גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 86ראשיהפצה

תוכנית ההתעוררות - בגליון השבוע

כמעט חודש וחצי מאז עלה לפני השטח רעיון ההינתקות, וסוף סוף מתחילים המתנחלים להתעורר. המראות הזכורים מימי אוסלו חוזרים בהדרגה: צעירים מחלקים סטיקרים בצמתים, שלטים מתנפנפים ממרפסות ומפגינים ראשונים יוצאים אל הרחובות והכיכרות. ועדיין, מזהירים ביש"ע, עוצמת ההתנגדות לא הולמת את חומרת הסיכון.
25/03/04, 00:00
אריאל כהנא

ארבעים יום וארבעים לילה חלפו מיום שנולדה ההינתקות ועד היציאה מההלם. בהתיישבות ובמעגלים סביבה התקשו בתחילה להאמין שאריק שרון יעז לעשות את מה שרבין, נתניהו, פרס וברק לא עשו, שהוא יחזור על מהלך שהגדיר בעבר כטעות, שהוא יהיה זה שימחק יישובים שלמים מעל פני האדמה.

אבל ההכרה שמכולם דווקא אריק שרון עושה להם את זה החלה מחלחלת למוחם של רבים ביש"ע – עדיין לא לכולם. את האהדה לשרון משנים עברו הולך ומחליף כעס גובר, שמתרגם את עצמו לפעילות מחאה. אריק היה באמת האבא של הרבה מההתנחלויות, וקשה שלא לכעוס על אב שזורק את ילדיו מהבית. אז אחרי חודש ומשהו ניסיונות ההחייאה צלחו. השטח מתחיל לשדר בעיטות חיים.

חמושים בסטיקרים

המבצע הגדול באמת יצא לדרך במוצ"ש. כמאה צעירים שהמירו את חופשת ניסן בהתגייסות למאבק למען חבל עזה התאכלסו בפנימיות הישיבה התיכונית בנחלים. בחמש לפנות בוקר, אחרי שנת לילה קצרה ותפילה שחרית מזורזת, הם התחלקו לעשרים צוותי פעולה. היעדים שאליהם נשלחו לא היו סודיים: ירקון, גהה, מורשה, בית דגן וכל מחלפי איילון היו רק חלק מן הצמתים שאליהם יצאו.

חמושים באמצעי הסברה, סטיקרים ושלטי ענק הם הסתערו על הצמתים ועל הנהגים החולפים בהם. בשעות הארוכות שציפו להם הם תפקדו כשלטי חוצות אנושיים. "מתנתקים מהעקירה – מתחברים לשורשים" ו"עקירת יישובים ניצחון לטרור" היו הסיסמות המובילות בשלטים ובמדבקות שהוצמדו על אחורי המכוניות.

"רבים מהנהגים נענו ברצון. התגובות שקיבלנו היו טובות מן המצופה", מספר חיליק, אחד המרכזים של המבצע, תוך כדי שיחה עם אנשיו בשטח. "פה ושם יש לנו בעיות עם המשטרה ועם פקחי מע"צ. היה אפילו מקרה אחד שהתחילו דחיפות. אנחנו כעיקרון מתרחקים מעימותים, ואם יש בעיה אנחנו מתקפלים", הוא אומר ומנחה במירס את אחד הצוותים לעשות כך.

השלוחה השנייה של 'מבצע צמתים' מובלת על-ידי תלמידי ישיבה מהצפון. באמצעות שיטות פעולה דומות נפרשים עשרות צעירים בצמתים הגדולים של הצפון: יגור, הצ'ק פוסט, צבר והתחנה המרכזית בחיפה. "המטרה שלנו היא לעורר הזדהות עם גוש קטיף ויישובי עזה, כי לאזור הזה יש פחות מודעות מאשר ליישובי יו"ש", מסביר מתן לוי, שמרכז את המבצע באזור הצפון.

כרגע עומדים לרשותו כ-30 צעירים מדי יום. הוא לא היה מתנגד לעזרה של צעירים הפנויים בימי החופש, למשל בתליית שלטים על מרפסות הבתים, "כדי להבהיר שהמחאה נגד ההינתקות היא עממית". אפילו בחיפה האדומה התגובות היו טובות מחשבו מתן וחבריו. "חששנו מתגובות שליליות ונזעמות, אבל אנחנו נתקלים בעיקר באהדה".

