גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 83ראשיהפצה

בשבע שגיאות - סאטירה - בגליון השבוע

מקבץ פורימי ידיעות נבחרות מרשת התקשורת הלא עונית
04/03/04, 00:00

חדשות

ועד רבני פורים: לא להרעיש ב'המן' – להקים יישובים במקום

בכנס שערכו עשרות רבני פורים בירושלים קראו הרבנים לממשלה "להתחפש פעם אחת לממשלה אמיתית" ולהפסיק את תוכניות העקירה. בגילוי דעת שפורסם בתום הטקס נכתב:

"אין לשום איש זכות למסור חלקים מארץ קודשנו. ולכל בית ישראל הקוראין את מגילת אסתר השתא, שבזמן שבעל הקורא מזכיר את שם אותו בן המדתא, המן, יכינו מבעוד יום כיסא פלסטיק, מעט צידה ולבוש חם וייצאו לגבעה סמוכה ויקימו שם מאחז. ואחר כך יחזרו וישלימו מה שהחסירו. וזקנים וחולים ונשים בהריון ומי שיודע לשון לעז יתחפשו לשמאלנים וילכו ויתראיינו לתקשורת".


תביעה נגד ממשלת איראן – החזירו עשרת אלפים כיכר כסף

התובע, עו"ד מ. מוכן, מצאצאי המן: מרשי שילם סכום עתק בעסקה לחיסול היהודים ולא קיבל התמורה
מ. מוכן, עו"ד ממוצא פרסי, הגיש השבוע תביעה יוצאת דופן בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג.

בכתב התביעה מאשים מוכן את ממשלת איראן, ממשיכתו המשפטית של שלטון אחשורוש בהפרת הסכם, עשיית עושר שלא במשפט וקמצנות. בהסתמכו על מגילת אסתר, טען מ. מוכן כי תוכנית המן היתה עסקה לכל דבר ועניין, והיות שהיהודים ניצלו, על ממשלת איראן להחזיר את הכסף שהובא לגנזי המלך בצירוף ריבית והצמדה.

עו"ד מוכן התייחס לטענות לפיהן הוצעה לו עסקה שבה תממן ממשלת איראן 10 שאהידים בתמורה לסילוק התביעה. "סבא של סבא של סבא שלי רצה להרוג את כולם, ואתם מציעים לי עשרה משוגעים שיתפוצצו בדרך ?!" תמה מוכן.

את תגובת שגרירות איראן בהאג לפניית כתבנו סירב המתורגמן לתרגם.



ההיסטוריון החדש ד"ר מני בוריס: המן לא היה רשע

ספר חדש שפרסם ההיסטוריון מני בוריס שיוצא השבוע לאור קובע בהסתמך על תעודות היסטוריות שהתגלו לאחרונה בארכיונים בלונדון, כי תדמיתו המרושעת של המן יסודה באי הבנה תרבותית. ד"ר בוריס: "מדובר באדם בעל נפש רגישה שהיה קורבן במשך שנים. ידוע כי אשתו זרש היתה מרשעת יוצאת דופן שירדה לחייו". בוריס חושף כי מחלופת מכתבים שהתגלתה לאחרונה בין המן לפסיכולוג שלו עולה שהמן חש תסכול עמוק מכך שלא הצליח להשתדך למשפחת המלך. "העובדה שלא היו לו בנות הותירה בו צלקות נפשיות", טוען בוריס, "ואז כשהגיע יהודי שטיפס משום מקום והתקדם במהירות לצמרת, התפרצו האמוציות החבויות שלו. אולם אין להסיק מכך שהיה רע לב – עובדה שבסופו של דבר הוא לא פגע באיש".

