גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 83ראשיהפצה

מסע מח"כים - בגליון השבוע

עשרות רבנים שהתכנסו השבוע בגוש קטיף באו להבהיר למתיישבים שהציבור האמוני והלאומי איתם. גם רוב חברי ועדת החוץ והביטחון שסיירו בגוש מתנגדים לפינוי.
04/03/04, 00:00
חגית רוטנברג

תושבי גוש קטיף נמצאים בעיצומו של הקרב על הבית, והם לא נחים לרגע. השבוע הם הפעילו שתי חזיתות חשובות ובעלות השפעה, כל אחת בתחומה: הפוליטית והרוחנית.

ביום ראשון בצהריים הגיעו חברי ועדת חוץ ובטחון של הכנסת לסיור בישובי הגוש.
השתתפו בו חברי הכנסת יובל שטייניץ, נעמי בלומנטל, אהוד יתום, חיים רמון, אורי אריאל, דוד לוי, אלי ישי, יוסי שריד, אילן ליבוביץ, אריה אלדד ומגאלי והבה. חברי האופוזיציה לא התביישו, ובסיור שנערך במשתלה המטופחת בעצמונה, העדיפו שלא להתפעל מהיופי אלא להעיר בציניות:"בשביל מה צריך את זה פה?".

הפגישה בין הח"כים לנציגי המתיישבים נערכה בישיבת ההסדר "ימית" בנווה דקלים. את הפגישה פתח ראש המועצה אבנר שמעוני, שאמר: " תוכנית ראש הממשלה גרמה לנזקים קשים מאוד, גם לצה"ל. אנחנו שומעים מקנייני התוצרת שלנו בעולם שהם מסופקים לגבי המשך ההזמנות בעתיד, מה שגורם לאיום כלכלי על החקלאים. אנחנו מרגישים את התגברות הטרור מאז הכרזתו של ראש הממשלה. אבל יש כאן התיישבות חזקה, שורשית, ואסור שהפתרון יבוא על גב המתיישבים".

דו-קרב מילולי התפתח בהמשך בין הרב יגאל קמינצקי, הרב האזורי של גוש קטיף, לבין יוסי שריד. הרב אמר שהמאבק הוא של עם ישראל לדורותיו, וכי בגוש קטיף אפשר לראות את הציונות במיטבה בשילוב תורה ואמונה. הרב הדגיש כי:" הציונות לא התחילה בעליה הראשונה או השניה, אברהם אבינו הוא הציוני הראשון. אנחנו שלוחים של עם ישראל לדורותיו. צר לי שישנם אנשים הנסוגים באמצע הדרך. לצערי הנסיגות הביאו לנו את אוסלו. רק עמידה נחושה תביא לנו ניצחון".

בתגובה פנה שריד אל הרב, ואמר : "לאף אחד אין זכות לדבר בשם עם ישראל לדורותיו. הפינוי שלכם הוא לא פרס לטרור, הוא פרס לעם ישראל. יום חג, ציון דרך , יום ניצחון של הציונות . אל תדברו בשם אברהם אבינו, גם אני יכול לדבר בשמו. יש לי קשר הדוק איתו ".

במהלך הפגישה התבטאו נציגים מישובי הגוש. אחד מהם, אסף עסיס מגני טל, סיפר על נזק כלכלי של מאות אלפי שקלים שנגרם לו עקב ההכרזות על התכנית, שכן חברות חקלאיות לא מוכנות לחתום איתם על חוזים, או לשלם מראש עבור שתילים.

חני צדוק מנווה דקלים, שביתה נפגע מטיל ביום ששי האחרון, שאלה בקול נרגש את ח"כ שטייניץ: "איך אתם יכולים להגיע הנה ולנסות ללמוד עלינו בעשר דקות? איך אתם יכולים לשלוח שליחים לכפר-קאסם ולבקש סליחה על הדיבורים על סיפוח, ופה מדברים על טרנספר ואף אחד לא בא לבקש סליחה? לא נכנסנו לאף בית של ערבי. רק חול היה פה. אם הייתם רוצים למגר את הטרור הייתם יכולים. אנחנו חזקים למרות הטילים, ולמרות הדיבורים. איננו קוביות לגו שיכולים להזיז אותנו לכל מקום - נמשיך להיות כאן לנצח". דבריה של חני צדוק הלהיבו את הקהל שהגיב במחיאות כפים למרות מחאותיו הנמרצות של שטייניץ. חבר הכנסת דוד לוי לחץ את ידיה של חני בחום.