את 'מבצע צמתים', שיימשך עוד שבועיים, מוציא לפועל מטה מאמ"ץ בשיתוף מועצת יש"ע וגופים חוץ-פרלמנטריים נוספים. צ'יקו בן זמרה, חיית שטח ותיקה ביש"ע, מצביע על המבצע הזה כעדות נוספת להתעוררות פעולות המחאה נגד ההינתקות: "אני מרגיש את ההתעוררות. זה אמנם עדיין לא השיא, וזה רחוק ממה שהיה בימי אוסלו, אבל במחנה העבודה הזה ובפעילויות אחרות מתחילים לראות התלהבות.

"ההצלחה להוציא לפעילות כל-כך הרבה אנשים בשמש הקופחת על חשבון זמנם הפרטי היא האינדיקציה הכי טובה שהשטח קם לתחייה. לפני חודש זה לא היה קורה. גם בשיחות עם פעילים אפשר לשמוע את השינוי.

"מניסיוני אני יודע שתחושות מהשטח הן משהו חמקמק, שקשה תמיד להגדיר במדויק וגם לא תמיד אפשר לזהות את הסיבות לו. השטח היה רדום, בגלל שהימין הוא שמוביל את ההינתקות ובגלל שמפלגות הימין בקואליציה, וגם בגלל יאוש מסוים. הציבור לא קלט את המורכבות של המצב. אבל כרגע, בלי ספק, מתחולל שינוי. אנחנו מתכננים למשל ביום העצמאות את 'אם כל הצעדות'.
כשמדברים על כך עם אנשים, אתה יכול לשמוע את ההתלהבות".

כל אחד יכול לפעול

במקום שלמענו נאבקים, בגוש קטיף, מגיע האדרנלין לרמות חדשות. יותר ויותר מעכלים שם את חומרת המצב. "אנחנו יורים עכשיו בכל הכלים", אומר רפי סרי, יו"ר ועד יישובי הגוש. "לקח כמה שבועות לצאת מההלם. בהתחלה היתה איזו תחושה של סרבול, של פול גז בניוטרל וחוסר תיאום מספק בין הגופים. עכשיו יש תיאום ויש תפוקה.

"האסטרטגיה שלנו", הוא מסביר, "נשענת על שתי רגליים. האחת: ביצור הרוח בבית פנימה. אם אצלנו בגוש יהיה גיבוש פנימי ורוח איתנה, אף אחד לא יוכל עלינו – זה אחד הלקחים מפרשת ימית. הרגל השניה, שאינה בלתי קשורה, היא פעילות הסברה כלפי חוץ".

גם ערן שטרנברג, הדובר הנמרץ של המועצה האזורית חוף עזה, מזהה תפנית ביחס של תושבי הגוש עצמם לתכנית. "לא נכון לומר שאנשים היו בהלם, אלא שכעת כולם מבינים שלא מדובר בטריק חולף אלא בעניין רציני. אנשים היו נכונים לפעול כבר מההתחלה, אבל בתקופה האחרונה, כתוצאה מההתפכחות, יש התגייסות יתר, מתוך החבל ומחוצה לו.

"כל יישוב הקים מטה עצמאי לפעילות בדרכים הנראות לו; יש שבתות הארחה, חוגי בית וסיורים בגוש קטיף. הקמנו צוותים לתגובה מהירה בתקשורת. לפני כמה דקות היו אצלי חבר'ה ממצפה רמון, שביקשו לחלק בצמתים תוצרת של גוש קטיף כחלק ממהלך הסברתי. זו יוזמה התנדבותית שלהם, וכאלה יש יותר ויותר".

תרומה נכבדה אחרת להתנערות המאבק בהינתקות הגיעה מיישובי הגולן. הנהלת המועצה האזורית גולן סיירה השבוע בחבל עזה. ראש המועצה, אלי מלכה, נפגש עם מקבילו בחוף עזה, אבנר שמעוני, וכך עשו ראשי האגפים בשתי המועצות. אנשי הגולן סיפרו על ניסיונם בניהול החיים השוטפים ביישובים כאשר סכנת הפינוי היתה מוחשית מאוד.

דליה עמוס, מקבילתו בגולן של שטרנברג, מסבירה את המטרה המרכזית של הביקור: "כששומעים בחדשות על כוונות פינוי נוצרת אצל התושבים תחושת אי ודאות. לא פשוט לנהל חיי שגרה כשהעתיד לוט בערפל. במפגש עם אנשי חבל עזה דיברנו על האופן שבו אנו עשינו זאת בעבר".