ברי חמיש: השב"כ הנמיך את העץ

על פי תיאוריית הקונספירציה החדשה מבית היוצר של חמיש, המן בן המדתא היה בעצם סוכן סמוי של השב"כ שהושתל בממשלו של אחשורוש. "התוכנית היתה להוציא הוראה לחסל את היהודים ואז השב"כ היה אמור להחליף את המכתבים שהפיצו האחשדרפנים במכתבי סרק. אולם מסיבה לא ברורה עדיין, השתבשה התוכנית", מגלה חמיש. להערכתו המן היה אמור להימלט לגבול הודו באמצעות דרכון מזויף שהשב"כ ניפק לו. ההסתבכות הבלתי צפויה עם אסתר, טוען חמיש, הפתיעה את השב"כ שנאלץ לאלתר תוכנית חילוץ חלופית: סוכנים מיוחדים, מחופשים לאחשבכנים ניסרו באישון לילה את העץ עליו היה אמור המן להיתלות, מתוך תקווה לחלץ אותו מאוחר יותר, אולם תוכניתם, כידוע, נכשלה. "עוד לא בדקתי איך שמעון פרס קשור לעניין", אומר חמיש,"אבל עד הספר הבא אני כבר אגלה".

דרמה ברמלה: נלכד נרקומן שקיבל משלוח מנות

המשך בחלק ג'


דרמה בלוד: מסתרעב שהתחפש לחייל לכד משת"פ שהתחפש לערבי

המשך יבוא


גדעון לוי – אזור הדימיונים

זאראש רק בת 35, אבל נראית כמעט פי שתיים מגילה. "החיילים, הצרות, המתנחלים", היא אומרת תוך כדי ערבוב המרק הדלוח בסיר המרופט – כמעט כל רכושה שנותר. "החיילים, המוחבארת, היאהוד", היא אומרת, לקחו את כל יקיריה ולא השאירו לה מאומה. היא מנגבת את ידיה בשמלה המטונפת, מגרדת בראשה ומספרת את סיפורה קורע הלב. בעלה, אימן, היה עובד בחברת החשמל הפלשתינית. "היה בונה עמודים". יום אחד בלילה באו החיילים ולקחו אותו. אומרים שמישהו הלשין עליו, אחד חירבואננה, משת"פ. למחרת מצאו אותו תלוי. היא מראה לי תמונה מצהיבה של גבר נאה מחייך, עטור זקן וקלצ'ניקוב בידו. "לא היה מעורב בפוליטיקה. היה הולך לעבודה, אחר כך למסגד.
אחר כך לישון. זה הכל. אולי היה גם מביא קצת ארגזים ומחביא במחסן". לפעמים שמעה פיצוצים קטנים מהמרתף. היא לא שאלה. היה מפרנס טוב.

לעשרת ילדיה, כולם בנים, נתנה שמות לפי המחסומים שלידם נולדו: ארידי – ליד מחסום אראם, אדליא ליד מחסום דליות. במחסום בידו, היא אומרת, הכי טוב ללדת. יש שם חיילת ולפעמים היא זורקת שאריות של קופסאות לוף ליולדות. ליד חברון הכי גרוע – אין רופא, החיילים עצבניים והדשא מגרד. בכניסות לירושלים המצב בינוני. אף פעם לא חשבה ללדת בבית חולים - הריון זה הרי לא מחלה. "איפה הם הילדים", אני שואל באמצעות המתורגמן. "החיילים, המתנחלים, המוחבראת לקחו אותם", היא אומרת ומגרדת פצע ישן בברך, מהחיילים. אפילו על ויזתא הקטן הם לא ריחמו. בן חמש עשרה היה. מה כבר יכול רימון יד לעשות לג'יפ ממוגן?

לפני שאני יוצא היא מעניקה לי שי – מסכה של גולגולת. "כשפורתא היה הולך לדבר עם משת"פים, היה לובש אותה". הוא היה מדבר איתם בנועם, מראה להם פסוקים מהקוראן ומשכנע אותם להפסיק לעבוד עם היאהוד. ומי שלא השתכנע? אני שואל. הוא היה מסביר טוב. כולם הבינו, היא משיבה בעצב כשדמעות געגועים חונקות את גרונה.