חברי הכנסת הגיבו על הנאמר, כל אחד בדרכו הוא.
ח"כ נעמי בלומנטל, אמרה שהיא שייכת למחנה שסבור שראש הממשלה עושה מעשה שאין לו תומכים: "לאף אחד לא מגיע שיבואו אליו ויודיעו לו שהוא צריך לעבור דירה, זה נקרא גרוש. כל יפי הנפש הדואגים לזכויות האדם, שיאבקו גם על זכויותיכם. אנחנו גם חושבים שזה לא חכם ביטחונית לברוח מכאן".


דברים ברוח זו אמר גם ח"כ אהוד יתום:" אתם צדיקים, פטריוטים. כאן לא צריכים לגרש יהודים. באנו לגוש ללמוד, לחזק ולהתחזק ואני התחזקתי".יתום הבטיח להיאבק על כל קול בכנסת נגד הפינוי.
"אתם לא בודדים", אמר ח"כ דוד לוי, שניסה להרגיע את הציבור מולו. "ממה שידוע לי, הרוב המכריע בממשלה הוא נגד הרעיון של נסיגה חד-צדדית. אל תיכנסו לייאוש ולא לתחושה של חורבן. אתם לא מופקרים. יש הרבה אנשים אתכם", קרא לוי.


בנימה אחרת לגמרי, טען ח"כ חיים רמון כלפי המתיישבים כי "הקרב על הבית הפרטי שלכם סותר את הקרב על הבית הלאומי, אם תמשיכו לשבת כאן זה יביא לקיצה של מדינת ישראל. זו הייתה טעות ליישב אתכם פה. וכשעושים טעות, יש לתקנה". רמון גם התעניין כיצד ינהגו המתיישבים בעת הפינוי.
בהמשך לרוח זו, אמר ח"כ אילן ליבוביץ שדעתו התחזקה לאחר הסיור, והיום הוא בטוח כי יש לצאת מגוש קטיף.


אבנר שמעוני הודיע לרמון חד משמעית:"אנו נילחם על הבית. לא באש, אך נשתמש בכל הכלים הדמוקרטים העומדים לצידנו. מה שהיה בימית הוא כאין וכאפס למה שיהיה. אבל אנחנו בטוחים שזה לא יכול להיעשות, לא יקום ולא יהיה".

בסיכום הפגישה, אמר ח"כ שטייניץ כי מגיעה לתושבי גוש קטיף כל ההערכה הן על המפעל ההתיישבותי והן על העמידה במאבק שנכפה עליהם. במועצת חוף עזה אומרים לאחר הסיור, כי אמנם לא יהיו השפעות מעשיות בשטח לביקור, אך העובדה שרוב מוחלט של חברי הוועדה הביע כזו תמיכה והזדהות, בהחלט מעודדת.

יומיים לאחר מכן, נערך סיור רבנים בחבל קטיף. הסיור היווה את יריית הפתיחה למבצע "אנחנו על המפה"- ארגון סיורים לצורך העמקת ההיכרות והקשר עם המקום.

עשרות רבנים הגיעו לסיור, מרמת הגולן ונהריה, ועד מצפה רמון. בהתכנסות הראשונה בכפר דרום, יצאו הרבנים בהצהרה:"אנו, רבני ישראל ותלמידינו נסייע לגוש קטיף ככל שנידרש", כולל הגעה עם כל התלמידים בעת פינוי, והוסיפו:"מי שביכולתו בשעה חשובה זו להעתיק את דירתו לגוש קטיף- קדוש יאמר לו".

הרבנים מסיימים את תפילת מנחה, ומשוחחים בחוץ, מוקפים בצלמים ועיתונאים, שלא ממש מבינים את חשיבות הכנס. הרב יגאל קמינצקי מסביר בבהירות:"המאבק הזה הוא אמוני- שורשו והכרעתו באמונה. לכן ברור שאנשי אמונה צריכים להנהיג אותו. אנשים כמו שרון מתערטלים מכל האמונות שלהם, ומאבדים את הדרך והאומץ שהיה בעבר. תושבי גוש קטיף, לעומתו, הם ציבור אמוני. גם אלה שאינם שומרי תורה ומצוות. כולם מאמינים שזה הבית, והם יאבקו עליו".

הרב קמינצקי מכחיש כל שמועה על תושבים שמוכנים להתפנות תמורת פיצויים. "אני לא שמעתי על כאלה, וגם אם ישנם, הם במספרים בודדים. הציבור כאן נחוש, נאחז בציפורניים במשך שנות המלחמה. הם לא יזוזו מפה".

