גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 83ראשיהפצה

הנדסת אנוש - בגליון השבוע

אנשים שחווים שיתוק או נכות באמצע חייהם חשים כאילו בבת אחת חשך עליהם עולמם. כדי לעזור להם להגיע לעצמאות ולסיפוק אישי, קם ארגון מילב"ת, המפתח פתרונות טכנולוגיים עבור קשיים של בעלי נכויות שונות. ממיטה עבור גיבן עד מתקן לאכילת פלאפל למשותק וכן ציור לציירת בכיסא גלגלים. הטכנולוגיה בשירות איכות החיים.
04/03/04, 00:00
עפרה לקס

לפני כמה שבועות הגיע גדי (29) למשרדי מילב"ת. הוא קיפץ מרכבו בעזרת שתי ידיו והתיישב על כיסא הגלגלים. החיידק הטורף שתקף את גדי בהיותו בן שלוש וחצי, זה שגרם לכך ששתי רגליו ייקטעו, לא מצליח לקלקל לו את התכניות. הוא שב לא מזמן ממסע של 500 קילומטרים בארה"ב, ומה שהוא בא לבקש זה שמתנדבי מילב"ת יכינו סנפירים לגדמים שלו, כדי שהוא יוכל לצלול.

מאחורי ראשי התיבות מילב"ת עומדת שרשרת מילים די ארוכה: "המרכז הישראלי לאביזרי עזר, בינוי ותחבורה לנכה". בפועל, אנשי הצוות והמתנדבים המציאו פירוש אחר: "מי יכול לפתור בעיות"? (תשובה: מילב"ת).

משרדי מילב"ת בשיב"א, תל השומר, אינם גדולים, אך מרכזים בתוכם מאות פריטים. חלקם מסחריים ואחרים פותחו במיוחד על ידי 150 המתנדבים כדי לפתור בעיות ספציפיות של פונים שלא מצאו מענה לבקשותיהם.

המשרדים נגישים לנכים ומדגימים מכלול של חיים, החל ממוצרים הקשורים בהתניידות, כגון כיסאות גלגלים, רולטורים והליכונים, המשך בחדר שירותים מותאם לנכים ובמטבח עם אביזרים המאפשרים עצמאות יחסית, וכלה בחדר טיפול בתינוק עבור אם המרותקת לכיסא גלגלים: מיטה שנפתחת בצורה מיוחדת, אמבטיה שמאפשרת את רחיצת התינוק ודגמים של מנשאי תינוק מיוחדים.

לכל בעיה פתרון

הורתו של מילב"ת בחיבור בין שני אנשים שזיהו, כל אחד מכיוונו, את הצורך במרכז כזה. דני ברק, מהנדס מכונות במכון וייצמן, הגיע אחרי מלחמת יום כיפור לבית חולים והבחין בפצוע שלא יכול היה לאגרף את ידו וללחוץ על המתג שמזעיק את האחות. ברק ראה את המצוקה, והחליף את הכפתור במתג שהפצוע יוכל להפעיל. עד מהרה סייע ברק לאדם נוסף שהיה זקוק לפיתרון טכני, ואחריו לאדם נוסף, ולאט לאט החלו להגיע אליו פניות מאנשים שסבלו ממוגבלות כזו או אחרת.

מן הצד השני היה פרופ' רפי רוזין ז"ל, שהקים את מחלקת השיקום במרכז הרפואי שיב"א. רוזין חשב שמחלקת שיקום, טובה ככל שתהיה, מגיעה עד נקודה מסוימת, שמעבר לה זקוקים החולים להדרכה בעולם החדש והלא מאיר פנים שאליו הם נכנסים. הם זקוקים למידע על אביזרים שעשויים להקל על ניידותם ועל תפקודם היומיומי.

"אני בכלל הייתי בטוח שבכל בית חולים קיים מרכז למידע ולפתרון בעיות טכניות", משחזר ברק, "אבל אחרי שנוכחתי לדעת שלא, הקמתי יחד עם פרופ' רוזין את מילב"ת – לפני 23 שנים".

מילב"ת מרכזת במשרדיה מידע עצום, שמטרתו להקל על חייו של מוגבל בתנועה או בתפקוד. 20 אלף פרוספקטים, מקוטלגים לפי שיטה בינלאומית, מיידעים את הפונה על האביזרים הקיימים בשוק. חמש מרפאות בעיסוק וקלינאית תקשורת מייעצות לפונים ומבררות איתם את צרכיהם.