את סיפורה של זאראש פרסמתי לפני 30 שנה בטור זה לקראת פורים. דובר צה"ל מסר כבר אז שהנושא בבדיקה. מכיוון שאני השבוע בטוסקנה, החלטתי לפרסם שוב את סיפורה. מאז חלפו שנות דור. מי יודע אם היא בין החיים.


אדם ברוך - אישי

א.ב מכובדי, קיבלת טור אישי פופולרי בעיתון השני הנפוץ במדינה. ואתה שואל איך לשלב יהדות עם אקטואליה, סיפורים על קרוביך וסבך הצדיק והתייחסות לאמנות מודרנית ולהיות בכל זאת 'מחובר'.
יש לזה תשובות רבות. ולא אאריך בזה. רק אומר שככל שתקצר בדבריך כך ייטב. ולא אאריך בזה. גם טוב יהיה אם תפרסם משפטים סתומים, שכל אחד יוכל לפרשם כרצונו. ולא אאריך בזה. והכי טוב יהיה אם איש, כולל עצמך ובשרך, לא יבין מה שכתבת. ולא אאריך בזה. ותפתח ספר טלפונים ותעיין שם. ולא אאריך בזה. וסבתי נהגה תמיד לומר שלא כדאי להאריך בזה וכו'. וכן מוטב.

אוזן בגלריה סוהו

האמן סי גת. גלריה לאמנות עכשווית. הדפסים של אוזן המן. עם פרג. תמרים. שוקולד. ללא שם. טכניקה מעורבת. השפעות הודיות ופגאניות. ישראליות עם קורטוב העולם הגדול.
לא טעים. הבצק יבש מדי.

יקירתי

האם ידעת שלפי עקרון אי הוודאות לא בטוח שאני זה שכותב את 'יקירתי'?


מסלול

אלחנן טננבוים ממליץ: מאי בדובאי

האביב הוא עונה מצוינת לבקר בדובאי. נסיכות קטנה וציורית במפרץ הפרסי. אמנם לא אוהבים שם ישראלים, אבל את המכשול הפעוט הזה קל לעקוף על ידי הוצאת דרכון מזויף. 900 שקלים בתל-אביב. ולחסכנים שביניכם: 250 שקלים + חבילה קטנה להעביר בטייבה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

הצטיידו בביגוד קל וגם בביגוד חורפי – לפעמים הטיול מתארך, ועלו על מטוס 'סבנה' לבלגיה. בכיכר היונים הפסטורלית של בריסל שבו על הספסל השמאלי ביותר והמתינו. המדריך יבוא לאסוף אתכם.

כשמטוס חברת התעופה של האמירויות יתכונן לנחיתה תוכלו לראות מהחלון את המגדלים בנוסח אלף לילה ולילה של דובאי. עונת הרמדאן חלפה ואיתה הצפיפיות בבתי המלון, אך לא הריח. אחרי מנוחה קצרה, המארחים שלכם יזמינו אתכם לארוחה במסעדת גורמה. אל תלכו – מדובר מלכודת תיירים! זה גם לא כשר ובעיקר - חצי שעה אחר כך כבר לא תזכרו כלום.

בפעם האחרונה שהדרכתי שם התפתתי לשתות משהו קטן והתעוררתי בתוך טקסי ביירותי חבוט שהפקיע מחירים. הנהג אמר שהתיירים הישראלים שהיו אצלו לבשו כולם אותם בגדים ירוקים, השאירו המון בלאגן ולקח שנים להיפטר מהם, אז חבר'ה, השתדלו להיות ישראלים יפים בחו"ל והתייחסו למקומיים בכבוד: מה ששואלים אתכם – תענו ואל תרגיזו את המקומיים, גם ככה לא קל להם. קחו בחשבון שלבנון אמנם ארץ יפהפייה – ארזים, שלג וחופים נהדרים, אבל תנאי האירוח שם לא עומדים בסטנדרטים שלנו.

טיפים:

לשהייה ארוכה מומלץ להביא דייסות וכל מזון אחר שאינו מצריך לעיסה. שימרו את מספר הטלפון של שגרירות גרמניה, על כל צרה שתבוא.

