גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 86ראשיהפצה

מכתבים למערכת - בגליון השבוע

25/03/04, 00:00

ישנן בנות 1
(בתגובה ל"סומכת על הנס', גיליון 85)

בראיון עמה אמרה חברת-הכנסת ד"ר לאה נס, בין השאר, כי "נשים מוכשרות יותר…" זו מסוג ההתבטאויות שלו היו יוצאת מפיו של גבר בכיוון ההפוך, קל וחומר מפיו של גבר נושא משרה ציבורית, היו מעוררות מחאה קולנית.

נדמה כי השינוי המבורך במעמד האישה בשנים האחרונות בא על חשבון מעמדו של הגבר, והופך כל אמירה נשית כנגד הגברים ללגיטימית.

הגיע הזמן לעצור את הסחף - למחות כנגד התבטאויות מעין אלה, ולשפוט כל אדם לגופו ולא על פי המגדר שלו.

רן חורי, קרית אתא


ישנן בנות 2
(בתגובה ל'תפסיקו לחקות אותנו', גיליון 85)

אינני מסכים עם דבריו של גיל רונן בגנות הסכם קדם הנישואין.
ראשית, הלא אין ביהדות 'נישואין לנצח' והם אף לא רצויים – אם רבים ומתקוטטים ללא תקנה, אז אדרבה "וכתב לה דפר כריתות". מכאן לומדים, אגב, "שלגרש אשה" הוא אחד מתרי"ג מצוות – עד כדי כך!

מאידך, המצב הקיים היום – סרבנות הגט והמלחמות הקשות בין בני הזוג גורמים קלקולים רבים ומועילים רק לפרנסתם של עורכי הדין.

שנית, חזקה על ארגון 'קולך', שמנהיגות אותו נשים יראות שמים – שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. אדרבה: הסכם קדם נישואין טוב אמור לשפר את מערכת היחסים המשפחתית ולהקל על היועצים לגשר פערים. כי ברגע שיש לבני הזוג אפשרות להתגרש "בקלות יחסית" – מדוע שלא ינסו לשפר ולתקן את הקשר הנוכחי?

זאת ועוד, הסכם קדם נישואין יקל על בנים ובנות המהססים להינשא, לקפוץ למים ולבנות בית באחריות ובהצלחה. מקסימום – לא הולך בשום אופן – הדרך החוצה מצערת, אבל לא קשה ומיוסרת כל כך!

אליעזר דוד, ירושלים


לאהוב בלי חשבון
(בתגובה ל'על דעת עצמי', גיליון 84)

אני קורא קבוע של עיתונכם וחושב שהוא מהווה נקודה של אור ושופר של אמת בימים טרופים שכאלה. ודווקא משום כך צרם לי מאוד לקרוא את דבריו של אבי סגל, "למרות שאני לא חובב ש"ס או ממעריצי השר לשעבר פרץ..."

אם לא נדע לאהוב את אחינו למרות השוני שלהם או השתייכותם המפלגתית, אין לנו מה לצפות מאחרים שיחזירו לנו אהבה ויקבלו אותנו.

אשר רוקח, ירושלים




אולי הוא יאיר לנו?
(בתגובה לראיון עם יאיר שמיר, גיליון 85)

נהנתי לקרוא את הראיון עם בנו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר. הליכוד גילה בשנים האחרונות – ובמיוחד בחודשים האחרונים – את פירות הביאושים של דור ההמשך שלו. מה שכונה פעם בהערכה 'הנסיכים', כלומר הבנים של מייסדי תנועת חירות (הגלגול הראשון של הליכוד), הפך להיות לצפרדעים שמקרקרות כמו הגרועים של מחנה השמאל. דוגמאות לא חסרות: רוני מילוא, דן מרידור, משה עמירב. והנה נוספו עליהם לאחרונה אהוד אולמרט ואולי אף לימור לבנת.

יאיר שמיר, לעומתם, מגלה נאמנות למקור. אולי מן הראוי להמליץ לו להצטרף לפוליטיקה? ואולי הוא יאיר לנו את הדרך?

גאולה גולדשטיין, תל-אביב

את מי צריך לפנות
(בתגובה ל'זה הסוף הפוליטי שלכם', גיליון 84)

בפגישה בין השר אהוד אולמרט לראשי יש"ע פנה חיים פלק לשר ואמר: " דירתך ברח' כט' בנובמבר היא הבית שלך, ולא יעלה על הדעת שמישהו יעיף אותך משם".

אלא שאם צריך להעיף מישהו מביתו, זה דווקא את אולמרט שגר בבית ערבי - וכולם יודעים מה עלה בגורל בעלי הבית הערביים בתש"ח - ולא את חיים פלק שבנה את ביתו שלו מהמסד עד הטפחות על אדמה שאינה מנושלת. חבל שהוא לא הטיח את זה בפניו של כבוד השר.

דבורה נחמני, ירושלים



בסוריה טובחים ואת ישראל מגנים

בסוריה מתנהלת בימים האחרונים מיני אינתיפאדה כורדית. בסרטים שהוברחו נראה הצבא הסורי מדכא את הכורדים בירי חסר אבחנה. התוצאות הקשות הן עשרות הרוגים ומאות פצועים, והעולם כולו והערבים בפרט, שותקים. דממו גם הח"כים הערביים ובראשם עזמי בשארה, מלחכך הפנכה של הנשיא הסורי.

ולעומת זאת, כאשר ישראל מחסלת את אחד הטרוריסטים המסוכנים בעולם, אחמד יאסין, מגנה זאת כל העולם למעט ארצות הברית. בראש המסיתים נגד ישראל נמצאים כתמיד הערבים המובילים את נגע הטרור העולמי.

ערביי ישראל אפילו הכריזו יום אבל על מנהיג החמאס שהטיף לטבח אזרחים יהודים, ונתן הכשר וחסות הלכתית למעשי טבח מפלצתיים.
המסקנה: לא משנה מה נעשה, בכל מקרה יגנו אותנו ויצדיקו את רוצחינו. לכן יש להכות במבקשי נפשנו ללא רחמים וללא התחשבות בתגובת העולם.

ציפי שנקמן, רמת השרון



צימוקים לשבת

ויקרא י"ג, ל: "נתק הוא צרעת הראש".
יש מה להוסיף?

בקבוקים שמולאו במי ברז בת"א הורדו מן המדפים.
רף הכשרות עולה כל שנה. עכשיו מבערים אפילו מים שלנו.

משה טאו, רחובות