"לא מדובר רק באנשים שבאים מיד לאחר פציעה ושיקום", מסבירה כרמית מזור, מרפאה בעיסוק. "יכול להיות אדם שהפגיעה שלו היתה לפני 15 שנה. כשהוא נפצע לא היה שוק של אביזרים, היו דברים מאוד סטנדרטיים. הוא כבר לא בקשר עם עובדת סוציאלית, ולא יודע מה יש ומה אין. ואז הוא מגיע אלינו ולא יודע בכלל למה לצפות. על חלק מהתפקודים הוא כבר ויתר מזמן, וחלק אחר פשוט עושים בשבילו".

מזור מסבירה כי במקרים כאלה היא יושבת עם הפונה ובודקת איתו כיצד הוא מבצע פעולות סטנדרטיות כמו אכילה ושתייה, ומציעה לו אלטרנטיבות. לאחר מכן היא משוחחת איתו על תחביביו, ובודקת אם הוא עדיין מחזיק בהם וכיצד ניתן להשיב לו את הכיף לחיים. לפעמים, מסבירה מזור, התחביב שהושב אומר המון לנכה: "באה אלי משפחה מהצפון, שבנה נפל מפיגום לפני חמש שנים, כשהיה בן 15. בעקבות הנפילה הוא השתתק בצד אחד ומרותק לכיסא גלגלים.

"האמא אמרה לי: 'אני רוצה שהוא ישחק בקלפים. הוא נורא אהב לשחק'. שמתי להם מגש על כיסא הגלגלים, ועל זה מתקן שדומה למחזיק קלפים של רמיקוב, ובאותה שנייה פתרתי להם את הבעיה. האמא התחילה לבכות. זה נראה נורא קטן ונורא טיפשי, אבל בשבילה זה היה מיוחד. וזה מסוג הדברים שאנשים בכלל לא חושבים שאפשר לפתור.

"יש אנשים", מספרת מזור, "שרוצים כמה שפחות אביזרים, כי ברגע שאתה משתמש באביזר אתה מנציח את זה שאתה לא יכול לעשות דברים, ויש כאן אלמנט של קבלת המצב. לאנשים שבאים לכאן ישר מהשיקום קשה לקבל את זה שהם הפכו לחלק מהעולם של הנכות. אנחנו לא לוחצים עליהם, ומשתדלים ללכת בקצב שלהם".

עובדים בשביל הנכים

לפני למעלה מעשר שנים הגיע למילב"ת אדם שרק יד אחת שלו היתה פעילה. הוא ביקש למצוא אביזר שיאפשר לו להניח תפילין באופן עצמאי. אנשי הצוות גילו מהר מאוד שאביזר כזה אינו בנמצא, והעבירו את הבקשה לאחד מן המתנדבים שלהם.

המתנדב גילה תושייה, ופיתח מתקן ייחודי שמתקבע למשקוף הדלת ומאפשר לאדם לקיים את המצווה היומיומית החשובה הזאת. פיתוחו של המתקן ארך זמן רב, כדי ליצור התאמה מקסימלית בין דרישות ההלכה למגבלות הטכניות, ומאז הוא שוכפל שוב ושוב, כל פעם בשינויים קלים, לפי מנהגו של המשתמש.

"בכל שנה מפתחים פה 400 פטנטים", אומר נחמן פלוטניצקי, מנכ"ל מילב"ת. "ואם לא מצליחים להגיע לפתרון, מעלים את הנושא בישיבת מתנדבים שנערכת פעם בחודש".

מתנדבי מילב"ת פרושים בכל הארץ: מרפא"ל בצפון ועד למפעל מל"מ של התעשייה האווירית בבאר יעקב, ולאורך כל הארץ: מהנדסים, חשמלאים, אנשי מחשוב, נגרים ופועלי ייצור. כשמגיעה בקשה למוצר ייחודי, היא מועברת למתנדבים שבודקים פתרונות אפשריים. הם מגדירים את הבעיה, חושבים על פתרון, מתכננים ומבצעים אותו. ברפא"ל ובמל"מ קיימים חדרים מיוחדים עבור מתנדבי מילב"ת. מי שמתכנן ביום מערכות נשק, בונה אחרי שעות העבודה מכשור עזר למוגבלי תנועה.

"יש פטנטים שעולים גרוש וחצי", אומר פלוטניצקי, ומצביע על כוס שבתחתיתה הודבק סקוטש. אל השולחן מקובע מתקן פשוט שגם עליו הודבק סקוטש, וכך הכוס מחוברת אל השולחן, ולא תיפול אם יזיזו אותה שלא במתכוון: "הפטנט הזה, למשל, מיועד לעיוורים, שצריכים למשש היכן הכוס שלהם נמצאת, או עבור מי שסובל מרעד נוראי. אנשים לא יודעים שהדבר הזה קיים, וחבל".