והכי חשוב: כשתחזרו ארצה, אל תענו לשאלות בלי עורך דין צמוד.

עוד שבץ / קובי אוז

משלוח מנות (1)

אני מת על משלוחי מנות. המסורת המקסימה הזאת, עטופה בצלופן ובהרבה אהבה, תמיד עושה טוב על הלב. רק שאני לא כל כך אוהב מתוק. אז אני מבקש מכל החברים, אם לא אכפת לכם, לשלוח לי מנות של אוכל מלוח בלבד – רצוי קוסקוס אסלי עם שקית רוטב. אם אפשר קצת חריף בצד, בכלל טוב. בעצם, אל תשלחו כלום. תכינו הכול על צלחת, תוך חצי שעה אני אצלכם.

ניצנים

לפני שלושה ימים הופענו בחוף ניצנים. יחד אתנו הופיעו גם ארקדי, חמי, ברי, ירמי, ודני ליטני. היה סבבה.

משלוח מנות (2)

כשהייתי בן 11, אבא היה לוקח אותי לתפילה אצל המרוקנים. במקום להתפלל, הייתי מתגנב אז מאחורי הגבאי וקושר לו את הטלית לשרוך של הנעל, עד שהוא היה תופס אותי ונותן לי מנה הגונה. ועוד איזו מנה היה נותן לי: שבועיים לא הייתי מסוגל לראות כלום רק מהדמעות. אני מתגעגע לבית הכנסת המרוקני.

סנוקר

ראיתי בפעם ה-500 את 'חגיגה בסנוקר', עם כוסית ערק ביד אחת ופריקסה – שזה סנדוויץ' טוניסאי - בשנייה. בזמן הפרסומות לקחתי שלוק מהערק, ופתאום חשבתי שבעצם משחק הסנוקר מסמל את המצב שבו אנחנו חיים. אני עדיין בודק איך בדיוק.

משלוח מנות (3)

בשבוע הבא יש לנו הופעה בצמח. יחד אתנו יופיעו גם דני, חמי, ירמי, ארקדי, וברי ליטני. יהיה סבבה. אגב, אני יודע שהכותרת לא קשורה, אבל נורא רציתי לכתוב "משלוח מנות" שלוש פעמים.

פסוקובי

אין בין חג הפורים לחג האורים אלא א' ופ' בלבד.



אודטה

איך לשמור על הזוגיות בפורים

אהלן חברים,
מצאתי פטנט נפלא שישנה את חייכם לפחות כמו הפרסומות שלי לפניסטיל ג'ל. בכל חג פורים אנחנו נחשפים להמון משקאות אלכוהוליים. במהלך החג, אנו מערבבים בבטן לפחות עשרה סוגי משקאות, ואז קורה שאנחנו משתכרים ומאבדים שליטה, מתקוטטים עם בני הזוג ואפילו מתחילים לצחוק מבדיחות של ננסי ברנדס. כולנו מכירים את הבעיה הזאת, נכון? אז צ'מעו: בוקר אחד, אחרי שמרחתי על עצמי פניסטיל ג'ל ונכנסתי לאינטרנט כדי להעתיק מתכונים למדור זה, נתקלתי במקרה במתכון נהדר לשימור הזוגיות. אז יאללה, רוצו מיד לחנויות וקנו את החומרים הבאים:

200 ג' אהבה
חפיסת הקשבה
קורט הבנה
10 ק"ג שיחה
כוס וחצי סוכר מזוקק
שפופרת פניסטיל ג'ל

עכשיו יש לערבב את החומרים טוב טוב, לבלוע הכול בבת אחת, וכל הוודקה ששתיתם תעוף בטילים עד רומניה. מכיוון שכבר לא תהיו שתויים, תחסכו המון כסף על הצטרפות ל'אלכוהוליסטים אנונימיים' ותוכלו לקנות במקום זה טונה של פניסטיל ג'ל. גאוני, לא? אז בהצלחה עם בני הזוג, והעיקר: אל תשכחו להזכיר להם לצפות בתוכנית הטלוויזיה שלי.