הרבנים מתפצלים לקבוצות- אלה לסיור במפעל "חסלט", אחרים לתל קטיפא, והאחרונים למושב קטיף. במהלך ההדרכה בחממות ובמחלבה בקטיף, מתפתח דיון הלכתי בין התושבים לרבנים בנוגע לשאלות השמיטה, חליבה בשבת וכשרות הירקות. אך גם מקום למילתא דבדיחותא נמצא כאן:

במהלך ההסבר על שיטת המצעים המנותקים, מעיר אחד הרבנים:"גם הממשלה שלנו יושבת על מצע מנותק...".
חברו מוסיף:"לבחירות היא כבר תלך בלי מצע בכלל". תוך כדי הליכה, מסביר לי הרב ישראל רוזן, ראש מכון "צומת", את תפקיד הרבנים במאבק הנוכחי: "הסוגיה איננה בטחונית או מדינית. זהו רפיון רוח, ירידה במורל הלאומי. כאן צריכים לעמוד בראש אנשי הרוח. גם השמאל בא בשם אנשי הרוח שמדברים על כיבוש, חוסר מוסריות. גם הפלשתינים לא נלחמים על דונם זה או אחר. הם ניזונים מלהט דתי מוסלמי. לכן צריכים הרבנים כעת לתפוס את מקומם בזירת המאבק". בעניין הוראת רבנים לסרב פקודה, אומר הרב רוזן: "לא תהיה פקודה גורפת, אך כל חייל ינסה להימלט אישית מהפקודה.
לגבי התנהגות המתיישבים- רבנים לא יתנו גיבוי לפעילות אקטיבית אלימה, אך בהחלט תהיה פסיביות לוחמנית". הרב יוסי ארציאל, מזכיר איחוד הרבנים למען א"י, אומר כי בעניין הסרבנות יש לו נגיעה אישית- בנו משרת בצבא, ושלושה מילדיו מתגוררים בגוש קטיף: "זהו עניין שעל הרבנים לתקוף אותו אמונית ומוסרית, כך שהחייל לא יצטרך לעמוד בפני דילמה כה מעוותת. אסור לנו להתרגל למחשבה שהממשלה לוקחת את ילדינו כדי לפנות אותנו".

לפנות ערב מתכנס לעצרת מרכזית בבית הכנסת המרשים בנווה דקלים ציבור של מאות אנשים- תושבים, תלמידי ישיבה, ורבנים. ארי אודס, תושב נצרים, וממארגני הסיור, מביט מן הצד ומתאר את התחושה שבהגעת מספר כה רב של רבנים לכאן:"הרבנים כמנהיגי הציבור, מחברים את הציבור כולו אלינו בבואם. זו המטרה- שיבינו שזה לא מאבק פרטי שלנו, אלא של כל העם. כשראש הממשלה מדבר על עקירה, הוא מדבר גם אל הרבנים ותלמידיהם שנרתמים למאבק, כחלק מאיתנו".

בזמן שמתארגנים לפתיחת סדרת הדוברים, מחליפים ביניהם מארגני הסיור משפטים של שביעות רצון מהמבצע. באולם מתקבצים אברכים, חקלאים, ילדים קטנים, אמהות, תלמידי המכינה בעצמונה- מרקם אנושי הדוק, מאוחד, ושמח בחלקו, שמהווים תושבי גוש קטיף. המרקם הזה רק הולך ומתחזק עם כל פצמ"ר או טיל נ"ט שנוחת על בתי הישובים. אפילו בערב זה, מספר אחד הנוכחים איך ניצל בנס מפגיעת פצמ"ר, כשהעומדים סביבו מחייכים בהקלה. הרבנים נשאו דברים ברוח זו, והביעו את הערכתם לעמידה והאמונה האיתנה של תושבי חבל קטיף, ובמיוחד לנשים שמגדלות את ילדיהן במסירות נפש, תחת אש. הרבנים גם קראו לחיזוק בלימוד תורה ואמונה, כחלק מהמאבק הרוחני. מן הצד המעשי, הצהיר הרב זלמן מלמד:"לא ניתן להם לעשות את זה, זה לא ילך להם. לא נגלה כאן את הסודות איך, אך אנו לא נוותר ונמסור את הנפש במאבק. אלה החיים שלנו פה". הרב הוסיף:"אני לא מאמין שחיילים ושוטרים יהודים יהיו שותפים למעשה אכזרי של עקירת יהודים מבתיהם. גם אלופי צה"ל לא יהיו מסוגלים לתת את הפקודה. כל פקודה או מעשה כזה- אינם יהודיים".