לבד מן המפגש המוניציפלי, נערכו בחודשיים האחרונים ישיבות משותפות בנושאי הסברה בין מתיישבים מהגולן לבין עמיתיהם בגוש קטיף ובשומרון. באחד המפגשים האלה אף פרסו אנשי הגולן את ארכיון ההסברה שלהם מתקופת אהוד ברק. בין מובילי המפגשים מטעם הגולן היה צחי וייס, מנהל ישיבת ההסדר בחיספין ובעל ניסיון עשיר במאבקים על דעת הקהל:

"אחד הדברים שאמרנו לוועד הפעולה של חבל עזה הוא שהמאבק מתחיל בדברים הקטנים. כלומר, יש מי שתפקידם לדבר בתקשורת או עם הפוליטיקאים, אבל גם לתושב הרגיל בכל אחד מן היישובים יש מה לעשות. הניסיון שלנו הוא שדברים שמתחילים מלמטה תופסים. הדוגמא הכי טובה לכך היתה ההקלטה המפורסמת של רבין שהפצנו בשעתו, כשהוא אומר 'מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן...'

"זה התחיל מיוזמה של שני חבר'ה, שצברה הרבה השפעה. על דברים כאלה אתה אומר שטיפה ועוד טיפה תשפיע. צריך ללכת אל העם בצורה מאוד פשוטה, בחוגי בית, בצמתים וכו', וזה עובד. את כל זה אמרנו לחברים שלנו בגוש קטיף. חשוב לומר שהמפגשים אתם בגוש חיזקו אותנו, כי 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'".

מועצת יש"ע כבולה

לא בקלות מתחולל השינוי בתגובת השטח להינתקות. אוהל המחאה שהציבה מועצת יש"ע מול משרדו של שרון לא הצית כמקווה גלי מחאה המונית. ראשי המועצות ביש"ע ישבו באוהל שביתת שבת וכינסו בו דיונים חשובים על קווי המתאר של המאבק. פה ושם נערכו לידו הפגנות של עובדי המועצות האזוריות ביש"ע. אישי ציבור מהימין פקדו אותו מדי פעם, אך בכך, פחות או יותר, הסתכם העניין.

יוזמות הסברה אחרות, ובראשן ערב ההצדעה לצה"ל, צברו יותר כותרות. גם לכנס הרבנים הגדול היה אפקט, שבא לידי ביטוי בהתגייסות הישיבות וראשיהן למאבק. ובכל זאת, נראה שבכל אלה לא היה כדי להצית את אש המרד, וחלף זמן עד שהאש התלקחה. כעת, כל הכוחות המרכזיים – מטה מאמ"ץ, ועד גוש קטיף ומועצת יש"ע – משדרים על אותו גל, והפעילות שלהם מתואמת, רציפה וממוקדת.

בצד הפעילות ההפגנתית הצוברת תאוצה, רוחשת ביקורת על מהלכים שונים של מועצת יש"ע, בהמשך לטענות המסורתיות על תלותה בשלטון. מחד גיסא קוראת המועצה למפלגות הימין לאיים על שרון בפרישה מהקואליציה, ומאידך גיסא, ראשיה אינם נמנעים משמירת ערוצים פתוחים שרון ואנשיו.

ברוח זו הגדיר שבח שטרן, יו"ר מרחב יש"ע בליכוד, "טעות גדולה מאוד" את סעודת הפורים המשותפת של עומרי שרון ומזכ"ל אמנה זאב חבר (זמביש) בביתו של האחרון (ראה מסגרת). גורם ותיק אחר בין ראשי המתיישבים מודה ש"ראשי המועצות ביש"ע נמצאים במצב בלתי אפשרי. מבחינה אידיאולוגית-פוליטית הם שוללים את מהלכי הממשלה מכל וכל וחייבים לתקוף אותה, אולם כראשי רשויות מוניציפליות הם תלויים בממשלה כדי להשיג תקציבים.