ולפני פיזור אחת קטנה

ערבי אמריקני ויהודי עולים למטוס. ניגשת אליהם הדיילת ושואלת: "תגידו, לא נמאס לכם להופיע במדור של אודטה?"

שי-פורים / מאיר עוזיאל

תמונות מרומא

לא הרחק מפיאצה ברבריני נתקלתי בדמותו של האפיפיור המביטה בי מתוך מסך טלוויזיה. אני בסך הכול מחבב את האפיפיור, מין סימפטיה טבעית שלי לאנשי רוח עם שרשראות על הצוואר. אבל כשהתקרבתי אל החלון שבו עמד מכשיר הטלוויזיה, הופתעתי לראות שתמונתו של פאולוס השני היא צילום סטילס, כלומר תמונה מוקפאת, מתאימה יותר לעיתון מאשר לטלוויזיה.

לרגע התעצבנתי מזה ששוב גנבו לי את הרעיון. כבר מזמן טענתי שצריך להקים ערוץ טלוויזיה מיוחד לתמונות סטילס. מי צריך דוגמניות מגישות, אם אפשר פשוט להראות צילומי אופנה שלהן? ומה רע בצילומי סטילס של אופרות סבון? ממילא העלילה שם לא מתקדמת לשום מקום. בחדשות ממילא רואים רק את תהליך אוסלו המוקפא, וגם משחקי ליגת העל בכדורגל נראים כאילו צילמו אותם בסטילס.

בטלוויזיה האיטלקית, תוכנית הסטילס היחידה בינתיים היא נאומו של האפיפיור, שגם היא – כפי שהתגלה לי מאוחר יותר – צולמה בווידיאו.

מכתב

"למאיר שלום,
אולי תסביר לנו פעם אחת ולתמיד, מדוע אתה מפרסם כל כך הרבה מכתבי קוראים. האם אתה לא מסוגל לכתוב מדור שלם בעצמך? האם אתה משלם לקוראיך שכר סופרים? מה הסיפור שלך בעצם?
בידידות,
קטי נונית".

"לקטי היקרה,
שאלתך נגעה ללבי עד מאוד. קוראים המעונינים להשיב לך מוזמנים לשלוח אליי תגובות, ואני מבטיח לפרסם אותן כאן בשבוע הבא.
שלך,
מאיר עוזיאל".


שיהוקים ברומא

בפיאצה אספניה עמד מוכר מזכרות מקומי ושיהק בעברית. מיהרתי לשאול אותו מאיפה הוא יודע לשהק כל כך יפה בשפה זרה, והוא סיפר לי כי בילדותו הוא למד בבית ספר יהודי, והוא זוכר משם בעיקר את שיעורי השיהוק. "אני אוהב גם את השיהוקים ברומא", הוא אמר, "בעיקר משום שהאיטלקים משהקים עם הידיים. אבל אין כמו השיהוקים בעברית, שהם שיהוקים עם נשמה". כשהבטתי בפניו הזורחות של האיטלקי, ידעתי שלפחות משהו אחד אנחנו עושים נכון.

פינת השלולית

"אהלן מאיר,
את הקטע הבא כתבתי בבית הכלא במהלך ריצוי העונש על עבירות מרמה והפרת אמונים. אני מקווה שתפרסם אותו במדורך:

ראיתי אותך כמו נסיכה קטנה עומדת
וישר הבנתי ממך שאת 'מרופדת'
שאם אציע לך נישואים בגני הברוש
הדולרים יקפצו לי ישר לחשבון העו"ש
רק אחרי החופה הבנתי שאין חיים קלים
כי האמת שאין לך דולרים, ואפילו לא שקלים
והירוק שחשבתיו לדולרים, איזו שגיאה
היה צבעו הטבעי של גופך, כי את צפרדעה
ממני, הנסיך המאוכזב".