בקצה האחר של הסקאלה נמצאים פתרונות ייחודיים ומורכבים עבור תפקודים חיוניים של אנשים, פתרונות שזמן פיתוחם מוערך ב-80 שעות עבודה של מתנדבים, כמו מיטה לזקן נמוך קומה שיש לו חטוטרת. "המתנדב הירושלמי שלנו יצא לביתו של הזקן כדי לראות את הבעיה, ומתנדבי 'רפאל' בנו לו מתקן מקצף מוקשה עם כרית עגולה שבתוכה חור, שהוא יכול לשים את הפנים בתוכה. לכרית חיברו שני מאווררים, אחד שמכניס אוויר והשני שמוציא אוויר, כדי שהוא יוכל לנשום. מחשב העל של המפעל עשה את הדגם לתבנית שפיתוחה ארך זמן רב".

בין שתי קצוות הסקלה נמצאים פתרונות רבים הנוגעים לתחביבים, לדברים שלא ממש מוכרחים לעשות אבל במילב"ת מאמינים שאין סיבה לוותר עליהם: מתקן לעישון סיגריה עבור אדם שאינו יכול לתפוס חפץ בין שתי אצבעותיו, כן ציור עבור אישה שיושבת בכיסא גלגלים, המונח על ציר עולה ויורד ומאפשר לציירת להגיע לכל שטח הבד, מתקן להדחת כלים ביד אחת, מתקן לנטילת ידיים ביד אחת, מתקן להשחלת חוט במחט עבור כבדת ראייה ועוד.

פורשי רפא"ל מתגייסים

זאב שרון התוודע למילב"ת לפני 20 שנה, כשדני ברק הגיע לרפא"ל כדי להרצות על התנדבות. כמה עשרות אנשים מתוך רפא"ל החליטו שהם עובדים למען נכים הפונים למילב"ת ולמען מוגבלים המתגוררים בצפון הארץ. כל השנים, מספר שרון, עבדו האנשים בבתי מלאכה שונים במפעל, ולאחרונה קיבלו מקום מיוחד עם ציוד ישן שאותו שיפצו ובו הם מרכזים את הפעילות.

שרון מעריך שבמשך 20 שנות ההתנדבות שלו הוא היה מעורב בפיתוח של כמה מאות פריטים, "אם כי", הוא מסייג, "חלקם חזרו על עצמם". בשנות עבודתו הוא היה נשאר אחרי שעות העבודה או מתנדב בימי שישי, אבל עתה, לאחר שיצא לפנסיה, הוא מגיע לסדנה כמעט מדי יום וגם עוסק בהשגת אישורי כניסה לפנסיונרים אחרים של רפא"ל שיוכלו לעבוד במקום.

מה המוצר האחרון שפיתחת?

"אנחנו עובדים עם מפעלים כמו 'מעש', שמספקים שיקום תעסוקתי לנכים. הדבר האחרון שהם ביקשו היה להתאים ערכה שהם צריכים להרכיב כך שגם אדם שיש לו יד אחת יוכל להרכיב אותה, וכך עשינו. מוצרים אחרים שבדיוק סיימנו לפתח הם סדרת מתקנים עבור אדם שרוצה לצייר. הוא מסוגל להזיז את היד, אך אין לו אחיזה באצבעות. עשינו לו רתמה מיוחדת, שבעזרתה הוא יכול לצייר. אדם אחר יכול לצייר רק ברגל, אז בנינו לו מתקן מיוחד שמתחבר לרגל עם כן ציור חזק שיש לו הטיה, ומערכת מראות שתשקף לו את הדף שעליו הוא מצייר".

מה ההתנדבות הזו נותנת לך?

"דבר ראשון, ההתנדבות הזאת מעניקה לי ולחברי סיפוק גדול. אם לא היינו עושים את המוצרים האלו, הם פשוט לא היו קיימים. דבר נוסף, זה מאתגר ופונה לצד היצירתי של האדם. לקבל בעיה, לתכנן עבורה פתרון, לבנות מוצר ולשפר אותו עד שהוא מתאים לשימוש".

שרון מספר שהעבודה רבת השנים עבור האוכלוסייה המוגבלת השפיעה עליו גם במישור של גישה כלפי האדם הנכה. אצל שרון הגיעו הדברים לידי כך שהוא "מוצא את עצמי מסייע למוסדות להשיג כסף כדי שיוכלו לפעול".