"יש כאן ניגוד אינטרסים שמקשה על הפעילות. ברור שראש מועצה שמעוניין למשל ביום לימודים ארוך במוסדות שלו, יתקשה מאוד לתקוף את שרת החינוך. ברור שראש מועצה שזקוק לסיוע ביטחוני יתקשה לתקוף את שר הביטחון – ושני השרים האלה, כך או אחרת, תומכים בהינתקות". כדי לפתור את הבעיה הזו מציע אותו גורם להקים גוף דומה לזה של ועד יישובי הגולן, שפעילות ההסברה שלו היתה מנותקת מזו של הרשויות המקומיות באזור.

כדור השלג מתגלגל

מהלך תמוה אחר שהתפרסם השבוע הוא המפגשים שעניינם ניסוח 'קוד אתי' בין דמויות בולטות בהתיישבות לבין אישי שמאל מוכרים. יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, הרב יהודה פליקס מאלקנה ועדי מינץ, המנכ"ל לשעבר של מועצת יש"ע, מקיימים דיונים עם אישי שמאל על 'כללי מותר ואסור במאבק נגד הממשלה'.

מהצד השמאלי לוקחים חלק בניסוח 'הקוד האתי' עוזי דיין, ענת גוב, ארי שביט ופרופ' שי פלדמן, שאינם חשודים באהדה להתיישבות. הטיוטות הראשוניות שניסח הצוות המשותף היו חלביות למדי מבחינת ההתנחלויות, ולא מנעו אפילו את איסור ההשוואה בין עקירת יישובים יהודיים וערביים.

"מה שעלה מן הנוסח", מספר אחד משותפי הסוד, "הוא שאסור להוריד כפרים ערביים, אבל רק מצער מאוד אם יורידו יהודיים". הדיונים התפרסמו בערוץ 7, ומיד אחר-כך ביקש עוזי דיין מהשותפים ליוזמה לא לדבר אודותיה בתקשורת. לפני ששם מחסום לפיו, אישר בנצי ליברמן את דבר המפגשים והיה מוכן לומר שתוכן המסמך לא יתפרסם בזמן הקרוב, כדי לא לקשור אותו לסוגיית פינוי היישובים העומדת על הפרק. הרב יהודה פליקס הוסיף כי מטרת היוזמה היא לשמור על אחדות העם: "לא מדובר על מצב שבו אישי השמאל מנסחים כללים לאנשי יש"ע איך להיאבק בעקירת יישובים, חלילה".

דברים נוקבים על התרדמה שעדיין אוחזת במתיישבי יש"ע ובהנהגתם מתפרסמים בגיליון החדש של נקודה. תחת הכותרת "כל מלחיה נרדמו" כותב עורך העיתון, אורי אליצור, "ההתיישבות ביש"ע נכנסת לקרב הגדול של חייה, והיא ישנה. כל יום שעובר, תכנית ההינתקות צוברת כוח וההתנגדות לה מאבדת כוח.

"לא מדובר רק בגוש קטיף. אם חלילה ייעקר גוש יישובים שלם איש לא יוכל לעצור את כדור השלג. ככל שייעקרו יותר יישובים, יגדל הלחץ הבינלאומי לעקור עוד. ואנחנו ישנים. מועצת יש"ע עושה פעילות נאה: אוהל מחאה, לובינג פוליטי, קמפיין יפה, אבל כל זה לא עומד בשום פרופורציה לגודל הסכנה. היינו צריכים כבר למלא את הרחובות ואת הכיכרות יומם ולילה, ללא הפסקה. הרבה אנשים יבואו לעזור לנו אם ניאבק. אף אחד לא יקום אם נמשיך לישון".



הדילמה של זמביש

שורה אחת בעיתון הדליקה את העניין. דיווח אגבי ב'מקור ראשון' על סעודת הפורים של עומרי שרון אצל זמביש הדליק אור אדום אצל רבים ממכריו ומשותפיו לדרך של חבר. איך יכול להיות שאחד ממנהיגי ההתיישבות ביש"ע יושב לסעודה עם מי שמניף מעליה את חרב העקירה, הם שואלים.

אחדים משוכנעים שעומרי שרון, בשיטותיו השונות, מרדים את זמביש, ובאמצעותו את כלל ההנהגה ביש"ע. הנקודה היא שאף לא אחד מן הדוברים מוכן ששמו יתפרסם כמי שעומד מאחורי הביקורת. כולם ללא יוצא מן הכלל רוחשים הערכה בלתי מסויגת לחבר, ואינם מערערים על תרומתו הכבירה למפעל ההתיישבות.