המפתחות בפנים

(ואני תקוע בחוץ)

אדוארד בטלר


אחד כוח סוס

שלוש מכוניות חנו בחצר ביתי בוורשה בתום מלחמת העולם: אלפה 317 אדומה ושרירית עם מגדש כפול, 13 שסתומי יניקה ודיפרנציאל מקבילי. היתה זו מלאכת מחשבת הנדסית שהאדון שמכר לי אותה, טען שלורנצי אלפה בכבודו ובעצמו הוא שחרת את הבוכנות שלה.

למרבה הצער, האלפה נזקקה לדלק 91 אוקטן, ובאותם ימים רחוקים הצטרכת לחבר במפלגה כדי למלא דלק 'משובח' כזה. כך שלא יצא לי לבחון את האלפה על הכביש.

לצדה של האיטלקיה רבץ בעצלנות מעושה פורד מודל טי. שעבר שיפוץ אוהב ביד אמן – יש אומרים
בידיו של הנרי פורד הבן בעצמו. עד היום אני מתגעגע לכיסא הגבוה שלה, לתחושת המרחב שהקרין תא הנוסעים ולהרגשת העוצמה של מוט ההילוכים, חידוש באותם ימים.

לצערי, גם בפורד השחורה לא זכיתי לנהוג כיוון שהיא היתה שייכת למעשה לשכננו, יאשה זלוטי. הלה היה קצין לשעבר בצבא הפולני, שנהג להשתכר כמעט מדי ערב וסירב להשאיל לי את רכבו אפילו לסיבוב קצר.

הדיימלר הלבנה היתה סיפור אחר לחלוטין. היתה זו מכונית מנהלים ארוכת ירכתיים שהוכנסו בה מיטב השכלולים של אותם ימים – איתות אוטומטי, מראות ואפילו הגה. פיסת הטכנולוגיה העילית הזו נבנתה בימים בהם תעשיית הרכב כולה עבדה בצורה ידנית, ויש אומרים כי הנץ דיימלר עצמו הוא שהרכיב את המצאתו המהפכנית: הגה עגול.

הפקידים האנטישמיים במשרד הרישוי בקרקוב דרשו ממני להוציא רשיון ג' כדי לנהוג עליה. הבוחן הפולני, שונא ישראל, הכשיל אותי שלוש עשרה פעמים במבחן התיאוריה – עד שהתייאשתי. אומרים שהיא נוסעת נהדר.

לילה אפל אחד, כשכבר לא יכולתי לרסן את תשוקתי לנסיעה מהירה דפקתי על דלתו של השכן, זלוטי. הצחוק הרם שנשמע מהבית הבהיר כי הוא כבר בכוסית החמישית לפחות. לא ויתרתי, נכנסתי וביקשתי סיבוב. משהו בטון שלי כנאה נגע ללבו. "טוב", הוא אמר, אתה יכול לקחת את וכופהן".

וכופהן היה סוס מגזע פרסי - הסוס השחור באורווה של זלוטי. איש לא העז לרכב עליו מעולם. קפצתי על ההזדמנות ועל הסוס. ליד האלפא עצרתי לרגע ורשמתי בפנקס את התרשמותי מהנדסת האנוש של המושכות – גאונית בפשטותה, מהסוג שמוצאים היום רק במכוניות ב.מ.וו מסדרה 5 ומעלה.

לקחתי אוויר, הידקתי את האחיזה וזעקתי במלוא הגרון "דיו". וכופהן לא אכזב – ובמלוא העוצמה של ירכיו האדירות הרעיד את האדמה תחתיו כששעט – אחורה. על גבי האלפה, מועך את המושבים של הפורד, משאיר שקעים עמוקים בגגה של הדיימלר. ככה זה כשאתה סוס של פורים. 'וכופהן', כך נודע לי כשהתעוררתי בבית החולים בווילנא, הוא בעצם 'נהפוכו' בהיפוך אותיות.

שנים אחרי, כשעליתי ארצה, עברתי למיצובישי. אומרים שמסיוצ'י מיצובישי יצא לפנסיה עשרים שנה לפני שייצרו אותה. אבל מה אכפת לי.