פורים שמח, גם לנכים

פורים בפתח. מי שעדיין לא רכש/תפר/לקח מהדודים תחפושת עבור הילדים ודאי יזדרז לעשות זאת השבוע, כדי להבטיח שמשאלת הלב הכמוסה של הילדים תוכל להתגשם ליום אחד.

מי שמצפים השנה ביתר שאת לימי הפורים הם ילדים מוגבלים בניידות ולעתים אף יותר מזה, שמתנדבי מילב"ת החליטו לעשות להם פורים שמח במיוחד. זה התחיל בשנה שעברה, במרכז החינוכי-שיקומי 'צעד קדימה' בראשון לציון. המתנדבים החליטו שאם כל השנה כיסא הגלגלים או ההליכון מפריעים לילדים ומהווים מוקד למשיכת תשומת לב לא-כל-כך חיובית מצד עוברים ושבים, הפעם הדברים ייראו אחרת. נעמי רותם, מנהלת המרכז: "הרעיון היה שהאביזר הזה שמסייע לילד ייראה קצת יותר מושך, וגם בעצם להראות שהוא חלק מן הילד, אז הפכנו אותו לחלק מן התחפושת".

המתנדבים ישבו עם ההורים ותכננו את התחפושות. אחד הילדים התחפש לתומאס הקטר, וכל ההליכון כוסה בנורות מהבהבות. אל ההליכון חוברו כמה קרונות, והוא היה קטר לתפארת. ילד אחר רצה להתחפש לשוטר מג"ב, והמתנדבים הפכו את ההליכון שלו לג'יפ. לילד שהיה ספיידרמן ליום אחד הפכו את ההליכון לקורי עכביש, ומלכת אסתר של הכיתה, שיושבת בכיסא גלגלים, ישבה בפורים על כיסא מלכות.

"הילדים נהנו מאוד מהפרויקט, והם זוכרים היטב את התחפושות. הם היו גאים מאוד שאין להם סתם הליכון, אלא ג'יפ מג"ב או קורי עכביש..." אומרת רותם. "השנה הם כבר מצפים בהתלהבות לתחפושות".

עובדים כרגיל

צוות מילב"ת תופס את תפקיד העמותה לא רק כנותנת פתרונות פונקציונליים לצרכים מסוימים ולאנשים שבאים להתייעץ אלא כמיידעת ומחנכת את החברה שסביב. מתנדבי מילב"ת מגיעים, למשל, אל ריכוזים של קשישים בקהילה ומעניקים להם הדרכה על אביזרים שעשויים לשפר את איכות חייהם: שלט רחוק מוגדל לטלוויזיה, טלפון עם לחצנים שעליהם תמונות בני המשפחה (המספרים שמורים בזיכרון של הטלפון ואינם דורשים מן המחייג לזכור אותם) מגן מקלדת שמאפשר כתיבה במחשב גם עבור מי שסובל מרעד ועוד.

אנשי מילב"ת משתדלים להשפיע גם על הקהילה הבריאה בגופה, ולקרבה לעולמם של הנכים. מדי פעם נערכים במילב"ת ימי עיון לתלמידים, שבסופו של דבר מפתחים מוצרים ואביזרי עזר לנכים.

"קיימת גישה בחברה הבריאה שלפיה 'מי שלא יכול לעשות שיבקש ממישהו שיעשה את זה בשבילו'", אומרת כרמית מזור. "יש חוסר הבנה של אנשים בצורך של הנכה להיות עצמאי. יש לנו מתנדב שמשותק מהצוואר ומטה, אדם בן 40 שנפגע בתאונת צניחה. הוא אמנם תלוי בעובד פיליפיני, אבל הוא ביקש לאכול פלאפל לבד. הילדים שמשתתפים בפרויקט בנו לו מתקן כזה. הילדים גם בנו לו מתקן שיאפשר לו לפצח גרעינים בעצמו".

אני מצטמררת. כרמית ממשיכה: "אני מוכרחה להגיד לך שיש לו אישה ויש לו ילדה והוא עובד. אני מכירה אנשים בריאים לגמרי שהחיים שלהם פחות מלאים. בתור אדם מן הצד קשה מאוד לראות את הדברים, אבל מהעבודה שלי עם אנשים נכים, הם הרבה פעמים יותר בריאים מה'בריאים'.

"הגיע לכאן בחור שנולד בלי שתי גפיים תחתונות. הוא ספורטאי בחסד עליון, והוא צולל וקופץ ועושה הרבה. את רואה את הסיפוק והאושר בחיים שלו, והם הרבה יותר מלאים מחיים של אדם בריא. המבנה האישיותי מכפר על החסרים הפיזיים".

