גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 83ראשיהפצה

הישן התחדש - בגליון השבוע

ההפקות האחרונות של המוסיקה החסידית מתמקדת באוספים וברמיקסים. טוב שיהיה בבית, אבל מבלי לקחת משכנתא.
04/03/04, 00:00
קובי סלע

גבירותי ורבותי, אני לא רוצה להיות נביא הזעם, וקצת חבל לי להיות האיש שמביא את הבשורות הקשות, אולם ככל הנראה תמו ימיה של המוסיקה החסידית. בעצם, אולי לא לגמרי, אבל המנגינות, וזה מה שקובע, נגמרו.

אחרת אי אפשר להבין את פרץ שיווק האוספים החדשים של 'אדרת' האמריקאית. תוך כמה ימים יצאה בארה"ב דגימה ראשונה של כמה סדרות בכמה תחומים שלא ייצרו דבר חדש, אלא לקטים ורמיקסים.
אחרי שהסדרתם את הנשימה, הנה ההרחבה:

כשאין חומר חדש בחנויות, ואיכותו לצורך העניין אינה משנה, חייבות חברות ההפצה למלא את המדפים באלבומים חדשים. הצבעוניות על המדף מגרה את הבליטות הקטנות שבכרטיס האשראי, יש עסקאות, יש פרנסה, יש חיוך למוכרים, חיוך למפיצים, ובהמשך חיוך לאומנים. זאת דרך העולם, ושום חברה לא מתכוונת לוותר על המזומנים ועל הנוסחה.

רק מה, הדחף להפיק משהו כזה מגיע בפתאומיות, הזמן שמושקע בחומר קצר, והתוצאה בהתאם. לדעתי הצולעת, אוספים נועדו בכלל רק לארון הדיסקים בבית. הם לא משהו ששומעים באופן רציף. התרומה של אוסף לנוסטלגיה העתידית ברורה; זאת אולי הסיבה לאי ההשקעה המוכחת באלבומים האלה.

עד כאן ההספד, מכאן התקווה.

מנדי ורדיגר, האח של MBD , זמר בעל קול ערב, מלחין לא רע ובעל חנות המוסיקה 'מוסטלי מיוזיק', בשדרות ה-13 בבורו פארק בברוקלין, מנסה כבר הרבה זמן למצב את המוסיקה החסידית כמשהו פחות מנופח, יותר עממי. מדי פעם הוא מפציע באיזה דיסק לא יקר אך מענג, עם מקהלת 'תכלית' למשל. כעת, כאמור, הוא חובר אל שלומי זייגר, שמעבד את אלבומי הלקטים החדשים. האחרון הוא בכלל גרפיקאי מוכשר, שמצייר כנראה לפעמים גם על מחברות תווים.

קיבלתי להאזנה כמה דיסקים. כל אחד הוא ראשון בסדרה של אלבומים לפי נושאים. אחד מתמחה במוסיקת 'רבע עוף' שקטה שמזכירה את מה ששומעים המוזמנים בזמן הסעודה בחתונה. אחר נקרא 'סמוד סאונד'. הקטעים החסידיים שבו מעובדים בסגנון ג'אז רך, מזכיר את תחנת הרדיו האמריקאית (המשובחת, יש לומר) 101.8 בניו יורק. אחר נחשב לאלבום הדאנס של להיטי המוסיקה החסידית, ובאלבום הרביעי – מנדי וולד ושלומי דקס שרים את המחרוזות הקצביות – ולא רק הם.

התוצאה סבירה, לא מושקעת מדי, אבל זה כנראה בכוונה. טוב לקיץ, טוב שיהיה בבית, לא מוצדק לקחת משכנתא כדי לרכוש אותם.

שבעה וחצי שלבים בממוצע לכל הסדרה, בסולם יעקב.

פינת משבית השמחה:
העיצוב של העטיפות חמוד ולא שגרתי, לא מפליא בהתחשב בעובדה שהיוצר הראשי הוא גם גרפיקאי, אבל למה לחסוך במידע המודפס בעטיפות הפנימיות? ואם כבר אני פה, מה הסיבה לשילוב פתיחים המועתקים משלל להיטי 'אבבא' ו'בוני-אם'? הצדעה ללהקות ההן? סתם נוסטלגיה?