לחלקם, ולא מדובר על אחד או שניים, קשרי עבודה וחברות הדוקים עמו. הם סולדים מביקורת אישית, ובטח כשהיא מרוחה בעיתון. הם באמת ובתמים אינם רוצים לפגוע באיש, ומסכימים שמחלוקת פומבית תפריע למטרה המשותפת שלהם. ועם זאת, הם מתריעים בזה אחר בזה, אסור בעת הזו לקיים קשרים עם אריאל שרון או עם בניו. בלתי אפשרי לקיים קשרי רעות הדוקים ובו בזמן להיאבק במנוע מלא נגד אותו אדם. על כף המאזניים מונח מפעל ההתיישבות ביש"ע.

הכל כבר נכתב ונאמר על הקרבה בין זאב חבר למשפחת שרון. לא מדובר בסתם ידידות, אלא בקשרים הדוקים וותיקים, ברמה המשפחתית הכי אינטימית. החברות מן העבר נמשכה אל ימי כהונתו של שרון כראש הממשלה, גם כשכבר היה ברור שדרכו ודרכי ההתיישבות נפרדו.

דווקא בשמאל ייחסו חשיבות רבה לקשרים הללו. פרשנים שונים ייחסו כוחות מאגיים להשפעתו של זמביש על שרון ומהלכיו. היו מי שראו בחברות הנמשכת עדות לכך ששרון אינו רציני כשהוא מצהיר על הקמת מדינה פלשתינית, או בהסכמתו למפת הדרכים. אך מסתבר שהמצב היה הפוך. השפעת הפרשנים היתה רבה מזו של זמביש. שרון אימץ דווקא את השקפות הנסיגה שלהם.

הקשרים נמשכו על אף התהום האידיאולוגית ההולכת ונפערת בין השניים. אפילו ההינתקות לא ניתקה ביניהם. לפני כמה חודשים נערכה בחברון ברית מילה לנכדו של זמביש, כשאחד האורחים הבולטים היה עומרי שרון. אחר-כך הגיעה סעודת הפורים המפורסמת. אגב, נוכחותו של עומרי בה לא היתה ארוכה, ולשמועות על חגיגות לתוך הלילה אין ידיים ורגליים.

חלק מן הדוברים המוטרדים העלו את העניין בפני זמביש. אחרים חוששים לעשות אפילו את זה. "השורה התחתונה", אומר אחד מהם, "היא שעומרי שרון חוזר מקריית ארבע ואומר לאביו: 'שמע, המצב בסדר. הייתי בקריית ארבע והתקבלתי בנעימות. איש לא מחה ואיש לא צפצף. המתנחלים שלווים ובולעים את כל הצפרדעים שאנחנו מאכילים אותם. אפילו זמביש עדיין אתנו. אפשר להמשיך הלאה'".

דובר אחר מוסיף: "במקומותינו לא מקובל ולא יפה לתקוף באופן אישי, אבל כאן נוצר מצב שהעניין האישי רלוונטי לעניין האידיאולוגי, ואסור להתעלם מכך". נכון לעכשיו איש מהם אינו אוזר עוז לומר את הדברים לציטוט. זמביש, הם מקווים, יבין את הרמז.

תשובה לטענות הקשות מספק מכר אחר של חבר, ששומר גם הוא על אנונימיות. סוד ההצלחה של זמביש, הוא אומר, הוא בקשרים האישיים. הגישה העקרונית שלו היא להפריד הפרדה מוחלטת בין האישי לענייני, ולכן הוא זוכה להערכה רבה כל-כך. בכל מה שקשור לשרון, זמביש עבר מהפך גדול יותר מכל אדם אחר, משום שבעבר הוא האמין לשרון וכעת ממש לא. ועדיין, בהתאם לשיטתו, הוא לא מערב בין המישור האישי לענייני, דברי המכר.

המזכיר המדיני במועצת יש"ע, יהושע מור יוסף, מגן באופן מוחלט על זמביש, ואף תוקף את המבקרים, ש"פשוט לא יודעים עד כמה מרוויחה ההתיישבות בעצם הימים האלה ממערכת הקשרים בין זמביש לעומרי. ועם זאת, הקשרים בין השניים הם בתוך הקונטקסט המורכב של המאבק בתוכנית ההינתקות – מאבק שזמביש הוא ראש וראשון למובילים אותו. מה לעשות", אומר מור יוסף, "שהחיים
הם לא שחור לבן".