מעמד האישה הנכה

שושנה גולדברג-מאיר, המנהלת המקצועית של מילב"ת, יכולה אולי להמחיש יותר מכל את מה שמזור אומרת. גולדברג-מאיר היא נכת פוליו המרותקת לכיסא גלגלים מגיל 12, אולם המציאות הקשה הזו לא מנעה ממנה לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי תעודה של ריפוי בעיסוק. גודלברג-מאיר עבדה בתחום הגריאטריה ואהבה אותו מאוד, אך בהוראת הרופאים היתה צריכה להפסיק ולחפש עבודה אחרת, שלא תעיק כל-כך על הגב שלה.

"בדיוק באותו הזמן חיפשו מרפאה בעיסוק במילב"ת, אז הגעתי", היא מספרת. זה היה לפני 18 שנה, ומאז היא עובדת במילב"ת.

מה זה עושה לאדם נכה שמגיע אליכם ורואה שאת עצמך יושבת בכיסא גלגלים?

"זה משפיע מאוד. יש משהו בקטע של אנשים שכאילו נמצאים באותה סירה, למרות שלא כל הנכויות הן אותו הדבר. יש משהו שמקל את קבלת הדברים, שגורם לכך שהאדם יאמין שאתה רוצה את טובתו. במקרים גרועים זה יכול להיות להיפך: 'אני לא מוכן לקבל ממישהו שנמצא במועדון שלי'".

במסגרת תפקידה מנחה גולדברג-מאיר את הצוות המקצועי ואת המתנדבים של העמותה, מעבירה ימי עיון וכנסים וגם מקדמת פרויקטים הקרובים ללבה ולעולמה. אחד מן הפרויקטים האלו הוא נגישות לנשים: "בשנת 85' התקיים כנס בינלאומי בנושא האישה הנכה, ונידונו בו כל מיני פנים שנוגעים לאישה הנכה, כולל רפואת נשים. בעקבות הכנס, הקמנו ועדה שכללה נשים עם נכויות שונות, כמה אחיות ורופא אחד שהסכים להצטרף. כשהתחלנו, אף אחד לא ידע מהי נגישות, לא היתה הגדרה כזו ואנשים לא הבינו על מה אנחנו מדברות. מכשיר לבדיקת ממוגרפיה, שירותים אצל רופא נשים ודברים מסוג זה לא היו מותאמים לצרכיה של האישה הנכה".

היום המצב טוב הרבה יותר, גם בזכות גופים שהתגייסו למאמץ ומממנים עובדים שיקדמו את הנושא וגם בגלל התודעה הכללית שהתפתחה. גולדברג-מאיר מונה כתורמות לנושא גם את הנשים שהיוו חיל חלוץ והצליחו ללדת ולגדל ילדים.

לפני 12 שנה החלה גולדברג-מאיר לקדם גם את עניין הנגישות במקוואות לנשים. חוסר הנגישות והבורות ההלכתית והבטיחותית גורמות לכך שנשים חילוניות בעלות קושי בניידות נרתעות מלהגיע למקווה, ואינן יכולות לשמור כראוי על טהרת המשפחה.

לאחרונה ערכה גולדברג-מאיר כנס ארצי לבלניות, שבו הסבירה, יחד עם יועצת הלכה, מהי נכות, כיצד יש לאחוז את אישה ולמנוע סיכונים לאישה ולבלנית גם יחד: "כוח עזר בבית חולים מקבל הדרכה מינימלית. בלנית, שבעצם עושה את אותו הדבר, אינה יודעת דבר בנושא". הפרויקט החשוב הזה מבקש להיכנס לקורסי הכשרה של בלניות, רבנים ואף מדריכות כלה, כדי שאלו יוכלו לענות בעת הצורך לנשים שיש להן שאלות.

בואו בהמוניכם

במילב"ת לא מבקשים שתתרמו להם. זה לא שהם עשירים גדולים, מדובר בעמותה שמתקיימת מתרומות ומתמיכה ממשרדי ממשלה. אבל יותר חשוב להם שתבואו. שמי שזקוק לעזרתם – יגיע. יש להם הרבה לתת לאדם המוגבל, מידע ופתרונות שאולי לא יוכלו להשיב לפעולה את הגפיים שלו, אבל כן יוכלו להשיב לו את עצמאותו ואת איכות חייו, לפחות באופן חלקי.

ofralax@walla.co.il