גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 83ראשיהפצה

רחמנים בני רחמנים - בגליון השבוע

אחרי שבתי זהבה נפצעה בפיגוע בירושלים, גיליתי את עם ישראל האמיתי- זה שבא בהמוניו, מכל המגזרים כדי לעודד ולתמוך. עם הכוח הזה, איש לא יוכל לנו.
04/03/04, 00:00
רחל סילבצקי

כך זה קרה.

בשבוע שעבר, ביום ראשון בבוקר, נכנסתי למשרדי והודיעו לי על פגוע בירושלים. דרוכה, הקשבתי לרדיו לשמוע איפה זה התרחש. שמעתי את המלים "רח' קרן היסוד" וצלצלתי, בלחץ הלא הגיוני הפוקד את כולנו בדקות הראשונות של הודעה על פיגוע, לבני, שעובד ברח' קרן היסוד, כדי לוודא שהגיע מביתו באפרת בשלום.

"הוא מאחר בחצי שעה ולא יצר קשר", ענתה המזכירה שם בדאגה. גם אשתו נעה, כבר בעבודה בהדסה עין כרם, היתה מודאגת. ואז צלצל עקיבא להגיד שהוא בסדר, שהוא ראה את הפיצוץ ממושבו באוטובוס קו 167 ורץ לסייע, טיפל באישה בהריון שישבה בחלק הקדמי של האוטובוס ובאישה אחרת שהתמוטטה על הכביש.

אם היה נכנס לחלק האחורי, היה רואה את אחותו. צלצלתי לראשונה לבתי זהבה להגיד לה שאם היא היתה מודאגת, אין סיבה לכך כי עקיבא במשרד. לא היתה תשובה, אז השארתי לה הודעה. לא יכולתי לדעת שזהבה הביאה את רכבה למוסך לתיקון ועלתה על קו 14. אחרי חצי שעה צלצל הפלאפון שלי.

"אמא", אמר קולה של זהבה.

"זהבה, השארתי לך הודעה אך לא ענית", אמרתי. "אל תדאגי, עקיבא בסדר".

"הטלפון שלי בעולם הבא", היתה התשובה, "אבל ב"ה אני בחיים ובחדר מיון. הוציאו אותי דרך החלון של האוטובוס".

בדיקות, כאבים, פצעים, גבס, טיפול, כתבים, כיסא גלגלים, מפגש עם הילדים המומים, זיכרונות ודמעות, תודה להקב"ה על החסד שגמלנו... הכל שימש בערבוביה אותו יום. אבל מה שקרה למחרת הביא אותי לכתוב כאן, כי אני לא ידעתי על זה, ואני חושבת שצריך לדעת את זה.

כי למחרת הגיע ה'עמך', תופעה שלא הכרנו, תופעה שאומרת יותר מכל שאנחנו נתגבר ואויבינו יאבדו מתחת פני השמים כמו המן ובניו.

ראשון הגיע נציג הארגון לילדי נפגעי טרור, עם צעצועים לילדים, שבחרו דובי גם לאמא. לאחר מכן בא בחור שנפגע בתאונה, והקריא ברכה בחרוזים שכתב בשביל זהבה ומסר לה מחזיק מפתחות עם תפלת הדרך. קבוצת בנות מאולפנת אבן שמואל התיישבו עם גיטרה לשיר ולנגן כל שיר שהיא בחרה.

חייל אמריקאי שנפצע בוייטנאם בא ואמר לה שיש לה עוד מצוות לעשות, הביא סל ממתקים וספר תהלים. נציגי חברת החשמל הביאו צ'ימידן עם כל מה שנחוץ לשהייה בבית החולים ואיחולי החלמה.
ושתי נשים הביאו עוגה ועוגייה ענקית עם פנים מחייכות לילדים ואמרו שישמרו על קשר. צעירי חב"ד הביאו ברכה ועוד ספר תהלים. סתם אישה נחמדה הביאה צעצועים לילדים ואמרה שהיא הולכת לכל פצוע. אביה של דסי רבינוביץ ז"ל הביא כוס חרסינה מלא ממתקים. משפחה חרדית הופיעה עם אורגן חשמלי, הבת מנגנת, האבא שר, והבנים החמודים הקטנים רוקדים לצלילי שירי פורים.

זהבה בקשה שישירו 'אין ערוך לך', ודמעות חנקו את כל הגרונות בחדר. דמעות של תודה לאלקים במקרה שלנו, דמעות של עצב לנפגעים ולפצועים קשה, דמעות של תודה והערכה לעם הזה, וכמה טוב שהוא כזה...