בה התייחס הרב לאשתו הרשימה אותו מאוד: "היה בולט לעין כמה הרב אלי גאה בבית ובמשפחה שלו. אני חושב עד היום על הרב אלי בזכות משפט שאמר לנו בזמן שהתארחנו אצלו. הוא אמר: 'אשתי היא האישה הכי יפה בעולם'. הרב אלי לימד אותי במילים הפשוטות הללו מהו יופי.

"את המסר הזה לקחתי איתי לחיים, והוא חרות אצלי עמוק בתודעה על זוגיות אמיתית. כשאני מספר לחברים שלי שלמדתי משהו מרב, הם אומרים: 'אתה? לא יכול להיות'. כשאני אומר שהוא מקריית ארבע, הם חושבים שהשתגעתי לגמרי". בהקשר זה מזכירה תמי שבתקופת המפגשים היא כבר היתה אם לילדים, והפתיחות של הרב אלי לדבר על מערכות יחסים, משפחה וזוגיות, היתה מיוחדת וחשובה בעיניה.

אורן ותמי זוכרים מאותם מפגשים את הרצון הכן והאמתי של הרב לדבר איתם, שלא למטרת קירוב לבבות דווקא. "באותה תקופה, עצם קיום המפגשים במסגרת כזו היה לא פשוט עבורו ועבור הרב גנץ ותלמידיו. היה בכך סיכון מסוים, אבל הרב אלי הגיע מתוך מטרה להיפתח – והוא נפתח. בשיחות איתו הגענו לטונים גבוהים בגלל העוצמות של הנושאים. הוא היה קיצוני בדעותיו, אך יחד עם זאת היה לו שיח גמיש. השפה האוניברסלית שבה דיבר אפשרה לנו לנהל איתו דיון נוקב ופורה".

מכנה משותף עמוק

תמי מספרת כי בקבוצת ההידברות הזו, בניגוד לאחרות שהשתתפה בהן, לא עלו נושאים משיחיים והלכתיים. המטרה כאן היתה למצוא נושאים שיאפשרו המשך שיח משותף לאורך זמן.

האם הושפעתם באופן כלשהו מהמפגשים הללו?

"לא קנינו אף אחת מהדעות שהציגו לנו, וזו גם לא היתה המטרה. אבל קיבלנו המון ידע בטקסטים דתיים, מה שבעיני רלוונטי מאוד גם לי כאישה חילונית לחלוטין", אומרת תמי.

אורן נזכר בזווית נוספת של הרב במפגשים: "הרב אלי היה חוזר בתשובה. הוא עבר שנים רבות בקיבוץ חולתה והכיר טוב מאוד את העולם החילוני. הוא הכיר את כל הטיעונים האפשריים שלנו, וידע גם שלא עתידות להשתנות כאן דעות. לפעמים, כשהיינו מתלהבים ומרימים את הקול על דברים שאמר, הוא היה מביט בנו מהצד במעין חיוך קטן, שאמר 'אני יודע בדיוק מה אתם הולכים לומר'. השיחה איתו היתה מאתגרת, כי בדרך כלל לא הצלחנו להפתיע אותו יותר מדי".

איך התרשמתם מהאופי של הרב מתוך המפגשים איתו?

"הוא היה רציונליסט במובנים רבים, בעל עומק מחשבה מדהים. אדם בעל פנימיות סוערת וסבר פנים יפות. חד וחזק מבחינה אידיאולוגית, ויחד עם זה התנהגותו שלווה ומתונה. הוא היה בטוח בעצמו ובדעותיו, ועם זאת נכון להקשיב באופן נדיר".

אורן מתאר אותו גם כאדם שופע בדיחות, שאותן תרם בשפע למפגשים: "בדרך כלל בדיחות הן מוצר נדיר בסיטואציות כאלה, אבל אצלו היו המון צחוקים, והוא צחק גם מהבדיחות שלנו, זה היה ממש כיף. הוא גם היה 'פלפל' כזה, לא היו לו מעצורים: לפעמים היה עושה פעלולים רטוריים ששיגעו אותנו, הופך להיות פתאום בצד שלנו מתוך פתיחות אדירה".

תחושת החמצה

כשאני מבקשת לשוחח על הרצח ומה שהיה אחריו, נמסכת הבעת כאב אמיתי על פני השניים. הפעם האחרונה שבה התראו היתה בהלוויה. הם משחזרים איך שמעו על הרצח, וחברה הודיעה להם שזה הרב אלי: "זה המם אותנו, זעזוע קשה. כשאנשים נהרגים בצורה אכזרית זה מחריד, בלי קשר לדעות פוליטיות. וכאן זה היה קשה במיוחד – רצחו אותם בתוך הבית, בית שהיינו בו. שמענו איך הוא ניסה להגן על אשתו מפני המחבל. זו טרגדיה נוראית", אומרת תמי.

לאורן היו תחושות מעורבות: "הכעס והכאב מילאו אותי. כעס על זה שהוא גר בקריית ארבע, וכנראה שזה גרם לו למות בצורה כזו. מצד שני, יש בי כאב עצום: סוף סוף היה אחד שאהבתי למרות שגר בקריית ארבע. הוא היווה בשבילי רושם אחר על המקום הזה, מן נקודת אור, ודווקא נקודת האור הזאת הלכה לי. עוד יותר קשה היתה לי העובדה שנרצח על רקע לאומני, בדיוק על רקע אותם הדברים שעליהם התווכחנו כל הזמן".

אורן מרגיש שהיה פה פספוס גדול: "לדעתי, האדם הזה היה יכול להשפיע הרבה בציבור שלו. זה היה רק עניין של זמן עד שהיה עולה למוקד השפעה רחב בציבור הדתי".

אורן, תמי ושאר החברים מ'דור שלום' הגיעו ללווייתם של בני הזוג הורוביץ. הם אמנם היו חריגים מבחינת המראה בנוף הכללי, אך מעידים שלא הרגישו זרים: "היה לנו מובן מאליו שהולכים ללוויה.
אנשים שם הביטו בנו בתימהון ובהערכה. התפעלנו ממגוון האנשים הרחב שהיה בלוויה, ומהשקט והכאב המופנמים של כל התלמידים והחברים שבכו, ולא פרצו בקריאות מתלהמות. העובדה שכולנו הגענו במיוחד מתל אביב רק ממחישה את חשיבותו של הרב אלי עבורנו. היתה לנו תחושה של בלבול גדול: כאב עצום על אדם שהיה ואיננו, ותחושת בזבוז נוראי – כמה הוא היה יכול לעשות לולא נהרג. מבחינתנו, חבל שגר בקריית ארבע".

אם היתה נערכת האזכרה השנה בקריית ארבע, הייתם הולכים?

"לקריית ארבע לא נלך, כי זו אמירה פוליטית שמנוגדת לדעות שלנו. אבל אם היתה נערכת אזכרה בכל מקום אחר בתוך הקו הירוק – אין ספק שהיינו מגיעים".